אומנם ארוך.
אבל שווה
מעבירה גם לפה .כי זה חשוב
*בידוד בתוך בידוד*
*אות חיים*
*חיים ולדר*
1.
נתחיל בדברים הפחות נעימים.
אין ספק שהציבור החרדי סופג מכות גדולות מנגיף הקורונה, יותר מהאחוז שלו באוכלוסיה
התופעה הזו נובעת משתי סיבות עיקריות:
הסיבה הראשונה חיובית דווקא. אורח החיים החרדי מתאפיין בחיי קהילה, להבדיל מהאינדיווידואליות שמאפיינת ציבורים אחרים. *בימים כתיקונם אדם חרדי פוגש לפחות שלושים אנשים בכל יום*. ואני מדבר על המינימום שזה בני משפחתו והמניין שהוא מתפלל שלוש פעמים ביום. בדרך כלל מדובר בהרבה הרבה יותר משלושים אנשים. מפני שרוב המניינים אינם מונים רק עשרה בני אדם אלא יותר בכיוון של חמישים אנשים ולא לקחתי בחשבון עבודה, מכולת, חברותא, "שלום זכר" "חתונות, בר מצוות, שיעורי תורה, טישים, ועוד...
כמו כן, בניין רגיל בן 12 דירות מונה *36 נפשות לכל היותר,* ואילו בניין חרדי בן 12 דירות מונה *96 נפשות לכל הפחות...* והוא בדרך כלל קרוב מאד, מרחק 2 כיפות מהבניין הבא...
כשמדובר בהרגלים אנושיים, לעבור ממצב a למצב b, זה דבר שלוקח לבני אדם שנים רבות ולמען האמת, מי כמונו יודע שרוב האנשים לא משתנים כל החיים.
*למרות זאת נעשה שינוי*, והוא שינוי היסטורי ממש ובלתי אנושי כמעט ונעשה יחסית בזמן קצר מאד.
מנקודת ההסתכלות הזו, *הציבור החרדי דווקא ראוי לשבח*, מפני שהוא הצליח לוותר על דברים שהם מבחינה נפשית סוג של "יהרג ואל יעבור" ואני מדגיש מבחינה נפשית. לא הלכתית.
לומר לאנשים לא להתפלל במניין, לא ללכת למקווה לא ללמוד בביהמ"ד לא ללכת לטיש, לא לשמח חתן וכלה ולא לכבד את המת בהלוויה רבת משתתפים, זוהי "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה" ואף על פי כן *רוב רובו של הציבור עמד בה בגבורה* וראוי לכל שבח על כך ולא להפך.
2.
תרשו לי לחדד כאן נקודה נוספת הקשורה לדברים שכתבתי לעיל:
תגידו: גם החילוניים מוותרים על דברים. אין ספורט, אין אירועי זמר ופסטיבלים.
כל זה נכון. אבל אם יאמרו לחילוני מהשורה: תוותר על הסמערטפון שלך על הטלוויזיה שלל ועל כל מכשירי התקשורת שלך, יש מצב שהוא לא יעמוד בזה. יהיו שיאמרו: "כבר לא משתלם לי לחיות ככה".
לרוב החרדים אין טלפון חכם, ובוודאי שלא כלי תקשורת מתוחכמים שיכולים להעביר את זמנם.
ויתרה על כך, תפילה ומנין ולימוד וקריאת התורה הם בשביל החרדי משהו שדומה לחמצן. הוא לא יכול בלעדיהם. ובהעדרם חייו אינם חיים לכן ניתן להבין את הקושי לשנות את ההרגל.
אני נזכר בסבא שלי יחיאל זאב ריזל ז"ל שעד הרגע בו יכול היה לדדות לבית הכנסת "פועלי אגודת ישראל" ברחוב ארלוזרוב פינת רחוב מיכאל בחיפה, מרחק רב מבית הורי שם התגורר בעשור האחרון לחייו, הוא היה הולך לשם, מתפלל ויושב ולומד חצי יום. אחרי שגופו בגד בו הוא הלך ודעך. לא היה טעם לחייו.
אני מכיר אנשים מבוגרים שלא מצליחים אפילו לחשוב על תפילה בלי מניין. וכשהם מודדים את המושג "חיים" הפלא בטוחים ששווה להם לחיות בלי זה.
אל לנו לזלזל בכל הנתונים הללו. אל לנו לזלזל בערבות ההדדית שגרמה לרבים, לפחות בתחילת המערכה, כשלא היה לגמרי ברור המשמעות שלה, שלא לעמוד מנגד דמעותיה של כלה ולרצות לשמחה, שלא לוותר על שמחת הפורים שלא לוותר על מניין על מקווה ועל קריאת התורה.
ועדיין רובם ככולם התעשתו. החתונות הצטמצמו לעשרה, הת"תים והישיבות סגרו את שעריהם, הטישים בטלו, המקוואות נסגרו, ולאחר מכן בתי הכנסת. הכל שבת ודמם. אמנם לקח קצת יותר זמן אבל *הציבור עשה את השינוי.*
3.
הסיבה השניה לאחוזים הגבוהים של ההדבקה היא שלילית בתכלית. קבוצות קטנות בשולי הציבור היו "אויבר חכמים" ו"עשו דווקא".
אלא הן קבוצות שעושות לנו נזק כל ימי השנה ובזמנים אלה בצורה כפולה ומכופלת.
הנזק הפחות חמור הוא תדמיתי. הם מוציאים את דיבתינו עוד לפני מגיפת הקורונה והוסיפו חטא על פשע במהלכה, כי הקורונה, זה כבר לא אי נוחות מול הפגנה. זו תחושה של הציבור החילוני שמישהו מתעלם מהבריאות שלו, שלמישהו לא ממש איכפת שיחלה וימות. הם אינם מעלים בדעת שמדובר בקבוצה קטנה ושולית שמזיקה בעיקר לציבור החרדי.
אלה שחרגו מההוראות כי לא הבינו אותם או כי לא הצליחו לעמוד בהן, הם בחזקת "שוגגין", אך אלה שעשו "דווקא" שאמרו "אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות" הם בבחינת "מזידים", ואם חלילה מישהו יאבד את חייו כתוצאה מהזלזול המכוון שלהם, זה ייזקף לחובתם, *אם כי ברור לי שגם אותם אנשים לא באמת התכוונו לפגוע או להרוג.*
גם חורבן ירושלים התרחש בשל סיקריקים שעשו "דווקא" ושרפו לכולם את מחסני התברואה.
תראו כמה ההיסטוריה חוזרת על עצמה.
כך או כך, הנזק כבר נעשה, וכעת אנחנו צריכים להתמודד עם תוצאותיו.
4.
אנחנו נתמודד, הוהו נתמודד. שיהיה ברור שכבר כעת חרדי שיוצא למקום חילוני יזכה במקרה הטוב להתרחקות מנומסת ומפוחדת בדיוק כמו היחס אל הפועלים הסיניים בתחילת המגיפה, ובמקרה הרע לאלימות מילולית קשה ואולי אפילו פיזית.
בימים ש"יוסל'ה שוכמכר" נחטף עשו בזה שלטונות מפא"י שימוש להשתלחות בחרדים, שחלקם חטפו מכות ברחובות.
בעוד שבוע וחצי, למרבה הצער, עלולים חלילה למות יותר ויותר אנשים. עלינו להתכונן ליחס מאד לא נעים בלשון המעטה מצד הציבור החילוני שלא מכיר את הניואנסים ויחסי הכוחות בתוך הציבור החרדי. כולי תקווה שהמשטרה תיערך להגן עלינו, *כי אם לא, עלינו להתארגן ולהגן על עצמנו. ממש כך.*
אם אתם מטילים ספק במה שכתבתי, תראו את השיח בתוכנו פנימה.
יש איזו נטייה אנושית "למצוא אשמים" בכל דבר. כבר בילדות, כשקבוצה של ילדים מפסידה במשחק, יהיה תמיד מישהו שיחפש וימצא מישהו בתוך הקבוצה לתלות בו את "האשמה".
והאמת היא, שחוץ ממקרים בהם אחד מחברי הקבוצה עשה "דווקא" והרס במתכוון לקבוצתו או חמור מכך, סייע לקבוצה היריבה שאז הוא באמת אשם, , אין באמת אשמה בקבוצה שהפסידה. שכן כל אחד עשה את ההשתדלות שלו והם פשוט לא הצליחו בגלל שהקבוצה השניה הייתה טובה יותר או בגלל שנעשו טעויות בתום לב. טעות אינה אשמה.
אם אנו עצמנו מחפשים אשמים בקרב כאלה שפעלו בתום לב, מה לנו כי נלין על החילוניים?
לכן, כעת, כשכולם יודעים את האמת לגבי המגיפה, עלינו להניח להאשמות ולהתאחד מול הצונאמי שממתין לנו. זה הבריאותי וזה התדמיתי.
5.
איך מתמודדים?
ישנם שתי אמירות שאני שומע במרחב הציבורי בימים האחרונים.
האחת: "איזה בושות עושים לנו".
השנייה "אני מתבייש להיות חרדי".
עם הראשונה אני מסכים לחלוטין. למרות שמדובר במיעוט שולי, הציבור החילוני במדינת ישראל לא רוצה להבחין בין חרדי לחרדי ואכן אותו מיעוט שולי, חוץ מהנזק הבריאותי החמור עושה לנו בושות, שלא לדבר על חילול שם שמים.
