התייעצות מוצאי הצום - ליל שבת קודש...

  • הוסף לסימניות
  • #1
אתם מגישים אוכל רגיל?
קפה לפני שמתבשרים?
עוגה בתחילת הארוחה?
אוכל קל יותר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
קפה - שמעתי שיש בעיה הלכתית באותה סעודה עם בשרי. אם זה לפני הסעודה נכנסים לשאלות לגבי ברכה אחרונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לכאורה גם בלילה אפשר לעשות כמו שלפעמים עושים ביום, קידוש עוגה וקפה, ואחרי חצי שעה ליטול ידיים. לא?
(מידיעה כללית ולא להלכה)
קידוש היום קל יותר ולכן מקילים בענין של קידוש במקום סעודה שמספיק מזונות.
בלילה כן עושים בדווקא סעודת המוציא בסמוך לקידוש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אין הרבה הבדל בין חלה לעוגה.
תשתו משו, תאכלו חלה עם משו
ואחרי חצי שעה תמשיכו לשאר המנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בגיליון 'מבית לוי' מתלמידי הרב וואזנר
1608892517334.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ההלכות בשפה ברורה למעשה:
1. אפשר לסמוך בשעת הצורך על "קידוש במקום סעודה" באכילת כזית מזונות, או בשתיית 2 כזייתי יין/מיץ ענבים.
2. לגבי ברכה אחרונה, "על המחיה" עדיף לאכול קצת מיני מזונות גם בסעודה ולכוון על זה מראש, ואין לברך ברכה אחרונה לפני הסעודה.
3. במידה ולא אוכלים בסעודה מיני מזונות, אפשר לברך "על המחיה" לפני הסעודה וחובה להפסיק זמן ניכר עד הסעודה בערך 20-30 דק'.
סיבת ההפסקה, כדי שהברכה אחרונה לא תיחשב כברכה מיותרת, שכן אם אוכלים בתוך הסעודה אין צורך בכל הברכות. ומאחר ומפסיקים כבר אין קשר בין האכילה לסעודה. מומלץ שלא לסמוך על קולא זו.
4. לא להפסיק בין ה'מזונות' לסעודה ולא לברך ברכה אחרונה. בזה פחות מומלץ להסתמך.

הדברים נכתבו באישור מורה הוראה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בהלכות חג השבועות כתוב במשנ''ב ''וע"כ אוכלים מאכלי חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם שתי לחמים, דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד ויש בזה זכרון לשתי הלחם''.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יורה דעה סימן פ"ט סעיף א', עיין בש"ך שכתב שאפי' אם אכל בסעודה בשר ועבר ו' שעות לא יאכל חלב באותו סעודה!
ולהעיר שבש"ס כידוע לא הוזכר שעות לעניין הרחקה אל הוזכר ענייני סעודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני שמעתי שזה ע"פ הזוהר הקדוש שלא לאכול באותה סעודה חלבי ובשרי גם בהפסקה של חצי שעה וגם אם זה 2 לחמים נפרדים.
באמת מצאתי כדבריך
ציטוט:
דברי הזהר הקדוש והמקובלים
אולם מרן הבית יוסף, הביא שיש מחמירים שלא לאכול בשר אחרי גבינה באותה סעודה, מפני שבספר הזוהר הקדוש (פרשת משפטים) נאמרו דברים קשים ביותר על האוכל חלב ובשר בשעה אחת או בסעודה אחת. וכן כתבו כמה מרבותינו האחרונים, שראוי להחמיר בזה. ובספר כף החיים, כתב שצריך על כל פנים להמתין שיברך ברכה אחרונה על הגבינה שאכל, או שיברך ברכת המזון אם אכל גבינה בתוך סעודה עם פת. וכתב שראוי להחמיר כן לכל אדם. ומנהג רבינו האר"י היה, שלא לאכול בשר וגבינה כלל ועיקר ביום אחד. (כן כתב בשער המצות פר' משפטים).

מכאן:http://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=2828
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני שמעתי שזה ע"פ הזוהר הקדוש
עניין הזוהר הק' לא מדובר דווקא על עניין לאכול באותו סעודה,
שכן מעיקר הדין אין צורך להמתין בין חלב לבשר, אלא מספיק לקנח את פיו.
למעשה היות וע"פ קבלה הדבר חמור התקבלו הדברים להמתין חצי שעה,
למרות שבזוהר כתוב להמתין שעה, יש תירוצים ע"ז, אין כאן המקום.
ממילא התקבלו הדברים גם שלא לאכול באותו סעודה.
@כח הרצון קח.י זאת לתשומת ליבך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
יורה דעה סימן פ"ט סעיף א', עיין בש"ך שכתב שאפי' אם אכל בסעודה בשר ועבר ו' שעות לא יאכל חלב באותו סעודה!
ולהעיר שבש"ס כידוע לא הוזכר שעות לעניין הרחקה אל הוזכר ענייני סעודה.
שם מדובר על חלב אחרי בשר,
בסעיף ב' ס"ק י"ז, הש"ך עצמו מביא לגבי בשר אחרי חלב את דברי הזוהר הקדוש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אכן כתבתי כך בהמשך:
עניין הזוהר הק' לא מדובר דווקא על עניין לאכול באותו סעודה,
שכן מעיקר הדין אין צורך להמתין בין חלב לבשר, אלא מספיק לקנח את פיו.
למעשה היות וע"פ קבלה הדבר חמור התקבלו הדברים להמתין חצי שעה,
וכדבריך שהש"ך הביא את דברי הזוהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
להיפך יש מקום להחמיר מאחר וגם הפוסקים פסקו כך.
יתכן ויש מקומות שמקילים בזה, תוכל.י לברר בעצמך.
במקור שכח הרצון הביא כתוב בהמשך הדברים שיש בזה חילוקי מנהגים בין ספרדים לאשכנזים, וכ"א ינהג כמנהג רבותיו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בסד

מעשה בחורבן שלא התרחש מעולם, במקום שלא מופיע כלל על גבי הגלובוס.

ציפורה דחפה את עגלת התאומים לעבר הצרכנייה השכונתית. זה היה יום חמישי בערב. המקום המה בקונים שהזדרזו לעשות את קנייתם השבועית ולהספיק גם להכין משהו לפני שבת.

ציפורה חלמה על ליל שבת ודמיינה את עצמה יושבת ומשתעשעת עם תאומיה בני השנה. סוף סוף מגיעה שבת קודש.

בלי כביסות בלי טלפונים בלי לבשל בלי לגהץ בלי לרוץ להספיק את ההסעה למטפלת. להיכנס למרחב המוגן של שבת קודש, להתענג על הרגע בו בעלה יחזור מבית הכנסת כשכולו הוד והדר קורן מתפילת השבת להתכנס בנינוחות ליד שולחן השבת, להאזין ואולי להצטרף לשירתו החגיגית. ובין לבין לשמוע את הוורטים המרתקים על פרשת השבוע.

לפני שניגשה לקופות לערוך את חשבונה, שמה לב לדבר מוזר ביותר. רחש לא מוכר עבר בין כל הממתינים. קשה היה שלא לראות את ההתגודדות הסוערת שהתרחשה בתור שאליו החישה את עגלתה.

"מה קרה?" הרים הקופאי את ראשו מעל המספרים המרצדים .

"ביטלו את השבת." זרק לו הגבוה בקול לא לו.

"לא יכול להיות?!" ענו כמה מהקונים והרעידו את האווירה

"זה קרה היום, זה קרה! זה קרה! נשבר קולו של הגבוה



"הזוי , השבת כבר קיימת 3300 שנה . הייתכן שהיא התבטלה?? נרעשו הקונים שנגשו האחרונים לתור.

ציפורה המומה מהמחזה הנוראי ומהידיעה המזוויעה, חשה איך רגליה סמרו למקומם. כשראתה איך הקונים מחזירים מוצרים למקומם ויוצאים שפופי ראש, התנפץ משהו גדול בליבה.

מה זאת אומרת התבטלה השבת. לפני שהספיקה להתאושש קבלה טלפון מהבוסית שהודיעה לה בקול ניחר "לצערי מחר יום שישי נאלץ לעבוד רגיל עד 4 וביום השביעי כנ"ל."

"יום השביעי? אין דבר כזה. יש שבת, שבת קודש."

כולנו בצער ציפורה אבל אם אין שבת. אז גם אין יום קודש . וכל השבוע הוא נהפך לחולין אז אין טעם לא להגיע למשרד, בפרט שחייבים להספיק את הפרוייקט שאנו עובדות עליו"

"לא, למה אנו נכנעים בכלל לדבר הנורא הזה. הרי אין טעם לחיים ללא השבת."

"ציפורה . לא בחרנו את זה. זה נפל עלינו משמיים וכנראה יעברו שנים כדי שנדע על מה גלינו מעל שולחן אבינו שבשמיים."

על הצג הופיע בעלה. היא מיהרה לענות. "שלמה, אל תגיד לי שגם אתה יודע על חורבן השבת, לא. זה חייב להיות חלום רע ומיד אתעורר."

לקח לשלמה כמה דקות עד שהצליח לבלוע את דמעותיו ולענות.

"זה כל כך נורא אבל נכון. אני יודע שאני לא איש בשורה אבל כנראה הדמיון גדול מהמציאות."

"אז מה נעשה?" זלגו דמעותיה וגלשו על ראשם של התאומים שעיקמו את שפתותיהם כלפי מטה לבכי שעוד רגע התפרץ.

"תחזירי את הבקר ואת הסלומון. גם הגלידה מיותרת, את יודעת שאנו קונים זאת רק לכבוד ...." את המילה האחרונה לא הצליח שלמה לבטא. "אני לחוץ בכסף וחייב להחזיר חובות."

"לא, אני לא מוותרת. חלמתי כל השבוע על שבת. אתה לא יכול להגיד לי את זה. חוץ מזה אולי מחר בכל זאת תופיע השבת. אולי."

יללות של בכי נשמעו בשעה היעודה לכניסת השבת והתגברו למחרת. ציפורה הביטה על הפמוטים המיותמים שזו הפעם הראשונה שנראים כה עלובים ואבלים. הדמעות סיממו את עיניה כשהביטה למטה מבעד לחלון אל רחבת החצר. הבנות שהיו אמורות להיראות במחלצות של שבת זוהרות ומקושטות, שבו מבית הספר כשהן בבגדי תלבושת וילקוטן על גבם. הכביש חולל לגמרי ברעש של פקקי החולין.

אין רצה והחלצינו. ניטלה חמדת ימים, אין שמור ואין זכור, אין אבות ובנים ואין סעודות שבת, אין מזמורים. ניטל טעם החמין, ניטל טעם הדגים, ניטל כבוד היום, ניטלה כבודה של השבת

אין מוסף ואין קידוש. אין מנוחה ואין משפחתיות. היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו.

אולי שבוע הבא, אולי כבר נזכה שתשוב חמדת הימים. היא מיששה את המפה הלבנה בגעגוע וחשה איך ליבה מתפלץ . לעולם לא אוותר על הריח הנפלא על קדושת השבת . מישהו השמיע את מזמור אשת חייל וציפורה התעלפה.

70 שנה אחרי

סבתא ציפורה החזיקה את הסידור הישן שלא מש מידיה כששמעה את הדלת נפתחת. אביגיל נכדתה נכנסה לבקר ולהגיש לה מאפה קלוע מבריק ועליו שומשום.

"סבתא . אמה קבלה מתכון מדהים ללחם חגיגי שמגישים אותו במסיבות יוקרה. והיא רצתה שתטעמי."

"חלה אמיתית?!" זקפה סבתא את גווה הזקן ופתחה זוג עיניים גדולות.

"חלה אמיתית?" חזרה אחריה אביגיל. אין זאת אלא שסבתא מתחילה להיות סנילית. "את מכירה את זה?"

" למה הייתם חייבות להכאיב לי" יתייפחה לפתע כילדה קטנה בפני אביגיל המופתעת.

"אבל סבתא, אמא רצתה לתת לך מעשה ידיה. למה זה אמור להכאיב לך?"

"חלה כזו אכלנו בשבת כל שבוע עד לאסון הגדול. וזכר היום הקדוש הזה מחניק אותי ומחיש את סופי."

"שבת? את מתכוונת ליום השביעי?"

”היום השביעי כיום הוא יום חול. כשזכינו לחסות תחת כנפי השכינה, זו הייתה שבת קודש."

"למה את לא מצליחה לצאת מהעבר הזה. מה כל כך נורא היום. למי זה חסר?" אביגיל הביטה חסרת הבנה על רגשותיה של הישישה. כמה הם מוזרים הזקנים האלה עם הזיכרונות הלא מובנים.

"אביגיל יקירתי, את לעולם לא תוכלי להבין מה הפסדת. גם הירידה שלך מהדרך היא ממש מאותה סיבה, שלא טעמת מעולם מה זו שבת. מעולם לא ראית אימא מדליקה נרות שבת . מעולם לא חשת איך השבת עוטפת אותנו. ומעולם לא זכית בברכתה של השבת. את כל כך רחוקה . ימי השבוע שלך חפים מכל השפע שרק השבת בכוחה לתת . והכי גרוע שלא שזפו עיניך שולחן שבת אמתי. וכי כיצד תוכלי להבין?"

סבתא הגישה את החלה בידיים רועדות לאביגיל ששתקה. "איך אוכל לאכול את החלה הזו שהיא כלחם הפנים בקודש הקודשים. הרי הוא מכאיב לי עד כלות הכוחות ומזכיר את מה שהפסדנו."

"אז למה אימא סיפרה לי שאת שומרת על הפמוטים העתיקים הגביע והסידור במהדורה הישנה עם תפילת השבת בארון למעלה?"

"כדי לספר לכם שפעם הכול אחרת ויום השביעי היה פעם חמדת הימים. ולהמחיש באוזניכם את הקדושה, את שמחת הנשמה את הסיפוק שבמנוחה ששרתה על היום הזה. כדי שאולי גם את, יום אחד כשתחזרי ליהדות תוכלי להזיל דמעה, על מה שהיה ואיננו. אילו רק יכולת להבין שזו מתנה יקרה ערך מבית גנזי ד' , זה ודאי היה מחיש את הגאולה."

<<<<<<<<<



נכתב על פי רעיונו של הרב יהודה עמית הי"ו כשניסה להמחיש את עומק השבר על חורבן בית המקדש. שכל הנכתב למעלה זה אפס קצהו וצל קלוש על מה שהפסדנו ודוגמה דמיונית, כואבת מאוד אבל חיוורת לעומת חורבן בית המקדש שהיה ואיננו.

יהי רצון שנזכה להעריך נכון את השבת, מקור הברכה ולשומרה כהלכה.

יהי רצון שימי האבלות ייהפכו לימי שמחה ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן!!!
תודה לכל מי שהקפיד לכתוב את הודעת הזכיה שלו לפי הבקשה שלי בשבוע שעבר
הדבר קיצר מאוד את עריכת הנתונים לקראת ההגרלה!
בקשה!
(בפרט למצטרפים שלא בקיאים בהסטוריית המיזם)
כשאתם כותבים את הודעת הזכיה, אנא כתבו בבירור את סך כל הנפשות שזכאיות להיכנס להגרלה, ולא להכניס מספרים נוספים בהודעה.

מה לא לכתוב?
זכינו (בלי מספר)
זוג + 3
ארבעה נפשות
זכינו+4
זכיתי

מה כן לכתוב? (בהתאמה)
זכינו! 2
זכינו :) 5
זכינו ב"ה 4
גם אנחנו זכינו! 6
זכיתי 1

ובמילים: אפשר לכתוב ולשים סימנים חופשי.
חשוב לשים את מספר הנפשות הסופי בבירור
ולא להכניס מספרים אחרים.

זה משמעותי מאוד למשך הזמן של ארגון הנתונים ועריכת ההגרלה
יש קוד שכתבה ניקית יקרה, והוא אוסף את המספרים שיש בהודעה
אני עוברת הודעה הודעה לוודא שהכל נכנס נכון
אם יש בהודעה רק את מספר הנפשות (ואין מספרים אחרים), זה מהיר יחסית
אם אני צריכה לתקן (וגם לשבור את הראש מה הכוונה ב+4..) זה לוקח הרבה יותר זמן.
טקסט לא משפיע על איסוף הנתונים.

הזוכה ב600 שקלים, בהגרלה של פרשת קורח, הניק
@ר.ב. ברכות!
נא לשים לב להודעה הפרטית.

שבת פרשת חוקת
תודות לתורמים היקרים, יש לנו ב"ה תרומות על סך 600 שקלים!
@מחשבים זה אני !
@ZX
@שמחת אחים - הנהלה
@תורם נוסף


התרומות הן לרפואה ולזכות, בין היתר:
לרפואה שלימה | יוסף יצחק בן אסתר רייזל
לרפואה שלימה | יאיר מיכאל בן חדווה שמחה
לרפואה שלימה | לאה אושרית בת חדווה שמחה
להצלחה ולשמירה | חדווה שמחה בת רות
אנא הזכירו את השמות בתפילותיכם, ובפרט בהדלקת הנרות, כהכרת טובה לתורמים!

אנא הקפיצו את האשכול!

המיזם נועד לעזור לנו להכנס לשבת מוקדם ורגוע, ולאחר ביציאת השבת.

כללים לשובתים בביתם:
  1. שעתיים לפני זמן הדלקת נרות - אווירה של שלום, רוגע ומנוחה!!!
  2. חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות - להיות מוכנים לגמרי (כולל בית מאורגן, אוכל על הפלטה, שולחן ערוך, מקלחות ובגדים)
  3. עשר דקות לפני הזמן הדלקת נרות - להדליק נרות שבת (או בזמן הדלקת נרות, אם זה המנהג)
  4. להוציא שבת - מספר דקות אחרי הזמן שרגילים להוציא
כללים למתארחים:
  1. שעה לפני היציאה מהבית - אווירה של שלום, רוגע ומנוחה!!!
  2. בחצות היום - מזוודה מוכנה
  3. יציאה מהבית - בתוך העיר: להוסיף עשרים דקות על זמן הנסיעה המשוער, מחוץ לעיר: להוסיף שעה על זמן הנסיעה המשוער
  4. חצי שעה לפני שבת מוכנים לשבת במקום האירוח (כולל ארגון המוקצה, חדר האירוח והתארגנות אישית)
  5. עשר דקות לפני שבת - הדלקת נרות (או בזמן הדלקת נרות, אם זה המנהג, או לפי המארחים)
  6. להוציא שבת - מספר דקות אחרי הזמן שרגילים להוציא
אחרי שבת כותבים כאן באשכול "זכינו" ואת מספר הנפשות במשפחה שעמדו בכללים
(ילדים מתחת לגיל 6 נכנסים להגרלה אם האמא עומדת בתנאי ההשתתפות)
אחרי שירת הנחמדים מזהב עם גיסיי הנחמדים הסתיימה הסעודה המושקעת.

ברכת המזון.

מילה לפה מילה לשם. טוב, יאללה. לבשתי את הכובע והפראק, איחלתי לזוגתי לילה טוב וגוטיומטב, שמצידה איחלה לי בעיניים נוצצות כוחות והצלחה, לקחתי את הטלית, ויצאתי.

שמתי את פעמיי לכיוון אחד מבתי המדרשות השכונתיים, אלא שהיטיתי מעט את הדרך, לעבור על יד תחנת האוטובוס בה ירדנו לפני בערך שבע שעות. קיויתי שהיא עדיין תהיה שם. והיא היתה, המודעה. כשירדנו היא צדה את עיני אבל לא יכולתי לעיין בה יתר על המידה. הנה היא, כעת יכולתי לקרוא אותה בשים לב: הכנסת אורחים לליל שבועות. אם גם אתם מוכרחים מכל סיבה שהיא לצאת ללימוד הלילה אבל אתם רוצים לישון ואין לכם איפה, הנכם מוזמנים ללון אצלנו ברחוב נטה ללון 19 קומה שלישית. עד כאן לשונה. איזו יוזמה יפה, הרהרתי. והמשכתי לבית המדרש.

נטלתי לידי ספר המצוות להרמב"ם בהוצאת שבתי פרנקל, דפדפתי לעמודים האחרונים והתחלתי לעבור בנינוחות על מנין המצוות של הרמב"ם לפי סדר התורה. כשגופי המותש זעק למנוחה פעם ופעמיים גערתי בו. בפעם השלישית ניגשתי למטבח המזיע של ליל שבועות והכנתי לעצמי קפה קטן. בפעם הרביעית נכנעתי. נשקתי לספר הקדוש והחזרתיו למקומו, את הכובע והפראק השארתי במתלים וחמקתי כמו חתול חרש אל הרחוב.

השעה עוד היתה יחסית סבירה, אנשים עוד היו בדרכם לתלמודם, ואני שמתי פעמיי אל רחוב נטה ללון. עליתי במדרגות תוך שבראשי עולים תרחישי אימה משונים. בקומה השלישית היתה דלת פתוחה למחצה, הצצתי פנימה, ישיש ירושלמי טיפוסי בעל זקן לבן וארוך האיר אליי את פניו הרכות, על יד עומדו ניצב סטנדר ישן ועליו גמרא גדולה ובלויה, פתוחה בעמוד השני של הדף הארבעים וארבעה ממסכת מנחות. גוטיומטב! קרא. ברוכים הבאים! השבתי בנימוס ושאלתי אם כאן ההכנסת אורחים. כן. בודאי, הוא ענה, לוחץ את ידי בחמימות תוך שהוא מכניס אותי לפנים הבית. לשאלתו האם להעיר אותי מעט אחרי עלות השחר השבתי בחיוביות, והוא בתגובה הודיע שאם ארצה לשתות או לטעום משהו אוכל למצוא במטבח דרך לבצע זאת. מהמסדרון הוא מכווין אותי לאחד החדרים תוך שהוא לוחש לי לשמור על השקט.

נכנסתי לחדר. ארבעה מיטות מוצעות, ריח נעים אך שגרתי. החדר נקי ומזמין. מיטה אחת היתה כבר תפוסה, עליה יושב אברך בערך בן גילי שכנראה נחשף גם הוא לתוכן של המודעה.

- הא? גם אתה היית חייב לצאת ללמוד?

- משהו כזה, אישרתי.

- רעיון מטורף ההכנסת אורחים הזאת, לא?

- בהחלט. זו באמת מצוה גדולה, סך הכל בסופו של דבר יהודים כשרים ועייפים רוצים לישון ואין להם איפה. ת'שמע. זה פשוט חסד אמיתי.

- לגמרי. להביא לך משהו לשתות?

- למה לא?

ידידי החדש יצא מהחדר לכיוון המטבח, חוזר אחרי דקותיים עם מגש עמוס עוגות גבינה, עוגיות אלפחורס וקעריות פיצוחים, לצד בקבוק קוקה קולה מזיע ופופקורן.

- השקיע השנה.

- הא? אתה לא שנה ראשונה כאן?

- שלוש שנים.

- רציני? מה אתה אומר! ואנשים באים?

- בטח באים. אנחנו כאן כמה קבועים ואנחנו נפגשים כאן כל שנה. אשתי לא מבינה למה דווקא בשבועות אני כל כך רוצה להיות אצל ההורים שלה. צחוקים.

- הא.

מהסלון עלה קול לימודו המתוק של בעל הבית המתוק, שפשוט חזר על מילות הגמרא בניגון של פעם, מה שקצת צבט את ליבי מידי פעם, אבל החברה היו בהחלט מעניינים, והידיעה שאני לא עושה משהו שהוא שלילי בעצם אלא רק רוצה לישון קצת בליל שבועות השאירו אותי בחדר.

לפתע נכנס הישיש: שחרית רבותי. שחרית.

אז לא היה כל כך קשה להיות ער בלילה...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה