הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לא כתבתי מלא זמן
@אבימי כבר כועס עלי, כמעט לא מדבר איתי.
אתמול אמרתי אתה חייב להתיישב לכתוב, לפני שתתנוון.
לא ידעתי מה ועל מה, התחלתי, ומאחר וכידוע בחלק העלילתי אני חלש.
אבקש מכם ידידי, המשיכוני פרק ב.
אחת וחצי אחר חצות, אחרוני המתמידים כבר פרשו מהסטנדר, בית המדרש כמעט ריק, נורה צהובה ישנה זורקת אלומת אור בכניסה לחדר האוכל, אחרוני הליצנים פינו את קרנות הזווית ורק חתול בודד חצה בנחת את הרחבה.
שמואל חוזר מחתונה של בן דוד בגן אירועים מרוחק ראשו קצת מסוחרר אין הוא רגיל להאריך את הימים לשעות מאוחרות כל כך, שלושה טרמפים מאחוריו וכמה כוסיות של ויסקי, וכל חפצו להביט אל החלום מהכרית.
הוא מביט כה וכה, מציץ לבית המדרש שתיים מהמתמידים עדיין רכונים על הסטנדרים ועוד אחד מהצ'יקאבערס' ליד הארון מעיין.
הוא עובר דרך חדר האוכל השמם אולי נשאר שם איזה בסקוויט לפני שהוא נרדם, קצת חלב בכד שידע ימים וריחות טובים יותר והוא מזהה דרך החלון תנועה חשודה במסדרון הפנימיה.
הוא מביט לשם, לא זז, קופא על עומדו אבל גלגלי המוח רצים בטירוף, זה לא מישהו משלנו, מה הוא עושה כאן?
הוא רואה, זו לא פיג'מה זה לא ביגוד שלנו, גם התנועות, הוא בודק שוב, ורואה בכניסה עוד אחד, מתצפת. נראה שהוא בקשר עין עם ההוא שבמסדרון, איך הם לא זיהו אותו כשהוא נכנס? איך הוא לא שם לב אליהם? כנראה לא מכירים מספיק טוב את כל הכניסות, הוא לא מספיק לחשוב הרבה, ושומע רחש מאחוריו, ליבו נלפת הוא חושש, ושומע לחש, שמואל זה אני, אל תדאג, אבל מה אנחנו עושים, אין לי אומץ לזוז, אני כבר כמה דקות רואה אותם מסתובבים כאן ואף אחד לא שם לב.
שמואל שהפחד העלה אצלו את האדרנלין למוח, קיבל קצת ביטחון בשל החבר שלצידו, ובלי לחשוב הרבה, רץ בטירוף לתוך פנימיה סגר את הדלת הראשית מאחוריו וצרח: 'גנאאאאאאב' 'גנב בקומה שתיים', 'גנאאאאב'.
הבחור שהיה מאחוריו רץ למדרגות החירום וטרק את הדלת שם, ותוך שנייה שעטו עשרות לובשי פיג'מות שהכרית עוד על הפרצוף שלהם ברחבי הפנימיה, איפה הוא?
וכמו בתיאורו העסיסי של רבי אלתר כולם הצביע לשם ולשם בוקה ומבלוקה.
מספר נערים רצו למדרגת החירום, חלקם חזרו לבשר שהם ראו מישהו קופץ מחדר מאתיים ושש, אלא שחדר מאתיים ושש היה נעול, אף אחד כנראה לא התעורר שם, אף אחד לא יצא משם.
הדפיקות הנמרצות על הדלת לא הובילו לשום תוצאה ותולי הזריז כבר התפלח דרך חלון השירותים לתוך מאתיים ושש, כשכמעט כל הישיבה מסביב מצפה במתח שיפתח את הדלת מבפנים.
ומה שהוא ראה שם...
@אבימי כבר כועס עלי, כמעט לא מדבר איתי.
אתמול אמרתי אתה חייב להתיישב לכתוב, לפני שתתנוון.
לא ידעתי מה ועל מה, התחלתי, ומאחר וכידוע בחלק העלילתי אני חלש.
אבקש מכם ידידי, המשיכוני פרק ב.
אחת וחצי אחר חצות, אחרוני המתמידים כבר פרשו מהסטנדר, בית המדרש כמעט ריק, נורה צהובה ישנה זורקת אלומת אור בכניסה לחדר האוכל, אחרוני הליצנים פינו את קרנות הזווית ורק חתול בודד חצה בנחת את הרחבה.
שמואל חוזר מחתונה של בן דוד בגן אירועים מרוחק ראשו קצת מסוחרר אין הוא רגיל להאריך את הימים לשעות מאוחרות כל כך, שלושה טרמפים מאחוריו וכמה כוסיות של ויסקי, וכל חפצו להביט אל החלום מהכרית.
הוא מביט כה וכה, מציץ לבית המדרש שתיים מהמתמידים עדיין רכונים על הסטנדרים ועוד אחד מהצ'יקאבערס' ליד הארון מעיין.
הוא עובר דרך חדר האוכל השמם אולי נשאר שם איזה בסקוויט לפני שהוא נרדם, קצת חלב בכד שידע ימים וריחות טובים יותר והוא מזהה דרך החלון תנועה חשודה במסדרון הפנימיה.
הוא מביט לשם, לא זז, קופא על עומדו אבל גלגלי המוח רצים בטירוף, זה לא מישהו משלנו, מה הוא עושה כאן?
הוא רואה, זו לא פיג'מה זה לא ביגוד שלנו, גם התנועות, הוא בודק שוב, ורואה בכניסה עוד אחד, מתצפת. נראה שהוא בקשר עין עם ההוא שבמסדרון, איך הם לא זיהו אותו כשהוא נכנס? איך הוא לא שם לב אליהם? כנראה לא מכירים מספיק טוב את כל הכניסות, הוא לא מספיק לחשוב הרבה, ושומע רחש מאחוריו, ליבו נלפת הוא חושש, ושומע לחש, שמואל זה אני, אל תדאג, אבל מה אנחנו עושים, אין לי אומץ לזוז, אני כבר כמה דקות רואה אותם מסתובבים כאן ואף אחד לא שם לב.
שמואל שהפחד העלה אצלו את האדרנלין למוח, קיבל קצת ביטחון בשל החבר שלצידו, ובלי לחשוב הרבה, רץ בטירוף לתוך פנימיה סגר את הדלת הראשית מאחוריו וצרח: 'גנאאאאאאב' 'גנב בקומה שתיים', 'גנאאאאב'.
הבחור שהיה מאחוריו רץ למדרגות החירום וטרק את הדלת שם, ותוך שנייה שעטו עשרות לובשי פיג'מות שהכרית עוד על הפרצוף שלהם ברחבי הפנימיה, איפה הוא?
וכמו בתיאורו העסיסי של רבי אלתר כולם הצביע לשם ולשם בוקה ומבלוקה.
מספר נערים רצו למדרגת החירום, חלקם חזרו לבשר שהם ראו מישהו קופץ מחדר מאתיים ושש, אלא שחדר מאתיים ושש היה נעול, אף אחד כנראה לא התעורר שם, אף אחד לא יצא משם.
הדפיקות הנמרצות על הדלת לא הובילו לשום תוצאה ותולי הזריז כבר התפלח דרך חלון השירותים לתוך מאתיים ושש, כשכמעט כל הישיבה מסביב מצפה במתח שיפתח את הדלת מבפנים.
ומה שהוא ראה שם...
נערך לאחרונה ב:
