פריפריה מידע על הר יונה

הם לא קבלו את זה, הם פשוט לקחו את זה מהקבלן כפריוקט שלהם והוא הבטיח להם שטחים וכו' כי רצה להפטר מהדירות האלו, והם היו קבוצה הכי גדולה שמצא, לדעתי גם בגלל שהם יותר מתונים משאר הקהילות הקנאיות
 
אני מכיר קהילה שבדקה את כל הפריפריה כולל עמנואל טבריה חריש עפולה ועוד והגיע למסקנה שהמקום שנותנים בו הכי הרבה שטחי מבני ציבור לנפש זה הר יונה
נכון,
עסקנים כמו הרב רוזנבלט ודומיו עבדו על זה שנים.
 
אני מכיר קהילה שבדקה את כל הפריפריה כולל עמנואל טבריה חריש עפולה ועוד והגיע למסקנה שהמקום שנותנים בו הכי הרבה שטחי מבני ציבור לנפש זה הר יונה
המקום היחיד בארץ שהם צריכים אותך יותר ממה שאתה צריך אותם..
וד"ל
 
מה קורה אם סאטמאר מהר"זל הם ירדו מהר יונה ?
הם רצו כמות מסוימת של דירות ולא היה לתת להם לכן הם כרגע מחכים לשיווקים הבאים..
בתקוה שהמחירים ישארו שפוים..
 
המקום היחיד בארץ שהם צריכים אותך יותר ממה שאתה צריך אותם..
וד"ל
כבר דשו בנושא הזה של מי צריך את מי אבל זה לא משנה את המציאות שהמקום שנותנים בו הכי הרבה שטחי מבני ציבור לנפש זה הר יונה ולמי איכפת מה האינטרס של הנותן העיקר שיתן ויחזור ויתן...
 
היה אוטבסים מהר יונה ללוית מרן הגאב"ד או שזה עוד לא בני ישוב הישן
 
בקשה: אם יש מישהו שיכול לעלות כאן תמונות עדכניות מההר ומהפרויקטים השונים חדשים גם ישנים תודה רבה
 

“כלל המכרזים עוברים צפונה ודרומה, והפתרונות לחרדים בהתאם”​

ערב התחלת עבודות התשתית בשטחי העיר העתידית כסיף, מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון אביעד פרידמן בראיון מיוחד ל’ביזנעס’ | “עמל על כך שב-2023 המכרז הראשון לחמשת אלפים היחידות הראשונות ייצא לדרך” | על המחירים הצפויים בכסיף: “אין עדיין צפי מחיר לדירות, רק כשנגיע למכרזים ייקבע מחיר הדירה” | על השיווק לציבור: “עוד לא הוקמה מינהלת לעיר, ולא עוסקים כרגע לא בשיווק ולא בהרשמה” | ומה הפתרונות הנוספים למגזר? “אנחנו עובדים על מציאת פתרונות לציבור החרדי בעכו, בנוף הגליל ובשפיר ועוד”
ישראל פלר 21.07.2022
%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%93-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%9E%D7%9F-%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%9C%D7%A2%D7%9E-1.jpg
אביעד פרידמן | צילום: מירי שמעונביץ, לע''מ
במשך תקופה ארוכה נשמעו הדיבורים על כסיף כמו מנטרה שאינה נגמרת לעולם: במשרד הבינוי והשיכון טענו שוב ושוב שזו עיר שהושקעו בה עשרות מיליונים כדי לתכנן אותה לחרדים (והצוות בראשות שולמית גרטל המסורה, ראוי אכן לכל שבח), ואילו הח”כים החרדיים, שרצו פתרונות קרובים יותר מאזור ערד – מחו בתוקף מנגד.
אבל מתברר שבמשרד הבינוי והשיכון חזרו גורמי המקצוע והתכנון שוב ושוב – צריך לקדם את כסיף, כי בכל מקרה הכיוון שלנו הוא ליישב את הנגב ואת הצפון. אין לנו הרבה ברירות. נכון, טענו במשרד באשר למצוקת הדיור החרדית, יהיו שיווקיים גם בערים החרדיות הקיימות ובסביבתן, בערים מעורבות שיורחבו – אבל בל נשכח שיש צורך בעיר חרדית גם בדרום.


עתה נראה, כי גם אם השר זאב אלקין לא ישוב למשרד השיכון – מה שככל הנראה יקרה לא רק בגלל הבחירות, אלא בגלל המסורת ולפיה בכל שנתיים מגיע למשרד שר חדש ולא מאפשר קביעות לתכניות שהגה קודמו – הרי שכסיף המתקדמת בצעדים בוטחים למדי, עשויה להיות שירת הברבור של אלקין בקדנציה הנוכחית שלו במשרד השיכון.
בחודש האחרון קיבלה חברת ‘ערים’ – חברה ממשלתית המשמשת זרוע ביצוע אדירה למשרד השיכון, בהיקף של עשרות מיליארדים מדי שנה – את ביצוע הקמת התשתיות לקרקעות היישוב העתידי כסיף.
רק לשם שיבור האוזן: בימים אלה מקימה ‘ערים’ תשתית לאלפי יח”ד באלעד, לכחמשת אלפים יח”ד ברכסים (שם, באופן חריג שטרם היה כמותו מבני הציבור יוקמו מראש ע”י המדינה. כמובן שעלויות הפיתוח יכללו בסופו של דבר את ההוצאה) וכאלף וחמש מאות יח”ד בעמנואל – כל מקום וייחודיותו הוא, ועוד לא נגענו בקצה המזלג על פעילותה שיתר חלקי הארץ.
WhatsApp-Image-2021-04-27-at-15.04.13.jpeg
תשתיות בנייה. אילוסטרציה | צילום: דוברות מועצת רכסים
‘ערים’, בניהולו של עזרא ימין, מקצוען ולא פחות מכך לבבי ומאיר פנים, קיבלה את המשימה של כסיף בשתי ידיים, והיא מיהרה לצרף לשורותיה כיועץ חיצוני לצוות ההקמה, גם את משה ליבוביץ’, ממייסדי ביתר עילית וראה”ע הראשון שלה, איש שנושם את כסיף והוגה בחזונה שנים ארוכות.
-%D7%9E%D7%9E%D7%A9-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%A3.-%D7%97%D7%9B-%D7%9C%D7%A9%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A1-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%A3-%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-e1603970500480.jpeg
ח”כ לשעבר מנחם אליעזר מוזס ומשה ליבוביץ בסיור באדמות כסיף | צילום ארכיון: רשתות חברתיות

כיסופים בלשכה

מי שרואה בכסיף את אחד הפתרונות למצוקת הדיור החרדית, הוא מנכ”ל משרד הבינוי והשיכון, אביעד פרידמן. הוא קורא את ההערכות של גורמי המקצוע השונים שמדברות על חוסר שנע בין 200 ל-300 אלף יחידות דיור עד לשנת 2040, ואין כמו 25 אלף יחידות בכסיף כדי לפתור כעשרה אחוז מהחוסר.
נכון, יש בדואים באזור; נכון גם, שב’שומר החומות’ כביש 31 נסגר לתנועה בגלל התפרעויות של החברה הבדואית. אי אפשר לאטום עיניים מול המציאות. אבל מרבית השנה, הדרכים פתוחות ותושבי האזור יעידו על יחסים עדינים שנשמרים באופן יחסי. ההתיישבות היהודית בערד תוכיח.
מאז שעברה החלטת הממשלה במרץ השנה, שאישרה את ייעוד כסיף לציבור החרדי באופן סופי, מנכ”ל משרד השיכון אביעד פרידמן לא שקט על שמריו. יחד עם אלקין שספג אש וגפרית על החלטתה של שקד לגנוז את הבנייה לחרדים בקרית גת מערב (בשטח השיפוט של קריית גת. להבדיל משטחי השיפוט של מועצה אזורית שפיר. ראו להלן) – הפכו הלשכות הבכירות במשרד השיכון, של השר והמנכ”ל, למעוז שהמילה כסיף נשמעה בו אינספור פעמים מדי יום. אל הלשכות כונסו כלל גורמי התכנון והביצוע יחד עם המקבילים ממשרד הפנים, וכעת, אחרי פחות מארבעה חודשים, כבר הולכות ומסתיימות התכניות של כחמשת אלפים הדירות הראשונות ביישוב העתידי. עתה, בשילוב זרועות, יוכל צוות ההקמה של חברת ‘ערים’ להתקדם ולעלות על הקרקע.

עוד ארוכה הדרך

על כמה יחידות אנחנו מדברים בשלב הראשון?, אנחנו שואלים את אביעד פרידמן, מנכ”ל המשרד.
“בשלב הראשון אנו מתכוונים לשווק 5,000 יח”ד, שהתכנון שלהן נמצא עכשיו בשלבי סיום. כרגע העבודה על הקרקע היא להכנת תשתיות, לפי התכניות של העיר שעבדו עליהן בשנים האחרונות”.
בתוך כמה זמן יעלו היזמים על הקרקע, ומה הצפי לאכלוס הדירה הראשונה?
“אנחנו לא מדברים על אכלוס הדירה הראשונה לפני שנצא למכרזים. אני עמל על כך שב-2023 המכרז הראשון לחמשת אלפים היחידות הראשונות ייצא לדרך”, אומר מנכ”ל משרד השיכון בראיון ל’ביזנעס’.
מה הצפי לטווח המחירים?
“מוקדם מכדי להביע הערכות. מי שמספר לציבור על דירות בחמש מאות, בשש מאות או בשבע מאות אלף, יכול להיות צודק וטועה באותה מידה. אנחנו עוד לא שם, החישובים על עלויות הקרקע והפיתוח לא בוצעו, ולכן, כשנגיע למכרזים, נוכל לקבוע מה יהיה מחיר הדירה. דבר אחד ברור כבר עכשיו: רכיב הקרקע לא יהיה יקר. אבל מכאן ועד לקביעת מחיר דירה, הדרך עוד ארוכה”.
%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%A3-5.png

זה המקום להוסיף, כי גם באשר לעלויות הפיתוח אין הדבר תלוי אלא בח”כים החרדיים (וביכולת המיקוח שלהם) ובשר שיכהן בקדנציה הבאה במשרד: ברצותו, תוכרז העיר כאזור עדיפות לאומית א’ (אין סיבה שלא. יש להתיישבות החרדית בכסיף ממד ציוני-לאומי לכל דבר) ויעניק לה סבסוד מובנה בעלויות הפיתוח שיצמצמו עוד את המחיר שיושת בסופו של דבר על הרוכשים.
מה יהיו אפשרויות התעסוקה באזור?
“500 אלף מ”ר הוקדשו במסגרת התכנון לתעסוקה, ואנו בטוחים שהתושבים ינצלו אותם כדי להתפרנס”.
במילים ברורות יותר, התשתית מוכנה. אבל לא על משרד השיכון המלאכה לגמור. פרנסי העיר הטרייה ייאלצו למצוא את החברות הגדולות שיקבעו במקום את משכנן, ויימשכו אחריהן עוד ועוד, ולא פחות מכך, לשזור את הקשרים הנכונים במשרדי הממשלה – בעיקר במשרדי האוצר והכלכלה – כדי לגרום לחברות לרצות להגיע.
וכמובן, אי אפשר בלי לשאול אודות כבישי גישה נוחים ותכנון תחבורה ציבורית.
“ראה, כביש 31 הוא רחב ומדובר בכביש קיים, כך שאין צורך להמתין לביצועו. לגבי תחבורה ציבורית, אני מניח שזה הדבר הראשון שיידרש, ואני מאמין שזו דרישה שתיענה מיידית עם אכלוס העיר. מה גם, שעומדת לקום תחנת רכבת באזור צומת שוקת”.



אחרי כסיף: שפיר

מה מקסימום הצמיחה שיש לעיר? והאם זה הפתרון היחיד שמצפה לציבור החרדי?
25,000 יחידות דיור הוא מקסימום הפוטנציאל של העיר. התכניות הן ליישב בה בין מאה למאה ועשרים אלף תושבים. בחומש הקרוב הציבור החרדי זקוק לחמישים אלף יחידות דיור. ולכן, יש לנו תכניות גם לקרית גת מערב-מערב – דהיינו בשטח שבתחומי המועצה האזורית שפיר, אני מקווה שרבים ייענו לבנייה המאסיבית בנוף הגליל, וכמובן לבנייה הצפויה של אלפי יח”ד בעכו”.
אין פתרונות דיור במרכז?
אנחנו יודעים שכל הבינוי במדינה מתקדם לפריפריה – או צפונה או דרומה. שיווקנו כ-3,000 יח”ד בדימונה בשנה שעברה ונשווק עוד 3,000 בדימונה עד סוף השנה. לכל מקום שתגיע הרכבת, יגיעו השיווקים שלנו. כל הבנייה הממשלתית עוברת מהמרכז – וגם הפתרונות לחרדים, בהתאם”.
%D7%93%D7%A8%D7%A2%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%93-%D7%9E%D7%A4%D7%AA-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8-%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%99.jpg
דרעי ליד מפת שפיר | צילום: יעקב נחומי

“בלי להקדים את המאוחר”

נחזור לכסיף. תהיה בה אוכלוסייה מגוונת או שהיא אכן מיועדת רק חרדים?
“זה בהחלט הכיוון, שיווק למגזר החרדי, לפי התכנון המקורי ולפי החלטת הממשלה האחרונה בנושא”.
יש כבר דרישה או ביקוש מצד קהילות כלשהן, שמבקשות מבני ציבור או מבקשות להתחשב בהן בתכנונם, כי הן מתכוונות להגיע לכסיף במרוכז?
יש צוות הקמה של חב’ ערים, ואנחנו ממש עוד לא נמצאים בשלב של מבני הציבור – שאגב, תוכננו בשפע רב, אבל עוד לא הגיע זמן חלוקת עור הצבי, משום שהוא טרם ניצוד. חשוב להדגיש: לא הוקמה עדיין מינהלת לעיר, ואנחנו – ולא אף גורם אחר – לא עוסקים כרגע באכלוס, ובוודאי שלא בשיווק או בהרשמה לשיווק”.
ופרידמן מדגיש ל’ביזנעס’: “בל נקדים את המאוחר. כל אלה יתבצעו במכרזים מסודרים לקבלנים, ומאוחר יותר יחלו השיווקים לציבור, לפי מתכונת שיוחלט עליה בהמשך. חשוב להדגיש, בחברת ‘ערים’ עוסקים בתשתיות בלבד. כשאלה יוכנו ויהיה צורך במינהלת – זו תמונה ישירות מטעם משרד השיכון”.
%D7%9B%D7%A1%D7%99%D7%A3.jpg
השטח המיועד לכסיף | צילום: יעקב נחומי, פלאש
 

וַיַּסַּע אֶת יִשְׂרָאֵל | הפרויקטים: כמה אורכת הנסיעה בזמן אמת?​

לפעמים, ערים מסויימות שנחשבות נידחות קרובות יותר מאשר הזמן שיארך לכם לעלות מבני ברק לירושלים • רגע לפני שאתם יוצאים לביקורי משפחה בחול המועד או רוכשים דירה על סמך פרסומות שמבטיחות לכם נסיעה קצרה במיוחד וקרבה עצומה למרכזים החרדיים – ‘ביזנעס’ בדק חמישה פרויקטים בשלש נקודות זמן ביממה • ריזל – במסע מיוחד – בדרכים

הר יונה

המרחק מהר יונה שבנצרת עילית לרחוב רבי עקיבא 51 בבני ברק הוא 116.5 ק”מ. ההגעה הכי מהירה היא כאשר תצאו ב-7:00 בבוקר. דרך כביש 6 תגיעו בתוך שעה ו-14 דקות. ואילו דרך כביש 2 זה ייקח לכם שעה ו-21 דקות. הפרש זמן זעום למדי ולא בטוח ששווה לשלם אותו בכביש אגרה.

WhatsApp-Image-2018-03-18-at-22.32.54-300x200.jpeg
ר”ע נצרת עילית רונן פלוט
קרדיט: ידיעון נוף ההר – הר יונה
אם תצאו מהר יונה לכתובת הנ”ל בבני ברק ב-15:00, זמן קצר לפני תחילת הפקקים, תגיעו בתוך שעה ו-35 דקות באמצעות כביש 6, או שעה ו-49 דקות באמצעות כביש 2. בערב, ב-20:00 מאותה נקודת מוצא לאותו היעד תגיעו בתוך שעה ו-22 דקות דרך כביש 6, או שעה ו-32 דקות דרך כביש 2. כאמור, ההפרשים אינם גדולים.

המרחק מהר יונה לרחוב עזרא הסופר 30 באשדוד עומד על 154.2 ק”מ. אם תצאו ב-7:00 בבוקר דרך כביש 6, תגיעו בתוך שעה ו-35 ואם תבחרו בכביש 2 תוסיפו עוד 8 דקות. בשעה 15:00 מאותו יעד לאותו יעד, כביש 6 יחסוך לכם דקות יקרות: שעתיים ו-7 דקות נסיעה לעומת 2 שעות ו-41 דקות באמצעות כביש 2. בשעה 20:00 ההפרש עומד על 10 דקות: שעה ו-42 דקות מהר יונה לאשדוד באמצעות כביש 6 ושעה ו-52 דקות שלא באמצעות כביש האגרה.

ומה המרחק מהר יונה לירושלים? מדובר על מרחק של 158.7 ק”מ עד לרחוב שטראוס שאליו תגיעו, אם תצאו ב-7:00, בתוך שעה ו-39 דקות דרך כביש 6. דרך כביש 2 ו-1 עומדות יהיו רגליכם בשערי ירושלים בתוך שעה ו-57 דקות. בשעה 15:00 זמן הנסיעה יעמוד על שעתיים ו-9 דקות בכביש האגרה ובאמצעות כביש 2 ו-1 תוסיפו עוד 26 דקות. ב-20:00 ההפרש יעמוד על שעה ו-46 דרך כביש 6 ושעתיים ו-9 דקות באמצעות כבישים 1 ו-2.

בדקנו גם את המרחק מהר יונה לרחוב רש”י 1 באלעד. המרחק הוא 127 ק”מ והדרך המהירה ביותר ב-7:00 בבוקר עומדת על שעה ו-11 דקות באמצעות כביש האגרה, לעומת שעה ו-29 דקות דרך כביש 2 העמוס בבקרים. ב-15:00 זמן ההגעה יעלה בעוד 11 דקות דרך כביש 6 ובעוד 23 באמצעות כביש 2; ב-20:00 הוא יהיה כמעט זהה לבוקר: שעה ו-13 בכביש 6 ושעה ו-36 דקות בכביש 2.

ואם כבר גרים בהר יונה, בטח תרצו לנסוע לפעמים לצפת. המרחק למקווה האריז”ל עומד על 58.3 ק”מ שאותם תגמאו ב-7:00 בבוקר בתוך 53 דקות, שעה בדיוק אם תצאו ב-15:00 בצהריים ו-53 דקות ב-20:00 בערב.
 

וַיַּסַּע אֶת יִשְׂרָאֵל | הפרויקטים: כמה אורכת הנסיעה בזמן אמת?​

לפעמים, ערים מסויימות שנחשבות נידחות קרובות יותר מאשר הזמן שיארך לכם לעלות מבני ברק לירושלים • רגע לפני שאתם יוצאים לביקורי משפחה בחול המועד או רוכשים דירה על סמך פרסומות שמבטיחות לכם נסיעה קצרה במיוחד וקרבה עצומה למרכזים החרדיים – ‘ביזנעס’ בדק חמישה פרויקטים בשלש נקודות זמן ביממה • ריזל – במסע מיוחד – בדרכים

הר יונה

המרחק מהר יונה שבנצרת עילית לרחוב רבי עקיבא 51 בבני ברק הוא 116.5 ק”מ. ההגעה הכי מהירה היא כאשר תצאו ב-7:00 בבוקר. דרך כביש 6 תגיעו בתוך שעה ו-14 דקות. ואילו דרך כביש 2 זה ייקח לכם שעה ו-21 דקות. הפרש זמן זעום למדי ולא בטוח ששווה לשלם אותו בכביש אגרה.

WhatsApp-Image-2018-03-18-at-22.32.54-300x200.jpeg
ר”ע נצרת עילית רונן פלוט
קרדיט: ידיעון נוף ההר – הר יונה
אם תצאו מהר יונה לכתובת הנ”ל בבני ברק ב-15:00, זמן קצר לפני תחילת הפקקים, תגיעו בתוך שעה ו-35 דקות באמצעות כביש 6, או שעה ו-49 דקות באמצעות כביש 2. בערב, ב-20:00 מאותה נקודת מוצא לאותו היעד תגיעו בתוך שעה ו-22 דקות דרך כביש 6, או שעה ו-32 דקות דרך כביש 2. כאמור, ההפרשים אינם גדולים.

המרחק מהר יונה לרחוב עזרא הסופר 30 באשדוד עומד על 154.2 ק”מ. אם תצאו ב-7:00 בבוקר דרך כביש 6, תגיעו בתוך שעה ו-35 ואם תבחרו בכביש 2 תוסיפו עוד 8 דקות. בשעה 15:00 מאותו יעד לאותו יעד, כביש 6 יחסוך לכם דקות יקרות: שעתיים ו-7 דקות נסיעה לעומת 2 שעות ו-41 דקות באמצעות כביש 2. בשעה 20:00 ההפרש עומד על 10 דקות: שעה ו-42 דקות מהר יונה לאשדוד באמצעות כביש 6 ושעה ו-52 דקות שלא באמצעות כביש האגרה.

ומה המרחק מהר יונה לירושלים? מדובר על מרחק של 158.7 ק”מ עד לרחוב שטראוס שאליו תגיעו, אם תצאו ב-7:00, בתוך שעה ו-39 דקות דרך כביש 6. דרך כביש 2 ו-1 עומדות יהיו רגליכם בשערי ירושלים בתוך שעה ו-57 דקות. בשעה 15:00 זמן הנסיעה יעמוד על שעתיים ו-9 דקות בכביש האגרה ובאמצעות כביש 2 ו-1 תוסיפו עוד 26 דקות. ב-20:00 ההפרש יעמוד על שעה ו-46 דרך כביש 6 ושעתיים ו-9 דקות באמצעות כבישים 1 ו-2.

בדקנו גם את המרחק מהר יונה לרחוב רש”י 1 באלעד. המרחק הוא 127 ק”מ והדרך המהירה ביותר ב-7:00 בבוקר עומדת על שעה ו-11 דקות באמצעות כביש האגרה, לעומת שעה ו-29 דקות דרך כביש 2 העמוס בבקרים. ב-15:00 זמן ההגעה יעלה בעוד 11 דקות דרך כביש 6 ובעוד 23 באמצעות כביש 2; ב-20:00 הוא יהיה כמעט זהה לבוקר: שעה ו-13 בכביש 6 ושעה ו-36 דקות בכביש 2.

ואם כבר גרים בהר יונה, בטח תרצו לנסוע לפעמים לצפת. המרחק למקווה האריז”ל עומד על 58.3 ק”מ שאותם תגמאו ב-7:00 בבוקר בתוך 53 דקות, שעה בדיוק אם תצאו ב-15:00 בצהריים ו-53 דקות ב-20:00 בערב.
ממתי הכתבה?
הזמנים שרשום לא נכונים... לוקח כבר פחות זמן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה