כללי מחיקת קרדיט מעבודה

  • הוסף לסימניות
  • #1
לקוח שמוחק ביודעין קרדיט מעל עבודה של מעצב,(או מאיים לעשות זאת)
מהי ההגדרה המשפטית?
פלילי?
אולי סתם לא הוגן?
יש מקום לתביעה? יש תקדימים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אם הוא לא מעביר את החומר לגרפיקאי אחר שרושם את הקרדיטים לזכותו אלא פשוט רוצה לפרסם ללא הקדיטים שלך לא נראה לי שיש פה עבירה פלילית או משהו כזה אלא סתם חוסר הוגנות.

אולי כדאי לשקול לומר לאותו אחד שהמחיר המוסכם היה עם הוספת קרדיטים משום שכל הרווח שלך הוא בתוספת פרסום עצמית קטנה, ובאם הוא בוחר שלא לפרסם את הקרדיט המחיר עולה בכך וכך אחוזים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני דווקא חושבת שלא טוב ללכת ראש בראש, הכל משמיים, לקוח זה מן הסתם לא יבוא שוב, אז למה לא לסיים יפה, חבל לאכול את הלב, ולבזבז זמן ואנרגיה על קרדיט במודעה אחת...
נכון, זה לא יפה ולא הגון, אבל בא ניהיה סלחנים. ופרסום יבוא מאת ה'
אפשר אולי להתעניין, מה הסיבה לכך, בשביל ללמוד להבא מדוע אנשים עושים זאת, אבל לא יותר מזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש מחיר בלי קרדיט ויש מחיר עם קרדיט, עפ"י רוב זה תוספת של עוד 50%
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
סגנון עבודתי הוא כמו גרפוטו.
הרי בין כה עבודה הוא מלמעלה, ואם כן למה לקבל [לפעמים] לקוח שימרמר החיים, אכן נהוג להתפרסם אז זהו חלק מההשתדלות, אבל ללחום ע"ז, אז זה גם יכול להביא לקוחות כנ"ל [וכידוע שלא חסר לקוחות כאלו]
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י ונתנו10;59413:
יש מחיר בלי קרדיט ויש מחיר עם קרדיט, עפ"י רוב זה תוספת של עוד 50%

למה רק 50 %, אני הייתי מכפיל ומשליש את המחיר בצורה כזו שהוא כבר לא היה מעיז לבקש כזה דבר...

בכל אופן אני פעם קיבלתי סכום ענק מאוד בשביל לשים את שמו של מישהו אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מדובר פה על מקרה שלא סוכם לכתחילה על עניין זה, התשלום נסגר והעבודה נשלחה. כך שאין מה לגבות כסף על כך.
רק אחר כך התגלה שהקרדיט הוסר.
מה הייתם עושים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כל עבודת גרפיקה מוגנת הן בזכויות יוצרים והן בזכויות מוסריות כיצירת אומנות.
לפי החוק אפשר למכור\להעביר\להעניק זכויות יוצרים לאחר.
זכויות מוסריות, אי אפשר להעביר. זכותו של כל יוצר אם ברצונו בכך, ששמו יופיע לצד עבודתו.
זהו החוק רבותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
lpk
האם זה נחשב הפרת החוק?
לא שיש לי עניין לתבוע, אני גם הייתי מוותרת,
אבל סתם מעניין אותי מהן זכויותי בחוק והאם באמת מקרה כזה הוא הפרה בוטה של זכויות יוצרים?
מי שמכיר תקדימים, אשמח לשמוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מובן שאין כאן הפרה של זכויות יוצרים. רק שבחוק מעוגן זכויות מוסריות.
לגבי תביעה: כזה דבר בפני עצמו לא מביאים לבית משפט על פי רוב, זה נכנס כתוספת למשהו אחר. יוצא מן הכלל כאשר אחר ביצע שינויים בעבודה והשאיר את הקרדיט הראשון, אז המעצב הראשון יכול לתבוע הן על סילוף יצירה, ופגיעה בשם הטוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הבאתי כאן את חוק זכיות יוצרים של מדינת ישראל

ויש כאן את התשובות לכל השאלות הנ"ל
 

קבצים מצורפים

  • leg_20071120_copyrights_act.pdf
    KB 220.1 · צפיות: 24

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת חזית כפולה
ב"ה

חזית ביטחונית, וחזית משפטית

(לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

יש לי שאלות קשות.
אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

ואולי חשוב מכול,
למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

יש נקודה שצריך לומר ביושר:
הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

והנה העובדות.
בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

1. מהן החשדות נגד נתניהו?

על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
  • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
  • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
  • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?

  • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
  • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
  • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?

  • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
  • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה

  • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
  • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?

  • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
  • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

מסקנה ואינטרפרטציה

המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
  • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
  • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
  • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
זה שיבוש צדק.

המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

הבה נשווה.

לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

עכשיו נשאל ברצינות:
מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
אחריות לשלום אזרחי ישראל.
ניהול קואליציה סבוכה.
מאבק בזירה הבינלאומית.
מערכה אסטרטגית מול איראן.
קידום הסכמי אזוריים.
איחוי השסע החברתי.

אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
בימים אלו אני מוציאה לאור ספר נוסף אחרי ההצלחה היחסית של הספר גיבור הסיפור.
לספר יקראו "דמות משנה" ויהיו בו מאמרים עוצמתיים בנושא פיתוח אישיות חזקה והגשמה עצמית.
לא פעם אני מציינת שלספרים שלי אין קהל ואין הפצה ולמרות זאת אני משתדלת להוציא אותם לאור, (לא את כולם, אבל מה שנראה לי).

איך אפשר להפיץ בלי קהל מתעניין?
1.הסכמתי לעצמי להשקיע כסף במיזם הזה.
2. ה' שלח לי כסף, אמנם אין לי בלי חשבון כך שהפקת הספר מתעכבת (כל חודש אני יכולה להשקיע כמה מאות שקלים בהפקת הספר שזה יפה מאוד אבל דורש היערכות).
3. את ספרי הקודמים הדפסתי כמות מסוימת וחילקתי חינם.
4. חלק מכרתי או תרמתי לסיפריות.
אולי לא מספיק, יש מקום לעוד, אבל אני עושה מה שיש ביכולתי, למרות עצלנותי הרבה.
*
מה שעוזר לי להמשיך ולא להתייאש זה:
1. הכרה בערך שיש בדרך ובעשיה, ולא דווקא בתוצאה, שזו הבנה שגם כתובה בספרים עצמם ועוזרת לי להמשיך פה ושם לנסות עוד דרך חדשה, אולי לנסות שוב את הדרך הישנה, אולי הפעם משהו כן יעבוד.
2. הבנה בכוח של כל מילה כתובה, אם יש הרבה חומר לא ראוי מבחינה רוחנית שיוצא לאור, למה שלא להוציא לאור גם חומרים טובים? אויבי היהדות פועלים במרץ, בלי להתעצל או להתנצל, גם לאוהבי היהדות יש מקום!
3. הבנה שזו הדרך להביא את המשיח ואת הגאולה.
פעם, בעבר, ציפיתי במשך שנים לגאולה, כמו רבים, ובצדק.
אבל לאט לאט הבנתי שהגאולה לא באה כי כנראה ה' מחכה לכל אחד מאיתנו שיעשה משהו למען הגאולה.
אפשר להמשיל את זה לשבת:
תארו לכם, שבת מגיעה, כולם הכינו משהו לכבודה ורק שניים לא עשו כלום.
מה הם ירגישו? קצת לא שייכים... אולי זרים, אולי אפילו פספוס וצער שאין משהו שהם תרמו, אפילו רק לטאטא או לשטוף או להכין משהו קטן עם כוונה של לכבוד שבת קודש,
אם הם כן עשו משהו לכבוד שבת או אפילו אם הכינו מאכל אז התחושה הרבה יותר טובה. תחושת שייכות, אושר.

אותו דבר בגאולה, כנראה.
כשהגאולה תבוא כל אחד יבין מה הוא עשה לכבוד עם ישראל: תיקון המידות, עשיה לשם שמים להפיץ את האור והאמונה, מחשבה טובה, ויתור, תהליך, תפילה ותקווה לגאולה, איזה משהו שיגרום לו לחוש שמחה ולחוש חלק מהעם.
אבל אם יש אדם שלא חשב על הגאולה או לא קיווה, או לא פעל במשהו (הגשמה עצמית זה לדעתי חלק חשוב בגאולה פרטית).
אז כשהגאולה תבוא הוא יחוש בחוץ, לא קשור לכל השמחה.
ושמחת הגאולה היא משהו גדול ששווה ליטול חלק, ולהשתדל אפילו אם אף אחד לא מתעניין בהשתדלות הזו.
כי כשאדם משתדל לעשות משהו טוב בעולם רוחני זה לא עבור תוצאה, למרות שתוצאה היא דבר מאוד חשוב, אלא עבור ה', שמספיק לו מאמץ ורצון טוב.

לפי דעתי, רוב העשייה של רוב האנשים לא באמת זוכה להצלחה משמעותית מאוד אלא חלק קטן.
ומה שחשוב זה להכנס לתודעה של הבנה שצריך להמשיך להשקיע כל הזמן, אולי תימצא דרך טובה יותר.
*
לגבי ההצלחה שלי, קיבלתי אתמול הודעה מהעורכת של אתר קול כבודה (שהסיפור מסדר מלחמה מפורסם שם כרגע בהמשכים) שנתנו לי במה קבועה לעלות מאמר מידי שבוע.
זה הגיע כזה בדרך אגב, למרות שהשתדלתי וחשבתי לראות תוצאה במישורים אחרים, אבל זו תוצאה שהגיעה אחרי שהשתדלתי הרבה, ועברתי מסע שמבין שצריך לעשות כל מה שיכולתי, ולא לצפות יותר מידי, כי התוצאה בידי שמים.
אני יודעת שיש שמקבלים תוצאה מהירה יותר בפחות עבודה ומאמץ, אבל לדעתי כיום, התוצאה לא חשובה כל כך כמו הנכונות של האדם להבין שאסור לו לכלוא את עצמו בגלל מחשבות שהוא לא שווה כלום, אלא יש לו משהו יחודי להעביר הלאה, ואולי מישהו יקרא מתישהו וזה יקדם אותו זה כבר טוב כי כל אחד עולם מלא.
*
אני רואה את החיים שלנו כאן, כמקום של תיקון.
תיקון המידות, המחשבה והאמונה.
שבירת הצמצום ונסיון להגיע לחשיבה שמאמינה בשגשוג לכל העולם, לאו דווקא לי.
ואני? חלק מהעולם.
אני מאמינה שהעולם טוב, ואשמח להגיע למקום טוב של בריאות, גם נפשית, וחיים טובים, אבל ללא ספק זה כבר כאן, הבריאות ןהחיים הטובים, זה לא בעתיד, זה כבר כאן.
צריך רק לפתוח את הלב למושג שנקרא צמיחה, שגשוג, אמונה בטוב.
צריך להתעלות מעל החשיבה הרעה ולהגיע לחשיבה טובה בעזרת ה'.
לא בגלל שאין בעולם קשיים, אלא בגלל האמונה בה' וההבנה שרק הוא נמצא בכל מקום, והוא טוב וחפץ בטוב.
*
העולם מלא באנשים כמוני, אני מקבלת כל הזמן מיילים שנרשמת אליהם, שרוצים לסייע לזולת לפרוץ החוצה, להגשים חלומות, להקים עסק וכדו'.
אף אחד לא צריך אותי או את האמירות הללו, כי הן בכל מקום, מה שצריך זה שעוד ועוד אנשים יכנעו לטוב ולאור שיש בהם.
ויגיעו לתהליך בו הם מבינים שהם כן שווים, למרות העולם ממעיט בערכם או מתעלם מהם, הם מאוד מאוד שווים, לפחות כמו נשיא ארצות הברית, לא רק בגלל שהם יהודים והוא גוי, אלא בגלל שאם יש אדם אחד 'שווה' בעולם, אז כולם כמותו, כי במהות כולנו בעלי ערך זהה.
ואף אחד לא יתן לנו מקום, אם לא נסכים לתת לעצמנו מקום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה