מים הם סודה בלי גזים

[קופי 100]

מי ירד לעומקה ומי יגלה את סודה של הכתיבה המוגזת שמעירה במח תאים.
טעים!

 

[פסיק]

כמה משובח כבוד המנהל.
ויה"ר שכשם שקפצו מבקרי הביקורת על יצירה זו, כן יוסיפו לעשות חיל ולבקר את כלל יצירותיהם של בני קהילתנו.

זה מרגיש פרק של 'תן לישון געציל', (רק מוגז היטב).

אכן. באמצע דפדפתי מעלה לוודאות שמ''ם לא העיף את נתן ועדיין מכניס את הסחורה מדלת אחורית בשמו - כמו שהוא מביא מדי פעם מאלו החיצוניים .

 

[מ"ם]

יש חקירה מפורסמת (כלומר, עכשיו היא תתפרסם), עד כמה אפשר ללכת רחוק עם הסגנון הזה.

נשאל את זה כך:
שני שכנים באותו בנין שותים סודה.
זעליג שותה סודה לצלליותיהן של נברשות קריסטל ובהט, כי במשך שנים הוא שתה את המשקאות עם הצבע של 777 עד שהם עלו לו למוח והוא הבין שהכי טוב זה לשתות סודה פשוטה בכוס פלסטיק. כשהתחיל להרוויח טוב היה קונה קוקה קולה לכל השבוע, היום, כשעובדים בחברה שלו בדרג ג' בהירארכיה קונים קוקה קולה לכל השבוע, הוא חזר לשתות סודה. מי שיקשיב לו יידע - אין כמו סודה, מסכן מי שלא מבין את זה.

בערל'ה, קומה מתחת, גם הוא שותה סודה. את הסודה הוא לוגם ברעש כשמנורת הקבלן המשתלשלת מהתקרה כמעט נוגעת בראשו. הוא היה מאד רוצה לקנות קוקה קולה, ובחלומות כמוסים מבקש בדמיונו כוסית וויסקי, אותה הוא גם חוטף בחשאי בפועל ממש בקידושים עשירים. אבל מגבלות התקציב חדות מאד, וקרקע המציאות קרובה עד להחריד. המשקה היחיד שאיננו מים אותו מרשה בערל'ה לעצמו הוא סודה טמפו מאושר עד במבצע של שש בחמש. גם אותה הוא סוגר טוב טוב כדי שלא יברחו הגזים מסעודה שלישית עד ליל שבת הבאה. זה מה יש, ובערל'ה מנסה מאד להיות מרוצה ממה שיש, גם בשביל האוירה בבית. האם הוא גם מצליח? ספק גדול.

טוב, נחזור לשאלה שלנו.
בערל'ה וזעליג שתו שניהם סודה. צעדו יד ביד (לפי ההנחיות), ופעלו בהרמוניה מושלמת.
לכאורה.
כי זעליג שתה סודה של עשירים, שממעטת מזכויותיו ומשכרו בעולם הבא, ובערל'ה שתה סודה של דלפונים, שמכבידה את כף יסוריו לקראת הליטיגציה בבית דין של מעלה. מה מפריד ביניהם? מילא השנים שבאו להתגרד בעצים של המלך, אני יודע. כבר הסבירו לי. כי הם יכלו ליגרד זה בזה. אבל אלו השכנים, אותה סודה הם שותים, זה טועם בה כצפיחית בדבש, והאחר טעם עפר מן האדמה. אנו רוצים והם רוצים. מה ההבדל?
אתמהה.

האם זה רק דמיון? תפאורה? משהו אחר?

נשאל את זה אחרת:
@חיים איש ספר הוא עורך תורני. כלומר רוצה להיות. בנוסף, הצליח חיים להצטרף לפורום כתיבה בתמיכה ועידוד המשפחה המורחבת כולה, שהכינה כבר דליים לספוג את הכבוד שינחיל לה חיים התותח.
כחניכה ראויה, העלה חיימק'ה קטע מקביל לגמרי לזה שהעלה כאן המנהל ירום הודו. אלא שחמא"ס התכוון לכל מילה בתמימות וברצינות גדולה, וזה סגנון הכתיבה (וכנראה גם הדיבור) שלו אם תרצו ואם תפגינו נגד. אז נכון שכאן, בפומבי, זה פורום של מחמאות, אבל באישי היו מריצים כל הבכירים אגרות בהולות למנהלנו ירום הודו בקריאה להוציא צו מניעה ולהשעות את המסתנן התורן מהרשאת כתיבה עד הצגת הוכחה בכתב על 12 שנות לימוד + דוגמת כתיבה בת 200 מילה שתקבל אישור מועדת רבנים מיוחדת ומאוחדת של חכמי הקהילה. 'זה או אנחנו או הוא' - יפצירו.

