הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
להלן מאמר מגלובס, אמנם פורסם מזמן [2006] אבל לדעתי עדיין די רלוונטי..
למעוניינים להלן הקישור https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000086751
טעויות נפוצות
הקשה אינה מלמדת על איכות הדבקת הקרמיקה...
רוחב דלתות הכניסה אינו נמדד בין מזוזות הדלת אלא במידות הבנייה..
יצחק לזר, אדריכל, רפאל גיל, מהנדס27.04.2006
יש שורה ארוכה של מעין מוסכמות או הנחות על ליקויי בנייה, או על אופן הבדיקה של ליקויי בנייה, שהם למעשה מיתוסים חסרי כל בסיס
מיתוסים אלו מבוססים לעיתים על טעות בהבנת או פרשנות של תקנות חוק התכנון והבנייה והתקינה הישראלית. חלק מהם מבוססים גם על אי ידיעה של עדכון תקנים ותקנות.
להלן לקט של מיתוסים והאמיתות שמאחוריהם
מידות
1. המיתוס: רוחב דלת כניסה לדירה צריך להיות 90 ס"מ, כאשר היא נמדדת בין מזוזות הדלת.
האמת: את המידה מודדים במידות בנייה ולא בין מזוזות הדלת. זאת על פי תקנה 3.05 לתקנות התכנון והבנייה ( בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 . התקן הישראלי 5044 קובע בסעיף 3.1.5, כי המידה בין מזוזות דלת בכניסה לדירה תהיה 80 ס"מ.
2. המיתוס: רוחב מסדרונות בתוך דירה נמדד בין ציפויי הטיח, שמשני צידי המסדרון.
האמת: תקנה 2.05 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970 אינה קובעת כיצד יש למדוד את רוחב הפרוזדור, האם במידות בנייה לפני טיח או לאחר ביצוע הטיח. יש לזכור כי עובי הטיח יכול להיות כ-2 ס"מ, מכל צד, משמע מסדרון שרוחבו יהיה 1.00 מ' בבנייה, יכול להצטמצם כדי 96 ס"מ לאחר ביצוע הטיח. דוגמא: מידות פרוזדור ימדדו במידות בנייה, ועל כן אין כל ליקוי במדידה שכזו. פ"ד 782/93.
3. המיתוס: מותר שגובה חדר שינה או סלון יפחת מ-2.5 מ' (דרישת מינימום בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970), ובלבד שהסטייה במידת גובה הדירה לא תפחת מ- 2%, כאמור במפרט הדירה.
האמת: המידות המצוינות בתקנות התכנון והבנייה ( בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 הן מידות מינימליות, ולא ניתן להפחית מהן. ניתן להפעיל את מנגנון ההפחתה המותרת של 2% במידות רק לגבי מידות חללים, שהם רחבים בפועל מהמידות המינימליות,שנקבעו בתקנות התכנון והבנייה.
קיראו עוד ב"גלובס"
4. המיתוס: כאשר מותקנת תקרת משנה, למשל תקרה אקוסטית, אין מודדים את גובה החדר עד התקרה האקוסטית, אלא עד לתקרת הבטון שמעליה.
האמת: גובה החדר נמדד בין מפלס הרצפה המוגמרת ועד לתחתית התקרה או תקרת המשנה באותו החדר. הכל, לפי תקנה 2.01 תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970.
5. המיתוס: כאשר גובה החניה בחניון של בית מגורים נמוך מ-2.4 מ', שהוא הגובה המינימלי הקבוע בתקנות נוצר ליקוי.
האמת: מותר שגובה חניון מינימלי, המשמש כשטח שירות (להבדיל מחניון ציבורי ) לא יפחת מ- 2.05 מ'. הכל,על פי תקנה 2.03 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. הנחיות משרד התחבורה ממליצות על גובה מינימלי של 2.20 מ'.
חלונות
1. המיתוס: מדידת שטח חלון מסוג כנף על כנף מבוצעת במרווח הנותר נטו לאחר פתיחת הכנף במלואה, בין הכנף הפתוחה ובין משקוף החלון.
האמת: תקנה 2.01 לתקנות התכנון והבנייה ( בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל -1970 מגדירה שטח חלון: "שטח חלון" - שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות בנייה החיצוניות המינימליות; על כן, שטח החלון נמדד כשטח הפתח הבנוי לפני התקנת מסגרת החלון. יצויין, כי על פי, התקנה שטח החלון לא יפחת מ-8% משטח רצפת החדר.
2. המיתוס: כאשר גובה המשקוף העליון בחלון המטבח נמוך מ- 2.00 מ' , נוצר ליקוי.
האמת: בתיקון תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 , מתאריך 9/2004, בוטלה דרישה זו. משמע, מותר להתקין חלון גם בגובה נמוך יותר, למשל בין ארונות העליונים והתחתונים במטבח.
3. המיתוס: מותר לאוורר מטבח ללא חלון רק באמצעות וונטה הפונה לאוויר חוץ.
האמת: מותר להתקין וונטה לאוורור המטבח שבו אין חלון חיצוני, רק אם שוכנע מהנדס הוועדה המקומית, כי מטעמי תכנון או הנדסה לא ניתן לבצע חלון. זאת בהתאם לתיקון תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 מתאריך 9/2004. משמע, ללא אסמכתא מסוג זה, לא ניתן לאוורר את המטבח עם וונטה בלבד.
4. המיתוס: בבדיקת המטרת מים על חלונות על פי תקן 1476, נבדקים כל החלונות בבניין או רובם, לוודא שאכן מים אינם חודרים למבנה. בדיקה שכזו מהווה תנאי לקבלת טופס 4 בוועדות מקומיות רבות.
האמת: התקן הישראלי קובע בדיקה מדגמית בלבד. למשל, בבניין, שבו 16 יחידות דיור ייבדקו רק 2 חלונות, בבניין, שבו 32 יחידות דיור ייבדקו רק 3 חלונות, ובבניין, שבו 100 דירות ייבדקו רק 4 חלונות. כדאי לדעת: מספר החלונות בכל יחידת מגורים ממוצעת הוא כ- 6 חלונות, משמע, בבנין, שבו 100 דירות יש כ-600 חלונות.
5. המיתוס: חדר ארונות מוגדר בתקנות כחדר שירות. כאשר לא בוצע פתח אוורור בחדר ארונות, נוצר ליקוי.
האמת: בשנת 1998 בוטלה תקנה, שהכלילה בטעות החובה להתקין חלון בחדר ארונות. לפיכך, אין כל צורך בחלון או באמצעי אוורור מסוג אחר בחדר ארונות.
גגות סורגים ומעקות
1. המיתוס: אי התקנת סף שיש על נדבך הראש של מעקה של קיר חיצוני בגג המבנה, מנוגדת לתקנות התכנון והבנייה, ומייצרת ליקוי.
האמת: נדבך ראש צריך להיות עשוי מחומר מגן, אשר ימנע חדירת מים ורטיבות לקיר, על כן אין כל חובה שנדבך ראש זה יהיה עשוי מסף שיש, ומותר שיהיה עשוי מכל חומר או ציפוי, אשר מונע חדירת מים למבנה, לרבות שכבת טיח חוץ. הכל על פי, תקנה 5.36 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970.
2. המיתוס: יש להתקין סורגים בחלונות דירה בקומת קרקע.
האמת: בשנת 2001 בוטלה התקנה שדרשה לבצע מיגון חלונות בקומות קרקע.
3. המיתוס: כאשר לא בוצעו מזחלות לניקוז גגון רעפים במבנה חד משפחתי, נוצר ליקוי.
האמת: תקנה 7.5.4, בהוראות למתקני תברואה, מתירים לנקז חופשית גג רעפים בתנאים הבאים:
העבודה מרחוק כאן כדי להישאר - איך היא משפיעה על שוק ההון?
7.5.4.1 הגג המשופע והשטח אליו נשפכים המים שייכים לנכס אחד;
7.5.4.2 השטח המוטל המירבי של הגג לא יהיה גדול מ-40 מ"ר;
7.5.4.3 קצה הגג המשופע בחלקו הנמוך יהיה מרוחק מקו הבנין לפחות 30 ס"מ;
7.5.4.4 תובטח הרחקת המים מהבניין".
על כן בתנאים הנ"ל ניתן לנקז גג משופע ללא מזחלות.
מדרגות
1. המיתוס: כאשר,בכניסה האחורית למבנה קיימת מדרגה בודדת, הדבר בניגוד לתקנה 3.39 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. ליקוי זה אינו ניתן לתיקון ולכן נוצרת ירידת ערך.
האמת: סף מורם בכניסה לדירה אינו מהלך מדרגות ואין כל צורך להתקין באזור זה שלוש מדרגות או מישור משופע.
הסבר:
בתקנה 3.39, לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, תחת תקנה מספר 17, חלק ג' - אמצעי יציאה מהבנין, סימן ד' - מבנה חדר המדרגות, כתוב:
"3.39 מספר המדרגות במהלך אחד.
(א') במהלך מדרגות אחד לא יפחת מספר המדרגות מ- 3 ולא יעלה על 16".
סף מורם בכניסה למבנה, מטרתו מניעת חדירת מים למבנה, ובעיקר מניעת חדירה של מי נגר עילי אל תוך המבנה, במקומות שבהם עלול לרדת גשם רב.
התקנות מתייחסות למהלך מדרגות. סף מורם, כאמור, אינו מהלך מדרגות.
בנוסף לכך, על פי תקנה 3.39 מדרגות מוגדרות על פי שני קריטריונים: רום מדרגה ושלח מדרגה. לסף המורם יש רום, אך השלח שלו הוא אינסופי, מכאן, שאינו מוגדר כלל וכלל כמדרגה.
הדבר דומה מאוד לסף הנמצא במישור שבין המדרכה לבין הכביש, הנוצר על ידי אבן השפה התוחמת את המדרכה בשולי הכביש. כפי, שלא יעלה על הדעת לדרוש להתקין מינימום של 3 מדרגות, כך אין לדרוש מסף מפתן כניסה שיהיה מורכב משלוש מדרגות.
כדאי לדעת: גם התיקון האחרון לתקנה 3.39 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, שהתפרסם בקובץ תקנות 5915, בשנת 1998, קבע, שבדירה בקומת קרקע מותר שמספר המדרגות במהלך מדרגות אחד יפחת מ-3 מדרגות. תיקון זה נועד להדגיש ההבדל שבין סף מורם ובין גרם מדרגות/מישור משופע.
גובה הסף אינו מהווה מכשול ואין בו כל בעיה בטיחותית.
דוגמא: "אני סבור, שיש לקבל את עמדת המומחה שאין מדובר במהלך מדרגות, אלא בסף מורם. קביעתו היא עובדתית בעיקרה, אך גם דרך ניתוחו את התקנות נראית לי נכונה וסבירה ואני מאמץ אותה ולכן אין לקבל התביעה בגין ליקוי נטען זה". ת.א. 95 /621.
2. המיתוס: כאשר מדרגות חיצוניות של המבנה, בוצעו במידות של רום 20 ס"מ ושלח 20 ס"מ, הן אינן עומדות בדרישות תקנה 3.38 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. הסיבה: תקנה זו קובעת, שהיחס בין הרום ובין השלח יהיה: 63 - 61 ס"מ - שלח רומים * 2.
האמת: ניתן לבצע מדרגות חיצוניות במידות של 20 ס"מ שלח ובמידות של 20 ס"מ רום, ואין בכך כל ליקוי. הכל על פי, תקנה 7.00.08 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970.
3. המיתוס: כאשר רוחב פלטות שיש במדרגות פנימיות קטן מ-80 ס"מ, יש ליקוי, שכן זהו הרוחב המינימלי של מדרגות פנים בתוך דירה.
האמת: רוחב המדרגה אינו נמדד כלל מרוחב פלטת השיש שעליה דורכים כאשר עולים במדרגות. הסבר: תקנה 3.34 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 קובעת, כי ניתן למדוד את רוחבן של מדרגות בין ציפוי הקיר ובין ציר בית האחיזה של המעקה ובלבד שציר בית האחיזה לא יבלוט יותר מ-7 ס"מ כלפי חוץ מקצה שטח המדרגה החופשי לדריכה. משמע, רוחב המדרגה אינו נמדד כלל מרוחב פלטת השיש, שעליה דורכים כאשר עולים במדרגות.
4. המיתוס: כאשר, רוחב מדרגות בחדר מדרגות משותף בבנין רב קומות הוא 1.20 מ' ועומק הפודסט 1.10 מ', הדבר מנוגד לתקנות התכנון והבנייה.
האמת: הרוחב המינימלי של המדרגות בחדר מדרגות משותף בבניין רב קומות הוא 1.10 מ'. על כן ברור, כי העומק המינימלי של המשטח האופקי יכול להיות 1.10 מ' כרוחבן המינימאלי של המדרגות.
הסבר:
תקנה 3.37 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 , קובעת:
"(א) העומק של משטח אפקי בחדר מדרגות הנמדד בין מישור ציפוי הקיר המוצב במקביל וממול למדרגה הקרובה ביותר ובין האף של אותה מדרגה (להלן בסעיף זה - עומק), לא יפחת מרחבן המינימאלי של המדרגות, ובשום מקרה לא יפחת מ-1.00 מ'" (תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 - מאגר נבו).
הרוחב המינימלי של המדרגות בחדר מדרגות משותף בבניין רב קומות על פי תקנה זו הוא לפיכך, 1.10 מ'. מכאן, שהעומק המינימלי של המשטח האופקי יכול להיות 1.10 מ' כרוחבן המינימאלי של המדרגות.
ממ"ד
1. המיתוס: כאשר, קיר צפוני בממ"ד נבנה בסטייה של עד כ-1.0 ס"מ מהציר האנכי", נוצר ליקוי.
האמת: סטייה זו אינה נחשבת כליקוי, שכן היא עומדת בגבולות הסטייה המותרת על פי תקן ישראלי 1920 הדנה בטיח.
2. המיתוס: כאשר דלת הממ"ד נפתחת כלפי המסדרון וחוסמת כ-10 ס"מ ממנו, רוחב המסדרון קטן כ-10 ס"מ, מהרוחב המותר בתקנות, ונוצרת ירידת ערך.
האמת: רוחב מינימלי של מסדרון נקבע על פי תקנה 2.05 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. על פי תקנה 2.01 נקבע הרוחב המינימלי בין חלקי בניין. בכל הפרק העוסק במדידת חלקי בניין אין התייחסות לדלתות ואין מודדים רוחב מסדרונות מקצה דלת.
3. המיתוס: כאשר, סף דלת הממ"ד בולט מפני הריצוף נוצר מפגע בטיחותי.
האמת: סף דלת הממ"ד חייב להיות על פי תקנות ההתגוננות האזרחית גבוה
ב-2 ס"מ, מריצוף המסדרון. זאת על מנת שניתן יהיה לסגור את הדלת
ולאטום אותה כנגד חומרי לחימה כימיים וביולוגיים.
קירות
1. המיתוס: שיטת המדידה של עקמומיות קירות - סטיית קירות מאנך, היא באמצעות פלס וקריאתה באחוזים, מייצרת אומדן לבחינת סטייה של קירות מאנך.
האמת: צורת המדידה, שבה מצמידים פלס האלקטרוני לקיר וקוראים את הסטייה באחוזים, אינה השיטה המוגדרת בתקן ולא ניתן להתייחס אליה. כאשר מודדים בצורה שכזו, הסטייה בפועל יכולה להיות קטנה בהרבה, שכן בצורת מדידה שכזו עלולים להתייחס גם לגליות בטיח כסטייה מאנכיות.
תקן ישראלי 1920, הדן בשיטה לבדיקת אנכיות של הטיח על פני הקירות קובע, כי יש למדוד סטיות מאנך באמצעות סרגל מדידה. על פי התקן, יש להרחיק את סרגל המדידה או האנך מהקיר למרחק שבין 100 מ"מ ל- 200 מ"מ, ואז למדוד את המרחק הגדול ביותר ואת המרחק הקטן ביותר בין הקיר לאנך זה. ההפרש בין המרחק הגדול ביותר, למרחק הקטן ביותר, היא הסטייה באנכיות.
דוגמא: סטיות כדלקמן, שנמדדו בשיטה של הצמדת פלס אלקטרוני וקריאת הסטייה באחוזים, אינן אינדיקטיביות.
קיר מערבי בחדר דיור בסטייה של עד כ- 0.6%.
קיר צפוני בממ"ד בסטייה של עד כ- 0.5%.
קיר דרומי בממ"ד בסטייה של עד כ- 1.8%.
קיר מערבי בממ"ד בסטייה של עד כ- 0.6%.
קיר מזרחי בממ"ד בסטייה של עד כ- 0.8%".
2. המיתוס: קיר הסוטה ביחס לקווי הריצוף מצביע על ליקוי.
האמת: הקירות נבנים לפני הריצוף, לכן לא מודדים את הקירות ביחס לקווי הריצוף. הקירות חייבים להימדד ביחס לשאר קירות החדר. סטיית זווית הקיר צריכה להימדד ביחס לזווית הקיר המתוכננת ובהתאם להוראות התקן הישראלי 789, המגדיר את הסטייה המותרת.
3. המיתוס: ניתן לבדוק גליות טיח באמצעות מישוש הקיר.
האמת: גליות נמדדת על פי תקן ישראלי 1920, באמצעות סרגל באורך של 30- 100 ס"מ, ובאמצעות מדידים. מותרת סטייה בגליות שלא תעלה על 4 מ"מ, לאורך 30 ס"מ.
ריצוף
1. המיתוס: כאשר ריצפת מרפסת השרות במפלס אחד עם כלל הבית, יש לדרוש הנמכה של הריצוף ב-1 ס"מ, שאחרת יש ליקוי.
האמת: אין כל דרישה מחייבת לביצוע סף הגבהה בין הריצוף בתוך חדר, ובין הריצוף במטבח. בנוסף, חדר השרות אינו חדר רחצה, או חדר רטוב, שבו, במהלכם הרגיל של הדברים, תוך כדי שימוש בחדר מצטברות שלוליות מים על פני רצפת החדר ויש למנוע את יציאתם מגבולות החדר.
כפי שאין אנו דורשים להתקין הנמכה בין רצפת הסלון לבין רצפת המטבח שבו מותקן בדרך כלל מדיח כלים, כך אין אנו דורשים לבצע הנמכה בין רצפת חדר השרות, שבו מותקנת מכונת הכביסה, לבין רצפת המטבח, שבו מותקן מדיח כלים הזהה בפעולתו למכונת הכביסה.
2. המיתוס: ניתן להשתמש בפלס אלקטרוני לשם קביעת שיפועים בריצוף או לשם קביעת שיפועים במשטחים שונים.
האמת: דרגת הדיוק של פלסים אלו אינה מאפשרת כלל לבדוק את השיפועים הנדרשים בריצוף.
3. המיתוס: הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים באריחי טראצו בשיעור העולה על 0.5 מ"מ, לריצוף שהותקן לפני שנת 1998, מעידים על ליקוי
האמת: התקן הישראלי 1629, שדן בהתקנת אריחי טראצו, קבע בשנים
1994- 1998, כי הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים לא יעלו על 0.5 מ"מ.
בשנת 1998, עודכן התקן ונקבע בו, כי הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים לא יעלו על 1 מ"מ.
מדובר בתיקון טעות, שכן העקמומיות המותרת באריחי טראצו על פי תקן ישראלי מס' 6, הדן ביצור אריחים שכאלו, התיר עקמומיות פנימית בתוך פני האריח של 0.5 מ"מ. על כן ברור, כי כאשר מקרבים שני אריחים תקניים, שבכל אחד מהם העקמומיות הפנימית היא בשיעור של 0.5 מ"מ, יתקבל הפרש מפלסים בין אריחים של 1 מ"מ.
הפרש מפלסים שלא עולה על 1 מ"מ, הוא הפרש מפלסים מותר.
לא ניתן לעמוד בדרישה של הפרש מפלסים בין אריחים של עד 0.5 מ"מ, על כן התיקון בתקן הוא רטרואקטיבי גם לשנים 1994 - 1998.
כדאי לדעת, התקן הישראלי 1555.3, מאוקטובר 2004, קובע, כי הפרש המפלסים המותר בין אריחים סמוכים שבהם המישק הוא 3 - 5 מ"מ, לא יעלה על 1.5 מ"מ, וכאשר המישק מעל 5 מ"מ, הפרש הגובה בין אריחים סמוכים לא יעלה על 1.8 מ"מ. על כן הפרש המפלסים בין אריחים שנמצא בדירה זו עומד בדרישות התקן.
4. המיתוס: הקשה על אריחים מעידה על חללים ריקים מתחת לאריחים. חללים אלו מעידים על חוסר הדבקה בין האריח לבין מצע הטיט. לפיכך, יש לפרק את כל הריצוף בדירה, ולהדביק מחדש.
האמת: בדיקת הקשה אינה יכולה להוכיח כי קיים ליקוי במצע מתחת לאריחים. התקן הישראלי 1555.3 קובע, כי על מנת לקבוע אם קיים כשל בהדבקה, יש לבצע בדיקת שליפה באריחים שמהם נשמע הצליל החלול.
הקשה על אריחים על פי התקן יכולה לעורר חשד כי האריחים חשודים, כאריחים, שלא הובדקו כשורה. על כן, בדיקת הקשה ללא בדיקת שליפה אינה יכולה להיחשב כבדיקה אמינה לעניין זה.
ידועים מקרים רבים, בהם בוצעו בדיקות מעבדה, שהוכיחו כי אריחים, שהקשה עליהם השמיעה קול חלול, נמצאו עומדים בדרישת כוח השליפה. בדיקת השליפה היא הבדיקה היחידה, באמצעותה ניתן לקבוע כשל בהדבקה של אריחים.
5. המיתוס: בדיקת הקשה על אריחים מאפשרת לאבחן חללים, המעידים על תכולת צמנט נמוכה במלט, שהיא ליקוי המחייב פירוק כל הריצוף בדירה.
האמת: לא ניתן לקבוע כי הטיט בעל תכולת צמנט נמוכה, על סמך הקשה. על מנת, לקבוע כי הטיט הוא בעל תכולת צמנט נמוכה, יש לשלוח מדגם ממנו למעבדת הכימיה. בדיקת מעבדה מאפשרת לקבוע את תכולת הצמנט בטיט. מדובר בבדיקה כימית של הטיט עצמו.
לא ניתן לבצע בדיקה שכזו ללא פירוק הטיט באופן מקומי ושליחתו למעבדה.
6. המיתוס: לא ניתן לפרק אריחי טראצו או אריחים קרמיים, שהונחו באמצעות טיט על מצע חול מיוצב בצמנט, ללא שבירתם. על כן, כאשר נידרש לבצע תיקון של אריחים בעלי הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים הגדולים מההפרשים המותרים בתקן, יש לרצף מחדש באריחים חדשים זהים לאריחים הקיימים. כאשר לא קיימים אריחים זהים לביצוע ההחלפה, יהיה צורך לפרק את כל הריצוף ולבצע ריצוף חדש. מצב זה ידרוש את פינוי הדירה למשך 7 ימים.
האמת: על מנת לפרק אריחי טראצו או אריחים קרמיים, בכדי לתקן הפרשי מפלסים שבין אריחים, ניתן לנסר באמצעות דיסק יהלום דק את הטיט שעליו הודבק האריח ולשלוף האריחים באמצעות ידית ואקום. לאחר ביצוע השליפה ניתן לנקות את הטיט, שמאחורי האריח ולרצף אריח זה מחדש בגובה תקין.
7. המיתוס: אסור לרצף אריחי קרמיקה על מצע סומסום.
האמת: ניתן לרצף אריחי קרמיקה וכל אריח אחר על מצע סומסום. זאת בתנאי, שנמצא פיתרון אקוסטי, באמצעות יריעות מתאימות מתחת למצע זה, כך שהמערכת תעמוד בדרישות התקן הישראלי 1004.
8. המיתוס: כתמים בריצוף מעידים על רטיבות חול המילוי, המשמש מצע ריצוף. לפיכך, יש לפרק את רצפת החדר, להחליף חול מילוי בחול יבש, ולרצף מחדש.
האמת: כתמים על פני אריחים יכולים לעורר חשד, כי מתחת לאריחים קיים חול מילוי ברטיבות גבוהה מהרטיבות המותרת בתקן. לפעמים רטיבות זו אינה נמצאת כלל והסיבה לכתמים אינה נובעת כלל מרטיבות חול המילוי. לפעמים הרטיבות כבר הספיקה להתייבש. על מנת לוודא אם חול המילוי מתחת לריצוף רטוב, יש לפרק ריצוף מדגמי ולבחון את רטיבות חול המילוי באמצעות מעבדה.
9. המיתוס: כאשר ניתן לייצר "כדור חול" או "עוגת חול", מחול מילוי המשמש, כמצע לריצוף, המשמעות היא, שאחוז הלחות שבחול המילוי גבוה מהאחוז המותר על פי התקן. לפיכך, יש לפרק את הריצוף ולהחליף את החול הקיים בחול מילוי יבש.
האמת: חול, שאחוז הרטיבות בו הוא 5% הוא חול, שממנו ניתן ליצור "כדור" או "עוגה". התקן הישראלי לריצוף קובע, כי אחוז הלחות בחול מילוי, המשמע כמצע ריצוף, יהיה עד 6אחוזים, במועד ביצוע הריצוף.
10. המיתוס: ניתן למדוד רטיבות חול מילוי באמצעות מכשיר פרוטימטר. כאשר דרגת הרטיבות של החול שנמדדה במכשיר זה היא 60%, משמע אחוז הלחות במצע החול גבוה פי 10, מהמותר בתקן הישראלי לריצוף. על כן יש לפרק את הריצוף להחליף את הריצוף לריצוף חדש, שמתחתיו יונח מצע חול יבש.
האמת: מכשיר הפרוטימטר אינו מתאים כלל למדידת רטיבות חול מילוי, שמתחת לריצוף. חול מילוי לא מיוצב רווי הוא ברמת רטיבות של כ- 22%. חול ברמת רטיבות של 30% הוא חול, שמעליו שכבת מים, (כמו באקווריום). על כן, רמת רטיבות של חול, ששיעורה 60% היא רמת רטיבות של אקווריום.
11. המיתוס: כאשר נמצא אחוז לחות גבוה מהמותר על פי התקן, בחול, המשמש כמצע ריצוף, זמן רב אחרי איכלוס הדירה (שנתיים, למשל), המסקנה היא,שיש ליקוי. הסיבה: הריצוף בוצע בחול לקוי.
האמת: התקן הישראלי 1555.3, קובע, שרמת הרטיבות המותרת של 6%, בחול המילוי, תהא לפני השימוש בחול. אחוז לחות גבוה בחול הריצוף יכול להעיד על בעיית רטיבות, שגרמה להרטבת החול, אך אינה מעידה על הנחת חול ריצוף לקוי, במקור.
12. המיתוס: מותר להשתמש בריצוף קרמי לריצוף חוץ, ובמקרה של ריצוף קרמי לא מתקיימת מגבלה כלשהי, הנוגעת לספיגות האריחים.
האמת: התקן הישראלי 1555.3 לריצוף קובע, כי אריחים בשטחי חוץ יהיו אריחים בעלי ספיגות ממוצעת הקטנה מ- 3%.
13. המיתוס: מותר לרצף אריחי קרמיקה בריצוף צמוד, כלומר, ללא פוגות. מצב זה נכון בעיקר לאריחי פורצלן החתוכים בלייזר.
האמת: התקן הישראלי 1555.3 הדן ביישום אריחי קרמיקה קובע, כי אסור לרצף אריחים קרמיים בריצוף צמוד. המשיקים בין האריחים לא יפחתו מ- 3 מ"מ.
14. המיתוס: על פי תקן ישראלי 1629, הדן בריצוף טראצו, אסור להתקין ריצוף טראצו בשטחים רטובים, כגון חדרי אמבטיה או מרפסות פתוחות. על כן יש לפרק את ריצוף טראצו, שהותקן במרפסות, שאחרת יש ליקוי.
האמת: תקן ישראלי 1629 אינו חל על מערכות רצפה המותקנות באזורים רטובים כגון חדרי רחצה ומרפסות פתוחות. על כן התקן אינו יכול לקבוע, כי אסור להתקין ריצוף טראצו באזורים אלו. בתקן נכתב, כי לא מומלץ לבצע ריצוף טראצו באזורים רטובים.
אקוסטיקה
1. המיתוס: במבנה דו משפחתי צמוד יכולה להתקיים אי התאמה אקוסטית, כאשר בדירה אחת שומעים רעשים ממדרגות הדירה הסמוכה בממבנה הדו משפחתי הצמוד.
האמת: התקן אינו דן על הבידוד האקוסטי בין אזורים אלו.
2. המיתוס: רעשים, הנשמעים בין קומת חדרי השינה ובין קומת הסלון, בדירה אחת, מעידים על ליקוי בנייה אקוסטי.
האמת: תקן האקוסטיקה - תקן 1004, אינו דן ברמת הבידוד האקוסטי בתוך דירה בין חלקי הדירה. למען הסר ספק: לא קיים תקן ישראלי לעניין בידוד אקוסטי בין חללים שונים בדירה אחת.
חדרי אמבטיה, שירותים וחדרי שירות
1. מיתוס: רוחב כניסה לחדר שירותי אורחים בשיעור 56 ס"מ, הוא ליקוי.
האמת: לפי תקנה 3.05 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, מותר, שרוחב מינימלי של דלת בחדר שירות הנמדד במידות בנייה לא יפחת מ- 60 ס"מ. משכך, כאשר מפחיתים עובי מזוזות הדלת, מתקבל פתח מעבר נטו של כ-51 ס"מ, שהוא פתח מעבר תקין.
2. המיתוס: קיימת חובה לשמור על מרחבי גישה לכלים הסניטרים בחדרי הרחצה, על כן חדר הרחצה צריך להיות רחב יותר וארוך יותר מהסטנדרט הנהוג עד כה.
האמת: עד היום, מרחקי גישה לכלים סניטריים בחדרי רחצה הם בבחינת המלצה בלבד. בקרוב תתפרסם מהדורה מעודכנת של תקנות הל"ת (תכנון מתקני תברואה). מהדורה זו, תכיל החובה לשמור על מרחבי מרחבי גישה. לאחר הפרסום יהיה צורך להגדיל את חדרי הרחצה בדירות שיתוכננו.
3. המיתוס: בדיקת הקשה על אריחי קרמיקה , המחפים חדרי רחצה, מאפשרת לעמוד על קיומם של חללים. חללים אלו הם מפגע בטיחותי, משום, שמגלמים סיכון לנשירת אריחים וחדירת מים אל הקירות.
האמת: צליל זה, הנשמע בבדיקת הקשה על אריחי חיפוי קרמיים, אינו נובע בהכרח מהעובדה שחסר טיט מאחורי האריח. בדרך כלל פועל יוצא מתשתית קיר שונה במקצת מהמקובל. צליל חלול בהקשה על חיפוי קיר יכול לעורר חשד למחסור של טיט בגב האריח. דבר, שעלול לגרום להתנתקות אריח זה מהקיר. הבדיקה האינדיקטיבית לעניין זה היא בדיקת שליפה של האריח מקיר זה. בבדיקה זו מפעילים כוח שליפה אופקי. יש לציין שחיפויי פנים, אינו כלול במסגרת התקינה הישראלית. קיים תקן ישראלי להדבקת חיפויי קרמיקה על קירות חוץ.
4. המיתוס: בדיקת הקשה על אמבט יכולה להעיד על העדר דיפון. העדר דיפון יכול לגרום נזקים לציפוי ורעשים חריגים במהלך השימוש, ועל כו מדובר בליקוי.
האמת: צליל חלול יכול להשמע בנסיבות הבאות: כאשר מבוצע ביטון מלא של האמבט והביטון ניתק מתחתית האמבט בשיעור מזערי, של כ-1 מ"מ או אפילו פחות מכך, נשמע בהקשה על תחתית האמבט צליל חלול. זאת, למרות שתחתית האמבט מבוטנת כנדרש. על כן, כאשר נקיש על האמבט לא נוכל לדעת אם האמבט מדופן כנדרש. על מנת לבדוק הדיפון, יש לפתוח פתח בדופן האמבט ולבחון את איכות התמיכה.
5. המיתוס: כאשר,באסלות חסרים ברגים לחיזוק האסלה לרצפה, קיים ליקוי. זאת אף במקרים בהם בוצעה ההתקנה ע"י קיבוע בבטון. התקנה בברגים מאפשרת לפרק את האסלה בעת סתימות לתקן הצנרת, ולבצע בה שימוש חוזר.
האמת: בעבר קבע התקן הישראלי כי אסלות יקובעו בברגים בלבד. אולם מהניסיון נלמד כי אסלות, שקובעו בברגים נוטות להתנדנד ואינן יציבות. לפיכך, מקבעים אסלות בבטון.
כאשר מבוצע קיבוע בבטון, אין כל צורך בברגים. הסיבה: קיבוע ברגים עלול להזיק בכך, שיפגע בשכבת האיטום, שמתחת לאריחי הריצוף. מכיוון שלא ניתן לקבע אסלה רק באמצעות ברגים ויש לקבע אותה בנוסף בעזרת בטון, אין כל סיבה לקבע בברגים.
כדאי לדעת: התקן הישראלי, שבתוקף קובע, כי ניתן לבטן אסלה או להתקינה עם ברגים.
6. המיתוס: כאשר אוגר המים (דוד מים) מורכב בצמוד לקיר, יש להרחיקו לפחות מרחק 10 ס"מ מן הקיר, שאחרת יש ליקוי.
האמת: התקן מעולם לא דרש מרחק תפעולי בין הקיר ובין האוגר. מיתוס זה נולד בעקבות שרטוט שנכלל בעבר בתקן, והתייחס אך ורק להתקנת אביזרי הדוד. עקב אי הבנה, שנוצרה מהכללת שרטוט זה בתקן, פורסם עדכון, להבהרה.
7. המיתוס: כאשר בשעת ריקון האמבט בחדר רחצה כללי, דולפים מי דלוחין מקופסת הביקורת (מחסום רצפה). הסיבה היא סתימה של המערכת בשאריות חומרי בניין".
האמת: מדובר בדרך כלל בבדיקה המבוצעת כאשר מסירים את מכסה הקופסה מנקודת הביקורת. במצב שכזה יוצא הסבון מתוך הקופסה, אך דבר זה אינו מעיד על ליקוי. אם מים דולפים ממכסה הקופסה, יש לבדוק חוסר גומיות אטימה במכסה זה.
8. המיתוס: כאשר בחדר שירותי אורחים מותקנת ונטה, יש חובה להתקין צוהר אוורור בדלת השירותים, שאחרת מדובר באי עמידה בתקנות התכנון והבנייה, קרי - ליקוי.
האמת: תקנה 2.40, לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 קובעת, כי חדר שירות יאוורר באחד האמצעים האלה:
חלון נפתח לאוויר חוץ או למרפסת סגורה עם תריס.
פתח בדלת אטומה (להלן: צוהר).
צינור אוורור נפרד פתוח בכיוון אחד.
צינור מאסף.
צינור מצוייד במאוורר מכני (אקזוסטר).
כאמור, מדובר באחד האמצעים האלה ולא בכל האמצעים האלה, וגם לא בשילוב של מספר אמצעים. על כן ברור, כי בהתאם לתקנה זו לא נדרש להתקין פתח בדלת אטומה בנוסף לצינור המצויד במאוורר מכני.
כללי
המיתוס: כאשר הבנייה איננה עומדת בדרישות המפרט הכללי של משרדי הממשלה, נוצרים ליקויים.
האמת: המפרט הכללי אינו חלק מהחוזה, שבין הדייר לבין היזם או הקבלן, שמכר דירה זו, אין כל מחויבות לעמוד בדרישות מפרט זה. המפרט הכללי נועד לשמש כמפרט לבניית משרדי ממשלה, או מפרט לבנייה באמצעות משרדי הממשלה. חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 וצו מכר דירות קובעים, שכל המלאכות יהיו לפי דרישת התקן הישראלי כאשר יש כזה. על כן יש להשוות הבנייה לדרישות התקנים הישראליים.
* יצחק לזר, אדריכל, הוא מנהל היחידה לאיכות הבנייה במכון התקנים. המהנדס רפאל גיל, הוא יועץ למכון התקנים.
*עריכה: ווסרמן-עמיר תוכן ומדיה בין לאומיים
למעוניינים להלן הקישור https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000086751
טעויות נפוצות
הקשה אינה מלמדת על איכות הדבקת הקרמיקה...
רוחב דלתות הכניסה אינו נמדד בין מזוזות הדלת אלא במידות הבנייה..
יצחק לזר, אדריכל, רפאל גיל, מהנדס27.04.2006
יש שורה ארוכה של מעין מוסכמות או הנחות על ליקויי בנייה, או על אופן הבדיקה של ליקויי בנייה, שהם למעשה מיתוסים חסרי כל בסיס
מיתוסים אלו מבוססים לעיתים על טעות בהבנת או פרשנות של תקנות חוק התכנון והבנייה והתקינה הישראלית. חלק מהם מבוססים גם על אי ידיעה של עדכון תקנים ותקנות.
להלן לקט של מיתוסים והאמיתות שמאחוריהם
מידות
1. המיתוס: רוחב דלת כניסה לדירה צריך להיות 90 ס"מ, כאשר היא נמדדת בין מזוזות הדלת.
האמת: את המידה מודדים במידות בנייה ולא בין מזוזות הדלת. זאת על פי תקנה 3.05 לתקנות התכנון והבנייה ( בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 . התקן הישראלי 5044 קובע בסעיף 3.1.5, כי המידה בין מזוזות דלת בכניסה לדירה תהיה 80 ס"מ.
2. המיתוס: רוחב מסדרונות בתוך דירה נמדד בין ציפויי הטיח, שמשני צידי המסדרון.
האמת: תקנה 2.05 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970 אינה קובעת כיצד יש למדוד את רוחב הפרוזדור, האם במידות בנייה לפני טיח או לאחר ביצוע הטיח. יש לזכור כי עובי הטיח יכול להיות כ-2 ס"מ, מכל צד, משמע מסדרון שרוחבו יהיה 1.00 מ' בבנייה, יכול להצטמצם כדי 96 ס"מ לאחר ביצוע הטיח. דוגמא: מידות פרוזדור ימדדו במידות בנייה, ועל כן אין כל ליקוי במדידה שכזו. פ"ד 782/93.
3. המיתוס: מותר שגובה חדר שינה או סלון יפחת מ-2.5 מ' (דרישת מינימום בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970), ובלבד שהסטייה במידת גובה הדירה לא תפחת מ- 2%, כאמור במפרט הדירה.
האמת: המידות המצוינות בתקנות התכנון והבנייה ( בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 הן מידות מינימליות, ולא ניתן להפחית מהן. ניתן להפעיל את מנגנון ההפחתה המותרת של 2% במידות רק לגבי מידות חללים, שהם רחבים בפועל מהמידות המינימליות,שנקבעו בתקנות התכנון והבנייה.
קיראו עוד ב"גלובס"
- המפץ הגדול בשוק הפנסיוני: גלובס חושף את האתגרים ומאחורי הקלעים
- האקזיט של יונתן קולבר: מימש מניות פייבר בסכום מוערך של 250 מ' ד'
- מתחזקות העליות בבורסה בת"א; פלוריסטם מזנקת בכ-20%
- מתחם ביג טיים – החיים רק מתחילים ב-60
4. המיתוס: כאשר מותקנת תקרת משנה, למשל תקרה אקוסטית, אין מודדים את גובה החדר עד התקרה האקוסטית, אלא עד לתקרת הבטון שמעליה.
האמת: גובה החדר נמדד בין מפלס הרצפה המוגמרת ועד לתחתית התקרה או תקרת המשנה באותו החדר. הכל, לפי תקנה 2.01 תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970.
5. המיתוס: כאשר גובה החניה בחניון של בית מגורים נמוך מ-2.4 מ', שהוא הגובה המינימלי הקבוע בתקנות נוצר ליקוי.
האמת: מותר שגובה חניון מינימלי, המשמש כשטח שירות (להבדיל מחניון ציבורי ) לא יפחת מ- 2.05 מ'. הכל,על פי תקנה 2.03 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. הנחיות משרד התחבורה ממליצות על גובה מינימלי של 2.20 מ'.
חלונות
1. המיתוס: מדידת שטח חלון מסוג כנף על כנף מבוצעת במרווח הנותר נטו לאחר פתיחת הכנף במלואה, בין הכנף הפתוחה ובין משקוף החלון.
האמת: תקנה 2.01 לתקנות התכנון והבנייה ( בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל -1970 מגדירה שטח חלון: "שטח חלון" - שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות בנייה החיצוניות המינימליות; על כן, שטח החלון נמדד כשטח הפתח הבנוי לפני התקנת מסגרת החלון. יצויין, כי על פי, התקנה שטח החלון לא יפחת מ-8% משטח רצפת החדר.
2. המיתוס: כאשר גובה המשקוף העליון בחלון המטבח נמוך מ- 2.00 מ' , נוצר ליקוי.
האמת: בתיקון תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 , מתאריך 9/2004, בוטלה דרישה זו. משמע, מותר להתקין חלון גם בגובה נמוך יותר, למשל בין ארונות העליונים והתחתונים במטבח.
3. המיתוס: מותר לאוורר מטבח ללא חלון רק באמצעות וונטה הפונה לאוויר חוץ.
האמת: מותר להתקין וונטה לאוורור המטבח שבו אין חלון חיצוני, רק אם שוכנע מהנדס הוועדה המקומית, כי מטעמי תכנון או הנדסה לא ניתן לבצע חלון. זאת בהתאם לתיקון תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970 מתאריך 9/2004. משמע, ללא אסמכתא מסוג זה, לא ניתן לאוורר את המטבח עם וונטה בלבד.
4. המיתוס: בבדיקת המטרת מים על חלונות על פי תקן 1476, נבדקים כל החלונות בבניין או רובם, לוודא שאכן מים אינם חודרים למבנה. בדיקה שכזו מהווה תנאי לקבלת טופס 4 בוועדות מקומיות רבות.
האמת: התקן הישראלי קובע בדיקה מדגמית בלבד. למשל, בבניין, שבו 16 יחידות דיור ייבדקו רק 2 חלונות, בבניין, שבו 32 יחידות דיור ייבדקו רק 3 חלונות, ובבניין, שבו 100 דירות ייבדקו רק 4 חלונות. כדאי לדעת: מספר החלונות בכל יחידת מגורים ממוצעת הוא כ- 6 חלונות, משמע, בבנין, שבו 100 דירות יש כ-600 חלונות.
5. המיתוס: חדר ארונות מוגדר בתקנות כחדר שירות. כאשר לא בוצע פתח אוורור בחדר ארונות, נוצר ליקוי.
האמת: בשנת 1998 בוטלה תקנה, שהכלילה בטעות החובה להתקין חלון בחדר ארונות. לפיכך, אין כל צורך בחלון או באמצעי אוורור מסוג אחר בחדר ארונות.
גגות סורגים ומעקות
1. המיתוס: אי התקנת סף שיש על נדבך הראש של מעקה של קיר חיצוני בגג המבנה, מנוגדת לתקנות התכנון והבנייה, ומייצרת ליקוי.
האמת: נדבך ראש צריך להיות עשוי מחומר מגן, אשר ימנע חדירת מים ורטיבות לקיר, על כן אין כל חובה שנדבך ראש זה יהיה עשוי מסף שיש, ומותר שיהיה עשוי מכל חומר או ציפוי, אשר מונע חדירת מים למבנה, לרבות שכבת טיח חוץ. הכל על פי, תקנה 5.36 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות ), תש"ל - 1970.
2. המיתוס: יש להתקין סורגים בחלונות דירה בקומת קרקע.
האמת: בשנת 2001 בוטלה התקנה שדרשה לבצע מיגון חלונות בקומות קרקע.
3. המיתוס: כאשר לא בוצעו מזחלות לניקוז גגון רעפים במבנה חד משפחתי, נוצר ליקוי.
האמת: תקנה 7.5.4, בהוראות למתקני תברואה, מתירים לנקז חופשית גג רעפים בתנאים הבאים:
העבודה מרחוק כאן כדי להישאר - איך היא משפיעה על שוק ההון?
7.5.4.1 הגג המשופע והשטח אליו נשפכים המים שייכים לנכס אחד;
7.5.4.2 השטח המוטל המירבי של הגג לא יהיה גדול מ-40 מ"ר;
7.5.4.3 קצה הגג המשופע בחלקו הנמוך יהיה מרוחק מקו הבנין לפחות 30 ס"מ;
7.5.4.4 תובטח הרחקת המים מהבניין".
על כן בתנאים הנ"ל ניתן לנקז גג משופע ללא מזחלות.
מדרגות
1. המיתוס: כאשר,בכניסה האחורית למבנה קיימת מדרגה בודדת, הדבר בניגוד לתקנה 3.39 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. ליקוי זה אינו ניתן לתיקון ולכן נוצרת ירידת ערך.
האמת: סף מורם בכניסה לדירה אינו מהלך מדרגות ואין כל צורך להתקין באזור זה שלוש מדרגות או מישור משופע.
הסבר:
בתקנה 3.39, לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, תחת תקנה מספר 17, חלק ג' - אמצעי יציאה מהבנין, סימן ד' - מבנה חדר המדרגות, כתוב:
"3.39 מספר המדרגות במהלך אחד.
(א') במהלך מדרגות אחד לא יפחת מספר המדרגות מ- 3 ולא יעלה על 16".
סף מורם בכניסה למבנה, מטרתו מניעת חדירת מים למבנה, ובעיקר מניעת חדירה של מי נגר עילי אל תוך המבנה, במקומות שבהם עלול לרדת גשם רב.
התקנות מתייחסות למהלך מדרגות. סף מורם, כאמור, אינו מהלך מדרגות.
בנוסף לכך, על פי תקנה 3.39 מדרגות מוגדרות על פי שני קריטריונים: רום מדרגה ושלח מדרגה. לסף המורם יש רום, אך השלח שלו הוא אינסופי, מכאן, שאינו מוגדר כלל וכלל כמדרגה.
הדבר דומה מאוד לסף הנמצא במישור שבין המדרכה לבין הכביש, הנוצר על ידי אבן השפה התוחמת את המדרכה בשולי הכביש. כפי, שלא יעלה על הדעת לדרוש להתקין מינימום של 3 מדרגות, כך אין לדרוש מסף מפתן כניסה שיהיה מורכב משלוש מדרגות.
כדאי לדעת: גם התיקון האחרון לתקנה 3.39 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, שהתפרסם בקובץ תקנות 5915, בשנת 1998, קבע, שבדירה בקומת קרקע מותר שמספר המדרגות במהלך מדרגות אחד יפחת מ-3 מדרגות. תיקון זה נועד להדגיש ההבדל שבין סף מורם ובין גרם מדרגות/מישור משופע.
גובה הסף אינו מהווה מכשול ואין בו כל בעיה בטיחותית.
דוגמא: "אני סבור, שיש לקבל את עמדת המומחה שאין מדובר במהלך מדרגות, אלא בסף מורם. קביעתו היא עובדתית בעיקרה, אך גם דרך ניתוחו את התקנות נראית לי נכונה וסבירה ואני מאמץ אותה ולכן אין לקבל התביעה בגין ליקוי נטען זה". ת.א. 95 /621.
2. המיתוס: כאשר מדרגות חיצוניות של המבנה, בוצעו במידות של רום 20 ס"מ ושלח 20 ס"מ, הן אינן עומדות בדרישות תקנה 3.38 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. הסיבה: תקנה זו קובעת, שהיחס בין הרום ובין השלח יהיה: 63 - 61 ס"מ - שלח רומים * 2.
האמת: ניתן לבצע מדרגות חיצוניות במידות של 20 ס"מ שלח ובמידות של 20 ס"מ רום, ואין בכך כל ליקוי. הכל על פי, תקנה 7.00.08 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970.
3. המיתוס: כאשר רוחב פלטות שיש במדרגות פנימיות קטן מ-80 ס"מ, יש ליקוי, שכן זהו הרוחב המינימלי של מדרגות פנים בתוך דירה.
האמת: רוחב המדרגה אינו נמדד כלל מרוחב פלטת השיש שעליה דורכים כאשר עולים במדרגות. הסבר: תקנה 3.34 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 קובעת, כי ניתן למדוד את רוחבן של מדרגות בין ציפוי הקיר ובין ציר בית האחיזה של המעקה ובלבד שציר בית האחיזה לא יבלוט יותר מ-7 ס"מ כלפי חוץ מקצה שטח המדרגה החופשי לדריכה. משמע, רוחב המדרגה אינו נמדד כלל מרוחב פלטת השיש, שעליה דורכים כאשר עולים במדרגות.
4. המיתוס: כאשר, רוחב מדרגות בחדר מדרגות משותף בבנין רב קומות הוא 1.20 מ' ועומק הפודסט 1.10 מ', הדבר מנוגד לתקנות התכנון והבנייה.
האמת: הרוחב המינימלי של המדרגות בחדר מדרגות משותף בבניין רב קומות הוא 1.10 מ'. על כן ברור, כי העומק המינימלי של המשטח האופקי יכול להיות 1.10 מ' כרוחבן המינימאלי של המדרגות.
הסבר:
תקנה 3.37 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 , קובעת:
"(א) העומק של משטח אפקי בחדר מדרגות הנמדד בין מישור ציפוי הקיר המוצב במקביל וממול למדרגה הקרובה ביותר ובין האף של אותה מדרגה (להלן בסעיף זה - עומק), לא יפחת מרחבן המינימאלי של המדרגות, ובשום מקרה לא יפחת מ-1.00 מ'" (תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 - מאגר נבו).
הרוחב המינימלי של המדרגות בחדר מדרגות משותף בבניין רב קומות על פי תקנה זו הוא לפיכך, 1.10 מ'. מכאן, שהעומק המינימלי של המשטח האופקי יכול להיות 1.10 מ' כרוחבן המינימאלי של המדרגות.
ממ"ד
1. המיתוס: כאשר, קיר צפוני בממ"ד נבנה בסטייה של עד כ-1.0 ס"מ מהציר האנכי", נוצר ליקוי.
האמת: סטייה זו אינה נחשבת כליקוי, שכן היא עומדת בגבולות הסטייה המותרת על פי תקן ישראלי 1920 הדנה בטיח.
2. המיתוס: כאשר דלת הממ"ד נפתחת כלפי המסדרון וחוסמת כ-10 ס"מ ממנו, רוחב המסדרון קטן כ-10 ס"מ, מהרוחב המותר בתקנות, ונוצרת ירידת ערך.
האמת: רוחב מינימלי של מסדרון נקבע על פי תקנה 2.05 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. על פי תקנה 2.01 נקבע הרוחב המינימלי בין חלקי בניין. בכל הפרק העוסק במדידת חלקי בניין אין התייחסות לדלתות ואין מודדים רוחב מסדרונות מקצה דלת.
3. המיתוס: כאשר, סף דלת הממ"ד בולט מפני הריצוף נוצר מפגע בטיחותי.
האמת: סף דלת הממ"ד חייב להיות על פי תקנות ההתגוננות האזרחית גבוה
ב-2 ס"מ, מריצוף המסדרון. זאת על מנת שניתן יהיה לסגור את הדלת
ולאטום אותה כנגד חומרי לחימה כימיים וביולוגיים.
קירות
1. המיתוס: שיטת המדידה של עקמומיות קירות - סטיית קירות מאנך, היא באמצעות פלס וקריאתה באחוזים, מייצרת אומדן לבחינת סטייה של קירות מאנך.
האמת: צורת המדידה, שבה מצמידים פלס האלקטרוני לקיר וקוראים את הסטייה באחוזים, אינה השיטה המוגדרת בתקן ולא ניתן להתייחס אליה. כאשר מודדים בצורה שכזו, הסטייה בפועל יכולה להיות קטנה בהרבה, שכן בצורת מדידה שכזו עלולים להתייחס גם לגליות בטיח כסטייה מאנכיות.
תקן ישראלי 1920, הדן בשיטה לבדיקת אנכיות של הטיח על פני הקירות קובע, כי יש למדוד סטיות מאנך באמצעות סרגל מדידה. על פי התקן, יש להרחיק את סרגל המדידה או האנך מהקיר למרחק שבין 100 מ"מ ל- 200 מ"מ, ואז למדוד את המרחק הגדול ביותר ואת המרחק הקטן ביותר בין הקיר לאנך זה. ההפרש בין המרחק הגדול ביותר, למרחק הקטן ביותר, היא הסטייה באנכיות.
דוגמא: סטיות כדלקמן, שנמדדו בשיטה של הצמדת פלס אלקטרוני וקריאת הסטייה באחוזים, אינן אינדיקטיביות.
קיר מערבי בחדר דיור בסטייה של עד כ- 0.6%.
קיר צפוני בממ"ד בסטייה של עד כ- 0.5%.
קיר דרומי בממ"ד בסטייה של עד כ- 1.8%.
קיר מערבי בממ"ד בסטייה של עד כ- 0.6%.
קיר מזרחי בממ"ד בסטייה של עד כ- 0.8%".
2. המיתוס: קיר הסוטה ביחס לקווי הריצוף מצביע על ליקוי.
האמת: הקירות נבנים לפני הריצוף, לכן לא מודדים את הקירות ביחס לקווי הריצוף. הקירות חייבים להימדד ביחס לשאר קירות החדר. סטיית זווית הקיר צריכה להימדד ביחס לזווית הקיר המתוכננת ובהתאם להוראות התקן הישראלי 789, המגדיר את הסטייה המותרת.
3. המיתוס: ניתן לבדוק גליות טיח באמצעות מישוש הקיר.
האמת: גליות נמדדת על פי תקן ישראלי 1920, באמצעות סרגל באורך של 30- 100 ס"מ, ובאמצעות מדידים. מותרת סטייה בגליות שלא תעלה על 4 מ"מ, לאורך 30 ס"מ.
ריצוף
1. המיתוס: כאשר ריצפת מרפסת השרות במפלס אחד עם כלל הבית, יש לדרוש הנמכה של הריצוף ב-1 ס"מ, שאחרת יש ליקוי.
האמת: אין כל דרישה מחייבת לביצוע סף הגבהה בין הריצוף בתוך חדר, ובין הריצוף במטבח. בנוסף, חדר השרות אינו חדר רחצה, או חדר רטוב, שבו, במהלכם הרגיל של הדברים, תוך כדי שימוש בחדר מצטברות שלוליות מים על פני רצפת החדר ויש למנוע את יציאתם מגבולות החדר.
כפי שאין אנו דורשים להתקין הנמכה בין רצפת הסלון לבין רצפת המטבח שבו מותקן בדרך כלל מדיח כלים, כך אין אנו דורשים לבצע הנמכה בין רצפת חדר השרות, שבו מותקנת מכונת הכביסה, לבין רצפת המטבח, שבו מותקן מדיח כלים הזהה בפעולתו למכונת הכביסה.
2. המיתוס: ניתן להשתמש בפלס אלקטרוני לשם קביעת שיפועים בריצוף או לשם קביעת שיפועים במשטחים שונים.
האמת: דרגת הדיוק של פלסים אלו אינה מאפשרת כלל לבדוק את השיפועים הנדרשים בריצוף.
3. המיתוס: הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים באריחי טראצו בשיעור העולה על 0.5 מ"מ, לריצוף שהותקן לפני שנת 1998, מעידים על ליקוי
האמת: התקן הישראלי 1629, שדן בהתקנת אריחי טראצו, קבע בשנים
1994- 1998, כי הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים לא יעלו על 0.5 מ"מ.
בשנת 1998, עודכן התקן ונקבע בו, כי הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים לא יעלו על 1 מ"מ.
מדובר בתיקון טעות, שכן העקמומיות המותרת באריחי טראצו על פי תקן ישראלי מס' 6, הדן ביצור אריחים שכאלו, התיר עקמומיות פנימית בתוך פני האריח של 0.5 מ"מ. על כן ברור, כי כאשר מקרבים שני אריחים תקניים, שבכל אחד מהם העקמומיות הפנימית היא בשיעור של 0.5 מ"מ, יתקבל הפרש מפלסים בין אריחים של 1 מ"מ.
הפרש מפלסים שלא עולה על 1 מ"מ, הוא הפרש מפלסים מותר.
לא ניתן לעמוד בדרישה של הפרש מפלסים בין אריחים של עד 0.5 מ"מ, על כן התיקון בתקן הוא רטרואקטיבי גם לשנים 1994 - 1998.
כדאי לדעת, התקן הישראלי 1555.3, מאוקטובר 2004, קובע, כי הפרש המפלסים המותר בין אריחים סמוכים שבהם המישק הוא 3 - 5 מ"מ, לא יעלה על 1.5 מ"מ, וכאשר המישק מעל 5 מ"מ, הפרש הגובה בין אריחים סמוכים לא יעלה על 1.8 מ"מ. על כן הפרש המפלסים בין אריחים שנמצא בדירה זו עומד בדרישות התקן.
4. המיתוס: הקשה על אריחים מעידה על חללים ריקים מתחת לאריחים. חללים אלו מעידים על חוסר הדבקה בין האריח לבין מצע הטיט. לפיכך, יש לפרק את כל הריצוף בדירה, ולהדביק מחדש.
האמת: בדיקת הקשה אינה יכולה להוכיח כי קיים ליקוי במצע מתחת לאריחים. התקן הישראלי 1555.3 קובע, כי על מנת לקבוע אם קיים כשל בהדבקה, יש לבצע בדיקת שליפה באריחים שמהם נשמע הצליל החלול.
הקשה על אריחים על פי התקן יכולה לעורר חשד כי האריחים חשודים, כאריחים, שלא הובדקו כשורה. על כן, בדיקת הקשה ללא בדיקת שליפה אינה יכולה להיחשב כבדיקה אמינה לעניין זה.
ידועים מקרים רבים, בהם בוצעו בדיקות מעבדה, שהוכיחו כי אריחים, שהקשה עליהם השמיעה קול חלול, נמצאו עומדים בדרישת כוח השליפה. בדיקת השליפה היא הבדיקה היחידה, באמצעותה ניתן לקבוע כשל בהדבקה של אריחים.
5. המיתוס: בדיקת הקשה על אריחים מאפשרת לאבחן חללים, המעידים על תכולת צמנט נמוכה במלט, שהיא ליקוי המחייב פירוק כל הריצוף בדירה.
האמת: לא ניתן לקבוע כי הטיט בעל תכולת צמנט נמוכה, על סמך הקשה. על מנת, לקבוע כי הטיט הוא בעל תכולת צמנט נמוכה, יש לשלוח מדגם ממנו למעבדת הכימיה. בדיקת מעבדה מאפשרת לקבוע את תכולת הצמנט בטיט. מדובר בבדיקה כימית של הטיט עצמו.
לא ניתן לבצע בדיקה שכזו ללא פירוק הטיט באופן מקומי ושליחתו למעבדה.
6. המיתוס: לא ניתן לפרק אריחי טראצו או אריחים קרמיים, שהונחו באמצעות טיט על מצע חול מיוצב בצמנט, ללא שבירתם. על כן, כאשר נידרש לבצע תיקון של אריחים בעלי הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים הגדולים מההפרשים המותרים בתקן, יש לרצף מחדש באריחים חדשים זהים לאריחים הקיימים. כאשר לא קיימים אריחים זהים לביצוע ההחלפה, יהיה צורך לפרק את כל הריצוף ולבצע ריצוף חדש. מצב זה ידרוש את פינוי הדירה למשך 7 ימים.
האמת: על מנת לפרק אריחי טראצו או אריחים קרמיים, בכדי לתקן הפרשי מפלסים שבין אריחים, ניתן לנסר באמצעות דיסק יהלום דק את הטיט שעליו הודבק האריח ולשלוף האריחים באמצעות ידית ואקום. לאחר ביצוע השליפה ניתן לנקות את הטיט, שמאחורי האריח ולרצף אריח זה מחדש בגובה תקין.
7. המיתוס: אסור לרצף אריחי קרמיקה על מצע סומסום.
האמת: ניתן לרצף אריחי קרמיקה וכל אריח אחר על מצע סומסום. זאת בתנאי, שנמצא פיתרון אקוסטי, באמצעות יריעות מתאימות מתחת למצע זה, כך שהמערכת תעמוד בדרישות התקן הישראלי 1004.
8. המיתוס: כתמים בריצוף מעידים על רטיבות חול המילוי, המשמש מצע ריצוף. לפיכך, יש לפרק את רצפת החדר, להחליף חול מילוי בחול יבש, ולרצף מחדש.
האמת: כתמים על פני אריחים יכולים לעורר חשד, כי מתחת לאריחים קיים חול מילוי ברטיבות גבוהה מהרטיבות המותרת בתקן. לפעמים רטיבות זו אינה נמצאת כלל והסיבה לכתמים אינה נובעת כלל מרטיבות חול המילוי. לפעמים הרטיבות כבר הספיקה להתייבש. על מנת לוודא אם חול המילוי מתחת לריצוף רטוב, יש לפרק ריצוף מדגמי ולבחון את רטיבות חול המילוי באמצעות מעבדה.
9. המיתוס: כאשר ניתן לייצר "כדור חול" או "עוגת חול", מחול מילוי המשמש, כמצע לריצוף, המשמעות היא, שאחוז הלחות שבחול המילוי גבוה מהאחוז המותר על פי התקן. לפיכך, יש לפרק את הריצוף ולהחליף את החול הקיים בחול מילוי יבש.
האמת: חול, שאחוז הרטיבות בו הוא 5% הוא חול, שממנו ניתן ליצור "כדור" או "עוגה". התקן הישראלי לריצוף קובע, כי אחוז הלחות בחול מילוי, המשמע כמצע ריצוף, יהיה עד 6אחוזים, במועד ביצוע הריצוף.
10. המיתוס: ניתן למדוד רטיבות חול מילוי באמצעות מכשיר פרוטימטר. כאשר דרגת הרטיבות של החול שנמדדה במכשיר זה היא 60%, משמע אחוז הלחות במצע החול גבוה פי 10, מהמותר בתקן הישראלי לריצוף. על כן יש לפרק את הריצוף להחליף את הריצוף לריצוף חדש, שמתחתיו יונח מצע חול יבש.
האמת: מכשיר הפרוטימטר אינו מתאים כלל למדידת רטיבות חול מילוי, שמתחת לריצוף. חול מילוי לא מיוצב רווי הוא ברמת רטיבות של כ- 22%. חול ברמת רטיבות של 30% הוא חול, שמעליו שכבת מים, (כמו באקווריום). על כן, רמת רטיבות של חול, ששיעורה 60% היא רמת רטיבות של אקווריום.
11. המיתוס: כאשר נמצא אחוז לחות גבוה מהמותר על פי התקן, בחול, המשמש כמצע ריצוף, זמן רב אחרי איכלוס הדירה (שנתיים, למשל), המסקנה היא,שיש ליקוי. הסיבה: הריצוף בוצע בחול לקוי.
האמת: התקן הישראלי 1555.3, קובע, שרמת הרטיבות המותרת של 6%, בחול המילוי, תהא לפני השימוש בחול. אחוז לחות גבוה בחול הריצוף יכול להעיד על בעיית רטיבות, שגרמה להרטבת החול, אך אינה מעידה על הנחת חול ריצוף לקוי, במקור.
12. המיתוס: מותר להשתמש בריצוף קרמי לריצוף חוץ, ובמקרה של ריצוף קרמי לא מתקיימת מגבלה כלשהי, הנוגעת לספיגות האריחים.
האמת: התקן הישראלי 1555.3 לריצוף קובע, כי אריחים בשטחי חוץ יהיו אריחים בעלי ספיגות ממוצעת הקטנה מ- 3%.
13. המיתוס: מותר לרצף אריחי קרמיקה בריצוף צמוד, כלומר, ללא פוגות. מצב זה נכון בעיקר לאריחי פורצלן החתוכים בלייזר.
האמת: התקן הישראלי 1555.3 הדן ביישום אריחי קרמיקה קובע, כי אסור לרצף אריחים קרמיים בריצוף צמוד. המשיקים בין האריחים לא יפחתו מ- 3 מ"מ.
14. המיתוס: על פי תקן ישראלי 1629, הדן בריצוף טראצו, אסור להתקין ריצוף טראצו בשטחים רטובים, כגון חדרי אמבטיה או מרפסות פתוחות. על כן יש לפרק את ריצוף טראצו, שהותקן במרפסות, שאחרת יש ליקוי.
האמת: תקן ישראלי 1629 אינו חל על מערכות רצפה המותקנות באזורים רטובים כגון חדרי רחצה ומרפסות פתוחות. על כן התקן אינו יכול לקבוע, כי אסור להתקין ריצוף טראצו באזורים אלו. בתקן נכתב, כי לא מומלץ לבצע ריצוף טראצו באזורים רטובים.
אקוסטיקה
1. המיתוס: במבנה דו משפחתי צמוד יכולה להתקיים אי התאמה אקוסטית, כאשר בדירה אחת שומעים רעשים ממדרגות הדירה הסמוכה בממבנה הדו משפחתי הצמוד.
האמת: התקן אינו דן על הבידוד האקוסטי בין אזורים אלו.
2. המיתוס: רעשים, הנשמעים בין קומת חדרי השינה ובין קומת הסלון, בדירה אחת, מעידים על ליקוי בנייה אקוסטי.
האמת: תקן האקוסטיקה - תקן 1004, אינו דן ברמת הבידוד האקוסטי בתוך דירה בין חלקי הדירה. למען הסר ספק: לא קיים תקן ישראלי לעניין בידוד אקוסטי בין חללים שונים בדירה אחת.
חדרי אמבטיה, שירותים וחדרי שירות
1. מיתוס: רוחב כניסה לחדר שירותי אורחים בשיעור 56 ס"מ, הוא ליקוי.
האמת: לפי תקנה 3.05 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, מותר, שרוחב מינימלי של דלת בחדר שירות הנמדד במידות בנייה לא יפחת מ- 60 ס"מ. משכך, כאשר מפחיתים עובי מזוזות הדלת, מתקבל פתח מעבר נטו של כ-51 ס"מ, שהוא פתח מעבר תקין.
2. המיתוס: קיימת חובה לשמור על מרחבי גישה לכלים הסניטרים בחדרי הרחצה, על כן חדר הרחצה צריך להיות רחב יותר וארוך יותר מהסטנדרט הנהוג עד כה.
האמת: עד היום, מרחקי גישה לכלים סניטריים בחדרי רחצה הם בבחינת המלצה בלבד. בקרוב תתפרסם מהדורה מעודכנת של תקנות הל"ת (תכנון מתקני תברואה). מהדורה זו, תכיל החובה לשמור על מרחבי מרחבי גישה. לאחר הפרסום יהיה צורך להגדיל את חדרי הרחצה בדירות שיתוכננו.
3. המיתוס: בדיקת הקשה על אריחי קרמיקה , המחפים חדרי רחצה, מאפשרת לעמוד על קיומם של חללים. חללים אלו הם מפגע בטיחותי, משום, שמגלמים סיכון לנשירת אריחים וחדירת מים אל הקירות.
האמת: צליל זה, הנשמע בבדיקת הקשה על אריחי חיפוי קרמיים, אינו נובע בהכרח מהעובדה שחסר טיט מאחורי האריח. בדרך כלל פועל יוצא מתשתית קיר שונה במקצת מהמקובל. צליל חלול בהקשה על חיפוי קיר יכול לעורר חשד למחסור של טיט בגב האריח. דבר, שעלול לגרום להתנתקות אריח זה מהקיר. הבדיקה האינדיקטיבית לעניין זה היא בדיקת שליפה של האריח מקיר זה. בבדיקה זו מפעילים כוח שליפה אופקי. יש לציין שחיפויי פנים, אינו כלול במסגרת התקינה הישראלית. קיים תקן ישראלי להדבקת חיפויי קרמיקה על קירות חוץ.
4. המיתוס: בדיקת הקשה על אמבט יכולה להעיד על העדר דיפון. העדר דיפון יכול לגרום נזקים לציפוי ורעשים חריגים במהלך השימוש, ועל כו מדובר בליקוי.
האמת: צליל חלול יכול להשמע בנסיבות הבאות: כאשר מבוצע ביטון מלא של האמבט והביטון ניתק מתחתית האמבט בשיעור מזערי, של כ-1 מ"מ או אפילו פחות מכך, נשמע בהקשה על תחתית האמבט צליל חלול. זאת, למרות שתחתית האמבט מבוטנת כנדרש. על כן, כאשר נקיש על האמבט לא נוכל לדעת אם האמבט מדופן כנדרש. על מנת לבדוק הדיפון, יש לפתוח פתח בדופן האמבט ולבחון את איכות התמיכה.
5. המיתוס: כאשר,באסלות חסרים ברגים לחיזוק האסלה לרצפה, קיים ליקוי. זאת אף במקרים בהם בוצעה ההתקנה ע"י קיבוע בבטון. התקנה בברגים מאפשרת לפרק את האסלה בעת סתימות לתקן הצנרת, ולבצע בה שימוש חוזר.
האמת: בעבר קבע התקן הישראלי כי אסלות יקובעו בברגים בלבד. אולם מהניסיון נלמד כי אסלות, שקובעו בברגים נוטות להתנדנד ואינן יציבות. לפיכך, מקבעים אסלות בבטון.
כאשר מבוצע קיבוע בבטון, אין כל צורך בברגים. הסיבה: קיבוע ברגים עלול להזיק בכך, שיפגע בשכבת האיטום, שמתחת לאריחי הריצוף. מכיוון שלא ניתן לקבע אסלה רק באמצעות ברגים ויש לקבע אותה בנוסף בעזרת בטון, אין כל סיבה לקבע בברגים.
כדאי לדעת: התקן הישראלי, שבתוקף קובע, כי ניתן לבטן אסלה או להתקינה עם ברגים.
6. המיתוס: כאשר אוגר המים (דוד מים) מורכב בצמוד לקיר, יש להרחיקו לפחות מרחק 10 ס"מ מן הקיר, שאחרת יש ליקוי.
האמת: התקן מעולם לא דרש מרחק תפעולי בין הקיר ובין האוגר. מיתוס זה נולד בעקבות שרטוט שנכלל בעבר בתקן, והתייחס אך ורק להתקנת אביזרי הדוד. עקב אי הבנה, שנוצרה מהכללת שרטוט זה בתקן, פורסם עדכון, להבהרה.
7. המיתוס: כאשר בשעת ריקון האמבט בחדר רחצה כללי, דולפים מי דלוחין מקופסת הביקורת (מחסום רצפה). הסיבה היא סתימה של המערכת בשאריות חומרי בניין".
האמת: מדובר בדרך כלל בבדיקה המבוצעת כאשר מסירים את מכסה הקופסה מנקודת הביקורת. במצב שכזה יוצא הסבון מתוך הקופסה, אך דבר זה אינו מעיד על ליקוי. אם מים דולפים ממכסה הקופסה, יש לבדוק חוסר גומיות אטימה במכסה זה.
8. המיתוס: כאשר בחדר שירותי אורחים מותקנת ונטה, יש חובה להתקין צוהר אוורור בדלת השירותים, שאחרת מדובר באי עמידה בתקנות התכנון והבנייה, קרי - ליקוי.
האמת: תקנה 2.40, לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 קובעת, כי חדר שירות יאוורר באחד האמצעים האלה:
חלון נפתח לאוויר חוץ או למרפסת סגורה עם תריס.
פתח בדלת אטומה (להלן: צוהר).
צינור אוורור נפרד פתוח בכיוון אחד.
צינור מאסף.
צינור מצוייד במאוורר מכני (אקזוסטר).
כאמור, מדובר באחד האמצעים האלה ולא בכל האמצעים האלה, וגם לא בשילוב של מספר אמצעים. על כן ברור, כי בהתאם לתקנה זו לא נדרש להתקין פתח בדלת אטומה בנוסף לצינור המצויד במאוורר מכני.
כללי
המיתוס: כאשר הבנייה איננה עומדת בדרישות המפרט הכללי של משרדי הממשלה, נוצרים ליקויים.
האמת: המפרט הכללי אינו חלק מהחוזה, שבין הדייר לבין היזם או הקבלן, שמכר דירה זו, אין כל מחויבות לעמוד בדרישות מפרט זה. המפרט הכללי נועד לשמש כמפרט לבניית משרדי ממשלה, או מפרט לבנייה באמצעות משרדי הממשלה. חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 וצו מכר דירות קובעים, שכל המלאכות יהיו לפי דרישת התקן הישראלי כאשר יש כזה. על כן יש להשוות הבנייה לדרישות התקנים הישראליים.
* יצחק לזר, אדריכל, הוא מנהל היחידה לאיכות הבנייה במכון התקנים. המהנדס רפאל גיל, הוא יועץ למכון התקנים.
*עריכה: ווסרמן-עמיר תוכן ומדיה בין לאומיים
: "כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, ציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים. והם המלאכים המצילים את האדם מן החטא, שנאמר, "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם". ובזכות מצות מזוזה נשמר האדם וכל בני ביתו מן המזיקים. ולכן כותבים על המזוזה שם "ש.ד.י", שהוא ראשי תיבות: "שומר דלתות ישראל". שווה להשקיע כמה מאות שקלים במזוזה איכותית מסופר ירא שמיים, ולזכות לראות איך כל ענייני החיים מסתדרים על הצד הטוב ביותר: בבריאות, הצלחה, פרנסה, והכל בעבור הסמל של היהודי!.
