@גליתא
אשרייך
איזה כייף לקרוא שאנשים רוצים לעשות מצות צדקה מכל הלב, ובמסירות אמיתית.
אנחנו אישית נותנים חלק ניכר מן המעשרות שלנו
א. להורים. מי שחיתן אותנו, גידל אותנו, ולא תמיד יכול להרשות לעצמו בגיל מבוגר לחיות ברווחה כלכלית, מגיע לו.
אז אולי זה לא נזקק עם הלחם והחלב, אבל בוודאי שאין כל מה שצריך [בכל אופן אצלנו]
ב. לאחים ואחיות - אין לך מושג איזה חיוך עולה על הפנים של האח או האחות שאני מתקשרת לומר - יש לי בשבילך כך וכך כסף, המילות תודה זה כלום לעומת החיוך.
ג. בבית הכנסת שבעלי מתפלל, תמיד אפשר להכיר משפחה שחסר משהו, משפה של 19 ילדים שהאמא עקרת בית, והבעל אברך כולל וכו',
וזה בתוך המכלול של עניי עירך קודמין.
ומה שנשאר אחרי כל זה, לישיבות וכוללים שקרובים ללבנו, לעמותות חסד שידועות בפעולתם.