סיפור מי אלי יגש

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני יורדת במדריגות בואכה הכותל. המסיכה מציקה. חמה ומהבילה.
מידי פעם מורידה אותה לסנטר ומעלה כשרואה שאוטוטו מתקרב מישהו.
אני פוסעת אל עבר השמירה, מעבירה יד מול מכונה מרובעת המזכירה לי את המכשיר שסופר קמ"שים בכביש.
36.4. ב"ה. אני בריאה.
עוברת הלאה. מתקדמת אל מקום המקדש.
כל הרחבה מתוחמת. גם העליונה. הרגשה מוזרה מטפסת לי במעלה הגב.
אני ממשיכה. עוברת על פני המתחמים. רוצה את הכי קרוב.
בין המעברים עומדים שומרים לבושים בכתום. כנראה סופרים אנשים בעיניים.
רוצה להיכנס למתחם של הקיר. גברת, הכל מלא. אי אפשר.
אני? שאני לא אעמוד ליד הקיר?
טוב, אם הקורונה הזאת לימדה אותי משהו אז היא לימדה ש: זה מה יש.
נכנסת לאחד לפניו.
דווקא מרגיש קצת יותר אינטימי לשבת ככה עם מרווחים. יותר פרטיות. יושבת מול סדין לבן. אף אחד לא מפריע לי בעין.
מתפללת ערבית ובבקשה, אבא, תיקח את הקורונה הזאתי! נמאססס לנו!

מצלמת תמונה למזכרת - נוסיף לאלבום הקורונה שאולי נעשה אי פעם - ויוצאת.
מרגישה שחסר.
חסר לי לחוש את האבנים המחוספסות הענקיות האלו, שתופסות בזרועות חסונות את התפילות והדמעות ומעלות ללמעלה.
פתאום חושבת גם עליו, על הקיר:

מי אלי יגש
מי אותי ישק
מתאווה ומשתוקק
לשמוע את הבכי המתרפק
המתפרק
לחוש את היד המלטפת
הראש המורכן -
מוכן
מי אלי יגש
מי אותי ישק
 

קבצים מצורפים

  • 20200520_142950.jpg
    20200520_142950.jpg
    KB 481 · צפיות: 79
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יפה כ"כ ונוגע ללב.
קצת קטנוני אחרי השתיקה שזה משאיר באויר, אבל -

למעלה.
תודה.
האמת שבהתחלה תיקנתי ואז שיניתי בחזרה כי אהבתי את זה בתוך המשפט המאונש הזה. ילדותי משהו.
אבל מסתבר שמה שתקני - תקני ומה שלא תקני - לא תקני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אכן היה פשוט בקריאה ראשונה שזה מכוון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
הכתיבה אמנם 'פשוטה' אבל לא עילגת.
לי זה הפריע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אם זה מכוון אז זה בסדר?
(ספק רציני ספק ציני)

בעיניי כן.

אבל יתירה מזו, מוטב לכל מי שקורא יצירה של אחרים בפורום, בפרט במקרה שהכותבים לא נולדו אתמול, לתת קצת קרדיט ליוצרים שמא הם מודעים למה שכתבו ולא סתם שגו.

אפשר בהחלט להעיר, זה עשוי לעזור, כולם יכולים לשגות לפעמים גם בדברים בסיסיים. אבל לבוא ממקום של ענווה. אולי לא שמתם לב; אולי זה לא מכוון; אולי למרות שזה מכוון לדעתי זה לא ראוי; והלאה כיוצא באלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אם זה מכוון אז זה בסדר?
(ספק רציני ספק ציני)
התחבטתי בשאלה הזו. האם סופר יכול להרשות לעצמו להמציא מילה, או לשנות מילה בכוונה תחילה?
נניח משהו כמו התחרגתי ולא עטיתי מסכה..

כמובן שלא בספר מכובד. אך בטור כזה או אחר, לעניין?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
למה לא? גם בספר מכובד!
זכורה לי לטוב המילה 'אשתקדיים'. לא זוכר של מי.
כאן לדעתי לא התאים להשתמש בשיבוש הילדותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
התחבטתי בשאלה הזו. האם סופר יכול להרשות לעצמו להמציא מילה, או לשנות מילה בכוונה תחילה?
נניח משהו כמו התחרגתי ולא עטיתי מסכה..

כמובן שלא בספר מכובד. אך בטור כזה או אחר, לעניין?
לדעתי, להמציא מילה זה שונה.
פתחתי פעם אשכול של המצאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לדעתי כן.
זה מרענן.
כמו דרשן שמעביר תוכן רציני עם השחלת 'יציאות'.
אני אוהב את השילוב הזה.
למשל השימוש במילה 'אממה'.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה