מכתב פתוח למר סמדר

[yonatanr]

מכתב פתוח למר הדר סמדר

קראתי את טורך האחרון בעניין רב.
אתה נורא מרחם על ביבי נתניהו, האיש והאומללות.
רודפים אותו, מציקים לו, חייו הם מקשה אחת של סבל.
וכמובן שהסיבה שהוא לא קם ועוזב – היא בשביל כולנו.
פשוט, עוד לא נולד האיש שיוכל להחליף אותו בראשות הממשלה.
נצטרך כולנו לחיות מבחירות לבחירות, עד שהעם יואיל בטובו להבין שאין על ביבי, או שיאיר יגדל מספיק בשביל לקבל את כתר המלוכה.

אתה בוודאי מכיר את הפתגם 'זה שאתה פרנואיד – לא אומר שלא רודפים אותך'.
אז זהו בדיוק. זה שרודפים אחרי ביבי – לא אומר שהוא לא פושע.
נניח שהפרקליטות היא מושחתת מן המסד ועד הטפחות.
אבל בשביל זה יש את מנדלבליט – הידיד הטוב שהובא לתפקיד בשביל לחלץ מהתיקים, לא?!
איי איי איי, גם הוא בוגד. נפל ברשת הפרקליטות – והורה על הגשת כתב אישום בעוון שוחד והפרת אמונים – בכפוף לשימוע, כמובן.

אתה טוען שצריך לחקור את הפרקליטות. שי ניצן. ליאת בן ארי.
ומה תאמר אם יחקרו אותם והם יצאו צחים כשלג?
כמובן, גם החוקרים מושחתים. כולם כולם סמולנים רקובים.
אין הגיון יותר פשוט מכך, שאם נתניהו חשוד, וכל סביבתו חשודה, אין זה אומר שהוא מושחת שהקיף את עצמו במושחתים, אלא שהוא זך וישר, שפשוט ממציאים דברים לרדוף אותו.

ומה הפתרון שאתה מציע? לטפל בפרקליטות ובשופטים.

להוציא ממנה את כל השמאלנים המושחתים, ולהכניס בה אך ורק ימניים, שמטבעם הם אובייקטיביים להפליא, ובוודאי ידונו בתיקיו של ביבי 'בכובד ראש', כלומר – ישלחו אותם לכל הרוחות. נקווה שהם לא ילקו בתסמונת מנדלבליט. ליתר בטחון – נטפל גם בתקשורת. נסגור את כל העיתונים הסמולנים, ונעביר את חוק 'ישראל היום' שמתיר רק לעיתונים חינמיים לצאת לאור.

אין ספק שבאופן טבעי יצוצו כל מיני חקירות נגד בני גנץ ויאיר לפיד, נגד שי ניצן ומנדלבליט, אבל אין מה לעשות, זה השמן שעל גלגלי המהפכה.

אתה יודע מה – אסור לעשות השוואות, ובמיוחד לא לשנות ה-30 של המאה העשרים, אבל בא נסתכל קצת סביבנו. רג'פ טאיפ ארדואן – הנשיא של טורקיה. זכה בבחירות דמוקרטיות לרוב בארצו – ואין ספק, היה מגיע לו. הוא קידם באופן מדהים את כלכלתה. אלא מה – נצחון ועוד נצחון, ואוטוטו הוא בדרך לדיקטטורה, כנ"ל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

האם אנו מעוניינים להגיע למצב של רוסיה, שבשל שיקולים פוליטיים, השופטים פוסקים שבע שנות מאסר על צעירה שרק דרכה ברוסיה, כשבתיקה כמה גרמים של 'חומרים אסורים'?! האם אנו מעוניינים להגיע למצב של גל הטיהורים הפוליטיים שבטורקיה, בשל נסיון הפיכה, שכל מי שמעז לחשוב אחרת, מוצא את עצמו במעצר?

הדמוקרטיה, מר סמדר, חשובה יותר מכל מנהיג, בלי קשר לשיעור קומתו.

ולביבי - חזרת ואמרת, שראש ממשלה לא מחליפים בבית המשפט, אלא בקלפי.
ובכן –הוחלפת בקלפי. הגוש שתמך בך לראשות ממשלה איבד את הרוב, ועומד רק על 55 מנדטים.
יריבך הגדול בני גנץ, שרץ על הטיקט של החלפתך, קיבל יותר מנדטים ממך.

האם קיבלת את הכרעת הבוחר 'בקלפי'? או שמא רצת להקים 'גוש חוסם ציוני', בשל ה'חשש הגדול' של ממשלה בשיתוף הערבים?
ממתי המפלגות החרדיות הפכו לציוניות, ביבי?
בשנים שלמדתי בישיבה חרדית, לא שרו בהן מעולם 'התקווה'.

 

[חרש עץ]

לא הבנתי בדיוק איך זה כל זה קשור לקהילת כתיבה מקצועית, התבלבלת בפורום.

 

[מ"ם]

לא הבנתי בדיוק איך זה כל זה קשור לקהילת כתיבה מקצועית, התבלבלת בפורום.

הקטע הזה קשור לקהילת הכתיבה בדיוק כמו שאבוקדו או סופגנייה קשורים לכאן. זהו שיתוף של קטע כתוב שאפשר לדון על צורת הכתיבה שלו או להתרשם מאיכות הגשת הטענות.

אי לכך ובהתאם לזאת, תגובות העוסקות בנושאי כתיבה בלבד תאושרנה ותישארנה.
בהצלחה.

 

[וי שלוק]

אם כן אני רוצה לטעון, שחבל שמעורב כאן נגיעה אישית, שהביקורת מעבר לנאמר בה, היא צינית נגד הכותב (הדר סמדר), ואף אם נשתמש בציניות זה נגד הכתוב ולא הכותב.
תודה

 

[מוישה]

@yonatanr מתאמן בכתיבה לשם כתיבה, משום כך הוא משתמש בטקסטים אקראיים, אולי מ'הארץ' או ממקורות תפלים אחרים...
לגוף העניין, סמדר הבהיר לא פעם שהוא משתמש בביבי בעיקר כמשל למציאות האיומה של שלטון המשפט והפרקליטות לצד התקשורת, שלטון שהוא אנטי-דמוקרטי, מציאות שפוגעת ועלולה לפגוע עוד יותר בציבור שלנו ובכל ציבור אחר.

 

[חרש עץ]

אם מדברים רק על צורת הכתיבה, אז המאמר מעולה.
משכנע? ממש לא, כי ההיגיון ממנו והלאה:

אני לא מכיר את הדר סמדר, אבל להערכתי דבריו לא נכתבו מכח הערצה אישית כלשהי לנתניהו, אלא מסיבה אחרת לחלוטין. יש שני דרכים לגשת לכל נושאי המדינה:

א. לנסות להשפיע עם הדעה שאני חושב אותה לנכונה.
ב. להעמיד את עצם מבנה החוק כערך בפני עצמו, עוד לפני התוכן שניצוק לו.
הגדרת מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. כל מהות המושג דמוקרטיה אינו ערך כלשהו לכאן או לכאן, אלא שיטת ממשל שנובעת מפשרה בין אנשים שדוגלים בערכים שונים.

כלומר, באופן עקרוני לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלי, אם הם כרגע עומדים בהתנגשות עם הדמוקרטיה אני אעדיף אותם מאשר את הדמוקרטיה, כי הדמוקרטיה כל מהותה היא פשרה ביני לבין היריב.
כלומר בנידון הראשון האם להשפיע עם הדעה שלי או לשמור על מבנה החוק - במקרה שהחוק הוא דמוקרטיה - אין לי עניין לשמור עליו כשלעצמו, כי הוא אינו ערך כלל משום כיוון אלא דרך לפשר ביני לבין היריבים הפוליטיים שלי.
אם כך מה הסיבה בכל זאת שרוב ככל הפוליטיקאים מימין ומשמאל חרדים לשלומה של הדמוקרטיה? כי גם אם נניח שאנצח הפעם במגרש הפוליטי, אם הניצחון הקטן שלי יגרום לדמוקרטיה ליפול בעתיד זה לא שווה, כי בעתיד עלול לבוא רודן ולנצל את כל המדינה לגחמותיו, ולכן עדיף להשאיר את מנגנון הפשרה מתפקד מאשר לנצח בנקודה זו או אחרת על חשבונה של הדמוקרטיה.

בכל נידון פוליטי השאלה הזו קיימת במידה מסוימת: מה להעדיף? את מנגנון הדמוקרטיה, או את האמת.
שאלה זו תלויה בשאלה אחרת מהותית הרבה יותר: האם יש אלוקים שמנהל את העולם לטובה? או שהעולם הפקר?
אם יש אלוקים שמנהל את העולם לטובה - אני לא אהיה כל כך חרד לשלומה של הדמוקרטיה, כלומר אדאג לה אולי באופן כללי, אבל לא אזעק חמס על כל 'פיפס' של חשש לשלומה.
אם חלילה אין אלוקים או שהוא לא מנהל את העולם או לא לטובה - אהיה חרד מאד שכל מהלך הכי קטן שמשתפשף עם הדמוקרטיה יוביל להיטלר, כמו גם מכל שקל שחסר לי אפחד שמא אגוע ברעב.

ועוד שאלה, האם יש ערכים שהם אמיתיים מצד עצמם? או שכל המושג אמת הוא דבר יחסי שנקבע על בסיס אקסיומות? במילים פשוטות: האם יש אמת או אין אמת (לעניינו זה לא משנה האם אין אמת או שאין לנו דרך לדעת אותה). ובמילים מסובכות: האם אקסיומה היא הנחה ראשונית שאינה ניתנת להוכחה, או שאקסיומה היא הנחה ראשונית שאינה צריכה להוכחה?
מי שמאמין באלוקים, בדרך כלל נוטה יותר לצד של ערכים מצד עצמם / אמת אבסולוטית, ומי שלא מאמין - נוטה יותר לצד של ליברליזם, מוסר תועלתי, ופוסט מודרניזם.
כתוצאה מכך החילוני לא מאמין בערכים כלשהם מצד עצמם (וגם הערך שאוסר לרצוח למשל הוא מכח מוסר תועלתי, שאם נרצח יהיה פה אנרכיה וכאוס, ולא מצד חומרת האיסור לרצוח כשלעצמו ולא אאריך זה נושא למאמר ארוך בפני עצמו), ועל כן כל הערכים שאליהם הוא מחנך הם ערכים תועלתיים של מתווי פשרה ובראשם הדמוקרטיה, והמאמין - מאמין בערכים שלפי דעתו הם נכונים מצד עצמם ולא רק כמבנה פשרה תועלתי.

וכך גדל לו מצד אחד דור חילוני שמחונך על עצם הדמוקרטיה כערך, ולא רק כהצעת פשרה, ומצד שני דור דתי - מסורתי שרוצה לבחור את הערכים שלו בעצמו מכח התורה או השכל הישר, ומשתמש בדמוקרטיה רק כמנגנון פשרה.
וכאן נוצר פרדוקס מוזר: יושבים משני צידי השולחן בבית הדין יריבים שאחד מהם מה שהוא רוצה זה דמוקרטיה (כי כאמור הדמוקרטיה נהפכה להיות ערך בפני עצמו), והצד השני דורש ערכים כל שהם מצד עצמם.
מה יעשה השופט? יעשה דמוקרטיה כפשרה בין הדמוקרטיה לבין הערכים? ואז בשלב הבא תתקבל הצעת הפשרה שלו כערך בפני עצמה, ושוב תבוא לדיון הצעת הפשרה מול הערכים, ושוב נעשה פשרה וכך עד אין סוף, או עד שלא ישאר דבר מהערכים כשלעצמם!
כלומר במקרה שעומדים למשפט ערך מול פשרה, אי אפשר לעשות פשרה ביניהם, כי אז הפשרה תהפך לערך, ושוב נצטרך לעשות פשרה וכך הלאה בלי סוף.
או בעוד מילים: הפשרה הראשונה היתה 50:50. הפשרה השניה היתה 75:25, והשלישית 87.5:12.5 וכן הלאה.

ולעניינו: מדינת ישראל התחילה כמדינה יהודית ודמוקרטית. כלומר מצד אחד רצו מדינה חילונית, ומצד שני מדינה יהודית, עשו פשרה - דמוקרטיה. אבל מכיוון שהחילוניות היא הגדרת שלילה (היא לא ערך בפני עצמה אלא שלילת ערכים דתיים), לכן הוגדרה מדינת ישראל כמדינה יהודית מצד אחד, ודמוקרטית מצד שני כדי שיוכלו להכניס לתוכה ערכים חילוניים.
בשלב הבא הדמוקרטיה נגסה מהיהדות, ושוב, ושוב, ושוב, עד שבית המשפט העליון נראה כמו שהוא כיום שפוסק לגמרי לפי חוקים של מדינה דמוקרטית וכלל לא מתייחס למדינת ישראל כמדינה יהודית (מלבד נושאים כלליים של סטטוס קוו שהתקבלו בתורת חוקה).

נחזור לאותו דור חילוני שגדל על הדמוקרטיה כערך בפני עצמו -
הדור הזה לא גדל על הדמוקרטיה כהצעת פשרה, אלא כערך בפני עצמו! וכתוצאה מכך נלחמים פה ממש שני ערכים, שכל אחד אומר כולה שלי. ולו יצוייר שמחנה השמאל / חילונים (או לפחות לרדיקליים מביניהם...) תהיה אפשרות להשתלט לצמיתות על המדינה בדרך לא דמוקרטית - הוא יעשה את זה לצורך השלטת דמוקרטיה כערך, כי מבחינתו הדמוקרטיה היא ערך בפני עצמו, והוא לא מסכים לשום פשרה דמוקרטית בין הדמוקרטיה לבין הערכים מצד עצמם. כמובן שאם יתאפשר מצב כזה למחנה הימין / דתיים הוא גם יעשה את זה, מסיבה פשוטה יותר - כי הוא לא מאמין בדמוקרטיה כערך, אלא כהצעת פשרה. ואם אתה יכול להרויח הכל, למה שתסכים להתפשר?

בנימין נתניהו בעצמו אדם חילוני (ולא נכנס כאן למה בדיוק הוא מאמין וכמה, כי אז נצטרך לדון גם על כל אחד מהמתמודדים מולו והויכוח לא יגמר) שמאמין מאד בדמוקרטיה כערך בפני עצמו. אבל במגרש הפוליטי הוא נהיה החלוץ של המחנה הימני דתי, ולכן הוא מרגיש על בשרו איך הפרדוקס של איך הדמוקרטיה כערך מצד עצמה נוגסת שוב ושוב בצד הפוליטי שלו, ולכן בשלב מסוים הוא החל להפוך את עורו ולנסות לעצור את הדהירה במדרון.

מצד שני עומד מחנה ה'דמוקרטיה כערך בפני עצמו', ומנסה לומר כולה שלי, ומכיוון שמחנה זה רואה את עצם הדמוקרטיה כפשרה כעומדת ב50% ניגוד לדמוקרטיה כערך (כי הדמוקרטיה כפשרה נותנת 50% לדמוקרטיה כערך ו50% לערכים מצד עצמם), הם נלחמים בדרכים לא דמוקרטיות לצורך השלטת ה'דמוקרטיה כערך'. כלומר הם מבחינתם האויב הוא מי שלא מאמין בדמוקרטיה כערך, והם לא רואים צורך להלחם בו דווקא בדרכים דמוקרטיות (כי כאמור הדמוקרטיה כפשרה עומדת בניגוד לדמוקרטיה כערך).

וכך נוצר מצב שנתניהו שמאמין במידה מוגבלת בדמוקרטיה כערך, "נלחם בדמוקרטיה"!!!
כי הוא נלחם בהשלטת הדמוקרטיה כערך על כל שטחי החיים מכיוון שהוא החלוץ שמוביל את מחנה הימין.

בבחירות האחרונות נוצר מצב חירום שלא היה פה מעולם. המלחמה היתה האם להשאיר פתחון פה לערכי היהדות או לא (למשל הנקודה של תחבורה ציבורית בשבת: לחילונים אין בעיה שבבני ברק לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, אבל על זה כלל לא נסוב הויכוח! הויכוח הוא האם לתורה יש זכות אמירה במרחב הציבורי או לא, ולכן אם בערים חרדיות לא תהיה תחבורה בשבת ובערים חילוניות כן, זה לא פשרה! אלא ניצחון מוחלט למחנה האנטי דתי).
ואגב לכן גם כמה רבנים שלא היו מצביעים בעבר הלכו להצביע או תמכו בגלוי בלהצביע, למשל האדמו"ר מבעלז, ר' נתן קופשיץ ועוד.

ולכן אם בעבר הציבור החרדי ישב על הגדר שבין הימין לשמאל, כי הויכוח היה על שטחים תמורת שלום, ובנושא זה יש רבנים שנוטים לפה ויש שנוטים לפה. אבל כיום זה כלל לא הנידון, אלא על דמוקטיה כערך מול ערכים מצד עצמם, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי.
וזו הסיבה שהדר סמדר ורוב ככל הפובליציסטיים הדתיים חרדיים כל כך חרדים לשלומו של נתניהו, ובצדק גמור. כי המשפט ראוה שמתנהל נגדו הוא נכון לעכשיו סמל לכל המלחמה על ה' ועל משיחו (משיחו כמובן זה לא נתניהו, השתמשתי בפסוק המוכר).

אגב שמעתי ראיון ברדיו עם ליברמן בערב הבחירות, הוא אמר שם שמכינת בני דוד בעלי הם משיחיים וקיצוניים יותר מהחרדים, וכדוגמא הביא ציטוט מאחד הרבנים שם שאמר ש'הבעיה שלנו עם היטלר שהוא היה בצד נגדנו', ופירש זאת ליברמן (הגאון!) שהם כלל לא רואים בדמוקרטיה ערך מצד עצמו, אלא אם יתנו להם את המושכות הם יחריבו לגמרי את הדמוקרטיה.
וזו גאונות, שהוא הגיע לליבת הויכוח הציבורי, רוב האנשים לא מודעים בדיוק על מה הם נלחמים, יש להם דעה כללית וזהו.

יש לי עוד הרבה מה להאריך בנושא זה, אבל אין לי זמן ולא הכל מתאים לפורום חרדי.
אני מודע לכך שזה בקושי קריא, השקעתי חצי שעה בכתיבה, אין לי זמן כרגע להשקיע עוד בעריכה של הדברים.
תודה על ההקשבה.
המשך שבוע טוב.

אה... וכל זה נכתב כמובן לא כטקסט פוליטי או פילוסופי, אלא כדי לקבל ביקורת על צורת ההגשה וכדומה.

 

[מ"ם]

כדי לקבל ביקורת על צורת ההגשה וכדומה.

ביקשת קיבלת.

הפוסט מוגש בצורה לא ברורה די הצורך. ריבוי הסוגריים בתוך הקטעים מקשה על קריאה רציפה של הדברים, שמירת חוט המחשבה ומהלך הטענה.

גם למראית העין של הפוסט, רווחים גדולים יותר בין הקטעים - כגון לאחר כמה מעברי שורה "קטנים" - יכולים לעזור, בתור התחלה.

בהצלחה.

 

[חרש עץ]

ביקשת קיבלת.

הפוסט מוגש בצורה לא ברורה די הצורך. ריבוי הסוגריים בתוך הקטעים מקשה על קריאה רציפה של הדברים, שמירת חוט המחשבה ומהלך הטענה.

גם למראית העין של הפוסט, רווחים גדולים יותר בין הקטעים - כגון לאחר כמה מעברי שורה "קטנים" - יכולים לעזור, בתור התחלה.

בהצלחה.

הבנתי זאת מלכתחילה, ולכן כתבתי:

אני מודע לכך שזה בקושי קריא, השקעתי חצי שעה בכתיבה, אין לי זמן כרגע להשקיע עוד בעריכה של הדברים.

הבקשה על הערות על צורת ההגשה לא היתה באמת ברצינות, ברור לי שהמאמר לא ערוך במובן הבסיסי של המילה.

תודה על ההערות, תיקנתי עכשיו ממש בקטנה, לשפץ אותו ממש יקח זמן רב שאין לי היום.
בכל אופן רציתי להעלות אותו כבר, כי אני חושב שמבחינה ערכית זה עדיף מאשר שלא אגיב בכלל.

 

[yonatanr]

@yonatanr מתאמן בכתיבה לשם כתיבה, משום כך הוא משתמש בטקסטים אקראיים, אולי מ'הארץ' או ממקורות תפלים אחרים...

אני מאמין שדבריך נכתבו בציניות, כמובן...
ובמקרה שלא - אז הדעות שהובאו בו, כבר מזמן אינן שמורות ל'הארץ', הם עמוק בתוך המיינסטרים, ו'כחול לבן' תוכיח.

 

[מ"ם]

נו, או.
דיונים פוליטיים בבקשה לא כאן.

הודעות שאינן קשורות לפורום הכתיבה, לפחות ברובן, יגרמו לאשכול הזה להימחק וחבל.

גם ככה אני עומד לבדי עם האצבע בסכר מול מבול הדיווחים על ההודעה הראשונה באשכול הזה.

 

[yonatanr]

נו, או.
דיונים פוליטיים בבקשה לא כאן.

הודעות שאינן קשורות לפורום הכתיבה, לפחות ברובן, יגרמו לאשכול הזה להימחק וחבל.

גם ככה אני עומד לבדי עם האצבע בסכר מול מבול הדיווחים על ההודעה הראשונה באשכול הזה.

תודה על זה.
כשמנהל מגן על הודעות, גם אם אינן לטעמו האישי, רק משום שהן עומדות בכללי הפורום,
אנחנו יכולים להיות בטוחים, שגם כשהוא מוחק הודעות ונועל אשכולות, אין זה מטעם אישיים, אלא אך ורק מטעמים ענייניים, של שמירה על כללי הפורום.

 

[שרה.]

עניין שאולי כדאי לתקן הוא שתחילת המכתב פונה לסמדר והמשכו לביבי. אולי נכון יותר להמשיך ברצף של נמען קבוע לכל אורך הקטע.

 

[yonatanr]

אם מדברים רק על צורת הכתיבה, אז המאמר מעולה.
משכנע? ממש לא, כי ההיגיון ממנו והלאה:

אני לא מכיר את הדר סמדר, אבל להערכתי דבריו לא נכתבו מכח הערצה אישית כלשהי לנתניהו, אלא מסיבה אחרת לחלוטין. יש שני דרכים לגשת לכל נושאי המדינה:

א. לנסות להשפיע עם הדעה שאני חושב אותה לנכונה.
ב. להעמיד את עצם מבנה החוק כערך בפני עצמו, עוד לפני התוכן שניצוק לו.
הגדרת מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. כל מהות המושג דמוקרטיה אינו ערך כלשהו לכאן או לכאן, אלא שיטת ממשל שנובעת מפשרה בין אנשים שדוגלים בערכים שונים.

כלומר, באופן עקרוני לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלי, אם הם כרגע עומדים בהתנגשות עם הדמוקרטיה אני אעדיף אותם מאשר את הדמוקרטיה, כי הדמוקרטיה כל מהותה היא פשרה ביני לבין היריב.
כלומר בנידון הראשון האם להשפיע עם הדעה שלי או לשמור על מבנה החוק - במקרה שהחוק הוא דמוקרטיה - אין לי עניין לשמור עליו כשלעצמו, כי הוא אינו ערך כלל משום כיוון אלא דרך לפשר ביני לבין היריבים הפוליטיים שלי.
אם כך מה הסיבה בכל זאת שרוב ככל הפוליטיקאים מימין ומשמאל חרדים לשלומה של הדמוקרטיה? כי גם אם נניח שאנצח הפעם במגרש הפוליטי, אם הניצחון הקטן שלי יגרום לדמוקרטיה ליפול בעתיד זה לא שווה, כי בעתיד עלול לבוא רודן ולנצל את כל המדינה לגחמותיו, ולכן עדיף להשאיר את מנגנון הפשרה מתפקד מאשר לנצח בנקודה זו או אחרת על חשבונה של הדמוקרטיה.

בכל נידון פוליטי השאלה הזו קיימת במידה מסוימת: מה להעדיף? את מנגנון הדמוקרטיה, או את האמת.
שאלה זו תלויה בשאלה אחרת מהותית הרבה יותר: האם יש אלוקים שמנהל את העולם לטובה? או שהעולם הפקר?
אם יש אלוקים שמנהל את העולם לטובה - אני לא אהיה כל כך חרד לשלומה של הדמוקרטיה, כלומר אדאג לה אולי באופן כללי, אבל לא אזעק חמס על כל 'פיפס' של חשש לשלומה.
אם חלילה אין אלוקים או שהוא לא מנהל את העולם או לא לטובה - אהיה חרד מאד שכל מהלך הכי קטן שמשתפשף עם הדמוקרטיה יוביל להיטלר, כמו גם מכל שקל שחסר לי אפחד שמא אגוע ברעב.

ועוד שאלה, האם יש ערכים שהם אמיתיים מצד עצמם? או שכל המושג אמת הוא דבר יחסי שנקבע על בסיס אקסיומות? במילים פשוטות: האם יש אמת או אין אמת (לעניינו זה לא משנה האם אין אמת או שאין לנו דרך לדעת אותה). ובמילים מסובכות: האם אקסיומה היא הנחה ראשונית שאינה ניתנת להוכחה, או שאקסיומה היא הנחה ראשונית שאינה צריכה להוכחה?
מי שמאמין באלוקים, בדרך כלל נוטה יותר לצד של ערכים מצד עצמם / אמת אבסולוטית, ומי שלא מאמין - נוטה יותר לצד של ליברליזם, מוסר תועלתי, ופוסט מודרניזם.
כתוצאה מכך החילוני לא מאמין בערכים כלשהם מצד עצמם (וגם הערך שאוסר לרצוח למשל הוא מכח מוסר תועלתי, שאם נרצח יהיה פה אנרכיה וכאוס, ולא מצד חומרת האיסור לרצוח כשלעצמו ולא אאריך זה נושא למאמר ארוך בפני עצמו), ועל כן כל הערכים שאליהם הוא מחנך הם ערכים תועלתיים של מתווי פשרה ובראשם הדמוקרטיה, והמאמין - מאמין בערכים שלפי דעתו הם נכונים מצד עצמם ולא רק כמבנה פשרה תועלתי.

וכך גדל לו מצד אחד דור חילוני שמחונך על עצם הדמוקרטיה כערך, ולא רק כהצעת פשרה, ומצד שני דור דתי - מסורתי שרוצה לבחור את הערכים שלו בעצמו מכח התורה או השכל הישר, ומשתמש בדמוקרטיה רק כמנגנון פשרה.
וכאן נוצר פרדוקס מוזר: יושבים משני צידי השולחן בבית הדין יריבים שאחד מהם מה שהוא רוצה זה דמוקרטיה (כי כאמור הדמוקרטיה נהפכה להיות ערך בפני עצמו), והצד השני דורש ערכים כל שהם מצד עצמם.
מה יעשה השופט? יעשה דמוקרטיה כפשרה בין הדמוקרטיה לבין הערכים? ואז בשלב הבא תתקבל הצעת הפשרה שלו כערך בפני עצמה, ושוב תבוא לדיון הצעת הפשרה מול הערכים, ושוב נעשה פשרה וכך עד אין סוף, או עד שלא ישאר דבר מהערכים כשלעצמם!
כלומר במקרה שעומדים למשפט ערך מול פשרה, אי אפשר לעשות פשרה ביניהם, כי אז הפשרה תהפך לערך, ושוב נצטרך לעשות פשרה וכך הלאה בלי סוף.
או בעוד מילים: הפשרה הראשונה היתה 50:50. הפשרה השניה היתה 75:25, והשלישית 87.5:12.5 וכן הלאה.

ולעניינו: מדינת ישראל התחילה כמדינה יהודית ודמוקרטית. כלומר מצד אחד רצו מדינה חילונית, ומצד שני מדינה יהודית, עשו פשרה - דמוקרטיה. אבל מכיוון שהחילוניות היא הגדרת שלילה (היא לא ערך בפני עצמה אלא שלילת ערכים דתיים), לכן הוגדרה מדינת ישראל כמדינה יהודית מצד אחד, ודמוקרטית מצד שני כדי שיוכלו להכניס לתוכה ערכים חילוניים.
בשלב הבא הדמוקרטיה נגסה מהיהדות, ושוב, ושוב, ושוב, עד שבית המשפט העליון נראה כמו שהוא כיום שפוסק לגמרי לפי חוקים של מדינה דמוקרטית וכלל לא מתייחס למדינת ישראל כמדינה יהודית (מלבד נושאים כלליים של סטטוס קוו שהתקבלו בתורת חוקה).

נחזור לאותו דור חילוני שגדל על הדמוקרטיה כערך בפני עצמו -
הדור הזה לא גדל על הדמוקרטיה כהצעת פשרה, אלא כערך בפני עצמו! וכתוצאה מכך נלחמים פה ממש שני ערכים, שכל אחד אומר כולה שלי. ולו יצוייר שמחנה השמאל / חילונים (או לפחות לרדיקליים מביניהם...) תהיה אפשרות להשתלט לצמיתות על המדינה בדרך לא דמוקרטית - הוא יעשה את זה לצורך השלטת דמוקרטיה כערך, כי מבחינתו הדמוקרטיה היא ערך בפני עצמו, והוא לא מסכים לשום פשרה דמוקרטית בין הדמוקרטיה לבין הערכים מצד עצמם. כמובן שאם יתאפשר מצב כזה למחנה הימין / דתיים הוא גם יעשה את זה, מסיבה פשוטה יותר - כי הוא לא מאמין בדמוקרטיה כערך, אלא כהצעת פשרה. ואם אתה יכול להרויח הכל, למה שתסכים להתפשר?

בנימין נתניהו בעצמו אדם חילוני (ולא נכנס כאן למה בדיוק הוא מאמין וכמה, כי אז נצטרך לדון גם על כל אחד מהמתמודדים מולו והויכוח לא יגמר) שמאמין מאד בדמוקרטיה כערך בפני עצמו. אבל במגרש הפוליטי הוא נהיה החלוץ של המחנה הימני דתי, ולכן הוא מרגיש על בשרו איך הפרדוקס של איך הדמוקרטיה כערך מצד עצמה נוגסת שוב ושוב בצד הפוליטי שלו, ולכן בשלב מסוים הוא החל להפוך את עורו ולנסות לעצור את הדהירה במדרון.

מצד שני עומד מחנה ה'דמוקרטיה כערך בפני עצמו', ומנסה לומר כולה שלי, ומכיוון שמחנה זה רואה את עצם הדמוקרטיה כפשרה כעומדת ב50% ניגוד לדמוקרטיה כערך (כי הדמוקרטיה כפשרה נותנת 50% לדמוקרטיה כערך ו50% לערכים מצד עצמם), הם נלחמים בדרכים לא דמוקרטיות לצורך השלטת ה'דמוקרטיה כערך'. כלומר הם מבחינתם האויב הוא מי שלא מאמין בדמוקרטיה כערך, והם לא רואים צורך להלחם בו דווקא בדרכים דמוקרטיות (כי כאמור הדמוקרטיה כפשרה עומדת בניגוד לדמוקרטיה כערך).

וכך נוצר מצב שנתניהו שמאמין במידה מוגבלת בדמוקרטיה כערך, "נלחם בדמוקרטיה"!!!
כי הוא נלחם בהשלטת הדמוקרטיה כערך על כל שטחי החיים מכיוון שהוא החלוץ שמוביל את מחנה הימין.

בבחירות האחרונות נוצר מצב חירום שלא היה פה מעולם. המלחמה היתה האם להשאיר פתחון פה לערכי היהדות או לא (למשל הנקודה של תחבורה ציבורית בשבת: לחילונים אין בעיה שבבני ברק לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, אבל על זה כלל לא נסוב הויכוח! הויכוח הוא האם לתורה יש זכות אמירה במרחב הציבורי או לא, ולכן אם בערים חרדיות לא תהיה תחבורה בשבת ובערים חילוניות כן, זה לא פשרה! אלא ניצחון מוחלט למחנה האנטי דתי).
ואגב לכן גם כמה רבנים שלא היו מצביעים בעבר הלכו להצביע או תמכו בגלוי בלהצביע, למשל האדמו"ר מבעלז, ר' נתן קופשיץ ועוד.

ולכן אם בעבר הציבור החרדי ישב על הגדר שבין הימין לשמאל, כי הויכוח היה על שטחים תמורת שלום, ובנושא זה יש רבנים שנוטים לפה ויש שנוטים לפה. אבל כיום זה כלל לא הנידון, אלא על דמוקטיה כערך מול ערכים מצד עצמם, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי.
וזו הסיבה שהדר סמדר ורוב ככל הפובליציסטיים הדתיים חרדיים כל כך חרדים לשלומו של נתניהו, ובצדק גמור. כי המשפט ראוה שמתנהל נגדו הוא נכון לעכשיו סמל לכל המלחמה על ה' ועל משיחו (משיחו כמובן זה לא נתניהו, השתמשתי בפסוק המוכר).

אגב שמעתי ראיון ברדיו עם ליברמן בערב הבחירות, הוא אמר שם שמכינת בני דוד בעלי הם משיחיים וקיצוניים יותר מהחרדים, וכדוגמא הביא ציטוט מאחד הרבנים שם שאמר ש'הבעיה שלנו עם היטלר שהוא היה בצד נגדנו', ופירש זאת ליברמן (הגאון!) שהם כלל לא רואים בדמוקרטיה ערך מצד עצמו, אלא אם יתנו להם את המושכות הם יחריבו לגמרי את הדמוקרטיה.
וזו גאונות, שהוא הגיע לליבת הויכוח הציבורי, רוב האנשים לא מודעים בדיוק על מה הם נלחמים, יש להם דעה כללית וזהו.

יש לי עוד הרבה מה להאריך בנושא זה, אבל אין לי זמן ולא הכל מתאים לפורום חרדי.
אני מודע לכך שזה בקושי קריא, השקעתי חצי שעה בכתיבה, אין לי זמן כרגע להשקיע עוד בעריכה של הדברים.
תודה על ההקשבה.
המשך שבוע טוב.

אה... וכל זה נכתב כמובן לא כטקסט פוליטי או פילוסופי, אלא כדי לקבל ביקורת על צורת ההגשה וכדומה.

או אה.
בסופו של דבר, הצלחתי לקרוא את כל ה'חבורה'.
ללא ספק, המסה שלך זקוקה לליטוש הטיעונים, וזיקוק היסודות.
לגבי הטענה שלך - שמחנה השמאל-מרכז רואה את הדמוקרטיה כערך בפני עצמו - אתה צודק.
אבל זה לא 'הלכה למשה מסיני' אצלם של 'חיוב דמוקרטיה', אלא הם מחשיבים את הדמוקרטיה, משום שזאת צורת המשטר שהוכחה כמביאה לפריחה חסרת תקדים.
אין ספק גם שהם משתמשים באמצעים לא-דמוקרטיים בשביל להשליט את דעותיהם.
לגבי שאר הדברים - חלק לא כל כך הבנתי, ומכל מקום אכמ"ל.

 

[ביזנסטורי - אילה]

אה... וכל זה נכתב כמובן לא כטקסט פוליטי או פילוסופי, אלא כדי לקבל ביקורת על צורת ההגשה וכדומה.

כטקס שנכתב כתגובה לפוסט בפרוג,
ההמלצה הגורפת היא לתמצת.

 

[חרש עץ]

כטקס שנכתב כתגובה לפוסט בפרוג,
ההמלצה הגורפת היא לתמצת.

זה אחרי הרבה תמצותים הפחתות וקיצורים.
יש לי על זה במחשב בסביבות ה1000 עמודים. כמעט כל הנחה פה מגובה אצלי במחשב במאמר בן כמה עמודים (ערוכים באותה רמה...).
בעיקרון אם היה לי זמן לערוך את זה הייתי יכול להכניס את כל המאמר החלקי הזה לטקסט קצר יותר, אבל זה לא היה עוזר הרבה.
יום אחד כשיהיה לי זמן אוציא ספר, רק אני לא יודע מי יקנה אותו...

 

[חרש עץ]

או אה.
בסופו של דבר, הצלחתי לקרוא את כל ה'חבורה'.
ללא ספק, המסה שלך זקוקה לליטוש הטיעונים, וזיקוק היסודות.
לגבי הטענה שלך - שמחנה השמאל-מרכז רואה את הדמוקרטיה כערך בפני עצמו - אתה צודק.
אבל זה לא 'הלכה למשה מסיני' אצלם של 'חיוב דמוקרטיה', אלא הם מחשיבים את הדמוקרטיה, משום שזאת צורת המשטר שהוכחה כמביאה לפריחה חסרת תקדים.
אין ספק גם שהם משתמשים באמצעים לא-דמוקרטיים בשביל להשליט את דעותיהם.
לגבי שאר הדברים - חלק לא כל כך הבנתי, ומכל מקום אכמ"ל.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה יותר מהותית, מהיכן שואב הנסיון את אמינותו?
ומה לי אם ראיתי שכלל פלוני הצליח עשרות או מליוני פעמים, מי קבע שיש סבירות גבוהה יותר שגם בפעם הבאה יהיה כך מאשר שיהיה אחרת לגמרי?
התשובה המקובלת - אקסיומה.
וכאן נשאלת השאלה מה האמינות של אקסיומות?
התשובה האמיתית היא שאין לזה הוכחה לוגית, אלא זה מוכח מעצמו כחומר גלם של טיעון הגיוני.
אבל בדיוק בנקודה זו טמונה המחלוקת בין הימין הדתי לפוסט מודרניזם, האם אקסיומה היא הנחה ראשונית שאינה ניתנת להוכחה או שאינה צריכה הוכחה, וחוזר חלילה.
ועיין עוד בביקורת התבונה הטהורה של קאנט שדן באריכות גדולה האם יש חשיבה אפריורית ודו"ק.

 

[ניהול האתר]

אל תכעסו שהתערבתי כאן בפורום. זה פשוט לא עמד בכללים שאין לדבר ובטח שלא להשמיץ לגופו של אדם או חברה.
ערכתי אפוא ושיניתי לשמות בדויים.

 

[אשר שרבר]

אל תכעסו שהתערבתי כאן בפורום. זה פשוט לא עמד בכללים שאין לדבר ובטח שלא להשמיץ לגופו של אדם או חברה.
ערכתי אפוא ושיניתי לשמות בדויים.

השקעת אדון מנהל, נעים להכיר.