מצרף קטע יפהפה ששיתף איתי חבר וביקש להעלות לכאן על מנת לקבל ביקורות, הערות, הארות ומחמאות.
הביעו את דעתכם!
---
אולי הציפורים לוחשות לו -
והוא לא שומע או לא מבין שפתם.
אולי שמש זורחת,
אבל אור הוא רואה רק בלילה.
וגם אז, תחת כוכבים ולא ירח.
אדם ילך וישוב אל מקום ממנו נלקח,
נשמתו גם שם מחפשת רוח.
אבל החומר קרוץ בביצות עפר,
מחפש ומחפש לו אור הנעלם.
אור של ששת ימי בראשית,
מתחדשת כל יום כבריה חדשה.
אבל אדם עצמו -
כבוש בחטא אדם הראשון,
כנחש שנלקח לו המלוכה.
אוי אוי אדם, אייכה, לאן הלכת.
אייכה האדם המושלם שגורש מגן העדן.
אייכה הרוח מלחשת כל יום מחדש.
מה נמצא בכל היקום הזה,
שנברא בשביל האדם השלם.
ועכשיו, הוא גורש מגן העדן,
מחפש את רוחו ואינו, כי גורש מהגן.
אוי עולם שנברא להיות מושלם בשביל האדם.
עכשיו הוא לא בגן, לא רואה פרחים וגם לא מריח.
אוי נשמה, לא רק הלכת לאיבוד או לעיבוד,
אבל גוף וחומר לא מורגש.
הכל נאבד לעולם עשוי מרוח החומר הנכלא ונעלם.
אייכה אייכה, זועקת לו זעקה נרגשת שנשמעת בכל העולם,
כל פעם מלבישה לו לבוש אחר.
גלגל אדם, גלגלי חמה.
אבל אור חמה מנקה רק,
אם אתה מוכן להביט בה ביושר. רק להביט - ולדום לה.
כשתיקת החמה כך היא אורה.
אוי נשמה, הביטי למעלה וירח לא נעלם לך,
הולך איתך גם בלילה.
אוי, הביטי אל הכוכבים הם ודאי יתנו לך מנוח.
אם לא ליום שלמחרת.
אבל כרגע הם מאירים לך,
כיהלום יקר שאין בו כלום,
רק הנצנוץ אור החוזר ותו לא.
אוי, איה כוכב שלי כמה אני,
מביט בך ביום וגם בלילה,
מחפש את דרכי דרך שבילך.
אוי תפילה שאני מחפש להגיע לשבילי,
שיאיר לי את דרכי בארץ הזרועה.
אוי, טעות אנוש חמורה,
גרשה אותי מגן העדן,
האדם שנברא בצלם.
ואין לי על מי להישען, רק -
על האבא שהוציא אותי מגן העדן ונתן את צלמו ודמותו.
---
הנושאים החמים
