מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

האומר דבר בשם אומרו - מלוקט מעלון יוסיף דעת מחוסר זמן נערך ע"י ai [ai עצמו לא הצליח להביא דברים מעניינים ...]
עלונים בנושא מאת בעל מחבר ספר שבת טיש:
 

קבצים מצורפים

  • _דעת_כד_-_וכבר_נהגו_העם.pdf
    1.6 MB · צפיות: 37
  • _דעת_כה_-_וכבר_נהגו_העם_ב.pdf
    KB 829.8 · צפיות: 25
  • _דעת_כג_-_שבשתא_כיון_דעל_על.pdf
    KB 814.4 · צפיות: 22
  • _דעת_כו_סתירה_קצת_לבעלי_הגלגול.pdf
    1.6 MB · צפיות: 21
שמעתי על הרב אשר זעליג מרגליות זצ"ל שבל"ג בעומר הסתובב עם מספרים מזהב וגזר במקום הבלורית כדי שלא יגדל בלורית
האם כל העניין של תספורת לנוהגים כחסידים, הסיבה היא להרחיק מעניין הבלורית, או מצד מצות לא תקיפו ?
 
ממש אודה לך אם תמצא לי מקור!!

מיד אחי שאתה מוצא, חפש גם את המקור לכך שב'תשליך' הדגים אוכלים את העבירות...
לא שמעתי כזה דבר. יש העניין של עינא פקיחא, ויש העניין ש'אין עין הרע שולטת בהם' 'ושיפרו וירבו כדגים, ועוד שעם ישראל משול להם וכו'.

(ולא שמעתי אינה ראייה)
 
שאלו את מרן הגר"ח קניבסקי
מה המקור לכך שאשה לא תספר את בעלה
אמר שאין מקור, ואז הוסיף בחיוך: אולי המקור הוא 'לא תספר אשה עם בעלה בשוק...'
 
אם לא ראית את המקור, איך אתה יכול להחליט שהוא נידח ?
ב. אתה בקיא בכל הש"ס בבלי ירושלמי ספרי ספרא מכילתא ועוד שאתה יכול להחליט מה נידח ומה לא ??
כשיגיע המקור אפשר לראות מי הוא ומה הוא
יכול להיות שזה מדרש קדום שאתה לא מכיר אבל זה לא אומר שהוא נידח
יש הבדל בין מדרשים, ומדרשים - יש מדרשים נדחים שהם דחוקים וסותרים חז"ל מפורש לפעמים.

פעם ראיתי על דרשנים שרצונם לרתק את הקהל לכן המציאו מדרשים. (ואם חשוב לך המקור אשתדל לבדוק ב"נ)
 
האם כתבו: המיתוס שלושתי גדל קרן?
במדרש כתוב שגדל לה זנב.
ואחד מן הראשונים (כמדומני רבינו בחיי\קד הקמח), שנהיה לה צרעת במצח.

נ.ב. לא בדקתי עכשיו. כותב מתוך הזכרון.
יישר כח עסקו בזה רבים כאן ומצאו מקור לכך
 
המנהג להוריד חתיכה מקצה הלחם, שמעתי שאין לזה שום מקור,
מישהו יודע על זה?
פעם היו אופים כולם את הלחמים יחד אצל האופה, וחששו שמא נדבקו הלחמים, וכדי שלא ליהנות ממשהו גזל חתכו את זה.
 
שאלו את מרן הגר"ח קניבסקי
מה המקור לכך שאשה לא תספר את בעלה
אמר שאין מקור, ואז הוסיף בחיוך: אולי המקור הוא 'לא תספר אשה עם בעלה בשוק...'
לא שמעתי על איסור כזה, מהיכן הביאו כבודו?
(כמובן לא מצד דיני הרחקות)
 
לא בדקתי אם נכתב:
המעשייה שדתן ואבירם שמו אוכל לציפורים, ולכן מפזרים פירורים בערש"ק בשלח - מקורה ב200 השנים האחרונות לערך...
כן כתוב שיצאו מן העם ללקוט - ולא מצאו.
ומבואר בת"י (דברים) שאלו היו דתן ואבירם.
ותו לא...
מצאתי שמובא בספר נימוקי אורח חיים אורח חיים סימן שכ"ד בשם הרה"ק ר' מנדל מרימנוב גם שזה דתן ואבירם וכל הסיפור הזה
 
יש מקור לכך, נדמה לי שראיתי בספר שמירת הדוף והנפש של הרב לרנר.
אינו תחת ידי כרגע
ע"פ מה שכתב בס’ יערות דבש שהסיבה שבוצעים את הפת מהמקום האפוי יותר הוא משום שבקצה הזה של הלחם נאחזים הקליפות והחיצונים, והם נתקנים על ידי מעה הבציעה, ואפשר שמחמת כוחות טומאה אלו היו שהקפידו שלא לאכול את הקצה.
 
המנהג להוריד חתיכה מקצה הלחם, שמעתי שאין לזה שום מקור,
מישהו יודע על זה?
שאלו פעם את השאלה הזו את ר' חיים קנייבסקי והוא ענה שהקצה דווקא מאוד טעים וגם הוא אוכל את זה....
בכל אופן, אחד ההסברים הוא בשביל שהלחם לא ישרף/ידבק לכתלי התנור, היו שמים בקצה מעט קמח ממה שהיה זמין שם באותו רגע, ואותו קמח לא היה נקי.
 
האומר דבר בשם אומרו - מלוקט מעלון יוסיף דעת מחוסר זמן נערך ע"י ai [ai עצמו לא הצליח להביא דברים מעניינים ...]
אני לא רוצה לסטות מנושא האשכול,
רק שימו לב שהצ'אטים מתוכנתים ע"י גויים
ויכולים לעוות ולסלף בלי לשים לב גם בעריכה.

(ואגב, מאוד נשמח לשמוע ישירות מהמקורות וערוך בידי אדם...
חבל שיש ראש מצויין ולא לנצל את המתנה..)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה