לא צריך להגזים..למרות שלהגיד תודה זה לטעמי דבר חשוב מאין כמוהו -
כבר כמה זמן יושב אצלי הסיפור הזה - אולי לא סיפור ממש אבל יש כאן המון מוסר הסכל -
חשבתי להגיש אותו לחברות פרוג מרגיש לי הזדמנות נכונה עכשיו:
זה הולך ככה -
כפי שחלק מהבנות כאן יודעות 'אות לי' תורמים לכמה מאירגוני החסד ערכות יצירה באופן קבועה ושוטף -
אחד הארגונים אולי הוא הגדול שבהם שומר קשר עם התורמים כל השנה -
מתנה קטנה לפני חג כמה מילים חמות שמצורפות למתנה - תמיד זה עושה לבוס שלנו [ולכולנו]
טוב על הנשמה.
מפעם לפעם אנחנו מוזמנים למחנות קייץ ולכינוסים שהארגון עושה לחולים שהוא תומך בהם -
שנראה למי אנחנו תורמים - שגם הילדים שיוצרים יצירות ונהנים מהתרומה שלנו יוכלו להגיד לנו - תודה ,לברך אותנו על התרומה.
בהתחלה היינו נענים ומגיעים למחנות או לכינוסים - אבל עם הזמן הפסקנו להגיע -
לא ,זה לא היה בלי סיבה תמיד הייתה לנו סיבה טובה למה לא להגיע - אז לא הגענו.
לפני כמה שבועות פגשנו את אשת יחסי הציבור של הארגון בשמחה משפחתית -
אנחנו מכירים את הגברת כבר הרבה שנים ישבנו ו
דִּסְקַסְנוּ על כל מיני עניינים -
מפה לשם השיחה התגלגלה לזה שנציג מ'אות לי' לא מגיע לקייטנות ולכינוסים שאנחנו מוזמנים אליהם -
אמרנו לה "אין לנו כוח בערב לצאת" - "זה לא עושה לנו טוב לראות ילדים במצב כל כך קשה חלקם מחוברים לכל כך הרבה מכשירים" ועוד כל מיני תירוצים בסגנון -
ואז היא זרקה פצצת אטום :
היא אמרה כך - "כשאתם לא מגיעים ולא נענים להזמנות שלנו זה פוגם בנתינה שלכם - הנתינה שלכם לא מושלמת - נתינה מושלמת זה לתת למקבל את הזכות ואת האפשרות להגיד לכם תודה -
ולא ,לא תודה מוסדית או רשמית - סתם תודה מילד חולה לפעמים ילד חולה במחלה סופנית שזו היצירה האחרונה שלו"
פצצת אטום !!