תרגום:
(בית 1)
צעדתי אלף מיילים של אפור,
דרך אורות ניאון שדוהים ונעלמים.
הרעש חזק, העולם מהיר,
אני בורח מהצל של עצמי.
בניתי טירה עשויה מחול,
אך היא התפוררה בתוך ידי.
עכשיו אני עומד בגשם,
שוטף מעליי את האבק והכאב
(פזמון)
הו, החזירו אותי למקום בו אני נמצא,
לאדמה מוצקה, לקרקע יציבה.
למקום שבו השתיקה מדברת,
ומייבשת את הדמעה על לחיי.
אני צריך את הקירות שמכירים את שמי,
היכן שהכל נשאר אותו הדבר.
לא עוד נדודים, לא עוד מירוץ,
רק תנו לי להיות במקום שלי.
(בית 2)
רדפתי אחרי הרוח, חיפשתי את הפרס,
אך ראיתי את האמת בעיניים עייפות.
הזהב היה מזויף, החיוכים היו קרים,
סיפור שמעולם לא סופר.
אני מתגעגע לאור הבוקר הפשוט,
שמגרש את הלילה האפל ביותר.
התחושה של דלת פתוחה,
מחפש את מה שהיה לי קודם.
(בית 3)
המצפן מסתובב, הצפון אבוד,
מעולם לא עצרתי לחשב את המחיר.
של להשאיר את כל מה שאהבתי מאחור,
לכוד בתוך תודעה חסרת מנוח.
אך מבעד לערפל, אני רואה ניצוץ,
נר קטן בתוך החשיכה.
הוא קורא לי הביתה, הוא מושך אותי קרוב,
הופך את כל הראייה לבהירה.
(בית 4)
אז סובב את הספינה וכך את ההגה,
למשהו אמיתי, משהו שאני מרגיש.
המסע מסתיים היכן שהתחיל,
ילד עניו, תוכנית שבורה.
אני חוזר לתקן את האבן,
לשבת על כס המלכות השקט שלי.
הסופה הכאוטית נגמרה סוף סוף,
אני צועד לעבר השמש השוקעת.
(פזמון סיום)
הו, החזירו אותי למקום בו אני נמצא,
לאדמה מוצקה, לקרקע יציבה.
למקום שבו השתיקה מדברת,
ומייבשת את הדמעה על לחיי.
אני צריך את הקירות שמכירים את שמי,
היכן שהכל נשאר אותו הדבר.
לא עוד נדודים, לא עוד מירוץ,
רק תנו לי להיות במקום שלי.