מה דעתכם?? החרמת חפץ מילד והשימוש בו

[m a r g a l i t]

ואם יש משהו גורף בילדים שמתעסקים בשיעור, אולי אנחנו פשוט משמעממים אותם?

לי באופן אישי בתור תלמידה היה יותר קל להתרכז כשהייתי מתעסקת, אבל למורות זה היה מפריע ולכן אסרו עליי.

אני מרשה לתלמידים להתעסק, אבל בודקת אותם על רמת ההקשבה,
תלמיד שלא מספיק איתי אני לא מרשה לו להתעסק...
אם הוא בכל זאת מתעסק אני לוקחת את זה עד סוף השיעור/ סוף יום הלימודים/ סוף שבוע...
תלוי בנסיבות...
אבל תמיד זה חוזר אליו!

 

[וי שלוק]

חד משמעית, הפעלה נוחה!

אין זאת הפעלה נוחה,

אלא הפרה של כללים פשוטים, מכריחה לנהוג כך

 

[המימד הנוסף]

יש לתת את הדעת גם על למה הם עשו זאת...

למסגר ולתלות!

לו היינו רואים כוונות ולא רק מעשים....העולם היה נראה אחרת!
הבשורה הטובה אפשר להתבונן...אנחנו לא חייבים להיות עוורים...

 

[מרחבית]

הורים מוכנים שיחרימו חפצים כגולות וכדו',

הנחה מוטעית. הורים בדרך כלל לא מסכימים להחרמה לצמיתות.

 

[מרחבית]

וגם אם הוא שיחק בהם תוך כדי מהלך השיעור?

כן, גם אם הוא שיחק בשיעור. החרמה זמנית אמורה להיות נדירה. והחרמה לצמיתות אמורה להיות לגמרי מחוץ לתחום.
ואם עולה בדעת מלמדים להחרים לצמיתות, ועוד לחשוב על שימוש בזה לפרסים, אל תתפלאו שילדים גונבים. שום חינוך לאיסור גזל לא יעמוד מול הדוגמא האישית הגרועה הזו.

 

[מרחבית]

אין זאת הפעלה נוחה,

אלא הפרה של כללים פשוטים, מכריחה לנהוג כך

על כל דבר אפשר לומר כך. גם על מכות וצעקות. לקחת מילד חפץ שלו זה אקט חריף מאוד, גם אם זה רק ליום או לכמה ימים. שום הפרה של כללים לא 'מכריחה' כלום. תמיד יש דרכים נוספות. ואם אין - אפשר להתייעץ וללמוד.

 

[צביבה]

החרמת חפץ ללא החזרתו
מחנכת את התלמיד לחיים לצורה זאת ללא סיבה (מוצדקת לסוברים כן) כזאת
שומעים ממבוגרים שלא שוכחים לעולם מהנעשה להם בקטנותם בדברים כאלה
יש חפצים השוים שקל אחד אבל טמון בו מליונים להבנת הילד כמו מתנה שהוענק לו ממישהוא שחשוב לו וכדו'

 

[וי שלוק]

לכל המסתייגים מהחרמת חפצים וכו',
בא ונשמע פתרונות אחרים, הן מנסיון והן מסברא,
לילד שלמשל משחק בחפץ במהלך השיעור,
גם בחפץ שהוא פעוט ערך כגון גולות, קלפים וכדו',
וגם חפץ יקר כגון אוטו שלט וכדו',
מה הפתרון??

 

[צביבה]

בא ונשמע פתרונות אחרים

חינוך הוא דבר קשה להגדרה עבור הכלל, כי צריך להבחין כל ילד ולפי זה לטפל בו גם במקרים הספציפים האלו
בכל אופן אף הלוקחים מהילד אפשר להחזיר בשבוע שאחרי וכדו', אל לשכוח שזה גם מחנך את הילד להתנהג בצורה ראויה...

 

[מרחבית]

שומעים ממבוגרים שלא שוכחים לעולם מהנעשה להם בקטנותם בדברים כאלה

בהחלט. כי לקחת למישהו חפץ זה אקט חריף הרבה מעבר לערך הכספי. דמיינו שגנבו לכם חפץ שלכם. האם רק ההפסד הכספי פוגע בכם? לרוב, התחושה קשה גם בגלל ההרגשה שפלשו לתוך הגבולות שלכם. ובדרך כלל יש גם תחושה של השפלה.
לכן, לקיחת חפץ של ילד ממנו, גם אם לזמן קצר, זה דבר חריף, שזוכרים אותו לפעמים לתמיד.

 

[צביבה]

כי לקחת למישהו חפץ זה אקט חריף הרבה מעבר לערך הכספי

גם מבחינת חינוך: מחנכת את הילד לאכזריות בפרט קטינים ש'חוש'ים שלהם מחודדים בדברים כאלה

 

[משה מנחם]

עוד משהו, לפעמים החרמת חפץ מילד היא עונש להורים.
לדוג' קלמר שהוחרם לבת שלי פעם עד סוף השנה (בסוף המורה שכחה להחזיר אותו ואמרה לבת בשנה הבאה שתבוא אליה לקבל אותו. לשואלים - היא לא באה...)

 

[וי שלוק]

לכבוד הר"ר @צביבה שליט"א

כל אלו המביעים דעות נחרצות בעניין ההחרמות,
אולי יואילו בטובם לפרוס את משנתם גם בעניין, מה לעשות אם כן?
מה עושים עם ילד שמשחק בשיעור במשחק ממכר כקלפים, (וזה סיבת המשחק, ולא מחמת שהשיעור משעמם כנ"ל....)???????

 

[וי שלוק]

עוד משהו, לפעמים החרמת חפץ מילד היא עונש להורים.
לדוג' קלמר שהוחרם לבת שלי פעם עד סוף השנה (בסוף המורה שכחה להחזיר אותו ואמרה לבת בשנה הבאה שתבוא אליה לקבל אותו. לשואלים - היא לא באה...)

אני רק יבהיר,

שחפץ ששייך להורים, כגון קלמר ואפילו אוטו שלט של הילד,
לדעתי חובה להחזיר!!

וקלמר שהוא חפץ שימושי, לדעתי אין להחרים כלל, רק לחפש עונש שונה...

 

[שריתאליז]

צריך להזהיר קודם.
ולאחר מכן אפשר להחרים לתקופה קצובה וקצרה.

לא חושבת שזה מחנך לאכזריות וכד..
אני כן חושבת שכשמחרימים לדוגמא קלפים הילד ירצה אותם מאוד ומספיק לתקח והם לא יהיו בהפסקה הקרובה ואחכ תזהיר שאם עוד פעם ישחק בשיעור תיקח לשבוע .. מאמינה שזה ירתיע
והתלמיד יבין שאתה לא חפץ ברעתו

 

[מרחבית]

לכל המסתייגים מהחרמת חפצים וכו',
בא ונשמע פתרונות אחרים, הן מנסיון והן מסברא,
לילד שלמשל משחק בחפץ במהלך השיעור,
גם בחפץ שהוא פעוט ערך כגון גולות, קלפים וכדו',
וגם חפץ יקר כגון אוטו שלט וכדו',
מה הפתרון??

קשה לתת פיתרונות כוללים, כי צריך לראות בשטח מה קורה, וגם תלוי בגיל ובייחסים הכלליים של המלמד עם הכיתה, ובאופי של הילדים, וכו'.
אך נניח משהו כזה:
רואים ילד שהוציא גולות או קלפים בשיעור. לומר לו בצורה שקטה אך החלטית, להכניס לילקוט. לחכות עד שיכניס. אם יוציאו שוב, להפסיק את השיעור, שוב לומר בשקט ובהחלטיות להחזיר לילקוט ולחכות שיחזירו. ילדים רגילים לאחר כמה פעמים כאלה, לרוב לא יוציאו יותר.

לפעמים יש מקום לשדר הבנה, יחד עם עמידה על הכללים. כגון: זה באמת מפתה הגולות/הקלפים האלה. אבל רק בהפסקה!
לפעמים יש מקום לשחק קצת איתם בהפסקה בגולות האלה.

בשיעורים אחרים, ברגע שרואים שולחנות ריקים, לשבח את הכיתה על כך, לתאר כמה זה נעים ויוצר אווירה לימודית טובה בכתה. להדגיש את זכותם בזה ואת ההערכה להתנהגותם הבוגרת. ולחזור על זה מידי פעם. לא לחכות שיתנהגו לא בסדר.

לגבי דברים כמו אוטו שלט, להבהיר שלא מביאים לכתה. אם בכל זאת ילד הביא, לומר לו, שמכיוון שאסור את זה בכיתה, נמצא ביחד מקום טוב לשים את זה עד סוף היום. להתייעץ איתו איפה לשים. בארון? בחדר משל המלמדים? (ושזה יהיה אכן מקום בטוח), ובסוף היום שיקח הביתה עם תזכורת, שמחר לא מביאים!

 

[צביבה]

לכבוד@צביבה

כתבתי שאפילו אם לוקחים את החפץ מחזירים בסוף השיעור\ריכוז ובמקרים מסוימים אפשר גם לומר לילד שבפעם הבאה נצטרך לשלוח את החפץ הביתה.
זכרו!!!
ילדים רגישים וצריך להם המון המון...... סבלנות...

 

[צביבה]

לא חושבת שזה מחנך לאכזריות וכד..

יותר ממה שהילד מתחנך ע"י מה שמחנכים 'בהכרה' הילד מתחנך ב'תת הכרה' זה מוכח ע"י תורתינו הקדושה כפי שאמר ר' ישראל סלנטר ולהבדיל לפי החוק...
ילד שחשוב לו חפץ מסיבה כלשהיא ולוקחים לו ממנו לאותו יום וכדו' הילד מבין אבל כשלוקחים בלא להחזיר הילד לא מבין והילד מסיק מסקנה "בתת הכרה" לעשות דברים כאלה שבמילים אחרות זהו או גניבה או אכזריות וכדו

 

[וי שלוק]

לפעמים יש מקום לשחק קצת איתם בהפסקה בגולות האלה.

לפעמים, או אפילו לרוב זה פוגם בסמכותיות..

 

[מרחבית]

לפעמים, או אפילו לרוב זה פוגם בסמכותיות..

לא חייב... תלוי במכלול. ולפעמים כשמלמד חביב לילדים ומשתתף איתם במקום המתאים, הם אחר כך שומעים לו מכוח האהדה אליו. אכן, זה לא מתאים לכל אחד, ומי שמרגיש שזה לא הוא, עדיף לא לעשות את זה.