מי מכיר מי יודע שיר באנגלית

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
על שכנים ממוצא שונה שגילו ששרים את אותו ניגון בהברה שונה (ברוך קל עליון)
נראה לי של ברוך לוין (לא בטוחה)
אני צריכה לדעת
מה שם השיר
מי ביצע
ואולי גם את המילם אם יש למישהו

תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לשיר קוראים "ספשכנז".
בוצע ע"י אייבי רוטנברג.
 

קבצים מצורפים

  • 07-Sfashkanaz.mp3
    6.2 MB · צפיות: 140

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 8 9 10
    • נעול
    11K
    • ה
    סקירה “מילאו הארץ וכיבשוה” – המאחז החרדי הראשון \ עו"ד נתן רוזנבלט
  • הויזן יתום //
    • מקור: https://www.jdn.co.il/economy/2501529
    @עו"ד נתן רוזנבלט

    “מילאו הארץ וכיבשוה” – המאחז החרדי הראשון / טור​

    על מאחז חרדי שמעתם? אתמול התקיים מעמד הכנסת ספר תורה למאחז מצפה לאה בו מתגוררות עשרות משפחות חרדיות. עו"ד נתן רוזנבלט על האופק הכלכלי הנשקף ממגורים במקומות דומים​


    בכל יום מתקיימת הכנסת ספר תורה איפשהו, מתפללי בית הכנסת ומשפחת התורם מתרגשים, אך כל יתר המוזמנים לא טורחים להגיע ומבינים שמדובר בסוג של הזמנת כבוד ותו לא, אך ההזמנה שקבלתי בשבוע שעבר הייתה שונה לחלוטין, והחלטתי כי את האירוע הזה לא אפספס בעזר השם.

    ההזמנה סיפרה על מאחז חרדי חדש בשם מצפה לאה שהוקם בהרי בנימין, בהכירי את השטח התלהבתי מאוד, שכן כבר פעמים רבות כתבתי כאן על הפספוס הענק של הציבור החרדי: מתל ציון ועד בית שאן אין שום אחיזה חרדית בחבל הארץ היפהפה, הרגוע, והחשוב ביותר: הכי קרוב.

    כמה מילים על ארץ בנימין למי שלא מכיר (וחבל, במקום לחפש אטרקציות במחוזות חול – קום והתהלך בחלק היפה והטבעי ביותר בארץ): מדובר בנחלת שבט בנימין המתחילה מאמצע הר הבית עד למורדות בקעת הירדן, באמצע יש לנו את הצד המזרחי של מועצת מטה בנימין, עם יישובים וותיקים כמו כוכב השחר (חרד”ל), רימונים (חילוני) ועוד כמה יישובים בינוניים, באמצע כל זה על הר מששת ימי בראשית – הגעתם ליעד ברוכים הבאים.

    אתמול (ראשון) יצאתי לדרך בשעת בין הערביים, עשרים דקות מירושלים (בניכוי פקק קטן שנוצר בגלל ריבוי החוגגים) ואתה כאן, אך מה שחשוב לי להדגיש זה לא רק הקרבה (פחות ממודיעין עילית ובית שמש) אלא בעיקר את השקט והרוגע: החל מקצת אחרי תל ציון לא ראיתי שום כפר ערבי וכמעט גם לא רכבים פלסטינאים, מה שאומר שני דברים: א, אפשר להירגע זה פחות מסוכן מההתנחלויות מעלה עמוס ועמנואל ואפילו ביתר, ודי דומה לגדולה שבהתנחלויות – מודיעין עילית.
    הדבר השני ולא פחות חשוב זה שאין כאן חשש של התגרות באומות מהסיבה הפשוטה שהאומות לא מתגוררים כאן, בניגוד ליישוב מגוריי מודיעין עילית שצמוד לחמישה כפרים פלסטינאים ויש אומרים שנבנה על אדמתם (ובצדק, כי קנו מהם כדין וגם אם לא – לא נורא). כאן אין שום חשש של קרקע ערבית אלא הכל קרקעות מדינה ואין שום שכנים שמפריעים להם.
    בדרך דמיינתי לי איך נראית ההיאחזות: כמה אוהלים משומשים עם נרגילות כפי שניתן לצפות מעוד חומה ומגדל מבורכים של נוער הגבעות המוכרים לי היטב ולברכה. ולכן, כאשר הגעתי לשם הופתעתי עד מאוד לראות שם עשרות מבנים, אמנם לא מחומר ולבנים אלא מאיסכורית ונשמה, אך מבנים בסוג של קבע שעומדים על תילם, ובהם עשרות משפחות (!) וכולם כולם חרדים משלנו בלי שום פשרות.

    וזה מה שמייחד את היישוב הזה מכל קודמיו: כולם כולם כאן מסלתה של השמנה של הציבור החרדי, הגרעין המייסד הוא ברובו מהחסידות האהובה עליי ביותר: הזילברמנים. מזהים אותם עם התפילין והזיק דקדושה בעיניים, אך למעשה התווספו אליהם צדיקים וידידים, אוהבי השם וארצו.
    שר ירושלים ומסורת ישראל לשעבר (ולשעתיד – הלוואי שיסדרו כבר את העניין של הצבא שעולה לנו ביוקר בכל אספקט של החיים וגם בדיור) ר’ מאיר פרוש הגיע גם הוא לשמוח בספר תורה, בתור השר המקורב למתנחלים הוא כבר ראה כמה יישובים חדשים בחיים, אך הוא לא יכל לכבוש את ההפתעה כאשר נחשף פעם ראשונה לפלא הזה של יישוב חרדי שהוקם באתערותא דלתתא. שמחתי להראות לו את הגבעה העתידית ממול שנרכשה כדת וכדין וגם עליה בעזר השם קום תקום היאחזות חרדית, עוד נשמע על עזרתו למקום.
    את ההזמנה שלח לי הרה”ג יואל ברמן, שעוסק כל השנה בייבוא של אברכים מארה”ב לכאן, מאות מהאברכים הללו שאתם מכירים זה בזכותו, זכיתי לסייע לספר ההדרכה הפופולרי שלו באנגלית.


    עכשיו הוא מלווה אותי ואנחנו נכנסים לתוך המבנים, באחד מהם אנו פוגשים אברך שגר שם באופן קבוע ומוחלט (בשלב הנוכחי מטבע הדברים חלק מהאנשים מתגוררים לסירוגין כאן ובמקום אחר ולאט לאט מעבירים הכל לכאן). הוא מספר על בית כנסת פעיל עם כולל אברכים (עוד משהו שמבדיל בין כאן לסובבים) שהוקם עוד לפני המשפחה הראשונה, על הקשיים והאתגרים הגשמיים והלוגיסטיים, עיניו בורקות משמחה ושלי מקנאה כאשר הוא מדבר על הזכות שלו להיות מעשרה ראשונים של המפה החדשה של הקדושה בארץ ישראל. מזכיר לי קצת את ההתלהבות שלי בתור אברך צעיר לפני שלושים שנה ביישוב החדש קרית ספר, אך אין מה להשוות, לנו היה את כל התנאים והמשכנתאות.
    אנחנו שואלים אותו: אינכם חוששים לגור ככה בין ערבים בלי גדר אפילו?

    שימו לב לתשובה הספונטנית כי כאן מגולם כל הסיפור של ההצלחה:

    מתברר כי הרשויות הציעו להם עזרה בהקמת גדר ושמירה, אך הם סרבו משום שאז הם יהיו מוגבלים בכמות המשפחות שאפשר להביא לכאן “ואנחנו לא יודעים כמה ירצו להגיע, המטרה להגיע למאות רבות”.
    ויש סיכוי שזה יקרה, ואולי אפילו אלפים, אין הדבר תלוי אלא בנו.
    מי שאין לו או לילדיו קושי בדיור שירים את היד ויעבור למדור ממול שם יקבל המלצות היכן להשקיע את המיליונים המיותרים, כל אחד מהקוראים יודע עד כמה הקושי הורס את החיים שלנו, בגשמיות וגם קצת ברוחניות: מי שצריך לשלם כל חודש 6000 ₪ שכירות או משכנתא הוא לא בנאדם שיכול לשבת וללמוד, ומי שמשלם כמה כאלו עבור הילדים הוא לא בנאדם שיכול לנשום.

    וכאן, כמה קרוב ככה פשוט, נמצא פתרון אפשרי.

    העלות כאן אפס, הארנונה פעמיים אפס, משכנתא? מה זה בכלל, כאן יושבים כל היום, בתפילין או לא, ועוסקים בתורה נטו, בדיוק כמו תיבת נח של פרשת השבוע: מחוץ יהום המבול, אך כל זה לא נוגע לאוכלי המן שאין להם שום עול בלתי לשם לבדו.
    בשולי הדברים: כרגיל הטור הזה אינו רק פרשנות (בשביל זה יש את הטור היומי) אלא הוא מיועד להביא לתוצאות מעשיות. כל טור כאן עשה משהו למישהו, ולכן מי ששוקל את הדבר הזה שיפנה למייל שלי ויקבל את פרטי אנשי הקשר באישי, חיסיון מובטח וגם ההצלחה בע”ה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: איכא מאן דאמר, דוד פרידמן השני, טורונטיאני ועוד 35 משתמשים38 //
    184 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ז
    זיי גיזונט
    אדרבה אני רוצה לשמוע על ראש ישיבה ששולח לשם בחורים לגור בצורה כזאת
  • 42
    • א
    שיתוף - לביקורת אז והיום
  • אינדה //
    • אז והיום.
    מאת: ש. לוינגר    ​
    שנת ה'תשפ"ו-[ג' אלפים נ"א]

    קרני שמש ראשונות של בוקר בקעו מבין שני עננים לבנים, אני מביט בהן, מתפלא על היופי. הכיפה צונחת מראשי, אני תר אחריה מנסה להבין להיכן צנחה. אני מביט על האדמה, מרים גבה אחת כלפיה מעלה, אחר כך מרים גם את ראשי לשמיים.

    רגע, הכרה נפלה בי. אני מביט לכל עבר, לא מבין. איפה אני? איך הגעתי הנה? מה זה המקום הזה?

    איש מבוגר נושא מקל הליכה עובר לצידי, אני עוצר אותו. "סליחה".

    האיש עוצר מביט אליי. "כן איש צעיר, הזקוק הינך לעזרה?"

    "אכן", למה אני מדבר ככה? ממתי? 'אכן'. "היכן אנחנו?"

    "יהודי אתה? מה שימך?" הביט בי האיש.

    "הינני", מה קורה לי בדיבור? "יהודי אני. אבל אינני מכאן. שמי יואל מנצור". אני שולח יד ללחיצה, כנהוג בדורנו, אולם האיש לא הגיב, הביט בידי במבט מתפלא. "מה שימך?" החזרתי את ידי חזרה.

    "נתנאל בן יגאל משבט בנימין אני", האיש מתקדם אלי מניח את כובד משקלו על כתפי, נעזר בי כמשענת. "היודע אתה כי חג היום להשם?" האיש נראה בעיניי מבוגר הרבה יותר מכפי הנראה לעין. "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום. עלינו להזדרז להגיע להר המוריה, אל בית המקדש".

    היום חג? על איזה חג הוא מדבר?

    "בוא, בוא נערי. נמשיך יחדיו אל מקום השכינה". האיש מושך אותי להתקדם, אני צועד איתו יחד. עולים לכיוון ירושלים – לפי הבנתי.

    אני עדיין לא מבין מה אני עושה באזור ירושלים, איך הגעתי למצב שאני צועד עם איש מוזר בדרך לירושלים, בלי רכב או לכל הפחות האופניים החשמליות שלי.

    למה אין כביש, וכל הדרכים הן דרכי עפר לא סלולים כלל? האם בשנת תשפ"ו הדרך לירושלים חזרה להיות כבימים עברו? האם בית המקדש השלישי נבנה? אם כן מתי?

    מה הדבר האחרון שעשיתי? אני מהרהר בתוכי, מנסה להיזכר מה היו הרגעים האחרונים שחקוקים בזכרוני.

    רגע! הייתי בשיעור של ר' אליהו פרידמן. אני מישיבת זכרון אברהם בבני ברק!!! אז איך הגעתי הנה? ומה קרה לדיבור שלי? מדוע אני מדבר בשפה מוזרה, כאילו בלעתי חמישה חומשי תורה.

    "נו, נערי. תכף מכריז הכהן הגדול על השעיר להשם". מזרז אותי האיש. אני מתקדם מהר יותר.

    שערי חומות ירושלים נגלות מול עיניי. גדולות, יפות. לרגע לא שיערתי שכך היא, ירושלים. שנה שעברה ביקרתי בעליות האלו, משום מה הן לא היו גבוהות כל כך כמו עכשיו, וגם הדרך הייתה סלולה בכביש אספלט, ובכניסה לעיר אין חומות ענק. מה קורה פה?

    "הגד נא לי בבקשה, באיזו שנה אנחנו נמצאים?" דיבורי השתרבב חלק מן התקופה וחלק מהעתיד – כך אני מבין.

    האיש נשען על חומות העיר. "השנה היא השנה העשרים ושבע למולכו של המלך חזקיה".

    מה??? שנת מה? למולכו של מי? מה הולך כאן? נכנסתי למכונת זמן, בטעות? אבל עדיין לא המציאו מכונה כזאת! מה הולך כאן?!

    "מה לך כי חדלת ללכת? אין פנאי להתמהמה הנה השומע הינך? זהו קולו של סגן הכהנים".

    קולו בס חזק נשמע מהמשך הדרך, אני מאמין לאיש שמדובר בסגן הכהנים. השמש כמעט מגיעה לאמצע השמיים, העננים כבר אינם לצידה, החום יוקד. אני מזיע בכל חלקי גופי.

    ראשי סחרחר עלי, אינני מצליח להבין מה אירע, איך הגעתי לתקופה הזאת? מה קרה לדיבור שלי? מי האיש הזה שמוליך אותי לאזור המוזר הזה שנקרא ירושלים? מה קרה להוריי? היכן היא משפחתי? האם ראש הישיבה שם לב שנעלמתי? לאיזו מכונת זמן נשאבתי?

    אני מתחיל לרוץ עוקף את האיש, נכנס פנימה אל העיר.

    אין אנשים, אף אחד, המקום כאילו שומם.

    "היכן הם כולם?" אני מתחיל להשתגע מהדיבור הזה! האיש מורא לי להתקדם. אני מציית מתקדם אל פנים העיר. ולמחזה שראו עיניי לא ציפיתי.

    המון אנשים צובאים את העיר העתיקה לבושים לבן, נראים כמלאכי עליון. אני מביט בפלא הזה בעיניים פעורות, הייתכן!!! יום כיפור היום!!! חלחלה עוברת בי.

    מעולם לא רעדתי ביום כיפור. בכל עשרים שנותיי לא הרגשתי צמרמורת מהיום הזה. והנה לראשונה משהו בי מתחלחל.

    האם זה קשור לתקופה בה אני נמצא? אולי זה בגלל שגם דיבורי השתנה מעט? יכול להיות שגם הרגשות השתנו בי?

    שני זרים נצמדים אלי, עומדים קרוב מוחצים אותי מעט, אני מסתכל על לבושי, ונדהם. מהיכן הגיע הבגד הזה שאני לובש? ממתי אני לובש מן חלוק לבן כזה? הסחרחורת בראשי ממשיכה לחוג, הצמרמורת מטפסת במעלי גווי. רגלי חשבו להיכשל, אולם אני תופס אותם בכוח לבל יקרסו האחת אל חברתה.

    קול רעש גדול בקהל, סגן הכהנים כיבד אל הבמה את המלך חזקיה. אני לא מצליח לראות אותו אבל כן שומע את קולו. וקולו משרה בי איזו שהיא נחמה, רוגע. אני מרגיש בטוח. המלך הזמין אל הבמה את הנביא ישעיה, חמיו. קולו המיס את ליבי.

    לא הבנתי מה קורה לי.

    או שהשתגעתי, או שאני חולם. זה לא יתכן! לא הגיוני בשום צורה!!! אין מצב שחזרתי בזמן! אני לא מאמין שאני בתקופה הזאת.

    הרגשתי שזו הייתה אחת השנים הטובות שהיו לנו בתור עם, אחרי שלמה המלך.

    אומנם הכרתי את המשך הסיפור, אבל זה לא הפריע לי בחוויה.

    הנביא סיים את דבריו. אני רציתי יותר, השתוקקי להיות חלק מהמעמד. התקדמתי, דחפתי אנשים, אני רוצה לראות, להבין, להשכיל. אני צמא לדברי התורה המתוקים שנאמרו כת. מעולם לא שמעתי חידושים מעין אלו. ואני נחשב לעילוי בישיבה שלנו.

    הגעתי! אני מאושר. עומד במקום המשקיף על הבמה הגדולה. אני שוטף את עיניי בכל מה שמסביב. והלב שלי צונח באחת. רגליי אינן מתפקדות, אני נתמך בשני אנשים שעמדו לצידי, כמעט נופל.

    הייתכן!!!

    בית המקדש נמצא מול עיניי!!!

    בית המקדש הראשון!!!

    הזהב, ההוד, הפאר, החן, אור מוזר בוקע ממנו. אור שמאיר כעין השמש. לראשונה אני מבין את משמעות המילים ירושלים אורו של עולם. אם בית המקדש מאיר בכזה אור, ודאי שירושלים תאיר את כל העולם.

    הלב שלי דופק בעוצמה, המוח קולט כל פרט. אני חושב לרגע אחד על המשפחה, על החברים, כמה הם מפסידים. כבר לא אכפת לי איך הגעתי הנה, לא אכפת לי מה התאריך, מה השעה, ומי כל האנשים שעומדים מסביבי.

    בית המקדש עומד על תילו, והוא מול עיניי.

    מה זכיתי? למה דווקא אני? אני מדחיק את המחשבות האלו אחורה אל ירכתי התודעה, אני חייב עכשיו להתרכז. מה הוא אומר הכהן, אני בקושי שומע אותו. אני מרגיע את גופי המשתולל מהלם, ומקשיב בקשב לדברי הכהן, מסכת יומא מתחילה להתעורר בראשי.

    הכהן הגדול עמד באמצע מולו הקלפי, לצידו שני שעירי עיזים עומדים אינם זזים, כמו ממתינים לגזר דינם. ובצד עומדים סגנו וראש בית אב.

    הס הושלך בקהל, כולם ממתינים למוצא פיו של הסגן, אף אחד לא רוצה שהראש בית אב יפתח את פיו ראשון. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו...

    קולו של הכהן הגדול מהדהד בקול "להשם חטאת". אחד מהשמות המפורשים נאמרו מפיו, אבל לא הצלחתי להבין דבר. קולו חזק, מעביר בי צמרמורת.

    ואני ביחד עם כל הקהל צעקתי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל שלמדתי את המסכת הזו, אחרת לא הייתי יודע מה להגיד.

    ידיו של הכהן הוכנסו לקלפי ויצאו מהן במהירות. שני גורלות. שני שעירים. בכל יד גורל אחר. אחד להשם ואחד לעזאזל.

    הסגן הרעים בקולו. "אישי כהן גדול הגבה ימינך", שמחה נשמעה בקהל.

    חוט צמר אדום נקשר על רגלו השמאלית של השעיר לעזאזל, והוא נלקח לפינה צדדית, ממתין לתחילת הגזרה שנפלה עליו.

    בית המקדש כאן! אני לא מאמין! הוא נראה בדיוק כמו בציורים רק מואר וזוהר יותר.

    אחר כך נעמד הכהן הגדול מול השעיר העומד להישחט וקשר לו לשון של זהורית על צווארו, הניח עליו את שתי ידיו והתוודה.

    פתאום הבנתי מה זה ווידוי?! לא כמו שעשיתי עד היום, אגרפתי את יד ימיני והיכיתי במהירות על לוח ליבי, מנסה להספיק לסיים את הווידוי הארוך לפני החזן. לפתע הבנתי. כך זה צריך להראות!!!

    "אנא השם", קולו של הכהן דומע, עיניו זולגות דמעות. תחינה בקעה מגרונו. "עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך... אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך..."

    מעיניי גולשות דמעות. התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם. הבנתי איך אמור להראות יום כיפור רגיל. נזכרתי פתאום בכל סיפורי המשגיחים על אלול, שפעם בדורות עברו כשהיה מגיע אלול היו נכנסים אנשים לפחד, חרדה, מזדעזעים אמות סיפי הלב. כעת הבנתי במה מדובר! הלב שלי בקושי מצליח להחיל את שעיניי רואות.

    הכהן סיים ושוב כולנו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". המילים האלו קיבלו משמעות מחודשת. כל הפאר, ההדר, ההוד, האור שבוקע מהמקדש, מתגמד ליד המלכת השם יתברך. זאת מן הרגשה כזאת שרק מי שנמצא במעמד הזה יכול להבין את זה.

    הקרבן להשם נשחט, הכהן הגדול נכנס פנימה, ויצא. כהני עזר מיהרו את המלאכה, עוזרים במה שיכלו.

    אחר כל זה ניגש הכהן הגדול והניח ידו על שעיר לעזאזל. והתוודה את עוונות בית ישראל. צמרמורת שבה וניערה את חושיי, מטלטלת אותי חזק. אני יואל מנצור הקטן מישיבת 'זכרון אברהם' בבני ברק משנת ה' אלפים תשפ"ו עומד ורואה את סדר העבודה. אותו סדר עבודה הנאמר מפי החזן כל תפילת מוסף של יום כיפור.

    אני לא מבין מה זכיתי שהגעתי למעמד הזה? על מה העניק לי השם יתברך את הזכות הזו לחזור אחורה בזמן? אני צובט את עצמי, לראות שזה לא חלום, וזה לא. אני עומד ושומע את הכהן הגדול בוכה ומתוודה.

    "אנא השם, עוו, פשעו, חטאו לפניך עמך בית ישראל". ואני בוכה יחד איתו. "כי ביום הזה יכפר עליכם..." שם השם המפורש בקע מגרונו של הכהן הגדול.

    ואנחנו שעמדנו עד עכשיו צפופים, משתחווים על הארץ, וכל הצפיפות שהייתה לא הורגשה יותר, כאילו הקרקע התרחבה, גדל השטח. "ברוך שם כבוד מלכותו..." אנחנו צועקים בשלישית, פנינו טוחות בקרקע.

    הכהן הגדול מסר את השעיר לעזאזל למי שמוליכו. והוא נילקח לבית שילוחו. רציתי ללכת אחרי השעיר, להבין מה יהיה גורלו, איזה אדם לוקח אותו, ואיך נראה כל התהליך. אולם יצרי תקף אותי להישאר, להביט. היופי היה מהפנט.

    ספר תורה נפתח, הכהן הגדול החל קורא בו בפרשת אחרי מות. אבל הראש שלי כבר לא שם. אני משקיף על בית המקדש לא מאמין, אוחז את לוח ליבי. מה הולך כאן?

    שמעתי את המלך חזקיה, את הנביא ישעיה, ראיתי את טקס סדר העבודה, עכשיו הכהן הגדול קורא בספר התורה שלו!!! מה עוד? הלב שלי דופק בעוצמה, אני מנסה לייצב אותו. הסחרחורות לא מפסיקות. הרעד ברגליי תוקף שוב. אני רואה שחור, ההכרה מתעמעמת לי.

    שקט. אני שומע שקט. כאילו אני כבר לא קיים.

    אולי אני כבר לא...

    .....​

    ישיבת 'זכרון אברהם' תשפ"ו

    "יואל מנצור, אפשר לדעת מה נראה לך שאתה עושה?" אני שומע קול מוזר, נעים ובו בזמן תקיף. הרב אליהו פרידמן? מה הוא רוצה? גם הוא הגיע אל העבר?

    אני פוקח עיניים, מנגב את שפתיי מריר שינה. איפה אני עכשיו? איך הגעתי הנה? איך חזרתי להווה?

    "אני לא מבין איך נרדמת בשיעור?" הרב מביט בי במבט חם, אוהב. זקנו הלבן מדגדג אותי. אני מתרומם בבהלה, ומתיישב מיד.

    מה זה? איפה כל האנשים שמחצו אותי לפני רגע? איפה הכהן הגדול? המלך חזקיה? הנביא ישעיה? איפה כולם? מי החזיר אותי בזמן? רגע, רציתי להיות עד סוף שמיני עצרת. רציתי לראות את שמחת בית השואבה!!! רציתי להיות ברגל!!!

    התחלתי לבכות.

    "לא יואל אני לא התכוונתי...". הרב פרידמן התיישב לצידי מניח עלי יד. "בסך הכל רציתי להגיד לך שהפסדת את הסוגייה היפה ביותר במסכת יומא, זאת הסוגיה המרגשת ביותר".

    "באיזו סוגיה מדובר?" אני נעמד שוב, מניח את שתי ידיי על מצחי. הסחרחורות אבדו, כאב הלב איננו, אני עומד על הרגליים, הראייה לא מטושטשת. מה קורה כאן?

    "אני כמובן מדבר על סדר העבודה, היום התעמקנו בנושא הזה".

    חיוך מאושר על פניי, אני מרגיש אותו. "כבר הייתי שם. לא הפסדתי דבר". אם כבר ההיפך הפסדתם אתם שלא באתם איתי!!!

    "היית שם? אני לא מבין, איך?" הרב אליהו נעמד גם הוא תופס את מבטי. "על מה אתה מדבר, צדיק?"

    "הייתי שם. ראיתי הכל. את סדר העבודה, את הכהן, את הנביא ישעיה, את המלך חזקיה. הכל".

    "מתי?"

    "עכשיו. חזרתי בזמן!!!".

    "אני מבין", חייך לעברי הרב פרידמן. "אתה יודע השיעור היה משהו כמו ארבעים דקות, בכל הארבעים דקות האלו ישנת פה. זה הפריע לי כל מהלך השיעור. כאב לי על העילוי של 'זכרון אברהם' שישן בשיעור כל כך מרתק".

    "אז מה בעצם זה אומר... שלא... זזתי מפה בעצם?"

    "לא. היית כאן כל הזמן. וישנת", צחקוק קל בקע מגרונו של ראש הישיבה. "אתה בעצם האזנת לדברים שלי וחלמת אותם. וככה הייתי מצפה מעילוי שכל ראשו בתורה, שגם שהוא ישן, יקשיב ויחלום דברי תורה". הרב פרידמן העניק לי חיבוק אוהב.

    .....​

    יום כיפור הגיע, ואני יודע!

    השנה לא תהיה כמו שנה שעברה. יום כיפור הזה אני לא אעשה ווידוי במהירות, הפעם לא אנסה להספיק את החזן, השנה אני מתכוון להתפלל כמו הייתי אני יחידי בעולם.

    השנה אדבר עם השם כאילו אני אדם הראשון בשעתו. כמו הייתי אני אדם הראשון. אין איש מלבדי. אהיה בבית המדרש בישיבה, התפלל במניין, אבל לא אהיה מקובע לחזן, אבכה, אתחנן, אבקש, הכל. כיחידי בעולם.

    זה לא עוד יום כיפור רגיל.

    אומנם חלמתי את יום הכיפורים בבית המקדש. אבל הייתי שם! אני יודע את זה! הרגשתי את זה בעצמות, בליבי, בכל תא בגופי.

    זה יום כיפור אחר לגמרי. זה היום כיפור!!!

    בעזרת השם אני משוחרר יותר, מרוגש יותר. מרגיש את יום כיפור כמו הייתי מזדעזע מאלול בדורות עברו.

    אני יודע איך הכהן הגדול הרגיש כשהתוודה, ראיתי אותו. כעת אני יודע איך ווידוי אמור להראות. זו לא עוד דפיקת אגרוף על החזה. זה זעזוע הלב, שבירת חומות הגנה, ניקוי המידות. אלו לא סתם מילים שכתובים שחור על גבי לבן, אלו געגועים.

    כשאמרתי עד היום 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרגשתי שאני אומר, מצטער, וזהו. היום אני מבין לא כך. אני לא אומר את המילים האלו רק כדי לכפר על חטאיי, אלא כדי להתקרב אל השם, יש בי געגוע אליו, ורק עוונותי הרחיקו אותי ממנו.

    הווידוי הזה יוצר קירבה!

    הבנתי את זה כשהבטתי בפניו של הכהן הגדול, כשאמר "אנא השם". זה לא היה 'אנא' של בקשה, זה 'אנא' של תחינה, והדמעות היו געגוע מהול בצער, בחרטה.

    אז כן. אני עומד מול ארון הקודש עכשיו, שומע כל נדריי.

    ויודע בוודאות גמורה.

    יום הכיפורים הזה, יהיה שונה.

    יהיה אחר!


    - סוף -
    ​
    בתקווה שגם לנו יהיה יום כיפור אחר. שנבין את המעלה של היום הזה. ונרגיש את הקרבה הנקייה לריבונו של עולם.
    שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!         ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביתר ירושלמי, אבטיח מעוך, yes I am ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינדה
    אשמח לתגובות!!!
    הצטרפות לקהילת מוזיקה
    הצטרפות לקהילת סאונד והפקות אולפן
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה