מכה שכתובה בתורה

  • הוסף לסימניות
  • #21
זה באמת מכה איומה!
בן השנתים שלי שהתחיל גנון חדש השנה כבר 3 פעמים הביא יצורים זוחלים על הראש! נס שהשיער בלונדיני ואפשר לראות אותם מיד,
שנה אחת מטורפת שהבת שלי לא גמרה עם הספור כל הזמן חזרה מהגן עם סחורה, הגננת חילקה פתקים ודרשה שיתוף פעולה מלא שכולן תטפלנה ביום אחד, האמת היה הקלה אבל אחרי שבועים שלוש הכל חזר... יש אמהות שלא מבינות כמה זה נורא ומרימות ידים.
זה כפרת עוונות אמיתית וגזל זמן משווע!!
שמפו עם רוזמרין לא דגדג אצלינו כלל
היה כתוב לחפוף עם מרגרינה בפטנט רשום, ניסיתי חיכינו שעה עם המרגרינה על הראש ואח"כ בקבוק שמפו כמעט שלם להוציא אותה... ולא עזר שרדו כינים חיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
חשבתי שתמלצנה כאן על הדרין,n כינים ועוד כמה תכשירים ,אני מבינה שזה לא עוזר?
משום מה מאז שהתחלתי להשתמש במרכך סרקל עם רוזמרין של דר פישר פחתו הכינים באופן דרסטי,
מה שכן הכינים באות בגלים ממש כמו מדוזות והיתוש האסיאתי...
לפעמים עוברים שבועיים שקטים בלי שום כינה על המסרק ולפעמים יש תקופות שמתחיל גם לי לגרד...ובכל העברת מסרק לילדות יוצאים עשרות צאצאים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כאמא לארבע בנות בלונדניות שנדבקות נוראווותת אישית אני טוענת שאמא שלא דואגת לביתה היא רעה כלפי ביתה וכלפי כל הסובבים אותה,אני ממש נואשת כל ערב אצלינו מתקלחים ומסרקים אבל....השכנות החברות לא כולן עושות כמונו,
סתם לתפארת הישראליות מכירה משפחה מלוס אנג'לס שהייתה בחופש בארצנו הקטנה,הילדים לא יכלו לחזור ללימודים עד שלא הביאו פתק מבודקת מוסמכת שנבדקו אצלה,חבל שאצלינו זה לא כך
אני פניתי לאחות טיפת חלב אצלינו שתעזור לי בנושא והיא ענתה לי שאסור לה חוקית.
קניתי לאחרונה חומר בשם"הדרין ואנס"בבית מרקחת השתמשתי איתו רק לאחת ובינתים שקט אצלה,
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י רחל1;n5102530:
קמומילו מכסח כינים - שמעתי מכמה שעבד פלאים אצלם (אצלי ניסיתי רק פעם אחת כשהיתה מכה רצינית)

גם אני ממליצה על קמומילו. מרחיק כינים לפחות לשבועיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
הדרין עבד אצלנו מעולה.
הן בחיסול והן במניעת הדבקה- בגלל שהוא גורם לשער מחליק כ"כ שכינים לא מצליחות להתפס בו.
מישהי אמרה לי שהכינים פיתחו עמידות לחומר. אבל זה מוזר לי. כי החומר מייבש אותן למוות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
הדבר היחיד שעוזר אצלי לבת זה סירוק יומיומי (ואגב, אסי 2000 עבה מדי לשיער הדק של הילדים שלי), ופעם בכמה זמן הדרין. יש לי בנים שמשום מה נפטרו מהעונש הזה, ומדי פעם אני בודקת להם את הראש לראות שלא נדבקו. דווקא הבלונדיני מביניהם הוא זה שנדבק בגן. מצאתי אצלו כינים בלונדיניות (כלומר, בהירות - שקופות, סליחה על הפירוט), אז מי שחושבת שקל לזהות כינים בראש בהיר, כדאי שתבדוק מה קורה בראש הזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
N כינים מוצר מעולה. לילה אחד ונגמר הסיפור. אבל רק של הכינים החיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כשיש הידבקות באוויר, אני מסרקת יום כן ויום לא.
מה שקורה זה שהילד נדבק, ויש לו כינים שכבר הסםיקו להוליד ביצים.
בסירוק הכינים יוצאות אבל הביצים עדין על הראש ממתינות בסבלנות לבקיעה.
וכך יו לאחר מכן אני מסרקת ורואה שאין כינים והכל סבבה.
ורק יום למחרת הילדה מתחילה לגרד..
ככה אני מחכה יום, וביום הבא מיד מוציאה.
תמיד כשהיתה הידבקות וסירקתי יומיים בהפסקה של יום- הכינים נגמרו בלי מאמצי על.
בסירוק רגיל כשהילד באמצע לקרוא ואני רק מצווה עליו לא להוריד מדי את הראש..
מה שכן, אני חופפת רק עם מרכך הוואי לילדים בצבע כתום.
הוא מכיל רוזמרין, ואחרי חפיפה השיער מחליק נח ורך לסירוק.
גם הריח שלו מעולה ומזכיר לי נשכחות מילדותי..
לפעמים אני מחפשת אותו זמן מה בחנות כי הוא נסתר מעין כל אדם,
אבל שווה לי להשקיע מאמצים על כך..

