...ולפי היסוד הזה יש לחקור מה הדין במי שהניח נר חנוכה מעל עשרה טפחים אם יצא יד"ח, דהרי צורת המצווה בנר חנוכה זה שיאיר מתוך רשות היחיד לרשות הרבים, וכיון שאין רשות הרבים למעלה מעשרה ממילא חסר בפרסומי ניסא, או דלמא יש לחלק דגבי שבת הוי פטור מיוחד לזורק ונח מעל עשרה דלא הוי כעין העגלות, אך בנר חנוכה הוי דין בראייה, וכאן מגיע הדיוק מהפסוק כי עין בעין יראו אע"ג דקי"ל דלא ירדה שכינה למטה מעשרה, חזינן דבראייה אין זה מעכב, וצ"ע.
עד כאן בערך הקטע הכבד, ופה הוא יכניס את הסיפור עם ר' חיים והרכבת. הוא מקווה שכולם יאחזו ראש. הרבה צעירים נכנסו לאחרונה. עוד לא יבש הצ'ולנט של ליל שישי מעל שפתותיהם.
כבר בתחילת הזמן רצה לעבור לכולל יותר משופשף לולי הראש כולל שהתחנן אליו ומינה אותו להיות ממלא מקום במסירת השיעור של יום חמישי. ועדיין, הוא לא יודע אם הצר שווה בנזק המלך.
זה היה ברור שהמשא המרכזי במסיבת חנוכה - חוץ מהמשא של הראש כולל - שייך לו. לא מתוך גאווה או שתלטנות חלילה, פשוט עניין טכני, אין מישהו אחר בסביבה שמסוגל לעשות את זה.
הוא העביר מבט סביבו. גרינברג-דוידסון-כהנא, שלושה אברכונים גלוחי פנים שרוב שיגם ושיחם נע בין קורולה עתיקה לבוגבו חדשה, וייל עם הזקן המאפיר שאמנם נחשב ת"ח גדול אך מופנם מאוד, קרביץ שהתחיל לאחרונה לעשות שימוש אצל הרב רויטבלוט, אברהמי שאפשר איכשהו לדבר איתו בלימוד ברמה סבירה, מבטי כולם היו מופנים אל ראש הכולל שניגן כבר את משפטי הסיום עם אתנחתא בין מילה למילה:
והשם יעזור, שבעזרת השם, עם הכוח, של ה"קבעום ועשאום", ומה זה "ועשאום", בתחילה של ברזל היו, העשירו עשאום של כסף, וכמובן, זה מדובר על תורה, בשמאלה עושר וכבוד...
שוין. אין לו הרבה זמן לחלום. עוד יוונים יוונים אחד והזמן שלו לדבר.
משהו השתבש. ראש הכולל הפסיק באחת וחיוך גדול פשט על שפתיו. הוא הפנה ראש אחורה.
לא. למה היום. שיבוא אתמול. שיבוא מחר.
הנדיב הנכבד, מקים עולה של תורה בעירנו, מוקיר ורחים וצורבא, ה"ה, הגה"ג, רבי מנחם גד זילבר שליט"א, ובקיצור 'גדי' התורם ה"כבד" של הכולל. ראש הכולל הזמין אותו בהפתעה או שהוא הזמין את עצמו.
כך או כך, דבר אחד ברור: הנדיב הגדול חובב את המיקרופון. הדרשה שלו - הושלכה בזה הרגע אל מתקן הגניזה. אולי יוכל לומר חלק ממנה אצל השווער, אבל לא יהיה לזה אותו טעם. הוא יצטרך להשמיט את הוורט עם העקיצה אשר פריו ייתן
בעתו שרומזת למילגה שמגיעה לסירוגין, ועוד כל מיני רמזים ששתל למי שצריך להבין.
הבורקס היבש נעשה תפל. לא שקודם הוא היה יותר טוב.
בהחלטה של רגע סימן לשלזינגר שיפנה לו מקום, נטל את הכובע והלך. מאחוריו נשאו קולות השירה.
הבית היה ריק. כולם אצל השוויגער. הוא צנח על הספה.
אנחה גדולה מלאה את חלל הסלון.
אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא. מה הוא ביקש בסך הכל. לקיים את דברי רבא. לא נותנים לו הזדמנות. הוא בנה על זה שהראש כולל ייסע לאסוף כסף מאחרי החגים ועד חנוכה, וככה השיעור של יום חמישי יהיה שלו. ומעשה שטן עסקיו של גדי צלחו יתר על המידה וראש הכולל נשאר בארץ. קרב קץ הישועה כי ארכה לנו השעה.
בהיסח הדעת נטל קובץ שקנה לאחרונה, שהתיימר להכריע במחלוקת השיעורין על פי חשבון מפולפל של כמות השמן בפך שהספיק בדיוק משיעור מיל אחרי השקיעה ועד היום השמיני 16.1 מעלות לפני הנץ בירושלים בניכוי ההרים. בערך בעמוד הששי קלט שהוא סתם הופך דפים והניח את הקובץ לנפשו.
מבטו נפל על חיבור אחר:
דמויות עוד. הוא דפדף. גיחוך נשפך על שפתיו. מי זה האנשים האלה.
איזה מידע'ס השם ירחם. אם מרן היה חי היה צועק עליהם גאווה גאווה גאווה. אנשים לא קולטים איך הם נראים מבחוץ.
לאט לאט החיוך על שפתיו גווע. זה היה מצחיק אם זה לא היה המאיר'קה שלנו. לא נעים לספר, אפילו את עצמו הוא זיהה באחד הפרקים.
את עצמו, את החברותא, את הגבאי, את השכן, את החבר הכי הטוב מהישיבה, את ההוא שהיה לפניו החבר הכי טוב מהישיבה עד שסירב לחתום ערבות על ההשקעה בצרות עילית, את הרב'ה של אהר'לה, את המנהל, את החבר עירייה, את אשפתא, ואת ויזתא...
הנושאים החמים
Reactions: מאשקע, עדינה אייזנבך, חיימקוש ועוד 3 משתמשים6 //