בקשה מחפשת דחוף סיפור כתוב על הגב' בתיה בארג- שמירת המצוות ברוסיה

[מחזיק מפתחות]

למישהי יש סיפור אחד כתוב על הגב' בתיה בארג- (אני לא צריכה את כל הספר)
או כל סיפור אחר כתוב על רבנית/ אשה צדיקה.
תודה מראש!!

 

[ישתבח שמו]

בשנה האחרונה באחד מעיתוני הנשים ( אולי קראט) היתה עליה כתבה עם סיפורים ודוגמאות

 

[טיגריס]

משהו הראה לי את זה ממוסף נופך של הפלס לפני תקופה

 

[מחזיק מפתחות]

למישהי יש???????????????????

 

[אלפי תודות]

הספר על הרבנית בתיה בארג נקרא "קול בדממה נשמע", אם עוזר לך.
(אין לי אותו, קראתי).

 

[אהבת הבריות]

סיפור לשבת: 'סה"כ מאוורר – כף זכות..' הסיפור הבא ארע עם המרצה המפורסמת הרבנית בתיה בארג שתחי'. גב' בארג נולדה בברית המועצות לשעבר- לאביה אשר מסר את נפשו בקיום מצוות תחת המגף הקומוניסטי. בהרצאותיה ובסיפוריה היא מעבירה את עצמת הרוח שירשה מבית אביה. הסיפור הבא נולד תוך כדי הרצאה.היה זה לפני כחמש עשרה שנה- פתחה גב' בארג וסיפרה- בפעם הראשונה בה הרציתי בכנסי "שמירת הלשון". עם פתיחת ההרצאה התחלתי לספר ולהמחיש "אוזן שומעת" מה היא: "אנשי הק.ג.ב. אורבים מעבר לדלת. על כל מילה שלא היתה צריכה להיאמר- לפי שיטתם, כמובן- משלם הדובר מחיר יקר!" אני עומדת ומדברת והנשים מאזינות במקום צפוף וקטן. "אם היינו מרגישות תמיד שלכל מילה שלילית יש מחיר- היינו חושבות הרבה מאוד קודם. היינו פוחדות לומר מה שלא צריך. הבעיה שלנו היא שהעונש על מילה מיותרת לא מגיע באופן מיידי. ברוסיה פחדנו לומר מה שלא צריך- הק.ג.ב. פעל באופן מיידי... והתוצאה היתה מוחשית מאוד!"... "אנחנו לא צריכות את זה!" נשמע לפתע קול בחדר. היתה זו מאזינה שישבה קרוב מאוד אלי! נדהמתי!!! גב' בארג מצאה עצמה המומה. מה לא מצא חן בעיני המאזינה? היתה זו ההרצאה הראשונה שלה בכנסי שמירת הלשון, האם היא לא יודעת לדבר באופן מתאים? האם המאזינות מרגישות מאוימות מסיפורי ק.ג.ב.? מדוע "אנחנו לא צריכות את זה"? האם כולן כבר נצרו את לשונן מרע? ממשיכה גב' בארג: דפיקות הלב שלי נשמעו כמעט בכל האולם. "מה פירוש?" הרהרתי. "היא לא צריכה את מה? האם עלי לקום וללכת? שמא להמשיך? מה אעשה?!" ניסיתי להמשיך ולדבר כשאני מסתירה את המתחולל בקרבי. במשך כל ההרצאה- קרוב לשעה- הייתי נסערת, מתוחה ולחוצה. שאלתי את עצמי: האם זה בסדר שאני ממשיכה לדבר!? וכמו כל סוף, מגיע לבסוף גם סיומה של ההרצאה. ואז... מה קורה? "תודה רבה! מאוד נהנינו!" נשמע קול קצת מוכר. היתה זו לא פחות ולא יותר מאשר אותה אשה שהסעירה אותה בשעה האחרונה. "רגע, אבל אמרת שלא צריך את זה" שאלתי. "אני אמרתי?" התפלאה האשה ולא הבינה. "את הכרזת בתחילת ההרצאה ש"אנחנו לא צריכות את זה", אז אם את אינך זקוקה להרצאה מדוע את כעת מודה לי?" "אה... אני אמרתי שאנחנו לא צריכות את זה"- אמרה והצביעה על המאוורר... ושתינו פרצנו בצחוק משוחרר... ואני למדתי המון! בבית סיפרתי לבעלי את שארע, אך בלי הסיומת. שאלתי כיצד היה עלי לנהוג. "היה עליך לקום, לארוז את החפצים ו... לעזוב" פסק. אכן, ללא הסוף הטוב של הסיפור- ללא בירור הענין, ללא המאוורר- היה זה הגיוני לנהוג באופן הזה. לקום ולעזוב. אך לאחר בירור העניין, כמובן שמגוחך לקטוע הרצאה משום שאשה אחת לא מעוניינת במאוורר... דוגמא כזו יכולה להצביע על חוסר הבנה ותקשורת לקויה. כמה טוב, שהמשכתי לדבר כאילו לא ארע דבר. כמה טוב, שהגעתי לבירור העניין: בסך הכל מאוורר! פעמים רבות אנחנו שומעים מילה, בטוחים שהבנו אותה היטב ועל סמך זאת ממהרים להסיק מסקנות. גם אם לא נצליח תמיד להגיע ל "מאוורר" הספציפי שטמון במילה ששמענו, נזכור תמיד: ייתכן שהוא קיים שם! נימנע מהסקת מסקנות וחריצת גורלות

 

[מחזיק מפתחות]

חמוד...