מזה? לא הייתם בעצרת ????

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רואה שאני המעדכן היחידי מהשטח?

כן הייתי קצת, להלן כמה רשמים שלי. לכן אצרף קצת יותר מהרגיל..
העצרת, הרמקולים, .... הציוינית, .... אוף - התעייפתי מהבלגן.
 

קבצים מצורפים

  • IMG_2615_P.jpg
    IMG_2615_P.jpg
    KB 42.6 · צפיות: 10
  • IMG_2600_P.jpg
    IMG_2600_P.jpg
    KB 134.8 · צפיות: 16
  • IMG_2592_P.jpg
    IMG_2592_P.jpg
    KB 90.9 · צפיות: 15
  • IMG_2578_P.jpg
    IMG_2578_P.jpg
    KB 107.3 · צפיות: 12
  • IMG_2560_P.jpg
    IMG_2560_P.jpg
    KB 156.1 · צפיות: 10
  • IMG_2558_P.jpg
    IMG_2558_P.jpg
    KB 140.2 · צפיות: 14
  • IMG_2547_P.jpg
    IMG_2547_P.jpg
    KB 112.9 · צפיות: 28
  • IMG_2544_P.jpg
    IMG_2544_P.jpg
    KB 95.4 · צפיות: 28
  • IMG_2620_P.jpg
    IMG_2620_P.jpg
    KB 104.3 · צפיות: 15
  • הוסף לסימניות
  • #4
יפה. אבל..

הראשונה מהירות נמוכה.
השניה הדבר הראשון שתופס את העין הוא קיר בטון.
האחרונה לא רואים שמדובר בעצרת.

אומר את זה בעדינות: אתה אמור להעביר את הסיפור, עם יותר מחשבה = תוצאה אומנותית יותר. ופחות חובבנית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תודה על ההערות:
1. תמונה 1 צולמה במצב HDR המובנית במצלמה, רציתי להעלות את זה כחידה, אבל "גנבת לי את ההצגה". לכן אתה רואה את הקומבינציה של החשיפות. למה צילמתי ככה? ככה! לכן מהירות היא בהכרח הנקודה.
2. קיר הבטון ולא רואים את העצרת - כן, נכון. אבל לפעמים יש "מאחורי הקלעים" של העצרת. ושם פתאום ראיתי אופניים חשמליות, קטנוע של איחוד הצלה ואמבולנס. והכל בחצר האחורית. הייתה שם גם מיטת אלונקה שלא תפשתי בעדשה. בקיצור, כשאני מבין מה החבר'ה עושים.... זה אומר לי משהו.
נ.ב., גם זה צולם ב-HDR ובכך שיפרתי את סך החשיפה של התמונה (קטעים מוארים ומוצלים ביחד).
אז נתת לי הזדמנות להציג משהו בנושא.
3. מבחינתי, הסיפור של הבן שנרדם (גם צולם ב-HDR כולל תאורת חלון חורפית), כילד חולה שלא הלך יומיים לגן, ותשישות לאחר "מסע" העצרת הוא חלק מהסיפור.
אכן במצגת התמונות הקצרה שלעיל זה ממש לא משתלב ללא הסבר מילולי, ואין תמונה שלא שווה אלף מילים.
נכון, אפשר בהחלט לקבל את דעתך.

ושוב, תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נ.ב.,

רוצים עוד סיפור?

לאחר סדרת צילומי השטח, מתעורר הילד הישן ואומר: אבא, אתה יודע מה חלמתי? על הליקופטרים, שוטרים ו... חרדים. חובש כיפה מול חובש קסדה...
זה חלום או דמיון ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יפה מאד
רק הסדין והשמיכה של הילד לא תואמים... :mad:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)
חור שחור

המשפחה שלי משכה תמיד תשומת לב מהסביבה.
לא היה בנו שום דבר מיוחד, זה היה רק בגלל בצלאל.
בצלאל היה הבכור שלנו, והוא היה פשוט כוכב.
כולם אמרו לי שזכיתי באח הגדול הכי טוב שיש. בצלאל היה בחור כריזמתי, כזה שכולם שמו לב אליו. כשהוא נכנס לאולם הישיבה, בית המדרש הרועש נהיה שקט לשנייה.
הוא ידע לומר את המשפט הנכון, לחייך בזמן הנכון, להצחיק את הרמ"ים ולסחוף חברים.
ואני? אני צעדתי אחריו בתחושת גאווה. הייתי “אחות של בצלאל”, ותמיד זה נאמר בחיוך.

לא פעם ראיתי איך בחורים מתרחקים מהקיר רק כדי לתת לו לעבור, איך קבוצות שלמות חיכו שיצטרף אליהן כדי להתחיל לדבר אתו. הוא היה המרכז, והעולם סבב סביבו.
בבית הוא היה מלא אנרגיה, מספר סיפורים, מפזר בדיחות. ומפגין התנהגות אצילית ומופתית.
אמא הייתה אומרת שהוא “אור”, ואני הסכמתי איתה. ואפילו לא קינאתי.

מה שלא הבנתי אז, זה שיש רגעים שבהם האור שלו לא באמת האיר. לפעמים, כשהחברים כבר הלכו והוא נשאר בבית, שמתי לב שהחיוך שלו נעלם מהר מדי. פעם אחת ראיתי אותו עומד במטבח, מביט בחלון כאילו מחכה למשהו. הוא חזר לחייך כששם לב שהסתכלתי עליו, ואני לא העזתי לשאול אותו מה קורה.

הלילות היו הזמן שבו בצלאל הפך לשקט במיוחד. דלת סגורה, אור כבוי מוקדם מהרגיל. חשבתי שהוא פשוט עייף מכל הפופולריות הזו, מכל הרעש שסביבו.

עד אותו טיול.

עשינו פיקניק ביער אשתאול. ואחרי שאכלנו ושיחקנו דמקה, אמר בצלאל שהוא רוצה לעלות למצפה 314, הליכה של חצי שעה. מי בא איתי? שאל.
הלכנו רק אני והוא.

כל הדרך הוא שתק. שלא כהרגלו. ואני חדלתי עד מהרה מהנסיונות לפתח שיחה. הלכנו בדממה.
כשהגענו למצפה עמדנו נדהמים מהנוף הפנורמי, שאור שקיעה צבע אותו בארגמן כמו איזה ציור דמיוני.
ישבתי על מין סלע ארוך, ובצלאל בא ועמד מולי, פניו חיוורות במקצת והוא נראה עייף בצורה שלא הייתה מוכרת לי, סחוט מבפנים.
“אפשר לשבת?” הוא שאל, כאילו אי פעם הייתי אומרת לו לא.
זזתי לפנות לו מקום על הסלע לצדי. הוא התיישב, ובמשך רגע ארוך לא אמר כלום.

ואז זה יצא ממנו בבת אחת.
לא צעקה, לא בכי. רק אמת חשופה.
הוא סיפר לי שכל הצחוקים, כל הביטחון והקלילות - הם שכבות של כיסויים, מסיכות. שהוא קם כל בוקר בתפקיד, מפחד שאם רק לרגע ירשה לעצמו הפסקה קטנה מהתפקיד ששיחק, אנשים יראו כמה הלב שלו ריק ומפוחד.
“כולם חושבים שאני הכי מאושר,” הוא לחש, “ואני אפילו לא יודע מי אני בלי כל זה.”
"אומרים שאני כוכב, הא. אני יותר כמו חור שחור!"
לא ידעתי מה זה חור שחור, אבל זה היה נשמע נורא גם בלי לדעת.

ישבתי לידו בלי לומר מילה. קטפתי מהשיח שלידי מין ענף ארוך מלא עלעלים קטנים ויפים, ושיחקתי איתו בין ידי.
בצלאל התנשם קצת מהר מהרגיל וידו תופפה על לחיו.
הלב שלי היה איתו.
כל כך איתו.
ישבנו והבטנו בנוף המדהים ההולך ומחשיך, כשרוח צוננת החלה לנשוב ולנפנף את שולי בגדינו.
הושטתי לו את הענף שהחזקתי וכשהוא לקח אותו, הוא הביט בי.
בפעם הראשונה הרגשתי שאני רואה את בצלאל באמת. לא האח המושלם, לא כוכב כריזמתי. אלא בן אדם שמבקש שמישהו יכיר אותו גם מאחורי כל האור.
מישהו שיודע להכיל גם חור שחור.

באותו לילה נולד לי אח חדש.
הפכתי להיות "אחות של בצלאל" במשמעות אחרת לגמרי.
אחות אמיתית.
תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה