כללי מודעה פיזיוטרפיסטית

  • הוסף לסימניות
  • #1
דעתכם ועזרתם חשובים לי מאוד.

זו מודעה של 9 על 5.5 ס"מ שתפורסם במקומון של גמלאים.
אשמח לדעתכם גם בעיצוב וגם במלל.
הורדתי את שמה ואת המייל מקווה שזה לא מפריעה לחו"ד :)
 

קבצים מצורפים

  • מודעה לפיזיוטרפיסטית.jpg
    KB 82.3 · צפיות: 33
  • הוסף לסימניות
  • #2
מודעה יפה ונעימה לעין
הייתי מחליפה את הפרפר לפרפר יותר ברור
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
העיצוב יפה אבל את הרקע אם אפשר להחליף לצבע יותר בהיר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לעניות דעתי המודעה ברמה השיווקית לא טובה. למשל ה"אל תנבול" ממש לא לעניין

גם ברמת הגרפיקה די לא ברור מה העניין.

כדי לדעת מה כן כדאי לעשות, חשוב לי להבין האם המקומון פונה לקהל דתי\חרדי או כללי וכן להסביר קצת יותר מהו בדיוק השירות למי הוא מיועד (למרות שניתן לנחש לפי הטקסט במודעה)

אדיר
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הפרפר הוא סמליל של הפזיוטרפיסטית (:
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י טוהר;545807:
לעניות דעתי המודעה ברמה השיווקית לא טובה. למשל ה"אל תנבול" ממש לא לעניין

גם ברמת הגרפיקה די לא ברור מה העניין.

כדי לדעת מה כן כדאי לעשות, חשוב לי להבין האם המקומון פונה לקהל דתי\חרדי או כללי וכן להסביר קצת יותר מהו בדיוק השירות למי הוא מיועד (למרות שניתן לנחש לפי הטקסט במודעה)

אדיר

תודה על התגובה המפורטת
לא ממש הבנתי את כוונתך.

המודעה תתפרסם בעיתון גמלאים של ציבור כללי שם נמצא עיקר קהל היעד.
המודעה מאוד קטנה אם זה סה"כ 9 על 6 ס"מ אין שם מקום יתר.

לא נראה לך כי אדם שסובל מבעיות מסוג זה מבין במה הכוונה? מה יש לפרט יותר מזה?
לא הבנתי מה הבעיה מבחינה גרפית עיצבית או אסטרטגית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הצבעים מתאימים אבל הכותרת אל תנבול מיותרת והיתי אומרת אפילו מעליבה (מקומון של גימלאים).
במקום אל תנבול אפשר לרשום על דרך החיוב- "לפריחה מחודשת" או משהו בדומה. הסמליל שלה לא ברור בכלל ואם אפשר לוותר עליו מה טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אם מדובר בעיתון כללי ממולץ לשים תמונות של זוג מבוגרים מחייך. עניין הלנבול הפרפר והפרח לא מוסיף דבר למסר של המודעה. ממליץ להוסיף טקסט שנותן סיבה להתקשר כמו (כמה בנאלי שזה נשמע) הסוף לכאב בצורה בולטת או משהו בסגנון (כדאי להתייעץ עם נותן השירות איזה משפט יכול למשוך לקוח למודעה שלו הוא מבין בזה יותר מכל אחד אחר, לאו דווקא בניסוח יותר במסר). עוד אפשרות היא פשוט לכתוב סובל מ...... הגיע הזמן לעצור את זה..." ואז את הטקסט הרלוונטי (גם כאן תמונה של זוג הזקנים מאושרים יכול לסייע)

