דרוש מידע מה קורה שוב עם JDN

  • הוסף לסימניות
  • #1
לפני כמה ימים דובר רבות על זה שJDN עובד לאט ומבקש כל הזמן אישור אבטחה
זה סודר
ומאתמול בלילה שוב ושוב ושוב
שיגעון!
לעוד מישהו זה קורה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש לי 2 מחשבים באחד הוא משגע כל הזמן ובשני עובד כרגיל (סוג של פשרה לדעתי...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נראה לי שמצאתי את הפיתרון
או שתגלשו דרך גלישה בסתר או שתנקו את הקאש
עובד!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"
מחפשת עזרה נואשת אולי מישהו מכיר שמע ??
הבת שלי בת שנה וחצי סבלה מנשימה רעשנית עם ארועים של סטירידור מדי פעם ללא אבחנה כלשהי ,עד פעם אחת לפני בערך חודשיים שוב לא נשמה טוב וחשבתי שחטפה וירוס ,אבל אז היא נכנסה לקוצר נשימה חריף והגיעה לכיחלון
אושפזנו ל 4 ימים היא השתפרה לשבועיים ואז שוב הנשימה החמירה הרופא ריאות החליט לבצע ברונכוסקופיה ,שם מצאו לה רקמה שחוסמת לה 50% מהפתח של הלרינקס ועוד רקמה באזור מיתרי הקול ובצקת הרופא אאג טען שהוא חושב שזה נהיה לה מריפלוקס סמוי הם החליטו לתת לה טיפול נגד ריפלוקס פלוס סטרואידים
זה עזר לכמה שבועות ואז התחלנו להפחית במינון של הסטרואידים ושוב החמרה
ריצות למיון ולרופא ריאות עד שהילדה שוב הגיעה למצב של כיחלון
שוב אושפזנו ושוב ברונכוסקופיה שהראתה החמרה ברקמות ובבצקת
הוחלט לבצע ניתוח לייזר להסרת חלק מהרקמה, כי את זאת שנמצאת באזור מיתרי הקול אי אפשר להסיר, הרקמה נשלחה לביופסיה ,והראתה שזה תהליך דלקתי
מאז הניתוח נהיה שיפור משמעותי והתחלנו בעצת הרופא ריאות להפחית קצת מהסטרואידים עברו בערך 3 שבועות מהניתוח ופתאום שוב יש קצת החמרה שיעול וסטרידור
הרופא ריאות איבחן את זה בתור לרינגיטיס עקשנית וכרונית שאמורה לעבור מתי שהוא בעזה אבל לא ניתן לדעת מתי
ביינתיים אנחנו נואשים ולא יודעים מה לעשות אולי לפנות לכיוונים אחרים
אולי בכלל מדובר במחלה אחרת?
אשמח לכל מידע בנושא
  • תודה
Reactions: SUPERWOMAN1001 //
2 תגובות

תורי התרופות – מכת מדינה. הגיע הזמן להסדיר את זה בחוק​


כמו כולנו ללא יוצא מהכלל, גם את או אתה מוצאים את עצמכם שוב ושוב עומדים בתור בבית מרקחת. לעתים זה גם מלווה בילד או פעוט חולה, לעתים אחרי יום עבודה, וקשה מכך לעתים באמצע יום עבודה... לעתים הההמתנה לתרופות היא כשאתם עצמכם לא חשים בטוב.
בישראל ה'מתתפתחת' שלנו תמיד תמיד יהיו עשרות אנשים בתור. ובואו, התור של בית מרקחת הוא התור העצבני המשעמם והקשה כולם בעמידה על הרגליים בין טור וחצי של מוצרי פארם ועינינו בציפיה בוחנות שוב ושוב את המסך עם המספר בתור ואת המספר שקיבלנו בפתק (ואוף יש עוד 16 לפני)...

אם נתבונן הרי כבר קיימת תשתית רשת של מערכת דיגיטלית מקומית המחוברת לקופת החולים, אך עדיין כולנו ממתינים בתורים המטופשים הארוכים והמיותרים הללו לרוקח עצבני שיואיל רק להיגיד קודם כל אם בכלל התרופה במלאי, יקליד, יבדוק, יגבה תשלום.
ובסוף? לפעמים מגלים שאין את התרופה. צריך להתחיל מההתחלה, לעבור סניף, או לוותר.

ההצעה: שירות עצמי פשוט בעמדת קיוסק​


אני רוצה לקדם יוזמה לחוק שתחייב הצבת קיוסק דיגיטלי בכל בית מרקחת, שיאפשר לכל לקוח לבצע את רוב הפעולות בעצמו!
  • מזדהים באמצעות כרטיס קופת חולים או אפליקציה (הצמדת הכרטיס או הטלפון ב nfs, כמה פשוט)
  • רואים את המרשמים התקפים שלו
  • בוחרים אילו תרופות לאסוף
  • אם רוצים מוסיפים תרופות ללא מרשם (כמו משככי כאבים או משחות)
  • משלמים באשראי או בוחרים שירד בהוראת קבע של הקופה
  • מקבלים מספר תור לאיסוף מהיר בלבד

ובכן, במקרה שההזמנה כוללת תרופה המחייבת זיהוי אישי באמצעות תעודה מזהה (למשל תרופה נרקוטית), תופיע על המסך הודעה ברורה:
"ברגעים אלו אנו מכינים עבורך את ההזמנה. הזמנתך כוללת תרופה המחייבת תעודה מזהה. התשלום והמסירה יתבצעו מול הרוקח בעת האיסוף. מספרך בתור: X. נא הכן תעודה מזהה ואמצעי תשלום."


למה זה חייב להיות מעוגן בחוק​

  • מדובר בשירות בריאות חיוני, לא מותרות.
  • כיום בתי מרקחת כפופים לרגולציה של משרד הבריאות, לכן יש הצדקה להסדרה חוקית של תהליך השירות עצמו.
  • בלעדי חוק, חלק מהסניפים יאמצו את הפתרון וחלק לא. הציבור יישאר תלוי באדמיניסטרציה מקומית.
  • חוק יביא לשוויון, נגישות וזמינות אחידה לכל אזרח, גם בפריפריה.

והנה ככה זה למל עובד ברחבי העולם (המידע באדיבות gpt):
  • שוודיה: בתי מרקחת ציבוריים מאפשרים הזמנה מראש ואיסוף עצמי
  • דנמרק: קופות מרשם ממוחשבות, הזמנה מראש ללא תור
  • פינלנד: עמדות שירות עצמי לתרופות
  • גרמניה: מרשם דיגיטלי חובה, בדיקת זמינות תרופה מראש
  • סין: עמדות דיגיטליות לתשלום והזמנה בבתי מרקחת עירוניים

מערכת הבריאות בישראל יודעת לעבוד דיגיטלית והגיע הזמן לחבר את זה גם אל מול הצרכן.
צריך חוק שיחייב שירות עצמי פשוט, זמין ואחיד ויחסוך מיליוני שעות המתנה, יקל על הציבור, ויפחית תחלואה מיותרת.
אז חברים, אם גם לכם נמאס לעמוד בתור, אשמח לשמוע, לשתף ולחשוב יחד איך גורמים לחוק הזה לקרות.

יש לכם רעיון איך לגרום לזה לקרות כבר?
היום שוב חיכיתי קרוב לחצי שעה לתרופה שלא היתה במלאי... ולא אל תגידו לי להכנס לאתר של סופר פארם לבדוק אם יש במלאי, זה לא עובד. זה לא נוח וזה לא מקל באמת על התורים בפועל.
המסע הבלתי נראה: כשהמצלמה לא מספיקה

יש רגע בחיי כל צלם מקצוע שבו הוא מרגיש את העייפות מתגנבת. לא העייפות מהעמידה ארוכות עם הציוד הכבד, לא המאמץ הפיזי של גרירת תיקי הציוד מאירוע לאירוע. מדובר בעייפות עמוקה יותר, כזאת שמכרסמת מבפנים – העייפות מהמרדף הנצחי אחרי העבודה הבאה.

צילום מעייף.jpg

השעות הבלתי נספרות

את הבוקר מתחיל בפני המחשב. עוד שלוש שעות של עריכת תמונות מהצילומים אתמול, אבל המחשבות כבר נודדות למקום אחר. כמה כסף השקעת בקמפיין הפרסום במקומון? האם הפוסט האחרון בפרוג קיבל מספיק חשיפה? מתי בפעם האחרונה בדקת את האימיילים? אולי יש שם פנייה חדשה.
אתה צלם מקצוען. יש לך עין, יש לך ניסיון, יש לך תיק עבודות שאתה גאה בו – אבל בסוף, כמעט מחצית מהזמן שלך אינו מוקדש למה שאתה אוהב. אלא למכירות. לשכנוע. לפרסום.
תיק העבודות המושקע, זה שעבדת עליו שבועות, נשלח ללקוח פוטנציאלי. הוא מכיל את התמונות הכי טובות שלך – הרגע שבו התינוקת צחקה בצורה הכי טבעית, אור השקיעה המושלם שתפסת בצילומי חלאקה, התינוק הישן בשלווה המוחלטת. כל תמונה היא סיפור. כל פריים הוא רגע שתפסת מהזמן והנצחת.
ואז... שתיקה.
אולי יענו, אולי לא. אולי המחיר שלך גבוה מדי. אולי הלכו לצלם אחר שיותר זול. אולי פשוט לא התאים להם הסגנון. אתה לא יודע. אתה רק ממשיך הלאה, שולח עוד תיק עבודות, מתקשר שוב, מפרסם עוד פוסט, משקיע עוד אלף שקל בפרסום דיגיטלי.

המשחק שאף אחד לא לימד אותך

כשלמדת צילום, אף אחד לא לימד אותך את זה. איך למכור את עצמך. איך לכתוב מייל ששכנע. איך לגרום ללקוח להרגיש שדווקא אתה – מבין אלפי הצלמים שם בחוץ – אתה הבחירה הנכונה. זה משחק שלמדת תוך כדי תנועה, כשהפספסת הזמנות וכשזכית בהן, כשהשקעת בפרסום שלא הניב דבר וכשהופתעת מהזמנה שהגיעה משום מקום.
יש לילות שאתה שוכב ער, חושב על המספרים. כמה הוצאת החודש על פרסום? כמה צילומים הגיעו מזה? האם זה משתלם? ובעומק הלב, יש שאלה מציקה יותר: האם כך זה אמור להיות?

הרגע שהכול משתנה

אבל יש רגע אחר. רגע שונה לגמרי.
זה קורה כשאתה מסיים צילום, מוסר ללקוח את התמונות, ורואה את העיניים שלו נוצצות. הוא מתרגש, הוא מודה, הוא אומר "תודה, זה מדהים". ואז, באופן ספונטני לחלוטין, הוא אומר: "אני חייב להמליץ עליך לחברים שלי."
משהו קורה באותו רגע. לא צריך לשכנע. לא צריך להסביר. לא צריך להתחנן. הלקוח עושה את העבודה עבורך, הוא שגריר שלך – מתוך רצון אמיתי, מתוך שביעות רצון כנה.
ואז, כעבור כמה ימים, מתקבל טלפון. "היי, קיבלתי את המספר שלך מיעקב. היא אמר שאתה הצלם הכי טוב שהוא מכיר. אנחנו מחתנים בעוד שלושה חודשים..."
זה לא אותו דבר כמו הלקוח שהגיע מהפרסום. הוא לא מתחיל בשאלה "כמה זה עולה?". הוא לא משווה אותך לחמישה צלמים אחרים. הוא כבר נמכר. הוא כבר מאמין בך. הוא מגיע עם האמון כמעט מובנה, כי מישהו שהוא אוהב ומכבד המליץ עליך.

המחקרים לא משקרים

יש נתונים על זה. לא סתם תחושה, לא רק אנקדוטה – מחקרים אמיתיים שבדקו את ההבדל בין לקוחות שהגיעו מפרסום ללקוחות שהגיעו מהמלצות.
לקוחות שהגיעו באמצעות המלצה נאמנים יותר – הם חוזרים לצלם שוב, ממליצים בעצמם לאחרים, נשארים איתך לטווח ארוך. הם פחות מתלוננים, פחות מתווכחים על המחיר, פחות עושים בעיות מתמונה שלא יצאה בדיוק כמו שחשבו.
ומעבר לכל זה – הם משלמים יותר. כי הם לא קונים שירות, הם קונים חוויה שכבר קיבלה חותמת אישור ממישהו שהם סומכים עליו.
תחשוב על זה לרגע: מה אם במקום להשקיע אלפי שקלים בפרסום שאתה לא יודע אם יעבוד, תשקיע את אותה האנרגיה, את אותו הזמן, באנשים שכבר מכירים אותך?

בניית המערך שישנה הכול

לא מדובר בלחץ על הלקוח. לא לבקש ממנו "תמליץ עליי" בצורה מביכה, לא נעים. אלא בבניית מערך שלם – מערכת הפניות שמתוכננת, מתוזמנת, מכובדת.
זה מתחיל בחוויה שאתה נותן. בדרך שבה אתה מתייחס ללקוח, בתשומת הלב, באכפתיות האמיתית. זה ממשיך במעקב אחרי הצילום – האם הלקוח מרוצה? האם יש משהו שאפשר היה לעשות טוב יותר?
וזה מגיע לשיא כשאתה יוצר מנגנון שמאפשר ללקוחות המרוצים שלך להפוך לשגרירים שלך. לא בכפייה, אלא ברצון. הם רוצים לספר לאחרים. הם גאים להיות קשורים אליך. אתה רק צריך לתת להם את הדרך, את הכלים, את התזכורת העדינה.

הדרך הנכונה קדימה

חשוב על כמה לקוחות מרוצים יש לך היום. עשרה? עשרים? חמישים? מאה?
עכשיו תאר לעצמך שכל אחד מהם ממליץ עליך לשלושה אנשים בשנה הקרובה. ושני האנשים האלו, אם יהיו מרוצים, ימליצו שוב. זה לא חלום – זה מתמטיקה פשוטה. מערך הפניות טוב יכול להביא לך עשרות ומאות לקוחות חדשים, בלי שתצטרך להשקיע אלף שקל נוסף בפרסום.
כשאתה בונה עסק מבוסס הפניות, אתה לא רק חוסך כסף. אתה משנה את האיכות של החיים המקצועיים שלך. אתה עובד עם אנשים שרוצים אותך, לא אנשים שמחפשים את הזול ביותר. אתה מרגיש את ההערכה, את הכבוד, את האמון.
אתה חוזר להיות צלם. לא איש מכירות. לא עובד בשווק דיגיטלי. צלם.

אז מה עכשיו?

במקום לחשוב על עוד קמפיין פרסום, במקום להכין עוד גרסה של תיק העבודות, שב לרגע וחשוב: מה המערך שאתה צריך כדי שהלקוחות שלך יהיו השותפים הכי טובים שלך לצמיחה?
כי בסופו של דבר, העבודה הכי טובה שלך היא לא הפרסום. היא התמונות. והאנשים שראו אותן – הם יודעים את זה טוב יותר מכל קמפיין פרסום בעולם.
בעזרת השם, מערך הפניות נכון יכול להביא לך מאות לקוחות חדשים. לא בעוד שנה. מחר. בשבוע הבא. כל אחד מהלקוחות המרוצים שלך הוא שער פתוח לקהילה שלמה של אנשים שמחפשים בדיוק מה שאתה מציע.
אתה רק צריך לפתוח אותו.

בהצלחה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה