הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
'אם אני הייתי הגבאי פה - הכל היה נראה אחרת'. זו הייתה המנטרה של יענקלה. היא נאמרה בעשרות וריאציות, בהזדמנויות רבות ובהקשרים שונים, אבל המסר היה תמיד אותו מסר, והנאשם אותו נאשם - שולם הגבאי. הגבאי הכי נוראי שקם בהיסטוריה של עם ישראל, אם תשאלו את יענקלה. ולמען האמת לא תצטרכו לשאול אותו. תצטרכו רק לעמוד ברדיוס שלו בקאווע-שטיבל, במקווה או במרפסת של קידוש-לבנה, ואז תשמעו לבטח את שלל התלונות, הטענות והמענות על שולם הגבאי.
רוב המתפללים - כמו גם רב בית הכנסת - הכירו בעל פה את הנאומים של יענקלה. כדי שלא יהיה משעמם הוא היה מנפיק מדי פעם טענות חדשות.
פעם זה היה חלוקת המקומות לימים נוראים, פעם אחרת הגבייה המוגזמת בהוראות קבע. פעם קניית המזגן המיותרת, ופעם הברז שלא תוקן. תמיד היה על מה להתלונן. והוא היה עושה זאת במקצועיות ובמומחיות.
כשהיה יענקלה ניגש למוסף, הוא היה מטעים לאט לאט את 'וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה'. מדגיש כל מילה ומילה ונועץ מבטים בשולם.
מיותר לציין שאף פעם זה לא היה אישי. חלילה. רק טובת המתפללים והצלחת בית הכנסת עמדו לנגד עיניו של יענקלה. "זה לא שיש לי משהו נגד שולם, אבל מי עושה מנין מעריב ברבע לתשע כשבפרושים יש מנין בתשע?" או "תאמין לי שאין לי בעיה עם שולם, אבל מי שקונה בכספי ציבור סטנדרים חדשים במקום להשקיע באויצר הספרים יש לו בעיה חמורה בהתנהלות"
"מה יש לך נגד שולם?" היו שואלים אותו. איך הוא אהב את השאלה הזו. הוא היה עוטה אז את הפרצוף התמים-בואכה-נעלב, "לי? נגד שולם?! מה פתאום. אכפת לי מהבית כנסת. אכפת לי שמביאים פה ניקיון בארבעים שקל לשעה על חשבוננו כשאפשר למצוא ערבוש שיעשה את זה בחצי מחיר. זה לא משהו אישי נגד שולם. חס ושולם. אבל אם אני הייתי הגבאי פה - הכל היה נראה אחרת"
ויום אחד הכל השתנה. הרב קרא ליענקלה ונתן לו את המפתחות. מהיום, אמר לו, אתה הגבאי.
"אני? ו... ומה עם שולם."
"לא שמעת? שולם עובר דירה. מהיום אתה תהיה הגבאי. שיהיה הרבה הצלחה"
יענקלה החזיק בידיו את צרור המפתחות במבט מבולבל.
"טוב, בסיידר. אם הרב מבקש אני אקח על עצמי את התפקיד"
בשבועות הבאים הכל השתנה. זמני התפילות, חלוקת העליות, גביית ההוראות קבע, התקציב של בית הכנסת. את הכל יענקלה שינה ותיקן.
אך הוא עוד לא היה מרוצה. בירכתי מוחו היה חסר לו משהו בלתי מוגדר.
"מה הבעיה? למה אתה לא מרוצה? הנה עכשיו הכל מתנהל כמו שצריך, לא?" שאלה אותו ביילא.
יענקלה גירד בראשו. "כן, אבל אני לא יכול יותר לומר שאם אני הייתי הגבאי הכל היה נראה אחרת"
רוב המתפללים - כמו גם רב בית הכנסת - הכירו בעל פה את הנאומים של יענקלה. כדי שלא יהיה משעמם הוא היה מנפיק מדי פעם טענות חדשות.
פעם זה היה חלוקת המקומות לימים נוראים, פעם אחרת הגבייה המוגזמת בהוראות קבע. פעם קניית המזגן המיותרת, ופעם הברז שלא תוקן. תמיד היה על מה להתלונן. והוא היה עושה זאת במקצועיות ובמומחיות.
כשהיה יענקלה ניגש למוסף, הוא היה מטעים לאט לאט את 'וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה'. מדגיש כל מילה ומילה ונועץ מבטים בשולם.
מיותר לציין שאף פעם זה לא היה אישי. חלילה. רק טובת המתפללים והצלחת בית הכנסת עמדו לנגד עיניו של יענקלה. "זה לא שיש לי משהו נגד שולם, אבל מי עושה מנין מעריב ברבע לתשע כשבפרושים יש מנין בתשע?" או "תאמין לי שאין לי בעיה עם שולם, אבל מי שקונה בכספי ציבור סטנדרים חדשים במקום להשקיע באויצר הספרים יש לו בעיה חמורה בהתנהלות"
"מה יש לך נגד שולם?" היו שואלים אותו. איך הוא אהב את השאלה הזו. הוא היה עוטה אז את הפרצוף התמים-בואכה-נעלב, "לי? נגד שולם?! מה פתאום. אכפת לי מהבית כנסת. אכפת לי שמביאים פה ניקיון בארבעים שקל לשעה על חשבוננו כשאפשר למצוא ערבוש שיעשה את זה בחצי מחיר. זה לא משהו אישי נגד שולם. חס ושולם. אבל אם אני הייתי הגבאי פה - הכל היה נראה אחרת"
ויום אחד הכל השתנה. הרב קרא ליענקלה ונתן לו את המפתחות. מהיום, אמר לו, אתה הגבאי.
"אני? ו... ומה עם שולם."
"לא שמעת? שולם עובר דירה. מהיום אתה תהיה הגבאי. שיהיה הרבה הצלחה"
יענקלה החזיק בידיו את צרור המפתחות במבט מבולבל.
"טוב, בסיידר. אם הרב מבקש אני אקח על עצמי את התפקיד"
בשבועות הבאים הכל השתנה. זמני התפילות, חלוקת העליות, גביית ההוראות קבע, התקציב של בית הכנסת. את הכל יענקלה שינה ותיקן.
אך הוא עוד לא היה מרוצה. בירכתי מוחו היה חסר לו משהו בלתי מוגדר.
"מה הבעיה? למה אתה לא מרוצה? הנה עכשיו הכל מתנהל כמו שצריך, לא?" שאלה אותו ביילא.
יענקלה גירד בראשו. "כן, אבל אני לא יכול יותר לומר שאם אני הייתי הגבאי הכל היה נראה אחרת"
נערך לאחרונה ב:
בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
מייל: K037737970 @ GMAIL.COM