גרפיקאים נחמדים. ואני פונה לכולכם. הטעם שלכם בגרפיקה הוא מצויין. כל אחד מכם עושה עבודה יפה. ההבדל בין רק גרפיקה יפה למודעה שיווקית הוא שמים וארץ (כמובן ששילוב נכון הוא שילוב מנצח). חשבו על המודעה(לא העיצוב אלא התוכן) לפחות חצי שעה לפני שאתם מתחילים לעבוד עליה. רשמו לעצמכם 5 דברים
1. למי מיועדת המודעה (קהל היעד) ובנו אותה בהתאם(לא מומלץ לשים תמונה של תינוק למודעה המיועדת לגברים למשל)
2. מה המסר שאני רוצה להעביר במודעה (זה כבר שיעור בפני עצמו אבל בואו נאמר שברגע שאתם מחזיקים מודעה שאתם קהל היעד שלה אתם צריכים להרגיש שהיא נותנת לכם את המידע שאתם צריכים בצורה הפשוטה ביותר)
3. איך לא אתן לגרפיקה(המדהימה) שלי להשתלט על המסר השיווקי
4. קריאה לפעולה(עדיף אישית)
5. וכאן אני מצטער שאני הורס לכמה מרצים בעיצוב חזיתי או קופירייטרים. לא לתת בשום פנים למי שקורא את המודעה לחשוב אפילו למאית שניה למה התכוון המשורר. זאת אומרת בניגוד למה שרבים לומדים בקורס עיצוב חזיתי תחכום הוא הנזק הגדול ביותר שאתם יכולים לעשות למודעה שלכם. פשטות הוא המתנה הכי טובה שתתנו ללקוח שלכם.

אז אלה הכללים לדעתי המרכזיים כאשר גם הם דורשים קצת יותר פירוט (יש עוד המון אך זה לא הזמן והמקום) לא כולם קשורים למודעה הצפציפית הזו אך הם יכולים לעזור גם כאן.

בהצלחה
אדיר
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י היוצרת81;545836:
הצבעים מתאימים אבל הכותרת אל תנבול מיותרת והיתי אומרת אפילו מעליבה (מקומון של גימלאים).
במקום אל תנבול אפשר לרשום על דרך החיוב- "לפריחה מחודשת" או משהו בדומה. הסמליל שלה לא ברור בכלל ואם אפשר לוותר עליו מה טוב.

אני לא מבין מה נותן ה"לפריחה מחודשת" איזה מסר זה מוסיף לתוכן המודעה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אדם מבוגר מתלהב מכל דבר שהוא רק יכול להתחדש, וזה מושך אותו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זו יותר מקדימון לשיעור אחד בקורס שלם (-:
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מסכימה עם כל מילה שלך אדיר.
אשמח לשתף אתכן הגרפיקאיות כי מכל מה שאדיר אמר כאן למדתי בקורס המיוחד של דפנה פרל בבית פרוג.
לתשומת לבכן יש ראן פוטנציאל עצום...
אדיר אני מקווה שאתה מנצלח את כשרונותיךׁ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י טוהר;545857:
אם מדובר בעיתון כללי ממולץ לשים תמונות של זוג מבוגרים מחייך.
אני לא מבינה. הסיבה היחידה שלא תשימו תמונה של אשה ללא כיסוי ראש (למשל) בפרסום היא ידו של המבקר?
אם זה בפרסום הפונה לציבור כללי לא משנה לכם?

בשביל מי אתם שומרים על השולחן ערוך, בשבילכם ובשביל העולם הבא שלכם, או בשביל המוסכמות החברתיות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני לא מבינה. הסיבה היחידה שלא תשימו תמונה של אשה ללא כיסוי ראש (למשל) בפרסום היא ידו של המבקר?
אם זה בפרסום הפונה לציבור כללי לא משנה לכם?
מה זה קשור????? תמונה של זוג מבוגרים חביבים וודאי אינה דומה לתמונת אישה לא צנועה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני לא מבין מה נותן ה"לפריחה מחודשת" איזה מסר זה מוסיף לתוכן המודעה?
אם היא כבר מדמים את האדם לפרח לפחות לתת לעניין קצת קונוטציה חיובית!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני חושבת שהפירוט מיותר
"חוסר יציבות של רצפת האגן" או "אי שליטה" או כל ניסוח אחר, עדין יותר
עדיף על פני הפירוט הלא נעים הזה,
במיוחד שגם לנשים זה רלוונטי לאו דוקא בגיל הבלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י מי;545901:
אני לא מבינה. הסיבה היחידה שלא תשימו תמונה של אשה ללא כיסוי ראש (למשל) בפרסום היא ידו של המבקר?
אם זה בפרסום הפונה לציבור כללי לא משנה לכם?

בשביל מי אתם שומרים על השולחן ערוך, בשבילכם ובשביל העולם הבא שלכם, או בשביל המוסכמות החברתיות?


1. קודם כל לגבי תמונה עם אישה במודעה יש סברות מחלוקות ודיעות בנושא. פעם למשל לא היו מוכנים לתת לאישה לדבר ברדיו חרדי והיום רדיו קול חי מחזיק קרייניות ושדרניות בתוכניות שלו.
2. רוב התמונות מהבנקים של התמונות, הם תמונות של גויים. לא זוכר שראיתי בשולחן ערוך חיוב לגויה לשים כיסוי ראש.
3. אני דוקא חושב שהמשימה שלנו היא להראות איך אפשר לשלב תמונות ועדיין להראות שאפשר שיהיו תמונות צנועות.
4. זקנים בודאי אינם מהוים בעיה של צניעות.
5. יש היום פיאות שנראות יותר גרוע (או יפה תלוי בנקודת המבט) מבחינת צניעות משיער גלוי.

מקוה שלא נכנסתי לנקודה רגישה

אדיר
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אם אני באה מנקודת הנחה (אולי ההנחה מוטעית) כי אדם מבוגר תולה את צרותיו בגילו המבוגר (שזה נכון באופן חלקי) ולכן מרשה לבעיותיו להמשיך ואף להחריף. ואומר נו הזיקנה כך זה.
ואני אומרת לו אל תחשוב שאם את זקנה/זקן אז צריך לתת לחולשה לנצח ולסבול
אפשר אחרת לטפל ולהרגיש נפלא ולזכור לטובה גם את הגיל המבוגר כי הוא גיל עם הרבה תובנות. ויש בו הרבה מעלות (יחד עם החסרונות כמו בכל גיל)
מכאן בא הלא תנבול (שבא מעט שלילי ולכן אשמח לעזרה בעניין המלל) אל תשתופף ותנבול כי אתה כבר זקן, בא תתחזק תרגיש יותר קליל, יותר משוחרר וגם מורלית יותר צעיר וחיוני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
"רוצה להרגיש טוב יותר"
"רוצה שהכאב יחלוף"
"סובל מנפילת אגן" (סתם ניסיתי לזרום אין לי מושג מה זה אומר)

את צריכה לדבר אל קהל היעד בשפה שלו. הוא צריך לרצות להמשיך לקרוא את המודעה... שלב הבא זה כבר המודעה עצמה ועל זה כבר דיברנו...

בהצלחה

אדיר

חשוב שתביני הכותרת היא הכול. עם כותרת טובה גם ממודעה גרועה אפשר להשיג משהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י היוצרת81;545921:
מה זה קשור????? תמונה של זוג מבוגרים חביבים וודאי אינה דומה לתמונת אישה לא צנועה.
הקשר הוא, יקירתי, ששיער באשה נשואה, לא משנה באיזה גיל, חייב כיסוי מדין. יש על מה להתווכח?
אה, ומיותר לציין שאשה עם כיסוי ראש לא תשימי שם...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יכול להיות שכבר קראתם את שיתוף שלי על הוויזואל הראשוני של המודעה. אם לא כדאי לכם לקפוץ ולהכיר קצת מהיכולות של ננו בננה.. https://www.prog.co.il/threads/ננו-בננה-פרו-החדש-והמטורף-שיתוף-תהליך.1103411/#post-15776205
הרגשתי שהמסר קצת חסר ואולי גם לא ברור. מודה, הסתבכתי גם להכניס את הוויזואל למודעה מרשימה כמו שדמיינתי לעצמי...
רגע, קצת רקע.. המודעה הינה לערב חשיפה בבית ספר קירוב לבנים. הבית ספר ברמה לימודית גבוהה מאד. וככה בעצם יש להם יתרון על בתי ספר חילוניים באזור. וככה מכניסים להם יידשקייט מהדלת האחורית (מה שנקרא כפיה דתית:)) ועכשיו ברצינות. הרבה מההורים מגיעים גם בגלל המסורת.

המודעות שעשיתי שנה שעברה: (כן אני יודעת שאחת נדירה והשניה לא משהו. אבל בסוף מי שמחליט זה הלקוח)

1765203751814.png
1765203792034.png
אז השנה פניתי לקופירייטרית המדהימה אפרת שיבר (וזה הטלפון לה, בטוח שתרצו 0556721514)
ועם שיתוף פעולה מדהים, היא יצרה לי קופי מנצח.
עכשיו, איך מעצבים את זה?
יצרתי מליון תמונות בפריפיק, אבל לא ממש אהבתי את התוצאה. (נטפרי החליט עכשיו לחסום חצי מהתמונות, ולכן אין לי צילום מסך של המליון תמונות שיצרתי, לא נורא תאלצו להאמין לי...)
עד שנוצרה תמונה שבהחלט אהבתי את הכיוון שלה.
1765201577383.png
אהבתי את הכיוון, אבל ידעתי שאם אני שמה כזה דבר ארכאי במודעה ,כולם יברחו. שאלתי את גיפיטי איזה סגנונות אפשר לכתוב לפריפיק, שיחקתי קצת וואלה! אהבתי מאד את אחת התוצאות.
1765201753911.png
תודו שזה מגניב, עכשיו העליתי את הצבעים של בית הספר וביקשתי שיעשה לי את אותה תמונה, עם הצבעים שהעליתי.
1765203885253.png
תעיפו מבט על הפרומפט, תראו כמה הוא קצר... העליתי שתי תמונות, את הקודמת ואת הצבעים, תראו איזה יופי, מכאן הכל היה פשוט. ברגע שהיה את הוויזואל ואת הקופי. תוך 3 שעות קמה ועמדה לה מודעה לתפארת מדינת ישראל.
1765203948910.png
שלחתי להגהה לאפרת וללקוח ו...לעצמי!! איך עושים הגהה לבד? אז הנה טיפ קטן. עזבו את המחשב ואת הבית. צאו לסידורים ל10 דקות ותסתכלו שוב. לי למשל (וגם ללקוח) היה מדי עמוס למטה, וגם אפרת מצאה כמה שיפורים...
1765204123760.png
וזהו!!! ישבתי, תיקנתי סידרת, העליתי, הורדתי. הוספתי ו... סיימתי!!!!!!!!!!!! מה אומרים על המודעה המתוקנת והמתוקונת שלי?
1765204197746.png
מחכה להמון מחמאות (לפחות בהתאם לכמויות התמונות שיצרתי...)
ואם סתם ככה משעמם לכם ובא לכם לראות מטאורים, מוזמנים לאתר היפיוף שלי. יש קישור במודעה.... metaor.co.il
לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
*
זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
*

מסדרון אווירי

פרולוג

"האם שומע"?
"כאן דור שומע עבור."
"פזר את המפגינים".
"את כולם?"
"כן, את כולם!"


דור הביט לעבר המפגינים.

שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
"לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
"את כולם".
*
דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
הם לא זזו מיד.
עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

*

מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

הם עמדו אלו מול אלו.
עיניהם אמרו הכל.
אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
"היי, דילן".
אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
*
הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
"אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
"אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
"אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
"גם וגם"
"יופי, אז קדימה, תתגייסו".
"במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

רוי חש שזה מגיע.
חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
הדופק של רוי החל להלום בפראות.
עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
הם סך הכל טובים.


"אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
"עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

"מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
"עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
"למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
"אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
"אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
"ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
"בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
"איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
"אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
"אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

"לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
*
"אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה