דרוש מידע מכתב לעירייה מהילד השני- שיתוף כואב

[shimשימי]

כמה אמון ביכולתם של הציבור להשתנות!
מדהים
לי אין את האמון הזה בציבורנו, הלוואי שיוכח לי אחרת יום אחד.
לא מתוך רוע, כי זה באמת לא פשוט לשנות תפיסות עמוקות.

אני מדברת טכני, יש קושי ומצוקה למשפחות חד הוריות, לא כולם חייבים לסמפט ולהבין (זאת דרישה גדולה מיד )
אבל בעניין הזה- עירייה- מוסד ציבורי שמתקצב תחומי שונים ועמותות חסד בין היתר. בתור מוסד ציבורי לפחות שתהיה עזרה ותמיכה.
תראה את כותרת הנושא למעלה.
נתחיל מזה קודם כל...

לא מדבר על השינוי כציבור..
ואולי לא הסברתי את עצמי טוב
מדבר על שינוי פרטי
כי גם אני לוקה בזה(לדעתי כמו כל הציבור)

כי כשאני יראה מישהו גרוש אני ישר יגיד איזה בן אדם מסכן וכנראה שיש לו איזה בעיה או משהו
ולא בגלל שבהכרח בחרתי בזה אלא כי זה הנורמות הציבוריות במגזר שלנו

 

[shimשימי]

למה 8 סמיילים כועסים
נראה לי פספסו את השורה הזו

הסמיילים הכועסים זה למי שאמר את זה לא לך

 

[חכם עתיק יומין]

למה 8 סמיילים כועסים
נראה לי פספסו את השורה הזו

אני גם לא יודע למה הדגשתי את זה פעמים.
אבל ככה זה בתקשורת מעוותים הכל....

הסמיילים הכועסים זה למי שאמר את זה לא לך

אז שיתנו את זה לו

 

[ניק 42692]

עצוב מאוד לקרוא
לדמוע ולכאוב
לפחות אשתתף בצער
וה' הטוב ינחם את כולם

 

[פ. סירקיס]

די כבר להשוות ילדים יתומים לילדים להורים גרושים!!!
זה כמו להשוות בין מישהו שחולה במחלה X למישהו שדומה למחלה Y
נכון, יש משותף- שניהם מאושפזים בבי''ח. אבל לכל אחד המחלקה שלו. לכל אחד התרופה שלו.
ההשוואה פה לא קשורה!!!

 

[באקינגהם]

חברה שלי גרושה שלחה לי, כתבה מדם ליבה
משתפת כאן את זעקתה
מה אומר הקהל??? מי ירים את הכפפה??


בבניין אחד בעיר בני ברק גרים שני ילדים.
לשני הילדים אין אבא בבית, ובכל זאת, החיים שלהם מאוד לא דומים.
לילד האחד אבא נפטר, זה קרה לפני כבר כמה שנים, אבא שלו היה חולה,
ואחר כך נפטר, וערכו לו לוויה גדולה. ועכשיו הילד האחד הוא יתום.
לילד השני, היה אבא, אבל האבא עזב לפני כמה שנים, הילד לא יודע בדיוק למה,
אבל יודע שאבא שלו גר מאוד רחוק ולא רוצה לפגוש אותו.

על הילד האחד הרבה אנשים מרחמים, וגם ארגונים. כל פעם כשיש חג או לפעמים סתם,
שולחים להם מתנות, וערכות, או מזמינים אותם לנופשים ודברים משמחים.
וכל האנשים אומרים לו ולאחים שלו שהם גיבורים וצדיקים ומה אפשר לעזור.
על הילד השני הרבה אנשים מדברים, או שואלים שאלות לא נעימות. אף פעם לא שלחו לו
מתנות או שאמרו לו שהוא גיבור, וגם לא מזמינים אותו לנופשים ודברים משמחים.

הילד השני לא מבין למה. אין לו אבא בכלל. כבר הרבה שנים הוא רגיל
ללכת עם אח שלו (שהוא טיפה יותר גדול ממנו) לבית הכנסת,
כבר הרבה שנים הוא רגיל ללמוד ביחד עם דוד שלו אפילו שזה לא כל כך נעים,
כבר הרבה שנים הוא רגיל שאמא שלו עושה דברים של אבות, למשל, לבנות סוכה, או להדליק נרות של חנוכה.
כבר הרבה שנים הוא רגיל שיש בבית שלו אווירה קצת עצובה, קצת בודדה,
אפילו שאמא מאוד מנסה לשמח אותו ואת האחים שלו.

אבל בחנוכה האחרון הילד השני ממש לא הבין משהו.
הוא ראה שלילד האחד שלחו מהעירייה ערכה ענקית ומפנקת. הילד האחד הסביר לילד השני
ששלחו לו את הערכה כדי לשמח אותו. הילד השני מאוד שמח בשביל הילד האחד.
באמת צריך לשמח ילד שאין לו אבא. הוא הכי מבין את זה. וכל הכבוד לעירייה שהבינה את זה גם.
אבל הוא ממש לא הבין, למה הוא לא קיבל גם את הערכה המשמחת והמפנקת.
לא היה אכפת לו לקבל אפילו משהו קטן יותר ולא כזה ענק כמו הילד האחד,
אבל הוא רצה לקבל משהו כדי להרגיש שגם אותו רוצים לשמח.

הילד יודע שאבא שלו נטש אותו. הוא שמע פעם את המנהל אומר את זה למפקח.
הוא לא מבין למה גם האנשים אחרים נוטשים אותו?

הילד מתפלל לד' שיושיע אותו, ואת האחים שלו, ואת אמא שלו.
ועד שהישועה הזאת תבוא - הוא מתפלל גם שהאנשים, והעירייה וכולם, יתנו לו חיבוק גדול וישמחו אותו.

בכאב גדול,
אמא של הילד השני

לבכות.

ובהערת אגב, בנוגע לקטע האחרון, זה לא שעד שהישועה משמים תבוא יתכן שהאנשים והעירייה וכולם יתנו לו חיבוק גדול, כי דבר כזה יכול לקרות רק כחלק מהישועה משמים...

 

[רחשי הלב]

אי אפשר לכתוב על הנושא בלי לדרוך על יבלות ובלי להיות מואשם בהכללה ובלי לחטוף עגבניות וכו', אבל אסתכן ואחדד נקודה אחת.
בניגוד למוות שפשוט קורה וזהו ואין דרך לברוח ממנו, לגירושין יש המון סיבות וגורמים. בחלק מהמקרים (בחלק!!! לא מכליל!!!) למרות שיש סיבות טובות לגירושין היה ניתן לפתור את הבעיות עם יותר מוטיבציה של אחד מבני הזוג או שניהם. לפעמים היה ניתן לפתור חלק מהבעיות וגם אם המצב לא היה הופך מסיוט לגן עדן פורח ומלבלב, הוא היה הופך להיות נסבל, שלפעמים זה מצב עדיף מאשר להתגרש ולאמלל את הילדים.
יועצי הנישואין יודעים לספר על הרבה הרבה מקרים שבהם לא המליצו להתגרש, אבל זה נעשה בגלל חוסר מוטיבציה מספקת לשפר את המצב (כן, ברור לי שהמוטיבציה הנדרשת במקרים כאלו היא לא זו שנצרכת כדי לקום להכין כוס קפה. מדובר על גיוס כוחות נפש אדירים שלפעמים לא ידענו על קיומם, ועדיין.... זה אפשרי). או על מקרים שבהם המליצו להתגרש כי לא זיהו מספיק נכונות לגייס את הכוחות הללו.
מכאן אנחנו מגיעים לנושא האשכול.
דיברתי על הנושא עם כמה ידידים העוסקים בצרכי ציבור. הם אומרים במפורש שיש בנושא הזה רגישות בבחינת 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי'. ברור לחלוטין שילדי גרושים וגרושות הם ילדים שזקוקים לתמיכה ולמעטפת אוהבת יותר מילד רגיל. אבל אם לכל ילד להורים גרושים היתה מחכה חבילה מפנקת מהסוג שיש היום לילדים יתומים (שלא תתנסו, אבל ליתומים יש היום 'מענק פטירה' רח"ל שמורכב מאינספור ארגונים וגורמים שמרעיפים עליהם מכל טוב), הרי שהיתה בזה פגיעה מסויימת (מסויימת!!!) ברמת המוטיבציה הנדרשת, ולפעמים הפגיעה הזו היא כל מה שחסר כדי לגרום לבני הזוג לעשות את המאמץ הנוסף שהיה יכול להציל את חיי הנישואין שלהם.
ניסיתי להתנסח בזהירות כדי לא לדרוך על זרת של אף אחד, ועדיין ברור שאקבל עגבניות...

 

[מנוי פרימיום]

יועצי הנישואין

בלי להכליל חלילה - אבל התואר הזה שייך להרבה מאוד אנשים שמגלגלים עשרות אלפי שקלים אבל אחראים באופן ישיר להרבה מאוד גירושין, וד"ל...

 

[ביז'ו]

את יכולה להתווכח עם המציאות עד מחר
ולשאול שאלות קנטרניות ציניות עד מחר
זה העובדא במגזר

מי שהוא גרוש מסתכלים עליו כסוג ב (לא רציתי לרשום סוג גימל כדי לא להגזים)
זה מציאות ברורה לצערי

אני רק אומר את העובדות!!!
עכשיו הנושא הוא בכלל לא ה200 שקל המסכנים הללו
הנושא הוא שהמילים "חד הורי" לא יהיה חלק מהלקסיקון של המגזר שלנו
תרצי או לא זה המציאות!!!

חילוני שרואה גרוש או גרושה אצלו זה לגיטימי
חרדי שרואה גרוש או גרושה אצלו זה מעיד על בעייה נפשית(ככה החרדי תופס את זה,וכמובן שזה הכללה לא מוצדקת
מופרעת אבל זה התפיסה הראשונה של כולם פה ושאף אחד לא ישלה את עצמו )

רק רוצה לספר סיפור קטן שתבינו כמה זה נכון
המשכיר שלי (לשעבר,היום אני ברוך השם בדירה משלי)
בסוף תקופת השכירות שלי הגיע מישהו
כדי לראות את הדירה
והסתבר שהוא גרוש
אז המשכיר שלי אמר לי
בשום פנים ואופן לא!
רוב הסיכויים שיש לו בעיה נפשית וגם אם זה לא נראה לך זה ככה

ובקיצור -הנושא הוא לא מה את היית פועלת במקרה כזה או אחר
אלא הנושא איך הציבור תופס את המושג הזה

היום כבר ממש לא מסתכלים על גרושים כאנשים שיש להם "בעיה" נפשית
זה היה לפני 10 שנים היום שומעים יותר סיפורים על אנשים שנפלו
ולא בגלל שהוא או היא נפלו הם יותר מסכנים
ואם הוא לא רוצה להשכיר דירה לגרוש אולי כי הוא מפחד מבחינת כלכלית
אבל היום ממש לא מסתכלים עליהם כסוג ב'
אולי איפה שאתה גר ככה מסתכלים אבל רוב הציבור החרדי ממש לא

 

[רחשי הלב]

בלי להכליל חלילה

הממסד הזה

אם אתה לא רוצה להכליל (שזה בדיוק מה שעשית) הנה הניסוח הנכון:
יש יועצי נישואין שגורמים לגירושין מיותרים.

 

[geekית מחשבים]

מקווה לא לפגוע באף אחד
אבל אני ממש מבין את שיקולי עיריית בני ברק
אני מאמין שאף אחד לא בוחר להתגרש סתם
אבל עדיין הוא בוחר את זה לעצמו והוא צריך לדעת את זה שהילדים שלו לא יהיו מפונקים בשיקול
גרושה מביאה את זה על עצמה גם כשיש לה סיבות טובות לכך
ויכול להיות שהיא הייתה מסכנה ויכול להיות שלא
עדיין הצורך כציבור לדאוג לגרושות הוא יותר קטן

יש לי חברה שההורים שלה היו צריכים להתגרש אבל עשו "שלום בית"
האבא שם ממש אלים, והחיים של חברה שלי, אמא שלה, האחים והאחיות הם גהינום אמיתי

אין לך מושג ב"ה! אבל אף זוג לא מתגרש סתם!!! במיוחד לא כשיש ילדים!!

ומנגד יש לי חברה אחרת שאחרי סבל מטורף, שאני אפילו לא יכולה לכתוב כאן, בתהליכי גירושין
ותאמין לי שהם עשו הכל בשביל לא להגיע לשם
ברגע שהיא תקבל את הגט אני אאחל לה מזל טוב, כי הסבל שהיא עברה בל יתואר!
ואף אחד לא ידע בחיים את הסיפור שהיה שם!!
ועכשיו תגיד לי אתה,
למה הסבל של הילדים שלה שמצולקים נפשית, שסובלים מניכור הורי, מבושה ודחיה חברתית, קטן יותר מסבל של ילד יתום??

 

[מנוי פרימיום]

אם אתה לא רוצה להכליל (שזה בדיוק מה שעשית) הנה הניסוח הנכון:
יש יועצי נישואין שגורמים לגירושין מיותרים.

הטענה הזו היתה נכונה אילו הייתי כותב שהממסד הזה אחראי לכל הגירושין

 

[רחשי הלב]

הטענה הזו היתה נכונה אילו הייתי כותב שהממסד הזה אחראי לכל הגירושין

לא. כשאתה כותב ממסד ואתה כותב מיליונים, יש לזה רק פירוש אחד. שהממסד שמגלגל מיליונים יוצר כאן את הגירושין חוץ מכמה צדיקים בסדום.
בנוסח שאני כתבתי רוב היועצים עושים עבודה טובה (מי פחות ומי יותר), ויש מביניהם שגורמים לגירושין. המציאות לדעתי היא כמו הנוסח שלי.

 

[מנוי פרימיום]

המציאות לדעתי היא כמו הנוסח שלי.

לא מתנגד שתחשוב כך