לגבי "אני מתבייש להיות חרדי" עם זה לא רק שאני לא מסכים, אלא אני מציע לכל מי שאומר זאת או חושב זאת, לשקול את החשיבה שלו מחדש, ולחקור מהיכן היא נאמרה.
לשם כך עלינו לסור אל המושג המוכר כל כך "ביטחון עצמי"
כי האמירות הנ"ל בפירוש נובעות מחוסר ביטחון עצמי, אולי לא אישי אלא ציבורי. מכיוןמשאנו עומדים בתקופה שעלולה לפגוע ב"גאוות היחידה החרדית" אסביר:
6.
"ביטחון עצמי" קשור לדימוי האישי של האדם – קרי *מה האדם חושב על עצמו*.
בתקופת הילדות, בבואו של ילד להחליט מה הוא חושב על עצמו, הוא מביט על הסביבה ושואל עצמו: *"מה הילדים אחרים חושבים עלי"*. יוצא איפה שהדבר הקריטי הזה, ששמו "ביטחון עצמי" אינו בשליטתו של הילד, ובעצם נתון לשליטתם של בני אדם אחרים.
ככל שבנאדם מתבגר, הוא חייב להיגמל מהמדד של "מה אחרים חושבים עלי" ולגבש עמדה *עצמאית* כלפי עצמו, כזו שאינה מושפעת מאחרים אלא באה מצד עצמו וזהו הביטחון העצמי האמיתי .
גם "ביטחון עצמי ציבורי" חייב להתעצב בדרך זו.
ככל שהאנשים המרכיבים את הציבור בטוחים בצדקת דרכו, בעדיפות שלו, בדברים הטובים שהוא מציע ומעניק להם ובהבדל החיובי שיש בו כלפי אחרים, כך הם יתעלמו ממה שציבורים אחרים חושבים עליהם, במיוחד שהם יודעים שאותן מחשבות יסודן בשנאת הדת בלי להתייחס למציאות שאותה הם מכירים מקרוב שרוב הציבור שומר על הכללים.
כולנו כמובן מעדיפים שיחשבו עלינו טובות, אבל מי שיש לו *ביטחון עצמי ציבורי* ומאמין בחברת הדרך, אך אחד לא יכול לערער לו את זה. וגם אם יהיו כאלה שישתלחו וינאצו את הציבור, זה לא יפגע במאומה באמונה בצדקת הדרך ותחושת האושר והגאווה להיכלל בציבור הזה.
7.
לומר שנעים לי כל מה שקורה לאחרונה? ממש לא! אבל מכאן ועד "להתבייש בציבור שלי" המרחק רב כרחוק מזרח ממערב.
אני מציע לכל אחד ואחד שלא להתרשם ממה שאחרים אומרים עלינו וממה שיאמרו הלאה.
אין שום גוף אכיפה שמכריח מישהו להיות חרדי. רוב רובו של הציבור החרדי, שייך אליו *כי הוא רוצה להשתייך.*
ישנם שוליים שלא חשים כך. חלקם כי נפגעו מאד מהציבור או מגופים ופרטים בו, וחלקם כי התחברו יותר מדי ל"מה החילוניים חושבים עלינו" ואימצו את דעתם השלילית, מפני שמלתכחילה לא היו סגורים על עצמם, ובדומה לילד חסר ביטחון, לא גיבשו דעה משלהם כי אם הסתמכו כל "מה אומרים עליהם".
(זה בדיוק מה שקורה לאנשי שמאל מול השנאה שמופנית כלפי ישראל והיהודים מצד אומרת העולם. הם מתביישים על הישראליות והיהדות שלהם ומאמצים עמדה של "פוסט ישראליות" וביקורת קשה מבית כדי לאותת לאומות " אנחנו לא כאלה... אנחנו אחרים וזאת בשל בושה איומה ואי התחברות שלהם עם היהדות והישראליות.
אם גיבשתם לעצמכם דעה טובה כלפי מי שאתם והציבור שאתם חיים בו. אם השייכות שלכם לציבור החרדי היא מרצון, תתעלמו ממה שאומרים וממה שעוד יאמרו. *הם שנאו אותנו לפני כן וישנאו אותנו גם אחרי כן. במגיפה השחורה שנאו את היהודים ועשו בהם פוגרומים כי הם היו היחידים שלא נדבקו במחלה. אותנו ישנאו כי כן נדבקנו. המגיפה היא רק תירוץ.* השנאה מגיעה בכלל בלי קשר אליה.
הנה ימים באים. לא פשוטים. אם נתאחד, נפנים את הכללים ונפעל לאורם, ונפסיק לחפש אשמים. נתגבר עליהם אי"ה.
ועל כך נאמר *"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַד' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו. (שמואל ב', י"ב)*
הנושאים החמים
