דרוש מידע מה עושים עם קנאה בין אחים-אני כבר חסרת אונים בעניין

[אמא מאושרת!]

מה עושים עם ילד בן 5 שמקנא מאד בילד בן 3 (הקטן ילד עם חן שממש כובש את כולם בלע''ר)
הוא לא מפסיק להציק לו בכל דרך כשאנחנו לא שמים לב (וגם כששמים לב )
הוא חוטף לו דברים/מפיל אותו/מכה אותו/צועק לו באוזן וממש כואב לי על שניהם,
על הגדול שאכול קנאה ומרגיש כך וההתנהגות שלו רק מעצימה את זה ועל הקטן שסובל כל כך ללא עוול בכפו,
כמה שאנחנו מנסים לתת לשניהם תשומת לב בצורה שווה הגדול ירגיש מקופח.
לדוגמא למה אותו קילחתי ראשון/למה לו נתתי יותר סלט בצלחת ועוד דמיונות שהוא ממציא

עונשים לא עוזר כי שווה לו לסבול העיקר שהקטן יסבול ואני כבר ממש חסרת אונים בעניין-כל צהרים אש ורק צריך להפריד ביניהם כל הזמן
גם כשהם משחקים בגינה/עסוקים במשחקי קופסא הוא תמיד ימצא איך לגרום לו לבכות וזה פשוט מתסכל

אשמח לעצות כי אני כבר ניסיתי הכל ואין פתרון

 

[מצפה למשיח]

קודם כל לדעת שזה נורמלי וקורה במשפחות הכי טובות... שנית, כדאי לדעתי לחזק את הגדול בעובדה שהוא גדול ולהגיד לו , לא מתאים לך, אתה יותר גדול וחכם וכו'. לתת לו דברים שהוא חזק בהם , למשל להקריא לקטן סיפורים מספר, או לתת לו איזה חוג שהוא אוהב כמו ציור, נגרות וכדומה. אם הוא מציק לקטן, לחבק את הקטן, שיראה שזה לא משתלם. ואולי לבדוק גם איך הוא עם חברים, אם טוב לו איתם ולא מציקים לו והוא פורק את זה על אחיו.

 

[ווילי וונקה]

לא יודעת אם ינחם אותך אבל אצלנו אותו דבר... קנאה על אוויר
מה שאני מנסה עכשיו זה דווקא לא לנסות לתת בצורה שווה
כי זה לא עוזר, גם אם לגדול החביתה יותר גדולה הוא ישאל למה חתכו לשני לחתיכות יותר גדולות...
אלא פשוט לחנך ש- אתם לא אותו דבר!
עכשיו הוא קיבל, פעם אחרת אתה תקבל.
אתמול אתה, מחר הוא! אתם לא שווים
וכשהמקנא מקבל להגיד לו הנה עכשיו אתה מקבל, פעם אחרת הוא יקבל
והכל בסדר

 

[פוקה פוקה]

אולי אתם קצת אשמים
הילד בן 3 עם חן יותר מבליטים אותו, יותר מתמוגגים מהמראה שלו
ואז למה שהגדול לא יקנא
תמצאו דברים חיוביים בגדול. ותבליטו את זה

 

[ברוך ר]

לא יודעת אם ינחם אותך אבל אצלנו אותו דבר... קנאה על אוויר
מה שאני מנסה עכשיו זה דווקא לא לנסות לתת בצורה שווה
כי זה לא עוזר, גם אם לגדול החביתה יותר גדולה הוא ישאל למה חתכו לשני לחתיכות יותר גדולות...
אלא פשוט לחנך ש- אתם לא אותו דבר!
עכשיו הוא קיבל, פעם אחרת אתה תקבל.
אתמול אתה, מחר הוא! אתם לא שווים
וכשהמקנא מקבל להגיד לו הנה עכשיו אתה מקבל, פעם אחרת הוא יקבל
והכל בסדר

אפשר להמשיך את זה בהמחשה, ובמקרה שהקטן מקבל עונש למשל, להעניש גם את הגדול
ואז הוא ישאל למה אני צריך לקבל עונש ?! לא עשיתי כלום !
אומרים לו שהקטן מקבל אז גם אתה ! אחרת מה ההגיון שרק בדברים הטובים אתה תקבל כמוהו ולא בעונשים ??
אחרי שיבין את זה לומר לו שכל אחד מקבל מה שהוא צריך ומתי שהוא צריך, אם זה בגד חדש שהוא נצרך או ממתק או פרס. וגם עונש כל אחד מקבל מתי שצריך
כל אחד הוא שונה וצרכים שונים ולא כל מה שאתה מקבל - הוא צריך לקבל ולא כל מה שהוא מקבל - אתה צריך לקבל !
(במקור שמעתי את זה ממישהו שעשה את זה בבית שלו שהבנים שלו שאלו למה הבנות מקבלות כך וכך ?! או הפוך וכדו'
אז האבא אמר "יש לך חצאית ?! תלבש חצאית, תקבל ! או לבנות - יש לך כיפה וציצית ?!
עד שהילדים הבינו שכל אחד מקבל לפי מה שהוא

 

[Savyon]

מה עושים עם ילד בן 5 שמקנא מאד בילד בן 3 (הקטן ילד עם חן שממש כובש את כולם בלע''ר)
הוא לא מפסיק להציק לו בכל דרך כשאנחנו לא שמים לב (וגם כששמים לב )
הוא חוטף לו דברים/מפיל אותו/מכה אותו/צועק לו באוזן וממש כואב לי על שניהם,
על הגדול שאכול קנאה ומרגיש כך וההתנהגות שלו רק מעצימה את זה ועל הקטן שסובל כל כך ללא עוול בכפו,
כמה שאנחנו מנסים לתת לשניהם תשומת לב בצורה שווה הגדול ירגיש מקופח.
לדוגמא למה אותו קילחתי ראשון/למה לו נתתי יותר סלט בצלחת ועוד דמיונות שהוא ממציא

עונשים לא עוזר כי שווה לו לסבול העיקר שהקטן יסבול ואני כבר ממש חסרת אונים בעניין-כל צהרים אש ורק צריך להפריד ביניהם כל הזמן
גם כשהם משחקים בגינה/עסוקים במשחקי קופסא הוא תמיד ימצא איך לגרום לו לבכות וזה פשוט מתסכל

אשמח לעצות כי אני כבר ניסיתי הכל ואין פתרון

הוא פשוט מרגיש שאוהבים אותו פחות.... ומעריכים אותו פחות ואצל ילדים הרגש הוא חזק יותר אז זה "לא אוהבים אותי"
זאת עבודה שלכם - עם עצמכם!!! לא עבודה שלו... הוא רק בן 5 הוא רוצה שתסתכלו עליו ותחשבו עליו שהוא לא גם, אלא הוא עצמו

ילד עם חן שממש כובש את כולם בלע''ר

 

[אלפי תודות]

אפשר מאוד להבין את הגדול,
כשהקטן יותר חינני וכובש, או חכם באופן מיוחד,
צריך להיות בעל מידות גדול כדי לא לקנא
ופה מדובר בילד סה"כ בן חמש...

אולי תנסו להעצים את הגדול כמה שאפשר?
לתת לו תפקידים חשובים ונחשקים
להחמיא לו המון
להפחית הערות למינימום ההכרחי
לתת המון אהבה, חיבוקים ונשיקות
זמן איכות מיוחד עם אבא / אמא

הרבה הצלחה וכוח!

 

[מרחבית]

באופן כללי המון אהבה, הערכה, מחמאות - כמו שכתבו לפני.
גם להקשיב למה שמספר בכבוד ובתשומת לב.
כל זה כמובן ברקע, הרבה לפני שהוא מציק.

בטוח הוא מקבל את כל זה, רק שבמצב שנוצר - הוא זקוק כנראה להרבה יותר, כי ההתמודדות עם אח קטן עם חן מיוחד - היא קשה מאוד, ומובילה אצלו ל'מינוס' בתחושה של אהוב ובטוח - לכן צריך הרבה יותר מהרגיל, כדי לתת לו יותר 'פלוס'.

בנוסף, כשיש אפילו רגע קצר שהוא משחק יפה עם הקטן או מוותר לו טיפונת על משהו - להעצים מאוד את המעשה שלו עם מילות הערכה חמות ומעריכות על איך הוא ויתר יפה!

הצורך שלו הוא להרגיש בטוח שאוהבים אותו ומעריכים אותו, ומקומו בבית בטוח.
לכן, גם בתהליך שיקבל המון אהבה, ייתכן שינסה להציק, מן מבחן כזה (לא מודע) אם אוהבים אותו ללא תנאי.
חשוב אז להציב לו גבולות, לומר לא ברור, ולהרחיק אותו מהקטן, ויחד עם זה לשדר לו שאוהבים אותו כל הזמן, גם כשלא נותנים לו לעשות כל דבר, גם כשהוא מתנהג לא טוב.
(לא בנימה של התנצלות, רק בנימה בטוחה ושלמה, שברור ששמים לו גבולות, וגם ברור שאוהבים אותו כל הזמן - גם כשהוא מתבלבל או טועה).

ברור שגם הקטן זקוק להגנה ולאהבה, ולתחושה שלא ייתנו להציק לו. כי הוא סובל מהצקות, שהן לא מריבות רגילות של ילדים (שלפעמים עדיף לא להתערב), והוא גם קטן יותר.

הלהתקלח ראשון או כמה סלט קיבל, אלו רק סימפטומים. זה רק הצורך שלו להילחם כל הזמן על מקומו, לוודא שאוהבים ומעריכים אותו.
לכן עיקר הדבר לפני שיש צורך לכבות שריפות - למלא אותו ככל האפשר.

ואחרי הכל - תמיד יהיו לפעמים מריבות וקנאה, זה טבעי. אך אולי בצורה פחות אינטנסיבית וחריפה.

זה לגמרי לא קל! הרבה סייעתא דשמיא!

 

[YRN]

לא ממש טיפ אבל מסר שאני מעבירה ל"גדולה" בכל הזדמנות: כמה שנים אני אוהבת אותך? כבר חמש שנים! וכמה שנים אותו? רק שנתיים. אז ברור שאת הכי אהובה... מאמינה שאם שומעים את זה מספיק פעמים, זה מחלחל.
חשוב כמובן שהאחרים לא ישמעו את המסר הזה, זה סוד כמוס פרטי

 

[אמא מאושרת!]

תודה רבה על כל העצות-הכל כל כך חשוב ונכון מקווה שאצליח ליישם בצורה הנכונה עם סייעתא דשמיא
תודה רבה לכולם ומי שיש לו להוסיף אשמח מאד לשמוע עוד כיווני חשיבה וטיפים

 

[סמיילי משובח]

אולי לשבח יותר את האח הגדול לתת לו יותר תפקידים עם משמעות וכל הזמן להחמיא לו
אפשר לצאת איתו לטיול קצר רק עם האח הגדול

 

[אמא מאושרת!]

אולי לשבח יותר את האח הגדול לתת לו יותר תפקידים עם משמעות וכל הזמן להחמיא לו
אפשר לצאת איתו לטיול קצר רק עם האח הגדול

כשאני עושה את זה מידי פעם הוא כל כך מאושר וכל הדרך הוא שואל אותי אם בטוח הקטן לא יבוא?
הייתה תקופה שעשיתי את זה לפחות פעם בשבוע אבל אני כל כך עמוסה שלא הצלחתי להתמיד בזה יותר מחודשיים לצערי.
אבל אם זה יהיה הפתרון אני אתאמץ בכל מחיר בעז''ה

 

[פוינט]

ואוו @אמא מאושרת! את אמא מקסימה כל כך
כתבו מעלי דברים נכונים.

רק משתפת מנסיוני הקט:

המציאות הזו יכולה להתרחש בין 2 אחים, לאו דווקא הגדולים
כשהקטן בדרך כל יותר חינני ולפעמים גם מבטא חיצונית את כשרונותיו
ואז
הילד הגדול פשוט צועק צעקה מעומק הלב,
תרשי לי להקצין, אבל עבורו זו צעקת חיים.

בהתחלה הבנתי שהוא מקנא, והתמקדנו יותר בלקנות לו דברים שהוא אוהב ורוצה,
אבל זה לא זה!
ולקח לי זמן להבין את זה,
שהוא נלחם על המקום בלב שלי.
ומשם בס"ד ניגשתי לגדול מתוך חמלה, אהבה, והבנה.
עצם השינוי שעשיתי בלב - תרם המון!
וגם חיצונית,
לא כעסתי עליו בלב כשהוא גרם למריבה או הציק, הרגשתי כלפיו חמלה והבנה,
פשוט, ניגשתי לקטן והוצאתי אותו מהזירה, מבלי להסתכל על הגדול
או אמרתי לקטן (בנוכחות הגדול וגם שלא בנוכחותו) שהוא צריך לכבד את הגדול והראתי לו
(אפילו שלא ידע לקרוא שבתפילת השלה כתובה תפילה על הילדים )
ש"אח קטן ישמע לגדול ויכבדהו".
השינוי התרחש לאט לאט, אבל העוקץ של המריבות פחת.


ככלל, אחד התפקידים שלנו כהורים, הוא לתת את כל הלב שלנו לכל אחד מהילדים
כשכל ילד מרגיש - שכל הלב של אבאמא שייך ומופנה אליו - הצורך לריב פוחת.

זה נשמע לא מתמטי, איך אפשר לחלק לב אחד שלם לכל אחד - כשיש לנו רק לב אחד?!

אז זהו, שאנחנו מידבקים במידותיו של הבורא וכל אחד מעם ישראל הוא כבן יחיד עבורו
וזו משימת חיים, ומיומנות שיש לרכוש ולהתפלל עליה.

וזה מזכיר לי את הסבתות רבא שלנו, שכל אחד ואחד מהנכדים והנינים
הרגיש שהוא הכי הכי עבור הסבתא,
וזו היתה הפתעה לגלות - שכוווולם מרגישים כך.

הלואי ונזכה להעניק את ליבנו לילדינו בשלימות.

הרבה נחת

 

[.Milki]

כשהם מתחילים אצלי עם השוואות,
הוא קיבל יותר \ יותר גדול\ יותר קטן\ יותר חם\ יותר נמוך \ יותר מהר \ יותר ירוק.... לא נגמר..
אני מתחילה לתאר להם בצבעים חיים כל מיני סיטואציות כשהם כבר גדולים איך זה הולך להראות..
לדוגמא, בבר מצווה של הגדול (3 בנים בגילאי 4-7)
איך שני הקטנים יושבים מחוץ לאולם ובוכים למה רק לגדול יש כבר כובע וחליפה ולמה עושים לו ראשון בר מצווה וכו'
לדוגמא בחתונה של השני איך הגדול בוכה שהכלה של השני יותר גבוהה מהכלה שלו וכו' וכו'...
הם מתחילים לצחוק ושוכחים על מה בכלל הייתה ההשוואה הפעם...

בהצלחה

 

[musicismylove]

הדבר הראשון שבא לי לכתוב לך היא שזה ממש לא אשמתכם...
ואתת יודעת מה? גם אם כן לא מאוד יעזור להתבוסס ברגשות אשמה.... אבל זה לא.
זה קורה במשפחות הכי הכי הכי טובות. כולנו אגואיסטים, אצל הילדים זה פשוט חשוף יותר..

כן יכולה להמליץ לך על 2 כיוונים שכדאי לשלב בינהם,
קודם כל לבודד את ההתנהגויות שמבחינתך הם מחוץ לתחום ועליהם לעמוד בצורה יבשה.
ילד שמציק, מרביץ, וכו', הולך לחדר, לדוגמא,
אתה מתבלבל, בבית שלנו אין התנהגויות כאלה, לך לחדר ותחשוב על זה,
כשתרגיש שאתה מסוגל להשאיר את היצר הרע בכלוב שלו אתה יכול לבוא לומר לי.

השני זה הנושא של תקשורת.
אתה ילד טוב, אולי לפעמים יש דברים שלא נעימים לך או שהיית רוצה שיהיו אחרת,
יש דרך לומר את זה.
אם אתה מרביץ כי לא נעים לך עכשיו שאתה מרגיש שכולם התלהבו מאח שלך, טיפלת בבעיה שלך לבד, למרות שלא פתרת אותה, ועכשיו אני רק צריכה להעניש אותך, כי אין דבר כזה להרביץ משום סיבה.
אבל אם אתה בא ואומר לי שלא נעים לך, שאתה עצוב, שבא לך משהו, אני יכולה לנסות לחשוב יחד איתך.

ברור שזו רמת שיח מאוד גבוהה, אבל מניסיוני אם מקפידים עליה, חוזרים על עצמינו בסגנון,
מעוררים אצל הילד מודעות, אולי אתה מרגיש שאח שלך יותר מצחיק ממך?
זה בסדר להרגיש ככה, זה נורמלי, הרבה אנשים מרגישים ככה,
כל השאלה היא אם נותנים להרגשה הזו להרוס לי בלב ולהדליק אש שורפת וכואבת, או לנסות לד-ב-ר.

עוד לא נתקלתי בילד ששיח כזה בשילוב הגבולות ההתנהגותיים הברורים, לא קידמו אותו והרגיעו,
ופגשתי ילדים ופגשתי ילדים מורכבים מאוד.

מקווה שיעזור לך קצת....
מלא הצלחה!

 

[Savyon]

הדבר הראשון שבא לי לכתוב לך היא שזה ממש לא אשמתכם...
ואתת יודעת מה? גם אם כן לא מאוד יעזור להתבוסס ברגשות אשמה.... אבל זה לא.
זה קורה במשפחות הכי הכי הכי טובות. כולנו אגואיסטים, אצל הילדים זה פשוט חשוף יותר..

כן יכולה להמליץ לך על 2 כיוונים שכדאי לשלב בינהם,
קודם כל לבודד את ההתנהגויות שמבחינתך הם מחוץ לתחום ועליהם לעמוד בצורה יבשה.
ילד שמציק, מרביץ, וכו', הולך לחדר, לדוגמא,
אתה מתבלבל, בבית שלנו אין התנהגויות כאלה, לך לחדר ותחשוב על זה,
כשתרגיש שאתה מסוגל להשאיר את היצר הרע בכלוב שלו אתה יכול לבוא לומר לי.

השני זה הנושא של תקשורת.
אתה ילד טוב, אולי לפעמים יש דברים שלא נעימים לך או שהיית רוצה שיהיו אחרת,
יש דרך לומר את זה.
אם אתה מרביץ כי לא נעים לך עכשיו שאתה מרגיש שכולם התלהבו מאח שלך, טיפלת בבעיה שלך לבד, למרות שלא פתרת אותה, ועכשיו אני רק צריכה להעניש אותך, כי אין דבר כזה להרביץ משום סיבה.
אבל אם אתה בא ואומר לי שלא נעים לך, שאתה עצוב, שבא לך משהו, אני יכולה לנסות לחשוב יחד איתך.

ברור שזו רמת שיח מאוד גבוהה, אבל מניסיוני אם מקפידים עליה, חוזרים על עצמינו בסגנון,
מעוררים אצל הילד מודעות, אולי אתה מרגיש שאח שלך יותר מצחיק ממך?
זה בסדר להרגיש ככה, זה נורמלי, הרבה אנשים מרגישים ככה,
כל השאלה היא אם נותנים להרגשה הזו להרוס לי בלב ולהדליק אש שורפת וכואבת, או לנסות לד-ב-ר.

עוד לא נתקלתי בילד ששיח כזה בשילוב הגבולות ההתנהגותיים הברורים, לא קידמו אותו והרגיעו,
ופגשתי ילדים ופגשתי ילדים מורכבים מאוד.

מקווה שיעזור לך קצת....
מלא הצלחה!

את זה אפשר להסביר לסטודנט באוניברסיטה שמקנה, וגם שם זה לא יעזור!!!
מדובר פה באפרוח בן 5
ההסבר הוא לוגי וקר- והרגש- ככ חזק!!!!!!
ילדים לומדים ממעשים! לא מדיבורים והסברים גם כשהם נכונים...
המאבק הוא לא על דברים חיצוניים (להיות ראשון, לקבל יותר וכו')
הוא על הלב של אבא ואמא - תתפעלו ממני!!!! התפעלות אמיתית (ילד מרגיש אם זורקים לו מילה של מחמאה כדי לתת לו צומי או שמחמיאים לו מכל הלב!!! בהרגשה שלו אם אח שלי לא היה אבא ואמא היו אוהבים אותי

 

[musicismylove]

את זה אפשר להסביר לסטודנט באוניברסיטה שמקנה, וגם שם זה לא יעזור!!!
מדובר פה באפרוח בן 5
ההסבר הוא לוגי וקר- והרגש- ככ חזק!!!!!!
ילדים לומדים ממעשים! לא מדיבורים והסברים גם כשהם נכונים...
המאבק הוא לא על דברים חיצוניים (להיות ראשון, לקבל יותר וכו')
הוא על הלב של אבא ואמא - תתפעלו ממני!!!! התפעלות אמיתית (ילד מרגיש אם זורקים לו מילה של מחמאה כדי לתת לו צומי או שמחמיאים לו מכל הלב!!! בהרגשה שלו אם אח שלי לא היה אבא ואמא היו אוהבים אותי

ניסית פעם לדבר עם ילד ברמה כזו?
כי אני כן,
וזה מדהים.
לא הייתי זורקת לפח עצה של מישהו שניסה אותה ועבד לו בלי לנסות רק כי זה נשמע מתאים לסטודנט באוניברסיטה... איזה?

ההסבר כל כך לא לוגי ולא קר, הוא מרגיע, הוא מפתח, הוא מאפשר.
אני מסכימה שבמבט מלמעלה זה נשמע גבוה, אבל מבפנים אני יכולה לספר שזה עובד מקסים.

 

[אמא מאושרת!]

הדבר הראשון שבא לי לכתוב לך היא שזה ממש לא אשמתכם...
ואתת יודעת מה? גם אם כן לא מאוד יעזור להתבוסס ברגשות אשמה.... אבל זה לא.
זה קורה במשפחות הכי הכי הכי טובות. כולנו אגואיסטים, אצל הילדים זה פשוט חשוף יותר..

כן יכולה להמליץ לך על 2 כיוונים שכדאי לשלב בינהם,
קודם כל לבודד את ההתנהגויות שמבחינתך הם מחוץ לתחום ועליהם לעמוד בצורה יבשה.
ילד שמציק, מרביץ, וכו', הולך לחדר, לדוגמא,
אתה מתבלבל, בבית שלנו אין התנהגויות כאלה, לך לחדר ותחשוב על זה,
כשתרגיש שאתה מסוגל להשאיר את היצר הרע בכלוב שלו אתה יכול לבוא לומר לי.

השני זה הנושא של תקשורת.
אתה ילד טוב, אולי לפעמים יש דברים שלא נעימים לך או שהיית רוצה שיהיו אחרת,
יש דרך לומר את זה.
אם אתה מרביץ כי לא נעים לך עכשיו שאתה מרגיש שכולם התלהבו מאח שלך, טיפלת בבעיה שלך לבד, למרות שלא פתרת אותה, ועכשיו אני רק צריכה להעניש אותך, כי אין דבר כזה להרביץ משום סיבה.
אבל אם אתה בא ואומר לי שלא נעים לך, שאתה עצוב, שבא לך משהו, אני יכולה לנסות לחשוב יחד איתך.

ברור שזו רמת שיח מאוד גבוהה, אבל מניסיוני אם מקפידים עליה, חוזרים על עצמינו בסגנון,
מעוררים אצל הילד מודעות, אולי אתה מרגיש שאח שלך יותר מצחיק ממך?
זה בסדר להרגיש ככה, זה נורמלי, הרבה אנשים מרגישים ככה,
כל השאלה היא אם נותנים להרגשה הזו להרוס לי בלב ולהדליק אש שורפת וכואבת, או לנסות לד-ב-ר.

עוד לא נתקלתי בילד ששיח כזה בשילוב הגבולות ההתנהגותיים הברורים, לא קידמו אותו והרגיעו,
ופגשתי ילדים ופגשתי ילדים מורכבים מאוד.

מקווה שיעזור לך קצת....
מלא הצלחה!

מדהים!
מדובר באמת בשח רגשי פתוח עם הילד-אני מאמינה בזה מאד! רק שלא תמיד מוצאים את הפניות לזה כשהוא כל כך מרגיז באותו רגע
אולי לנסות בזמן רגוע יותר למשל לפני שינה?

 

[musicismylove]

מדהים!
מדובר באמת בשח רגשי פתוח עם הילד-אני מאמינה בזה מאד! רק שלא תמיד מוצאים את הפניות לזה כשהוא כל כך מרגיז באותו רגע
אולי לנסות בזמן רגוע יותר למשל לפני שינה?

לדעתי לגמרי, אבל ברגע שהשיח נכנס מומלץ מאוד לחזור עליו שוב ושוב כדי שייכנס.
אשמח, אם את מתכוונת לנסות, לשמוע איך היה....

 

[Savyon]

צריך לשנות את הגישה אליו מ"מקנא" כי הוא פחות ל"אהוב" כי הוא הילד שלנו לא פחות
ברגע שההורים יעשו עם עצמם עבודה פנימית זה ייפתר !!! כאן זה מתחיל
העבודה העיקרית היא של ההורים... לא של ילד בן 5