אז מה נשתנה @מ"ם זה מכל הניקים? האם מותר לנו בכלל לכתוב בסגנון כזה ולסמוך על העובדה שהסאטירה כאן השתלטה אפילו על הסגנון?
האם העובדה הזו ידועה לכל מי שבא בשערי האשכול, או שיש כאלו שהרימו גבה שתיים?
כאשר אנחנו מספרים סיפור תיקני, ומשלבים בו מפעם לפעם קטעי ציטוט מרהיבים, מעשה מורג, זה יפה מאד. ואין חשש למראית העין ומשים עצמו שוטה.
אבל, אם מהשורה הראשונה עד תום הכל כתוב בשפת עקלקלות, האם לא באנו לכלל 'כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם'?
ואם נניח שכשר הדבר בעיניכם, שמא יש להגביל טכניקה זו בהגבלות חמורות, כדי למנוע גל שני של סופרים סוג ג' שידביקו הלאה סופרים סוג ד' עד סוף כל הדורות, ודמם ודם זרעיותם וכו' ה"י.

ברור, שכלל ראשון בסאטירה והומור אומר שאסור להכריז עליהם מפורשות בשום אופן, יקרא הציבור וישפוט ידע הקהל ויזהר. קטע שבפתחו שלט 'סכנה כאן בדיחה' נידון לכישלון חמוץ. השאלה אם אין דרכים אחרות שיאזנו בין האינטרסים השונים.

הגבלות לדיון:
הקצנה: התקנת פרודיה במינון מספיק שימנע כל לזות שפתים ויבהיר לאחרון הפתאים כי פני הכותב אינם לשלום, וכי לא באמת הניף דגל לבן וחבר אל חיילי הבורות והבוז ללשון.
מבחן בוכקע: ישאל הכותב את עצמו אחת לחמישים מילה, האם לא נפל חלילה לבור. אם טרם הגיע השלב שבו הוא נהנה מההתפרקות ומהכתיבה נטולת הגינונים והטקסים, שאז הוא כמו חבר הכנסת שנשלח על ידי מרנן ורבנן להיכנס לכנסת שניה אחת להציל מיד הארי, וסופו שנתפס בלילה חשוך מסב עם הארי עצמו במזללת בירה בשרית בתלפיות.
כל עוד שומר הכותב על ריחוק מאותו דמות נטולת עמוד שדרה אינטלקטואלי - בראבו. ברגע בו יפשוט הכותב את בגדי איש המקצוע ויתיישב עם התרנגול תחת השולחן - שמא אות היא כי הגיע הזמן לעצור.

הדברים נכתבו ברוח טובה מתוך השראה שסיפקה לי ההבנה רגעית שסיפרה לי שקוראי הקטע המשעשע של רבי מ"ם נחלקים לשלושה מחנות: האחד, מבין את הפאנצ' ונהנה מכל שניה. האחר, שזה בוכקע ויענקלה והשאר, לא מבין את הפאנצ' ונהנה כמעט באותה מידה, מהבדיחות. או סתם כי הוא יודע שכאן צריך לצחוק. השלישי, זה היקים, כועס. תת רמה. בושה שאנשים כאלו קוראים לעצמם 'קהילת כתיבה מקצועית'.
הדור של היום.

קודם כל תודה על התגובה.
כך צריכה להיראות תגובה בקהילת כתיבה.
תגובה כזו שלהיכן שלא תגזור אותה, יזהו עליה שהיא שייכת לפורום כתיבה.
ובמקרה שתגובה נראית כך, ששש, כבר פחות קריטי מה העמדה שהיא מציגה. היא שייכת לכאן.
לא להאמין שדווקא כותב התגובה הזו הוא זה העומד על המרפסת במבט עגמומי-באזלי. כל לבבות דורש.

לגבי לוז הטענה.

אין הנחתום מעיד על גזוזו, אבל דווקא כתיבה בצורה כזו קשה לי בהרבה מכתיבה רגילה.
חלק מהביטויים עברתי ובזקתי במלחייה אחר הכתיבה. חלק אחר הוצאתי. חלק נשארו ברמה גבוהה מדי (כמו שהעיר יפה @דיונון). כך גם השתדלתי להוציא טעויות שהמון העם טועה בהם, כי המושכל הראשון יהיה שגם הכותב טעה בהם. וככל שיסביר שעשה זאת בכוונה יאמרו שמנסה לתרץ את עצמו לאחר מעשה.

דוגמאות, בבקשה:
"היה פעם אחד". תחילה נכתב "פעם אחד נסענו", אבל רבים יותר יקבלו זאת כטעות הכותב. דרך ההכפלה והמיסגור, נוצרת הקצנה הבולטת יותר ככוונת מכוון.
דוגמא הפוכה מההמשך - פעם היו שכנים, תוקן במקום ה"היה" הרגיל שלו, כי זו טעות נפוצה.

אציין דבר נוסף: כצ'אלמער מדורי דורות דור 11 בין החומות, אני צריך להתאמץ לכתוב בסגנון הזה (המוכר לי מהחיים ולא מן הספרים) דווקא בגלל שהייתי צריך להתרחק ממנו. אבל שמשן זה, אינו סתם צ'אלמער. אל תכניסו אותו למסגרת. יש לו אישיות משלו, הרבה ממנה מכוון, חלק מגיע כבר עכשיו כשתילת הכנה להמשך הסיפור בעז"ה. ומכאן תשובה גם לחלק מהערותיו של @yonatanr.
לא אומר שהכול כאן גאונות מופלאה ומכוונת. ברור שחלק לא מכוון. אבל חלק מכוון בהחלט, כולל חלק ממה שהעירו.

ועוד בה שלישיה:
הסגנון הוא רק מִשְׁנֶה. לא באתי להראות כאן קונץ איך כותבים בירושלמית או בשמשנית. יש כאן סיפור. הוא עתיד להתפתח, כאמור. הסגנון הוא סגנון.
מכל הסיבות הללו, הכתיבה לקחה לי הפעם יותר מעשרים דקות...

ואחרי הכל, ידידנו חוק פו ("תמיד יהיה מישהו שהפרודיה תיראה לו כדבר אמיתי") יחול גם כאן. הרי אפילו כשתכתוב גליץ' בולט ומכוון כמו "עזר גברים ועזרת נשים" יחשוב מישהו שטעית מחוסר ידיעה. זה יכול להיות מישהו שלא מכיר אותך או את סגנונך, אך זה לא תירוץ. כתיבתך צריכה להתאים לכולם או לפחות לרובם, לא למכירון העליון.

לסיכום:

אתה חייב לחזור.
בכל מחיר.
כמעט.

 

[דיונון]

כך גם השתדלתי להוציא טעויות שהמון העם טועה בהם, כי המושכל הראשון יהיה שגם הכותב טעה בהם. וככל שיסביר שעשה זאת בכוונה יאמרו שמנסה לתרץ את עצמו לאחר מעשה.

יאמרו??
אם בארזים נפלה שלהבת...
זו לא סיבה לשנות את סגנון הכתיבה.

 

[יאן]

ידידנו חוק פו

חשבתי שזה המצאה מקורית פיקנטית, והנה יש על זה אפילו ערך בויקיפדיה.

חוק פוֹ, הקרוי על שם ממציאו נייתן פו (Nathan Poe), הוא מימרה בתרבות האינטרנט המשקפת את העובדה שבאינטרנט, בהיעדר בהירות בנוגע לכוונת הכותב (בעזרת הבעות פנים או טון קול האדם (אנ')), לא ניתן ליצור פרודיה על דעות קיצוניות שתהיה מוגזמת מספיק שלא יהיה ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בהבעה אמיתית של הדעות עליהן נעשתה הפרודיה.

 

[וי שלוק]

זה על ההשקעה.... והפירגון.