הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
[USER = 70505] [USER = 70505]@מניפסט [/USER] [/USER]
משנה - אבות - רמב"ם
פרק ד - משנה ד
והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא 'מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך אמר לי יום שאני הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון אני באמת צריך שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם ושולחן. ואנשי. בעיניו ונבזה מה שאומר שפלפל בעיניו מאד עד שגלה הערך והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למשהו כללי וההתעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרפואה נפשית והינו ספצ"ת. הגאוה:
מנורת המאור
וְכָתַב הָרַמְבַּ''ם בְּפֵרוּשׁ פִּרְקֵי אָבוֹת (פרק ד, משנה ד), שֶׁרָאָה בְּסֵפֶר מִסִּפְרֵי הַמִּדוֹת, שֶׁשָּׁאֲלוּ לְאֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים: אֵי זֶה יוֹם שֶׁשָּׁמַחְתָּ בּוֹ מִכָּל יָמֶיךָ? וְאָמַר: יוֹם שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ בִּסְפִינָה וְהָיָה מְקוֹמִי בִּפְחוּת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּסְּפִינָה, בֵּין חֲבִילוֹת הַבְּגָדִים. וְהָיוּ בַּסְּפִינָא סוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי מָמוֹן. וַאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב בִּמְקוֹמִי וְאֶחָד מֵאנְשֵׁי הַסְּפִינָא קָם לְהַשְׁתִּין. וְהָיִיתִי בְעֵינָיו נָקַל וְנִבְזֶה, עַד שֶׁגִּלָּה עֶרְוָתוֹ וְהִשְׁתִּין עָלַי. וְתָמַהְתִּי מֵהִתְחַזֵּק תְּכוּנַת הָעַזּוּת בְנַפְשׁוֹ. וְחַי הַשֵּׁם לֹא דָאֲבָה נַפְשִׁי לְמַעֲשֵׂהוּ כְּלָל וְלֹא הִתְעוֹרֵר מִמֶּנָּה לִי רוּחַ הַכַּעַס וְשָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יַכְאִיבֵנִי בִזּוּי הַסּוֹחֵר הַהוּא וְלֹא הִרְגִּישָׁה נַפְשִׁי אֵלָיו.
וְאִם זֶה אֵרַע לְאֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים שֶׁבַּגּוֹיִים, מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבוֹדָם וַהֲדָרָם הוּא לֶאֱחֹז תַּכְלִית שִׁפְלוּת הָרוּחַ בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. וּבָזֶה יִזְכּוּ לְכָל הָדָר וְכָבוֹד וְעִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
וגם הביא את המעשה הזה חובת הלבבות
משנה - אבות - רמב"ם
פרק ד - משנה ד
והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא 'מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך אמר לי יום שאני הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון אני באמת צריך שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם ושולחן. ואנשי. בעיניו ונבזה מה שאומר שפלפל בעיניו מאד עד שגלה הערך והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למשהו כללי וההתעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרפואה נפשית והינו ספצ"ת. הגאוה:
מנורת המאור
וְכָתַב הָרַמְבַּ''ם בְּפֵרוּשׁ פִּרְקֵי אָבוֹת (פרק ד, משנה ד), שֶׁרָאָה בְּסֵפֶר מִסִּפְרֵי הַמִּדוֹת, שֶׁשָּׁאֲלוּ לְאֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים: אֵי זֶה יוֹם שֶׁשָּׁמַחְתָּ בּוֹ מִכָּל יָמֶיךָ? וְאָמַר: יוֹם שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ בִּסְפִינָה וְהָיָה מְקוֹמִי בִּפְחוּת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּסְּפִינָה, בֵּין חֲבִילוֹת הַבְּגָדִים. וְהָיוּ בַּסְּפִינָא סוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי מָמוֹן. וַאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב בִּמְקוֹמִי וְאֶחָד מֵאנְשֵׁי הַסְּפִינָא קָם לְהַשְׁתִּין. וְהָיִיתִי בְעֵינָיו נָקַל וְנִבְזֶה, עַד שֶׁגִּלָּה עֶרְוָתוֹ וְהִשְׁתִּין עָלַי. וְתָמַהְתִּי מֵהִתְחַזֵּק תְּכוּנַת הָעַזּוּת בְנַפְשׁוֹ. וְחַי הַשֵּׁם לֹא דָאֲבָה נַפְשִׁי לְמַעֲשֵׂהוּ כְּלָל וְלֹא הִתְעוֹרֵר מִמֶּנָּה לִי רוּחַ הַכַּעַס וְשָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יַכְאִיבֵנִי בִזּוּי הַסּוֹחֵר הַהוּא וְלֹא הִרְגִּישָׁה נַפְשִׁי אֵלָיו.
וְאִם זֶה אֵרַע לְאֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים שֶׁבַּגּוֹיִים, מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבוֹדָם וַהֲדָרָם הוּא לֶאֱחֹז תַּכְלִית שִׁפְלוּת הָרוּחַ בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. וּבָזֶה יִזְכּוּ לְכָל הָדָר וְכָבוֹד וְעִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
וגם הביא את המעשה הזה חובת הלבבות
נערך לאחרונה ב:
