בס"ד
יום חמישי ו' אדר א' תשע"ד
א. אסור לספר בגנות חבירו אפילו דבר שהוא אמת, והוא הנקרא בפי חז"ל 'לשון הרע', ואם יש בדבר תערובת שקר הרי הוא 'מוציא שם רע', שעוונו חמור יותר, והמספר עובר על 'לא תלך רכיל בעמך'.
ב. מלבד לאו זה, שהוא מיוחד ללשון הרע ורכילות, עובר המספר באיסורים רבים נוספים, כפי שהתבאר בפתיחה.
ג. איסור לשון הרע הוא אפילו בדרך מקרה, ואילו אותם שרגילים לכך בקביעות נקראים 'בעלי לשון הרע', ועונשם גדול יותר.
ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר בגנות חבירו, אפילו בדבר שהוא אמת גמורה, וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום 'לשון הרע'. [אבל אם יש בסיפור שלו תערובות של שקר, ומחמת שקר זה נתגנה חבירו יותר, הרי הוא בכלל 'מוציא שם רע', ועוונו גדול הרבה יותר]. והמספר עובר באיסור 'לא תעשה', שנאמר (ויקרא יט טז) 'לא תלך רכיל בעמך', וגם לשון הרע בכלל רכילות הוא.
ב. איסור לא תעשה זה, של 'לא תלך רכיל בעמך', הוא מה שכתבה התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אבל מלבד זאת יש עוד הרבה מצוות לא תעשה ומצוות עשה שהמספר לשון הרע עובר עליהם על ידי סיפור הרע הזה, כמבואר בפתיחה.
ג. איסור לשון הרע ורכילות הוא אפילו אם סיפר במקרה גנות על חבירו, אבל אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילים תמיד לשבת ולספר 'כך וכך הם מעשיו של פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו', וכדומה, והם דברים של גנאי, אנשים כאלו נקראים בפי חז"ל בשם 'בעלי לשון הרע', ועונשם הרבה יותר גדול, מאחר שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה', ונעשה דבר זה אצלם כהפקר, כמבואר בפתיחה, ועליהם נאמר בתהילים (יב ד) 'יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'.
ד. אמרו חז"ל, על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן. והביאו חז"ל על זה ראיה מהכתובים. ופירשו הראשונים שהכוונה היא על אותם בני אדם שהתרגלו בעוון זה בתמידות, ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.
הנושאים החמים
