דרוש מידע מה ילדה אמורה לדעת בתחילת גן חובה?

  • הוסף לסימניות
  • #21
בגן חובה מתחילים ללמוד א' ב' רק אחרי החגים.
אם היא יודעת כבר עכשיו חצי מהאותיות זה יפה מאד!!
לא חושבת שצריך לדעת לספור עד 100 ( הבת שלי לא ידעה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
שנה שלימה בגן חובה זה המווון!!! את משום מה כבר בודקת אותה כמו ילדה בתחילת א '
ילדה בת שנתים היא כמו ילדה בת 3 ????
בגיל הזה כל שנה היא עולם
ואין שום סיבה שילדה תדע אותיות על תחילת שנה ,
היא תלמד עם הגן את הכל בצורה חוויתית ומיוחדת
ולפי הנשמע היא ברמה מצוינת ותגיע עם כל הידע שצריך לא'
ואם יש בעיה , אל תדאגי , הגגננות לא חוסכות להגיד את זה
אבל כאן זה ממש לא נשמע הסיפור .
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הבת שלי לא יודעת לכתוב את השם שלה לבד,
רחוקה מזה אפילו.
מאמינה שאם אתן לה להעתיק היא תצליח עפה מאוד. אבל לבד?
והיא סופר חכמה.
ולספור עד 100? תחילת גן חובה? למה?
עכשיו הן בשלב של להעתיק מילים מהלוח (לא למדו עדיין אותיות בכלל)
בואי תראי אין הן כתבו "לאמא היקרה" לאסיפת אמהות
ראיתי את העבודות של כולן, היה תלוי על הקיר:
כתב ראי,
כתיבה מימין לשמאל,
כתיבה מהאמצע לשמאל ומשם פתאום לימין.
לא נראה לי שהיתה אחת שכתבה כמו שצריך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
כרגע אני ממשיכה ללמד אותה לבד אותיות (אין לימודים בגלל המלחמה) ולוקח לי בערך שבוע אחד להרגיש שהיא קלטה שם של אות, ואז ככה כל שבוע אני מלמדת אותה שם של אות אחת
זה הקצב שלומדים בגן, כל שבוע אות אחת (בכל אופן ככה זה בחיידר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
שנה זה המון.
היא תגדל ותצליח ותפתיע אותך המון לטובה בעזרת ה'.

הבת שלך מהגדולות בשנתון או מהקטנות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
היו לי ילדים שידעו לקרוא שוטף לפני גן חובה
והיי לי כאילו שעד שקלטו את הא-ב יצא המיץ!!!!
אבל כשקלטו זה הלך בסדר גמור
ולא תמיד הוכיח את עצמו אחר כך שבעצם הם יותר כשרוניים- זה היה צורת קליטה מסוימת

לפי מה שאת מתארת פה נשמע מקסים, היא יודעת אותיות כבר עכשיו
יש הרבה ילדות שלוקח להם עד סוף גן חובה ואפילו תחיל א לקלוט
ולספור עד 100? לא כל ילדה בתחילת גן חובה יודעת, אצלי לא ידעו
והם בהקבצה א/1 במתמטיקה:)

נראה לי את חייבת לך ולילדה לשחרר לחץ, היום בדר"כ הגננות יודעות להגיד על שמץ של חשש ללכת לבדוק
כך שאם לא אמרו לך כלום תהיה רגועה
את יכולה לשאול אבל אם אין לימודים ומלחמה חכי קצת
בינתיים אפשר ללמד אבל רק בכיף
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מחילה על הנדנוד.
פשוט אני חוששת שאולי לא קיבלתי תגובות מספיק כנות כאן, אולי כי אנשים ראו שאני חוששת ולחוצה ולכן אולי לא אמרו את כל האמת לאמיתה?
פשוט היא בת בכורה, אז אין לי למי להשוואות.
העניין זה שהיא גם בינתיים בת יחידה והיא כל עולמי, ואני נורא מודאגת ולחוצה. ואני פשוט חייבת לדעת עד לאן אני אמורה לקדם אותה עד סוף השנה, לקראת כיתה א'.
את לא אמורה לקדם אותה לשום מקום
בשביל זה אנחנו שולחים הילדים למסגרת לימודית- כדי שילמדו🙂
כשיהיה לה שיעורי בית את תדעי את זה ותשבי אתה כמה שהיא צריכה.
אבל למה את מרגישה שכל העול לקדם אותה הוא עלייך?
את לא חושבת שהיא יכולה ללמוד במסגרת הגן כמו כל ילדה אחרת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אבל כשאני שומעת על ילדים שבתחילת כיתה א' כבר יודעים תחילת קריאה ולספור עד 100, אני נכנסת ללחצים אדירים.
היא עלולה להרגיש את הלחץ שלך כמו שאני מרגישה אותו במילים שלך
היא נשמעת בסדר סך הכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
קניתי לה את כל חוברות ההכנה שיש בחנויות.... (אמא לחוצה חח) מעניין שזה לא מרתיע אותה שהיא רואה ערימה של חוברות שממתינות לה.... חחחח אני מנסה לגרום לזה להיראות כיף וכדאי.
חרוזים היא יודעת להשחיל ב"ה טוב.

יש הבדל משמעותי ביכולת הקליטה השכלית של הילד בין תחילת גן חובה לנגיד אמצע גן חובה?

כרגע אני ממשיכה ללמד אותה לבד אותיות (אין לימודים בגלל המלחמה) ולוקח לי בערך שבוע אחד להרגיש שהיא קלטה שם של אות, ואז ככה כל שבוע אני מלמדת אותה שם של אות אחת. התחלנו סוף שנה שעברה ועכשיו הגענו ללימוד של האות נ'. למדנו עד עכשיו מ-א' ועד ם' (מ' סופית).
היא יודעת למנות לפחות עד 15.
לספור בדקלום ולזהום מספריפ - עד 18.
אבל כשאני שומעת על ילדים שבתחילת כיתה א' כבר יודעים תחילת קריאה ולספור עד 100, אני נכנסת ללחצים אדירים.
היא ממש ממש ברמה מתקדמת!! אמנם ישנם ילדים כאלו, אבל זו בהחלט רמה גבוהה מהמצופה לגילה.
כמו שכתבו כבר, לחץ עלול להשפיע לא לטובה יותר מאשר אות יותר או אות פחות.
אם אין לימודים עכשיו, לעניות דעתי יותר חשוב לעשות כיף ולשחק, להשקיע ביצירות או משחקים שמפתחים מוטוריקה עדינה, ריקודים והתעמלות לפתח מוטוריקה גסה אם אין אפשרות ללכת לגינת שעשועים.
לימודים, לשבת על כסא, לכתוב ולקרוא, יהיו לה כל החיים, ולא נשמע שהיא מתקשה בזה. משחק, חופש, להשתולל לקפוץ בלי עול - עכשיו זה הזמן שלה לעשות את כל זה, ואפילו קצת שטויות.
היא מפסידה עכשיו גן, לא אוניברסיטה... תני לה מה שאמורים לעשות בגן.
אני לא כותבת כדי להוכיח אותך שאולי את לא נותנת לה מספיק כיף. חלילה. נשמע שאת אמא מסורה אכפתית ודואגת! אלא ברצינות, לא תמיד בבית יש מספיק תנאים כדי להשתולל, ואם בגלל האזעקות לא הולכים לגינת שעשועים - אז ממש חשוב להשלים את הפעילות הפיזית הזו בבית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
פשוט היא בת בכורה, אז אין לי למי להשוואות.
העניין זה שהיא גם בינתיים בת יחידה והיא כל עולמי, ואני נורא מודאגת ולחוצה. ואני פשוט חייבת לדעת עד לאן אני אמורה לקדם אותה עד סוף השנה, לקראת כיתה א'.
השוואות זה דבר שלילי.

אם את שולחת ילדה למוסד לימודי את צריכה לסמוך עליו שהוא יקדם אותה
בתחומי הלימוד כל מה שצריך.

התפקיד שלך כאמא לתת לה חוסן ויציבות נפשית
שמחת חיים.
כמובן העשרה זה תמיד נחמד
את יכולה לשבת איתה עם ספרים
משחקים שונים.

הבנות מקבלות בתקיה כל שבוע כל כך הרבה חומר של העשרה לשונית וכו'.

אם את באמת דואגת ורוצה בטובתה פשוט שחררי את הלחץ
לחץ פשוט לא בריא לא לך ולא לילדה.
רחמנות.

ילדה בת 5 אמורה להתנהג ולחיות כמו בת 5
להיות משוחררת מעול לימודים (יהיו לה מספיק שנים)
לשחק, לצחוק, להשתולל לקפוץ לשחק עם חברות ולהנות מהחיים.

ובנוסף ילדה שמגיע לכיתה א' ויודעת לקרוא, לספור וחשבון
פשוט תשתעמם בכיתה וזה בטח לא מביא למקומות טובים.

קיצור שחררי ותהני מהנחת :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
כגננת בגן חובה
חבל מאוד על הלחץ ועל ההשקעה שאת נותנת בילדה מבחינה לימודית,
בגיל הזה ההשקעה מצידך צריכה להיות הרבה יותר לקטע הרגשי- את הלימודי היא תקבל בגן.
ומה שאני מציע לך-
עד לחנוכה אל תתערבי בכלל בחלק הלימודי ותראי איך היא זורמת עם הקצב בגן , אם לאחר חנוכה היא תיצור פער לימודי תבדקי דרכים לעזור לה אם לא תגידי תודה לה'.
ומזמור לתודה תגידי בכל זמן ותודי לה' שברוך ה' זכית בילדה שאפשר ללמד אותה והיא קולטת וטובה וזהו תשמחי.
את מוציאה אנרגיות לא במקום הנכון - וחבל !
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה