הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פרולוג
(חייבת את התגובות שלכם. אז פליזזזזז אל תהססו להקליד)
"לא"
"לא?"
רומי הניעה את ראשה מימין לשמאל.
"וירדן?" תחינה בקולה של גלי.
כל העצב שבעולם נשקף מעיניה. "גם לא"
"מי כן?"
"אף אחד לא באמת יודע"
"מה נשאר לנו?" עיני הפיסטוק של גלי התיזו ניצוצות כאב.
רומי לא ענתה. נעצה את מבטה בנקודה רחוקה.
"כלום" גלי השיבה במקומה.
"נשאר לך אותי" רומי הגתה חרישית את המילים, העבירה יד מלטפת על לחיה.
"ומה נשאר לך?" גלי התרוממה מהמיטה בלהט וניסתה לקרב את ידה אל בקבוק המים המונח על השידה.
"אותך" קולה של רומי רעד.
"אני לא שווה הרבה מדי" גלי הישירה מבט לרומי.
רומי גיחכה במרירות. העצב והיגון היו חשופים מדי, כואבים עד כדי נשיכת שפתיים.
"את שווה המון"
כעת היה תורה של גלי לגחך.
"אל תצחקי גלי, את שווה מלא"
"אני לא צוחקת, שום דבר בחלום המחריד הזה לא מצחיק, אם כבר אני בוכה"
גלי החלה להתייפח. תחילה בשקט. לאחר מכן גבר הבכי.
רומי הצטרפה לבכי. אוספת אליה את גלי לחיבוק אמיץ.
כך מצאה אותן פרופסור שוהם.
אחיות בגילאי העשרה שעולמן הבטוח נקרע לגזרים שהתעופפו בסערה האיומה.
***
בין אזעקה לאזעקה תפס אותה הצלצול.
תוך כדי קילוף הגזר היא לחצה על המקש הירוק, ענתה באגביות.
"אלישבע?" קול רועד בקע מן השפופרת, הרעיד את מיתרי ליבה.
"כן" הגיבה בתמיהה.
"זו רומי, ואני צריכה עזרה" קולה של הדוברת התייצב.
היא עזבה המקלף, נאחזה בשיש. "רומי!"
"אני יכולה לבוא אליך? עם גלי?" היא שידרה מצוקה. מצוקה אמיתית. ובצדק.
היא כל כך רצתה להגיד שכן, ייחלה שהשתיים תהיינה קרובות, תחת עיניה הפקוחות. אבל על הספה המרופטת בסלון ישבה ליידי אמריקאית עטוית תכשיטי יוקרה,
היא בעלת חברת הייטק ענקית.
ויש לה טעם אנין לגברת.
ואסור שהיא תברח, היא חייבת לשים גם עליה עין.
בעצם הרבה יותר מאחת.
***
(חייבת את התגובות שלכם. אז פליזזזזז אל תהססו להקליד)
"לא"
"לא?"
רומי הניעה את ראשה מימין לשמאל.
"וירדן?" תחינה בקולה של גלי.
כל העצב שבעולם נשקף מעיניה. "גם לא"
"מי כן?"
"אף אחד לא באמת יודע"
"מה נשאר לנו?" עיני הפיסטוק של גלי התיזו ניצוצות כאב.
רומי לא ענתה. נעצה את מבטה בנקודה רחוקה.
"כלום" גלי השיבה במקומה.
"נשאר לך אותי" רומי הגתה חרישית את המילים, העבירה יד מלטפת על לחיה.
"ומה נשאר לך?" גלי התרוממה מהמיטה בלהט וניסתה לקרב את ידה אל בקבוק המים המונח על השידה.
"אותך" קולה של רומי רעד.
"אני לא שווה הרבה מדי" גלי הישירה מבט לרומי.
רומי גיחכה במרירות. העצב והיגון היו חשופים מדי, כואבים עד כדי נשיכת שפתיים.
"את שווה המון"
כעת היה תורה של גלי לגחך.
"אל תצחקי גלי, את שווה מלא"
"אני לא צוחקת, שום דבר בחלום המחריד הזה לא מצחיק, אם כבר אני בוכה"
גלי החלה להתייפח. תחילה בשקט. לאחר מכן גבר הבכי.
רומי הצטרפה לבכי. אוספת אליה את גלי לחיבוק אמיץ.
כך מצאה אותן פרופסור שוהם.
אחיות בגילאי העשרה שעולמן הבטוח נקרע לגזרים שהתעופפו בסערה האיומה.
***
בין אזעקה לאזעקה תפס אותה הצלצול.
תוך כדי קילוף הגזר היא לחצה על המקש הירוק, ענתה באגביות.
"אלישבע?" קול רועד בקע מן השפופרת, הרעיד את מיתרי ליבה.
"כן" הגיבה בתמיהה.
"זו רומי, ואני צריכה עזרה" קולה של הדוברת התייצב.
היא עזבה המקלף, נאחזה בשיש. "רומי!"
"אני יכולה לבוא אליך? עם גלי?" היא שידרה מצוקה. מצוקה אמיתית. ובצדק.
היא כל כך רצתה להגיד שכן, ייחלה שהשתיים תהיינה קרובות, תחת עיניה הפקוחות. אבל על הספה המרופטת בסלון ישבה ליידי אמריקאית עטוית תכשיטי יוקרה,
היא בעלת חברת הייטק ענקית.
ויש לה טעם אנין לגברת.
ואסור שהיא תברח, היא חייבת לשים גם עליה עין.
בעצם הרבה יותר מאחת.
***