תכלס, אתמול סירקתי אחת מהילדות שביקשה שאסרק אותה כי יש לה כינים,
ואצל השניה לא מצאתי בכלל!
היום לא סירקתי אותן, ובע"ה מחר אסרק את הזו שנדבקה כדי לוודא שהיא נקיה לחלוטין.


ככה גם אני לא משקיעה אנרגיה מאומצת שמייאשת אותי, וגם הן מבקשות שאסרק,
ואני כל הזמן אומרת להם שהדבר שאני הכי לא אוהבת זה לסרק כינים,
אבל אני עושה את זה כי הן חשובות לי ואני לא רוצה שתהיינה מסכנות ותסבולנה.
וככה כולנו סובלות בדומיה ומשתדלות לא להתלונן..
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
שמעתי משהו מעניין,
ושמתי לב שאצל הבנות שלי זה ממש נכון:
כשההמוגלובין נמוך, הילדה נדבקת!
בתקופות שההמוגלובין היה גבוה - לא הייתי צריכה לסרק, ולא הייתה שום כינה, וכן להפך :(
שימו לב שההדבקות הכי גבוהה היא בתשעת הימים (לא אוכלים בשרי) / תקופות של לידה וכו' שאז התזונה פחות טובה
בדוק ומנוסה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
היה פה בפרוג רעיון הזוי וקצת... (תמשיכו לבד אחרי שתשמעו:rolleyes:) אבל מה, הוא עבד - ובגדול!
אז ככה:
לחפוף את הראש היטב עם: שמנת חמוצה. כן הגביע הזה של תנובה או של טרה שעולה כמה שקלים....
ואחר כך לסרק עם מסרק כינים טוב (אני אישית השתמשתי באסי 2000).
אחרי שבוע חזרתי שוב על הסירוק - וזהו!
יש לציין שאני מאז מתיזה כל יום על השערות מתיר קשרים של סרקל (מיכל עם מדבקה כתומה) יש לזה ריח נעים וזה עם רוזמרין...
בלי עין הרע - מאז שקט בגזרה!
שווה לנסות!

(כמובן שאחרי זה צריך לחפוף טוב עם שמפו ריחני כמה פעמים כדי להוציא את הריח.
אני שמתי את הילדה באמבטיה, והיא שיחקה משחקי מים להנאתה עד שעברה חצי שעה...
בעלי סיפר לה שזה משחה מיוחדת להוצאת הגו'קים... ילדה בת 4... :p)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
בעלי שיער עדין התכשירים קוטלים את השערות יחד עם הכינים.
מנסיון מר.

ואסי 2000 טוב בשיער ארוך\ עבה.
לשערות עדינות המסרק הכי טוב זה הכחול הפשוט ב-9 ש"ח בכל בהית מרקחת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

פרק ד

הידיעה הנרעשת פגעה בה עד עמקי נשמתה. הם, שהיו מבחינתה סמל ודוגמה, הצליחו להרחיב את הסדק של הגאווה הציונית לא במעט ויצרו את שאלת השאלות: מהי בדיוק הזהות היהודית?

גופה הרפוי נחת אט אט על הקרקע הסלעית. ידיה מוללו את האבנים והחול גלש מבין אצבעותיה. לפתע נתקלו ידיה בפיסת אבן מתכתית. היא גירדה את שאריות העפר שנדבקו בחוזקה. זה היה מטבע שבור בצבע ברונזה.

אלוקים, מצאתי. מצאתי ללא מאמץ. היא הכניסה את ידה בפראות לכיסה והוציאה את החצי הראשון. עתה קירבה אותם זה לזה, והופ! מתאים כמו פאזל! רק כעת שמה לב שהוא מאיר באור מוזר. היא שפשפה את הכיתוב בחוזקה, ואז זה קרה.

סחרחורת אחזה בה. היא מרחפת. הגבעות מסביב החלו לחוג סביבה כסחרחרה. העננים, השמיים וכל היקום מסתובבים במערבולת ומתרחקים במהירות. החושך סגר בעדה. נהיה סמיך. צעקות האימה שניסתה להוציא מגרונה, חנקו את קנה נשימתה. היא הניעה את ידיה. ניסתה לזעוק לעזרה. ואז הכול האט. החשכה התבהרה והיא הרגישה מתעלפת. כשהתייצבה נשימתה והאדמה נעצרה שוב על מקומה, הביטה על הגבעות שבאופק. גם הן סיימו את מחול השדים. היא הניחה את ידה על ליבה בפחד. משהו קרה לה. חוויה לא מוכרת. לא, זו לא סחרחורת. היא כבר חוותה התעלפות בעבר. אולי זה המסתורין שבמטבע. עליי להשליך הכול ולברוח מפה מהר. היא פנתה במהירות אחורה כדי להיכנס למכוניתה.

הרכב נעלם.

משהו מוזר קורה פה. הרי ראיתי בפירוש שעומר ואדם נכנסו לרכבם. מה קורה פה? איך מכונית יכולה להתאדות? הייתי אמורה לראות או לשמוע!

הפחד היה ממשי. איך אני יוצאת מכאן? היא מצמצה בעיניה מסביב. להפתעתה ראתה מרחוק בקתות אבן ושני בדואים על חמורים. מעולם לא ראתה את הנוף הזה פה. היא הפנתה את ראשה אחורה. העיר הנראית תמיד ממרחק שני קילומטרים נעלמה ואיתה השלטים, הפרסומות שבדרך ואפילו תחנת הדלק הקרובה בלב האוטוסטרדה. אלוקים, מה קורה איתי? אולי השתגעתי ואני זקוקה לאשפוז דחוף. עזור לי קלי שבשמיים.

מעטות הפעמים שהתפללה לה'. היא טענה שבן אדם אמור לגלות אחריות למעשיו. היא לא ילדה קטנה. אילו יכלה לדבר כעת עם מעיין שתסביר לה דחוף מה להתפלל. הכסף שהיא זקוקה לו נמצא ברכב שנעלם. פתאום נזכרה בפלאפון הנמצא בכיסה. גם הוא לא מגיב כלל.

היא בכתה בקול שעה ארוכה. אלוקים, אולי אני לא ראויה אבל אתה היחיד ששומע. מעיין ניסתה להסביר לי שאתה אדון הכול ובעל הכוחות כולם. אנא, עזור לי להגיע הביתה מהר. בבקשה.

לפתע קול ילדים נרגשים מתקרבים נשמע בבירור. היא הפנתה מבט לכיוונם, אך מה שראתה הפתיע אותה כל כך. כמה בנים כבני שמונה בלבוש תנכי, ברגלים יחפות חוץ משניים בסנדלים פרימיטיביים, קלועים מקש, והם בוחנים אותה בפליאה מעורבת בפחד.

"איך קוראים לך, ילד?"

הוא הביט בחבריו שהתרחקו צעדים מספר.

"יהושע בן גמליאל", אמר בהיסוס.

"אתם בדואים?"

"בדואים?" חזר אחריה הילד ופרץ בצחוק משחרר. "את בטח מתבלבלת, אנחנו עבריים".

"אתה יודע אולי היכן תחנת האוטובוס הקרובה?"

הילד הגבוה יותר מלמל משהו באוזנו.

"אני לא מבין את שפתך ואת לבושה מוזר מאוד".

"היא שדה". הזהיר אותם הילד הגבוה.

היא הוציאה מכיסה פנס כיס קטן. "אתן לך משהו במתנה אם תוכל לעזור לי". היא עשתה לו תנועה לבוא לקחת, אך בתגובה כולם החלו לצעוד אחורה בפחד. היא ניסתה לשכנע אותו ולחצה על המתג. הפנס האיר.

"מכשפה! היזהרו! מכשפה הגיעה לעיר". הם החלו לברוח בריצה מטורפת לעבר בקתות האבן.

אלוקים. תעשה שיהיה זה חלום. היא שפשפה עיניה וצבתה את זרועותיה. גם המצמוצים והנפילה על החולות לא הביאו את הישועה המיוחלת.

בצימאונה הרב החלה לדדות לעבר בקתות האבן. היא חייבת עזרה. לשמחתה הרבה ראתה בדואית יחפה, על ראשה פיילה גדולה מפח, מתקדמת לחורשה. היא עצרה מתחת למוטות ארוכים שחיברו בין שני עצים. כעת הניחה את הקערה על הארץ והחלה לתלות כותנות, שמלות שנראו כמין גלביות עתיקות, לייבוש. עכשיו הזמן לגשת. אולי תוכל האישה לעזור.

"סליחה, גברת, אפשר לשאול משהו?"

האישה סובבה את ראשה לעבר הקול. צרחה איומה נשמעה מפיה. היא שמטה את הבגד ורצה לכיוון הצריף.

איילת נפגעה אך כשהבינה את המציאות החדשה, חשה סחרחורת איומה. חזרתי אחורה בשנים. אולי מאות ואולי אלפים. כל אלה שפגשתי עד עתה נראו באותו סגנון. הציוויליזציה עדיין לא הגיעה. נחתי מ־2015 לימי הביניים ואולי לפני הספירה. הלבוש המינימלי שבו אני מופיעה מפחיד אותם, הם מאמינים שאני מארץ השדים ושפת העברית שבפי שונה לגמרי משפתם העתיקה. מעולם לא הייתי כל כך לבד ללא נפש חיה. 'אבא ואימא בואו לעזור לי. אני לבד'. בכתה איילת ורחמים עצמיים החלו לייסרה. היא התיישבה מתחת לסבך עצים, מצפה לנס.

חמור נוער נושא משא על גבו חלף על פניה. אדונו זירז אותו בקריאות ולא שם לב לנערה המסתתרת. לפתע נפלו משקיו העמוסים לעייפה פירות שונים. הם המשיכו בדרכם לכיוון היישוב והותירו את הפירות על האדמה.

לאחר מספר דקות איילת וידאה שהשטח ריק. אספה את הפירות וחזרה למחבואה מתחת לעצים. היא שפשפה אותם בידיה, ניגבה בבגדיה והחלה לאכול ברעבתנות. מעולם לא עלה בדעתה שפירות יכולים להיות טעימים כל כך. אולי היא פשוט רעבה. היא הרוותה את צימאונה בעסיסיות התפוח. בלעה כמעט בשלמותם אגסים יפיפיים וקינחה בתמרים. היא בטוחה שהיא לא חשה רק שובע ורוויה. היא חשה טעם גן עדן. את הפירות הנותרים הסתירה היטב במקום מחבואה, לאחר מכן שכבה מצונפת. היא לא מעוניינת שוב להפחיד.

עם בוא הערב התמעטו עוברי הדרכים ולאחר שעה קלה גם שאון הילדים לא נשמע. באין אורות חשמל האירו פתחי החלונות באור צהוב חיוור של פתילות שמן. לאחר שעה קלה, כששעונה הורה על שמונה בערב, כבו גם הנרות מלבד בודדים.

היא החליטה למצוא דרך לעזור לעצמה. היא ניערה עצמה ובחנה את בגדיה. אין לה תלונות על התושבים המוזרים. היא במקומם הייתה נוהגת כמותם. עליה למצוא בגד אחר במהירות, כדי ליצור קשרי ידידות. היא התקדמה חרש, נזהרת שלא יישמע קול חריג. שכבות של עלי שלכת התפצפצו תחת נעליה, התמזגו היטב עם צרחותיהם של עופות הלילה ועם יללות החתולים. משהו ליטף קלות את פניה וזרועה. כשהרימה את ידה להגן על פניה, חשה בבגד התלוי על המוט. 'זה בדיוק הדבר שאני זקוקה לו יותר מכול'. היא משכה בזהירות. איזה בד מוזר. היא בדקה אותו לאור הירח המלא, מיששה אותו. אריגתו הייתה פרימיטיבית ממש. לא תעשייתית. לאחר מאמץ ממושך, חשה כבדה בהרבה ומסורבלת אבל מעודכנת והכי חשוב: היא תוכל להיטמע בחברה החדשה ואולי תמצא דרך לשוב לעתיד.

<<<<

מרתה יצאה מביתה ומיהרה לכיכר הרועשת. השוק היה שקט בשעה זו. בשעת השקיעה היא מתרוקנת מקוניה ומשאירה לרוכלים זמן לאסוף את מרכולתם ליום המחרת. זו השעה האהובה על מרתה לעשות בה סחר חליפין עם חברותיה. הפעם היא מעוניינת רק במרקחת צבע. הקטורת המעשנת בחדר שבו בעלה אתוס מבלה שעות רבות, מעלה כתמים מכוערים על הכתלים. מה יהיה עם האשתורת ועם הקטורת שמעלות ריח צחנה ומשאירות אותו על הקירות והתקרה? האמת, שהיא ויתרה מזמן על האלים הקדושים, אבל אנוסה לנהוג עימם בכבוד מפני אימת בעלה. הוא מוציא הון מכספו על עבודת האלילים, וכשהיא מנסה לתאר לו את העוני ואת הילדים שזקוקים למעט יותר, הוא מתרגז ואומר: "יש לך מזל שהאל לא מתנקם בנו על חוסר האמונה שלך. רק השבוע נשבר פסלון האבן ונפצעתי בידי. אני מנסה לכפר על חטאיי ועוונותייך. צריך אמונה ומסירות. השבוע העלו את מחיר הקטורת. ואת לא רוצה את נקמת האלים. נכון?"

"אבל החדר הכי גדול כבר תפוס עם אליל השמש שבנית. מדוע היית צריך למלא אותו בפסלונים רבים? עדיין ישנם כאלה בחצר שצריך לטפל בהם. כמה צריך?" היא מנסה ללא הצלחה להבין מדוע בעלה עדיין אוחז בתרבות האלילים של יוון ולא בתרבות הפילוסופית שרבים החלו לצעוד בדרכה. היא כבר יודעת שלא כדאי לגעת בנושא הטעון שמשחרר ממנו כעס איום.

"צריך לדעת איך לרצות אותם. את יודעת שהאלים הגדולים נלחמים זה בזה, ואת אף פעם לא יכולה לדעת מי יגבר על מי. לכן חשוב שנעבוד פעם לזה ופעם לזה. הקטורת והקורבנות מפייסים אותם".

נמאס לה לשמוע את ההסברים. אין מצב שבעלה יכפור בעבודת האלילים שלו. אבל אין לה למי לשפוך את ליבה. נמאס לה מהשקרים שלא נתנו לה כלום. אסור לספר לו על שני פסלוני האבן שזרקה וניתצה בחמת זעם כי עמדו בפתח והפריעו למעבר. הוא עדיין מאמין שהם נעלמו מעצמם כי העלו את חמתו של אליל הברזל הגדול.

היא החליטה לגשת לעצם הדבר. "הכתמים האיומים שנוצרו על הקירות. הם כבר בלתי נסבלים". היא רצתה להוסיף שגם הריח הוא על גבול סיבולת הרגישות שלה, אבל פחדה.

"האם חברתך היהודייה משפיעה עלייך לרעה?"

"חברתי היהודייה יוספה? חחח". צחקה מרתה. "קשה לקרוא לה יהודייה. היא מהצדוקים וכופרת בכל היקר ליהדות".

"טוב מאוד. היא בטח רכשה את אלי יוון החדשניים".

"לא אתוס. היא איננה מאמינה באלים בכלל".

אתוס עצם את עיניו בדבקות וכרע מול אל השמש דקה ארוכה. לאחר מכן הוא התיישב ואמר: כדאי שהיא תיסע תחילה למגדל סטרסון בקיסריה. שם נמצא מקדש מפואר שנקרא מקדש האלילה אשתורת. שם תכיר לראשונה את חשיבות..."

"היא מזרע היהודים ואין לה סיג ושיח עם האלים. היא אוהדת את התרבות ההלניסטית".

"יסלח לה האל ולכל היהודים שמבזים את אלילינו. שמרי מרחק מאותן נשים. נקמתו של האל אכזרית מאוד".

היחס של בעלה אתוס לעבודת האלילים מעלה בה קבס. הצרה היא שגם מחברותיה היא אמורה לשמור על שתיקה בעניין הנפיץ.

היא נכנסה לקיטון הצר של קלאודיה, שהכול מכנים 'אלופת הצבעים ומומחית למרקחת שמנים וצמחים'. היא ידענית בשילוב צבעים ססגוניים לצביעת בדים ואבנים.

"שלום לך, מרתה. היום מכרתי צבעים טריים. באת ביום הנכון". היא הסירה משורת הכדים את המכסים, לעורר את תאוות הקנייה. "אפשר לערבב כדי להגיע לצבע הרצוי".

"הפעם פחות חשוב לי הגוון. חשוב לי שחדר הצלמים שלנו יהיה יותר נעים. הוא סובל מכתמים איומים וממש בלתי נסבל לשהות שם".

"יש לך מזל שאף אחד מכוהני העבודה לא שמע אותך. אסור להתבטא כך. האם התאכזבתם מאל השמש?"

"אין לי כוונה להתעכב ולשוחח. תני לי מהצבעים האלה". הצביעה מרתה על שלושה צבעים בלולים. קלאודיה שתקה, מרתה שילמה בסחר חליפין בשקית בד עמוסה פלפלים וכורכום והנהנה בראשה. קלאודיה הביטה אל דמותה המתרחקת של מרתה המקולקלת והפורקת עול בשאט נפש גלויה.






הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה