דרוש מידע מומלץ לנסוע למירון עכשיו?

[sol key]

טוב יש לי כאן סרטון אחר שכולם שרים... (סליחה שזזתי הרבה...)
מרגש..

 

[Tamar G]

רבי שמעון להציל מתים לא יכולת
אבל לבקש מהקב''ה שהפצועים לא ימותו אתה יכול
בבקשה הקב''ה בזכות רבי שמעון ובזכות כל התהילים והתפילות של עם ישראל הפצועים יחזרו הביתה בריאים ושלמים
בריאים בנפש ובריאים בגוף
גם מי שרק היה שם..

אמן!

 

[זושא כץ]

רבי שמעון להציל מתים לא יכולת

לא אהבתי את המשפט הזה
אני מאמין שרבי שמעון זיע"א יכון לפטור העולם
רק נסתרות דרכי ה'
ואנו מקבלים עלינו באהבה את זה...

 

[דדד]

מעניין אם יש עוד מישהו שמרגיש כמוני...
הסרטונים והתמונות מהמקום מאחרי האסון עושים לי רע ממש... חור בנשמה...
מבחינתי העולם נגמר ביום חמישי בלילה.
אין עבודה, אין קניות, אין כלום.
אוכלים כי צריך, ישנים כשאפשר, בוכים.
מידי פעם מנסים להסיח את הדעת, לא מצליחים.
ביום ראשון יצאתי לחנות בגדי ילדים, לקנות פיג'מה ובגדים ליתומה טריה שישנה אצלי ואין לי בגדים במידה שלה.
נשים עמדו בחנות והתווכחו על צבע, על סטים, על אופנה.
עמדתי בתור, חיכיתי. לא יודעת להידחף ועכשיו גם לא מסוגלת.
התקשרו אליי שהילדה התעוררה ובוכה.
התחלתי לבכות שם, בקופה. אנשים בהו בי.
כאילו- "מה קרה? מי מת?"
שילמתי מהר. לקחתי את הבגדים. הלכתי. בכיתי כל הדרך.
פרוג כבר כמעט חזר לשגרה.
הרחובות עמוסים.
אנשים מפטפטים, מעבירים חדשות.
קיוויתי שלפחות האדמה במירון תחכה קצת עם הכאב, תשמור עליו בשביל 45 הרוגיה.
והנה בסרטונים רואים אנשים מדברים. רואים שמש, שמים, חיוכים.
איך אפשר?

 

[sol key]

לא אהבתי את המשפט הזה
אני מאמין שרבי שמעון זיע"א יכון לפטור העולם
רק נסתרות דרכי ה'
ואנו מקבלים עלינו באהבה את זה...

בהחלט התלבטתי איך לנסח את המשפט הזה
כי רבי שמעון לא יכול להציל מתים רק הקב''ה יכול להציל אותם ולהחזיר אותם לחיים...
רבי שמעון עם הזכויות שלו יכול להשפיע...

 

[shirak]

מעניין אם יש עוד מישהו שמרגיש כמוני...
הסרטונים והתמונות מהמקום מאחרי האסון עושים לי רע ממש... חור בנשמה...
מבחינתי העולם נגמר ביום חמישי בלילה.
אין עבודה, אין קניות, אין כלום.
אוכלים כי צריך, ישנים כשאפשר, בוכים.
מידי פעם מנסים להסיח את הדעת, לא מצליחים.
ביום ראשון יצאתי לחנות בגדי ילדים, לקנות פיג'מה ובגדים ליתומה טריה שישנה אצלי ואין לי בגדים במידה שלה.
נשים עמדו בחנות והתווכחו על צבע, על סטים, על אופנה.
עמדתי בתור, חיכיתי. לא יודעת להידחף ועכשיו גם לא מסוגלת.
התקשרו אליי שהילדה התעוררה ובוכה.
התחלתי לבכות שם, בקופה. אנשים בהו בי.
כאילו- "מה קרה? מי מת?"
שילמתי מהר. לקחתי את הבגדים. הלכתי. בכיתי כל הדרך.
פרוג כבר כמעט חזר לשגרה.
הרחובות עמוסים.
אנשים מפטפטים, מעבירים חדשות.
קיוויתי שלפחות האדמה במירון תחכה קצת עם הכאב, תשמור עליו בשביל 45 הרוגיה.
והנה בסרטונים רואים אנשים מדברים. רואים שמש, שמים, חיוכים.
איך אפשר?

כל כך מזדהה...
מתפקדת בקושי מאז יום חמישי

 

[לא כמו כולם]

מעניין אם יש עוד מישהו שמרגיש כמוני...
הסרטונים והתמונות מהמקום מאחרי האסון עושים לי רע ממש... חור בנשמה...
מבחינתי העולם נגמר ביום חמישי בלילה.
אין עבודה, אין קניות, אין כלום.
אוכלים כי צריך, ישנים כשאפשר, בוכים.
מידי פעם מנסים להסיח את הדעת, לא מצליחים.
ביום ראשון יצאתי לחנות בגדי ילדים, לקנות פיג'מה ובגדים ליתומה טריה שישנה אצלי ואין לי בגדים במידה שלה.
נשים עמדו בחנות והתווכחו על צבע, על סטים, על אופנה.
עמדתי בתור, חיכיתי. לא יודעת להידחף ועכשיו גם לא מסוגלת.
התקשרו אליי שהילדה התעוררה ובוכה.
התחלתי לבכות שם, בקופה. אנשים בהו בי.
כאילו- "מה קרה? מי מת?"
שילמתי מהר. לקחתי את הבגדים. הלכתי. בכיתי כל הדרך.
פרוג כבר כמעט חזר לשגרה.
הרחובות עמוסים.
אנשים מפטפטים, מעבירים חדשות.
קיוויתי שלפחות האדמה במירון תחכה קצת עם הכאב, תשמור עליו בשביל 45 הרוגיה.
והנה בסרטונים רואים אנשים מדברים. רואים שמש, שמים, חיוכים.
איך אפשר?

מזדהה.
למרות שזה שיש אצלך בבית יתומה טריה מחזיק אותך יותר בפנים...
ובאמת צורם לי איך תיק תק חזרו לפוליטיקה ולשאר מרעין בישין.
ואולי זה גם חסד שד' עשה כדי שנוכל להמשיך בחיים ולעשות בשבילם,
אבל בהחלט מסכימה שזה מהר מדי
והלב שלי בכלל עוד לא מעכל וכבר זה כאילו "נגמר". כאילו!

 

[דדד]

סליחה שנפלתי על אנשי האשכול כאן, פשוט כשמתחילים להוציא זה יוצא בבום...
מדברים עכשיו הרבה על "אהבת ישראל", וכו' וכו'
הדיבורים האלו קשים לי...
אולי יש מקומות שכן צריך את החיזוק והכל,
אבל בבית האבלים, בבתי ספר של היתומים הקטנים,
מבחינתי אל תדברו על חיזוקים,
מבחינתי רק תהיו איתנו בכאב
רק תראו לנו שלא חזרתם למה שהייתם שבוע שעבר
חכו, עוד חודש נתחיל עם ההתחזקויות
מה יש לדבר "אהבת ישראל", וללכת ברחוב כאילו כלום?

אולי אני סתם מצחיקה או מה, אבל הייתה לי תקווה בלב שיכריזו על ביטול מלאכה או משהו, ביום ראשון לפחות. אפילו המדינה הכריזה על יום אבל. אני יודעת שזה לא עוזר לנפטרים כלום, אבל כל כך קשה לצאת לגיחות לרחוב ולראות שעולם כמנהגו נוהג...

 

[דדד]

למרות שזה שיש אצלך בבית יתומה טריה מחזיק אותך יותר בפנים...

רגע מחזיק, רגע מפרק,
אין מילים.

 

[פנינה 99]

רגע מחזיק, רגע מפרק,
אין מילים.

הקב"ה יחזק אותך ובני משפחתך.
והחזקת הילדה עכשיו זו מצוה ענקית,
שהקב"ה ישלם עליה בעז"ה הרבה טוב...

 

[במבונה]

סליחה שנפלתי על אנשי האשכול כאן, פשוט כשמתחילים להוציא זה יוצא בבום...
מדברים עכשיו הרבה על "אהבת ישראל", וכו' וכו'
הדיבורים האלו קשים לי...
אולי יש מקומות שכן צריך את החיזוק והכל,
אבל בבית האבלים, בבתי ספר של היתומים הקטנים,
מבחינתי אל תדברו על חיזוקים,
מבחינתי רק תהיו איתנו בכאב
רק תראו לנו שלא חזרתם למה שהייתם שבוע שעבר
חכו, עוד חודש נתחיל עם ההתחזקויות
מה יש לדבר "אהבת ישראל", וללכת ברחוב כאילו כלום?

אולי אני סתם מצחיקה או מה, אבל הייתה לי תקווה בלב שיכריזו על ביטול מלאכה או משהו, ביום ראשון לפחות. אפילו המדינה הכריזה על יום אבל. אני יודעת שזה לא עוזר לנפטרים כלום, אבל כל כך קשה לצאת לגיחות לרחוב ולראות שעולם כמנהגו נוהג...

דבר ראשון, מזדהה מאד, אבל אני דווקא רואה כן איך העולם עצר מלכת. נסעתי ביום ראשון ברחובות בני ברק - הרחוב היה שומם, האנשים שכן הולכים - פניהם חפות. בעלי חזר מהכולל ואמר שזה כאילו אנשים באו ללמוד בתשעה באב.
בעבודה - את רואה שאנשים לא מרוכזים.
כולם בזה, וזה בלב של כולם.

אבל, אני חושבת ההיפך.
אני חושבת שהקב''ה לא רוצה שנעצור את העולם ונשאר מדוכדכים ומדוכאים בתוך הכאב. כן צריך להמשיך הלאה , בכל הכח שאין, א-ב-ל כמובן עם לקחת מזה משהו להמשך הדרך. וזה כבר עבודה של כל אחד לדעת במה צריך להתחזק.
לא נשאר הרבה זמן, עוד מעט תחיית המתים, א-מ-ן!

 

[sol key]

הדבר היחידי שהוא הוכחה גדולה בשבילי שהעולם עצר מלכת הוא
שהסופר היה דיי ריק הייתי עם קופאית אחת...(בדרך כלל יש 7)
סופר ענק שבדרך כלל יש מלאאא אנשים

 

[רק לבין הסדרים...]

הדבר היחידי שהוא הוכחה גדולה בשבילי שהעולם עצר מלכת הוא
שהסופר היה דיי ריק הייתי עם קופאית אחת...(בדרך כלל יש 7)
סופר ענק שבדרך כלל יש מלאאא אנשים

לא יודע מה קורה בסופר ובחנויות, בכל אופן בכוללים, בבתי הכנסת, עד היום עוד רואים אנשים עם פנים נפולות, ממש כמו תשעה באב זה נראה. אני מדבר על אנשים שאפילו לא הכירו אף אחד מההרוגים. על אחת כמה וכמה שלא המשיכו הלאה בחיים ובינתיים הנושא לא יורד מסדר היום. לא גומרים לדבר ולדבר (אני אומר בצורה חיובית כמובן), לפרשן, לעכל, ולנסות להבין קצת קצת מה שיש באפשרותינו על מה עשה ה' לנו ככה

 

[מירי ממודיעין עילית]

סליחה שאני שואלת, לא מתוך כוונה לקנטר או להציק חלילה,
אם מפריע לך תעדכני ואמחק מיד -
חשבתי שרק גברים היו חשופים לכל זה
ולפחות לנשים כל הזוועה הזו נחסכה

אני גם הייתי שם
ברוך ד' שלא ראיתי שום דבר מה ואיך קרה
אבל היה לי מספיק די ויותר להיות בשטח
לשמוע ברמקול שמזעיקים עזרה
לראות את כל הבלאגן וההמולה
אמבולנסים כמו מים אחד אחרי השני
מזה לבד נהיה לי טראומה
אומנם הגברים ראו את זה יותר
אבל כל מי שהיה בהר חווה טראומה קשה

 

[דבורה4]

------

מעבירה---‎

נא לא להפיץ זה לא נכון
יש שמה מסות של אנשים והם לא מעוניינים
הם רוצים שקט ופרטיות‎
אם ישתנה אני יעדכן

 

[asחוי]

מצמרר: היתום שיחק בפליימוביל 'הלוויה'
‏היום בשעות הצהריים, ארי בן ה 8 היתום בנו של אלעזר גולדברג ז״ל מהרוגי אסון מירון שיחק בפליימוביל שלו בבית והביא לאמא שלו שתחי׳ לראות את מה שהוא עשה, אבא שלו עטוף בטלית שוכב על מיטה בדרך לקבורה

צפה בקובץ המצורף 880190

 

[דדד]

מצמרר: היתום שיחק בפליימוביל 'הלוויה'
‏היום בשעות הצהריים, ארי בן ה 8 היתום בנו של אלעזר גולדברג ז״ל מהרוגי אסון מירון שיחק בפליימוביל שלו בבית והביא לאמא שלו שתחי׳ לראות את מה שהוא עשה, אבא שלו עטוף בטלית שוכב על מיטה בדרך לקבורה

צפה בקובץ המצורף 880190

אני יכולה לספר לכם עוד לפחות 5 סיפורים כאלו מהחוויה האישית שלי.
וכל פעם שאני מסתכלת על היתומים הקטנים, אני נזכרת שיש עוד עשרות יחד איתם. עשרות.
זה אסון כזה גדול, שהלב ממאן להאמין.
רק ד' יתן לנו נחמה.

 

[י. גולד]

עדין בטראומה רצינית
מתלבטת אם זה יהיה נכון לנסוע היום למירון
מה אומרים?
זה צעד נכון?
או שזה מהר מידי..

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו!
יכול אני לפטור את כל העולם כולו ממידת הדין למידת רחמים!

 

[דדד]

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו!
יכול אני לפטור את כל העולם כולו ממידת הדין למידת רחמים!

נכון.
יחד עם זאת, לא בטוח שעכשיו נכון להגיע לשם.
על עצמי אני מרגישה שלהגיע לשם עכשיו=התפרקות נפשית טוטאלית.
אולי בסוף השבוע, אולי אחר כך, נראה.
כדאי מאד מאד להתייעץ על זה. תתקשרו לקו ייעוץ של "בית חם" או כל מישהו אחר שנראה לכם ותתייעצו.
אל תעשו דברים מסוכנים לנפש.
גם ככה יש לנו עשרות אלפי אנשים, נשים, נוער וילדים שהיו בשעת מעשה בתוך הטרגדיה הזאת. מי יטפל בהם, מי.
(תחשבו על זה. מדברים על הכמות של ההרוגים והכל, יש פה גם כמות של אנשים שנכחו בארוע, שהיא בלתי נתפסת. וכולם מהמגזר החרדי. רחמיי על המסגרות החרדיות שיצטרכו לטפל בכולם )

 

[אולפני צבע קול]

מעניין אם יש עוד מישהו שמרגיש כמוני...
הסרטונים והתמונות מהמקום מאחרי האסון עושים לי רע ממש... חור בנשמה...
מבחינתי העולם נגמר ביום חמישי בלילה.
אין עבודה, אין קניות, אין כלום.
אוכלים כי צריך, ישנים כשאפשר, בוכים.
מידי פעם מנסים להסיח את הדעת, לא מצליחים.
ביום ראשון יצאתי לחנות בגדי ילדים, לקנות פיג'מה ובגדים ליתומה טריה שישנה אצלי ואין לי בגדים במידה שלה.
נשים עמדו בחנות והתווכחו על צבע, על סטים, על אופנה.
עמדתי בתור, חיכיתי. לא יודעת להידחף ועכשיו גם לא מסוגלת.
התקשרו אליי שהילדה התעוררה ובוכה.
התחלתי לבכות שם, בקופה. אנשים בהו בי.
כאילו- "מה קרה? מי מת?"
שילמתי מהר. לקחתי את הבגדים. הלכתי. בכיתי כל הדרך.
פרוג כבר כמעט חזר לשגרה.
הרחובות עמוסים.
אנשים מפטפטים, מעבירים חדשות.
קיוויתי שלפחות האדמה במירון תחכה קצת עם הכאב, תשמור עליו בשביל 45 הרוגיה.
והנה בסרטונים רואים אנשים מדברים. רואים שמש, שמים, חיוכים.
איך אפשר?

כ"כ מזדהה איתך.
מאז אני לא רגועה.
רצות לי תמונות קשות ומזעזות בראש
אני חושבת על המשפחות, שסה"כ שלחו את יקירם לחגוג אצל רשב"י במירון.
לא חשבו ולא תיארו לעצמם שהוא לא יחזור משם הביתה...
ושבת על ההרוגים באיזה צורה טראגית הם נפטרו. נמחצו נרמסו ונמעכו ונחנקו למוות
כל דבר שאני עושה אני מנסה לא לחשוב על זה אבל אני לא מסוגלת, זה קשה מאודדד

במצב כזה רק חיזוק יעזור. אז אני כותבת לעצמי המון חיזוק.
נראה אולי אני אעלה בהמשך משהו. החיזוק מגיע נטו מהזדהות
אפילו שזה כביכול נראה שממשיכים הלאה, אבל לא!
זה רק נותן לנו כח לחיות באמונה ולהבין שזה רק מאיתו יתברך.
כח לחיות את הרגע הבא