מה עושים עם ילד שמתעורר בלילה

[studio dv.d]

בן 3 כבר, ומתעקש או שיהיו לידו, או שהוא פשוט בא לחדר של ההורים נשכב במיטה יחד עם אחד ההורים וישן עד הבוקר.... (ולא תמיד אנחנו שמים לב...)
מה שעשינו לא עזר, החזרנו אותו מליון פעם בלילה למיטה שלו, נעלנו את הדלת ונתנו לו לבכות אבל הוא פשוט בכה שיש לו שירותים עד שהוא פספס והיינו חייבים לפתוח, (וגם השכנים כבר כמעט הלכו לרווחה....) ועוד כמה דברים שאני כבר לא זוכרת....
אנחנו כבר די מיואשים, הוא כבר בערך מגיל שנתיים ככה.
יש למישהו פיתרון? משו?
תודה רבה מראש!

 

[trew]

לתת לו לישון בחדר ולעבור לישון בחדר שלו אחרי שהוא נרדם?
בכל אופן אנחנו נותנים נותנים לו לישון ומעביריים אותו אחרי שהוא נרדם (לא שיש לנו כח להעביר אותו ואז הוא נשאר לישון איתנו)

 

[שירי כהן]

אני נורא לא טובה ב'התאכזרויות' האלו, אבל אולי תשימו לו 'תחתול' של האגיס?
זה לא ממש מבייש כמו טיטול, וזה ימנע לכל הפחות את הבעיה הזו שציינת.
מעבר לזה (לשירותים),
לילד בן 3 אפשר להסביר שאתם בחדר השני, אבל מעכשיו לא עונים כי לילה, ופה יש לו בקבוק לשתות, וכאן ספר אם הוא רוצה ואת לא עונה.
זה לא תינוק שאם את לא עונה הוא חסר אונים ומבוהל.
אני כרגע בבעיה דומה אך שונה עם ילד בן 9 חדשים, ולכי דברי לאוויר...

 

[תובנה]

תנסו ללכת בכיוון של צ'ופרים:
אם כל הלילה לא הערת את אבא ואמא/ ישנת בחדר שלך אתה מקבל:
פתק לגננת, קוביית שוקולד, פרס מהכל בשקל...
כל בית לפי אמות המידה של המתנות שלו.
אצל הבת שלי זה עובד לפעמים.

 

[כוכב103]

לגבי שינה עם ההורים - אם לא תעצרו את זה בשלב הזה
זה ישאר לכם לכל החיים.
אצלנו, אין כזה מושג להכנס לחדר הורים בלילה. נקודה.
אם יש בעיה, עומדים מאחורי הדלת ומבקשים מה שרוצים.
ומישהו מתנדב לטפל בילד לשתי דקות בלבד!
אבל- אין כניסה לחדר!
שתהיה שינה מתוקה לכולם!

 

[Aאילה]

בדקתם אם יש לו תולעים?
אמא מנוסה שאני מכירה אומרת, ילד שמתעורר בלילה - סימן שיש לו תולעים.

 

[שירי כהן]

זה נכון, חייבים לבדוק אם אין משהו שמציק לו למסכן.

 

[arwn]

הוא צריך לצרוח צרחות אם זה תולעים..
אצלי עובד מנורת לילה עם אור עמום ומוזיקת רקע,
והכי עוזר לבן שלי זה דיסקמן עם אוזניות והוא רגוע.. ונרדם מהר בלי כל הבקשות החוזרות ולא נגמרות
ככה הוא באיזה סוג של חלום עם האוזניות..
תמיד שווה לנסות.

בהצלחה
ולילות שקטים ושלווים.

 

[אושר]

ילד שמתעורר בלילה באופן קבוע מציק לו משהו. אולי רעב, אולי צמא, אולי תולעים, אולי חלומות ואולי תשומי אישי. עצתי היא שלא תזניחי ודבר ראשון תפני לרופא הילדים שלך לברור והתייעצות.

 

[אברימי]

לגבי שינה עם ההורים - אם לא תעצרו את זה בשלב הזה
זה ישאר לכם לכל החיים.

נשמע טוב..
לחשוב על סבאלה שנכנס לחדר של הסבא רבה. עשה לי טוב.

 

[ariels]

לגבי שינה עם ההורים - אם לא תעצרו את זה בשלב הזה
זה ישאר לכם לכל החיים.
אצלנו, אין כזה מושג להכנס לחדר הורים בלילה. נקודה.
אם יש בעיה, עומדים מאחורי הדלת ומבקשים מה שרוצים.
ומישהו מתנדב לטפל בילד לשתי דקות בלבד!
אבל- אין כניסה לחדר!
שתהיה שינה מתוקה לכולם!

אהממממ...
מנסיון קצת אחר -
יש תקופות, בעיקר לקטנים, שהם פשוט באמת היו צריכים חיבוק מרגיע של אבא או אמא בלילה. ואז פשוט זה עובר כשקצת גדולים...
סיבות?
בד"כ - אח קטן שנולד, או בדרך (יש להם חושים מאוד רגישים והם מרגישים בלי שיגידו להם כלום)
לפעמים חלומות לא טובים (אפשר לשים לילד מזוזה מתחת לכרית, או תמונה של צדיק או גם וגם, רק לשאול רב, אנחנו עטפנו בשני כיסויים)

יש איזה אשכול לא ישן כל כך שכתבתי שם עוד כל מיני דברים מנסיון אישי

ובאמת תבדקו תולעים, זה סיוט לילדים, גורם להם להיות עצבניים, ובהחלט יכול לגרום להתעורר כל לילה במשך תקופות ארוכות מאוד.

 

[studio dv.d]

אני ממש על סף יאוש, כי את כל העצות הנ'ל כבר מימשתי וכלום לא עוזר, הילד פשוט מתעקש לישון איתנו, ברגע שהוא בא לידינו הוא פשוט שם ראש ונרדם כך שתולעים זה לא. (גם בדקנו...) נראלי שפשוט זה מה שהוא רוצה, שאנחנו ההורים ניהיה לידו, היתה תקופה שגם כשהוא היה עולה לישון בערב היינו יושבים לידו ומלטפים אותו עד שהוא נרדם אבל ראינו שזה לא שייך והפסקנו את זה, אז עכשיו הוא רוצה שיהיו איתו בחדר עד שהוא ירדם, אני כבר לא יודעת מה עוד יכול לעזור...
אני ממש לא מוכנה שבגיל גדול הוא עדיין יבוא לישון איתנו... עם הבכורה שלי זה הלך תיק תק, פעם פעמיים אמרנו לה (עוד כשהיא הייתה בת שנתיים) לא קמים מהמיטה וזהו, היא לא קמה. אבל איתו זה פשוט סיוט! מה עוד יכול לעזור?
'כוכב103', איך, איך עושים את זה שילד לא נכנס לחדר הורים?? יש לך איזה עיצה בשבילי? כי אצלו לא עוזר כלום כמה שאנחנו מדברים ומזהירים ומבטיחים פרסים ומבצעים ומדבקות, זה יכול להחזיק מעמד מקסימום ליום -יומיים....
יש עיצה?? או שפוט זה המצב וזהו??

 

[מי]

אני לא יודעת אם אני הולכת לעודד אותך עכשיו או להפך, אבל היתה לי בעיה דומה עם בתי הבכורה וכלום לא עזר. פשוט כלום!!!!
(לא ניסיתי לתת לה לצרוח מעבר לדלת, לדעתי זו ממש לא שיטה)
בסוף - ובכן, בסוף זה השתפר עם הגיל....
היא כבר מגיעה אלינו לעיתים מאד נדירות, וכשהיא מגיעה ונרדמת אצלנו היא לפחות לא צורחת כשבעלי מחזיר אותה למיטה שלה. (אבל היה צריך לזה המון סבלנות, והיא כבר בת שש)

לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלי באמת מדובר בילדה יותר רגישה מאחרים. יש ילדים כאלו שצריכים אותך יותר... תקופות מסויימות היינו משכיבים אותה על הספה בסלון, ובעלי בספה השנייה (מזל שיש לנו 3+2) וככה הוא יכל אחרי זה לקום ולהתחמק ממנה. הרבה פעמים הוא פשוט ישן שם עד הבוקר...

 

[איילת שלו]

התחושה שלי
שהעיקר מתחיל ממה אתם מרגישים, חושבים ומחליטים בתוך עצמכם.
אם קודם כל בדקתם שאין בעיה בריאותית וכד' - ומהבחינה הזו אתם רגועים,
כעת צריך להגיע בתוך הלב למקום מאד בטוח ושלו בעצמכם
שהדבר הכי טוב בשביל הילד (וגם בשבילכם, וגם זה שזה טוב בשבילכם זה טוב בשבילו...)
- זה שהוא ילמד לישון טוב בלילה.
אחרי שבתוככם הדבר הזה ברור ומוחלט - כל דרך שמתאימה למשפחה שלכם בע"ה תצליח.
ולכאורה ברור שאין דרך מעשית אחת נכונה - אלא כל הורה יש לו את הדרך החינוכית שמתאימה לו.

ושוב - כאשר הגישה היסודית היא של בטחון בזה שזו מטרה נכונה וטובה עבור הילד, ולא באים מתוך יאוש וחוסר אונים - הדרך המעשית שמתאימה לכם בע"ה תפעל.
(זה 'עובד' גם בגילאים צעירים יותר.
צריך לקחת נשימה ארוכה - לפעמים לוקח שבועיים של לילות עוד יותר קשים - כי זה דורש אולי לקום יותר פעמים כדי להחזיר ילד למיטה - אבל אח"כ פשוט הילד לומד לישון טוב.)
ואם מזהים שילד זקוק ליותר תשומת לב - חשוב בתקופה כזו למצוא זמן במשך היום לתת יותר תשומת לב אישית.

(אני באופן אישי סבורה שנכון לנעול את דלת חדר ההורים, וגם אם זה יותר מעייף ומעצבן לקום אל הילד ולא שהוא יבוא אליך - לאורך זמן זה הרבה יותר נכון).

והכי חשוב - תמיד לשמוח ולהודות לה' שיש אל מי לקום בלילה, ושיש מי שבוכה בכי של בריאות.
תזכו לגדלם לתורה ולמעשים-טובים.
בהצלחה!

 

[miri]

אצלי זה היה אצל הגדולה, ועכשיו אצל הקטנה אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להשאר באמת רגועים לתת לילד את תשומת הלב שהוא דורש ולדבר אליו כמו גדול אחרי כמה לילות צחקנו איתם על הפחד(?) החלום(?) או כל מה שלא הביא אותם אלינו והצחוק נותן להם הרגשה שאנחנו באמת רגועים ואין לנו בעיה שישאר או ילך והם הלכו מעצמם למיטה שלהם. צריך היה סבלנות אבל זה נותן להם תחושה בטוחה שאם ירצו הם יכולים לבוא 'והפת בסלו' מספיקה להם והם ישנים יותר רגוע מנסיון זה היה סיפור של כמה חודשים.
שהרבה סיעתא דישמיא תלווה אתכם! בהצלחה

 

[ariels]

אני לא יודעת אם אני הולכת לעודד אותך עכשיו או להפך, אבל היתה לי בעיה דומה עם בתי הבכורה וכלום לא עזר. פשוט כלום!!!!
(לא ניסיתי לתת לה לצרוח מעבר לדלת, לדעתי זו ממש לא שיטה)
בסוף - ובכן, בסוף זה השתפר עם הגיל....
היא כבר מגיעה אלינו לעיתים מאד נדירות, וכשהיא מגיעה ונרדמת אצלנו היא לפחות לא צורחת כשבעלי מחזיר אותה למיטה שלה. (אבל היה צריך לזה המון סבלנות, והיא כבר בת שש)

לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלי באמת מדובר בילדה יותר רגישה מאחרים. יש ילדים כאלו שצריכים אותך יותר... תקופות מסויימות היינו משכיבים אותה על הספה בסלון, ובעלי בספה השנייה (מזל שיש לנו 3+2) וככה הוא יכל אחרי זה לקום ולהתחמק ממנה. הרבה פעמים הוא פשוט ישן שם עד הבוקר...

אני מסכימה עם מי
נראה לי שילד שנועלים בפניו את הדלת כשהוא זקוק לכם, גורם לו לתחושת נטישה.
בגידול ילדים ב"ה יש כל מיני נסיונות
כל ילד הוא עולם אחר
יש ילדים שצריכים גבולות נוקשים, ויש כאלה שלהיפך - "חנוך לנער על פי דרכו"

דווקא ילד שמרגיש שמאפשרים לו, הרבה פעמים ירגע מעצם זה שהאפשרות קיימת, והוא מרגיש בטחון שיש את האופציה.
(מצד שני חשוב שהילד ירגיש שיש כללים ברורים, ושאתם מחליטים ולא הוא, זה נותן תחושת יציבות.)

אישית - לא רואה סיבה למה ילד בן שנתיים-שלוש חייב להרדם לבד
יש ילדים שזקוקים להרבה מגע, וקרבה פיזית ברמה גבוהה
גם לי יש אחד, שבתור תינוק ופעוט היה המון על הידיים, וישן המון איתי או עם בעלי.
זה הלך ונעלם בהדרגה (רק כשהוא לא מרגיש טוב הוא עדיין צריך הרבה מגע פיזי)
היום הוא בן 7.5, ממש לא מפונק, כבר מזמן אין אצלו דבר כזה לבוא לחדר הורים באמצע הלילה. ילד חינני ומקסים שאכן קצת רגיש תחושתית יותר מהממוצע.
כשהוא היה קטן אמרו לי לא להרגיל אותו ושהוא יהיה מפונק ואמירות בסגנון, ואני שמחה שהלכתי עם תחושות הבטן שלי והענקתי לו מה שהיה צריך, למרות הקושי שבדבר.

עוד משהו -
יכול להיות שעם הבן שלכם, בגלל שנלחצתם מזה ועשיתם מזה "עניין" אז גם אצלו זה הפך לעניין, מעין מאבק כוחות מתיש שבאמת לא מועיל וצריך לצאת ממנו בצורה חכמה.

בהצלחה!!! והרבה לילות שקטים ורגועים

 

[אברימי]

אם אחרי הכל הגעתם למסקנה שאכן הוא צריך לישון עם אחד ההורים - יארחנו הוא במיטתו בחדר הילדים ולא להיפך.

 

[נוי]

קראתי פעם מחקר, שתינוקות שישנו הרבה לצד אימותיהם גדלו לאנשים בעלי בטחון עצמי משופר. - זה כדי להקל על המצפון של ההורה התשוש שברגע של יאוש משאיר את התינוק המגודל לצידו, העיקר לישון--
אצלינו, כבר התבדחנו פעם כי די לנו בחדר אחד לכל המשפחה כשמצאנו עצמינו בעיצומו של לילה עם כל הצאצאים מצטנפים לצידנו ולמרגלותינו.
הנחמה הגדולה כי זה הולך ופוחת ככל שהגיל עולה. ניסינו לערוך מבצעים ונקודות טובות על כל לילה ללא שינה עם ההורים, הפרס וההתרגלות לשינה כמו גדול במיטה הועילו, עד שהפיע שוב תקופת גיל חלומות הביעותים. (גיל חמש בערך)
לגיל שלוש שיטת מבצע מומלצת: לקנות את הפרס המיוחל מראש, להראות אותו, ולהודיע שהילד יקבל אותו בסיום המבצע.
יש עוד עיצה (בהשראת אשכול הדן בשיטות שיווק קופות הצדקה) לתרום לועד צדקה בעד לילה שקט לילד ולהורים.

 

[studio dv.d]

יש עוד עיצה (בהשראת אשכול הדן בשיטות שיווק קופות הצדקה) לתרום לועד צדקה בעד לילה שקט לילד ולהורים.

בקצב הזה אני אתרושש רק מהלילות.....

 

[אלף ריש]

אני יודעת על מישהו שפרחי באך ותרפיות עזרו לילד בנושא הזה