מסיפורי ר' זנגוויל

  • הוסף לסימניות
  • #1
מכל מגידי השיעור שזכיתי להכיר, חלקם מקרוב וחלקם מרחוק, חלקם באהדה חלקם ביראה, וחלקם אף מהזווית של תחת שבט החובלים, התנשא וגדל והתעלה הרב זנגוויל.
יהודי בר אוריין, גבה קומה וחזק קול, שכתפיו מתוחות היטב מימין לשמאל, גבו חף מעקמת, זקנו דליל, וגבותיו מצלות בקושי על זוג עיניים גליציאניות חריפות.
פה ושם שרבטתי לנפשי בשולי מחברת החידושים מתי מעט אמרות שפר וסיפורים, והנני כעת נרגש ונפחד להתחיל לפרקם ולהעלותם מעומק הארכיון. ושיהיו הדברים כקילורין לעיניים כפי שנאמרו או אז בימים עברו.

*

יום שלישי, י"ב חשוון תשמ"ה.
היה רב שנסע לחתונת ביתו ועצר בדרך כדי להתפלל מנחה. מפה לשם - בינתיים שכחו אותו שם.
אחרי כמה שעות חיפשו אותו ביער, אך כל החיפושים ארכו יום שלם. הרב נמצא במצב תקין, אך הוא סירב להכיר בעובדה שחלף לו יום שלם, וכך התאריך הפנימי שלו זז, והוא חגג את השבת ביום שישי.

כך חלפו כמה שבועות, והוא התעקש לחגוג את השבת ביום שישי. וכך ארע שביום השבת, כאשר כולם שבתו - הוא התעקש שזהו יום ראשון.
ותהום כל העיר, ותרבה התאניה ואניה.

עד שרב פיקח פתר את הבעיה.

ביום חמישי בלילה כל בני העיר קיבלו עליהם שבת מדומה. לבשו שטריימלך, גברו גבי פשתן לבנות, סרקו זקנם, והטיבו את הפראק לגופם.
אחרי התפילה הגיעו רבים לבית הרב הפיקח, מעמידים פנים כמו רוצים לאחל לו שבת שלום.
הרב הפיקח הזמין לסעודתו את הרבי הטועה, והשקאהו בכמות הזויה של יין.
כאשר נרדם הרב הטועה, יצאו כולם בלאט מהבית והלכו לעיסוקיהם. למחרת בליל שבת כולם חזרו לשם, והעירו אותו בעדינות, כאומרים: הבה נמשיך בסעודה...


יום חמישי, י"ד חשוון תשמ"ה
(את הסיפור הבא שמענו כפיצוי על הגשם שטפטף מהחלון הפרוץ, אשר לא תוקן מזה שבוע עקב קשיי תקציב)

כאשר ר' יצחק גרשנקורן נעשה ראש העיר, אמרו לו אנשי העיר: אי אפשר שאתה תהיה לבדך ראש העיר, עליך למנות וועדה.
אמר: אמנה וועדה.

הוצעו לו אנשים חכמים, והוא דחה אותם:
לא, לא. אני צריך אנשים עם ראש.
- נו, אבל הצענו לך אנשים עם ראש, למה אתה לא רוצה אותם?
אהה, השיב ר' יצחק. לא כאלו אנשים. אני רוצה אנשים שיודעים להנהן עם הראש: 'כן', 'כן', על כל מה שאני אומר...


יום שישי, ט"ו חשוון תשמ"ה
(סיפור זה נמסר בשיחה פרטית לידידי ישעי' וינטרוב, פרס על כך שטרח ושטף את כל ביהמ"ד לכבוד שבת האופרוף של שבתאי גניסהאפער מאנטוורפן)

פעם עלה לארץ יהודי ניצול שואה. כעבור כמה שנים השלטונות הציוניים רצו לגייסו אחר כבוד לצה"ל, אך משום מה הם טעו ושלחו את צווי הזימון לכתובת שגויה. כעבור מס' שנים תפסו אותו והעמידו אותו למשפט צבאי.
הוא בכה: ניצלתי מהמחנות, לא רוצה ללכת לצבא...
הפרקליטה הראשית הרעימה בקולה על חומרת מעשיו, והשופט המזרחיסט פסק: עונש חצי שנה מאסר על תנאי.

הוא התחיל לבכות ויילל בקול נכאים, וליבו של השופט זע ונע, ומוחו מיהר למצוא מפלט למדני. התכופף השופט לחש לו באוזן: טמבל. תברח מכאן! תגיד תודה ולך! הרי מה זה חצי שנה על תנאי? שאם שוב תקבל צו גיוס ולא תתייצב - תיאסר. והרי כבר עברת את הגיל, לא תקבל יותר צו התייצבות, לפחות לא בגלגול הזה...


* בס"ד, המשך יבוא *
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
@Natan Galant
תפנית רצינית, יעסוק שכמותך.
זה זמן רב שלא שמעתי ממך
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
היה רב שנסע לחתונת ביתו ועצר בדרך כדי להתפלל מנחה. מפה לשם - בינתיים שכחו אותו שם.
אחרי כמה שעות חיפשו אותו ביער, אך כל החיפושים ארכו יום שלם. הרב נמצא במצב תקין, אך הוא סירב להכיר בעובדה שחלף לו יום שלם, וכך התאריך הפנימי שלו זז, והוא חגג את השבת ביום שישי.

כך חלפו כמה שבועות, והוא התעקש לחגוג את השבת ביום שישי. וכך ארע שביום השבת, כאשר כולם שבתו - הוא התעקש שזהו יום ראשון.
ותהום כל העיר, ותרבה התאניה ואניה.

עד שרב פיקח פתר את הבעיה.

ביום חמישי בלילה כל בני העיר קיבלו עליהם שבת מדומה. לבשו שטריימלך, גברו גבי פשתן לבנות, סרקו זקנם, והטיבו את הפראק לגופם.
אחרי התפילה הגיעו רבים לבית הרב הפיקח, מעמידים פנים כמו רוצים לאחל לו שבת שלום.
הרב הפיקח הזמין לסעודתו את הרבי הטועה, והשקאהו בכמות הזויה של יין.
כאשר נרדם הרב הטועה, יצאו כולם בלאט מהבית והלכו לעיסוקיהם. למחרת בליל שבת כולם חזרו לשם, והעירו אותו בעדינות, כאומרים: הבה נמשיך בסעודה...
זה מסופר עם שמות..
כמדומני שהרב השני היה ר' שמעלקע מניקלשבורג
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מכירים את אלה שתופסים חיזוק באלול?

אז זהו שר' נוחעם הוא ממש לא אחד מהם!

כל החיזוק האלולי נתפס אצל ר' נוחעם כעדות על אותה חולשה כרונית ממנה סובלים ה'מתחזקים' האלוליים למיניהם במשך כל השנה, וזה עוד בלי לדבר על הנפילה הצפויה להם במוצאי יום כיפור ישר אל תוך סיר הלוקשן...

יש אנשים שמבחינתם מעגל השנה הוא דבר שהולך וחולף, יצא אב נכנס אלול יצא אלול נכנס תשרי.

אצל ר' נוחעם, כל השנה זה 'אלול'!

כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'פסח' ולכן ר' נוחעם הוא מאלה ששואלים את המוכר במאפייה גם בי"ג כסלו, 'האם זה 'נטחן'...'
כל השנה זה אלול! בדיוק כמו שכל השנה זה 'סוכות', ולכן לא משנה מתי, תוכלו תמיד למצוא בכיס של ר' נוחעם שלל זכוכיות מגדלת עם או בלי לד, וגם כשכל האתרוגים נכמשו והפכו לכמעט בלתי נראים... הוא ממשיך לעשות אימונים על בלעטלאך של תפוחים...

ככה זה אצל ר' נוחעם, כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'תשעה באב'...

אם תשאלו את ר' נוחעם איך ייתכן שחותם ה'אלול' לא ניכר על פניו, הוא יגיב מן הסתם בתנועת ביטול ויאמר שזו לא הבעיה שלו, הוא כמובן יוסיף וימנה תריסר מגדולי ישראל שכפי הידוע לו מעדות של איש מפי איש - לא ראו עליהם שינוי מיוחד בין אלול לשאר ימות השנה, מה שאומר שזו כנראה 'בעיה' בעיקר של צדיקים.

בטח אתם שואלים את עצמכם, אז למה ר' נוחעם רועד כל כך... למה הוא נתקף ברעד בלתי נשלט שלא עוצר?
מתברר... שר' נוחעם רועד במשך כל השנה, בלי קשר או עם קשר לאלול..
זה שאנשים שמים לב לזה רק באלול ממש עושה לו עוול!

ר' נוחעם תמיד אמר שלפי הבדיקות שערך, גם הדגים שבים רועדים במשך כל ימות השנה ולא רק באלול, ואל תתווכחו עם ר' נוחעם שקיבל היתר מרב לצאת מהארץ למצפה התת ימי באילת כדי לבדוק עם סיסמוגרף ימי את הרעידות של הדגים וזה היה בכלל באמצע החורף.
הוא גם בדק פיזית את הרעידות של הדגים כשהוא הוציא אותם מהמים וצפה בהם איך שהם רועדים ורועדים ורועדים עד למותם הטראגי, 'הם כנראה נחתמו בספרן של רשעים גמורים' הכריע ר' נוחעם ומייד לימד עליהם זכות – לפחות הם זכו לקחת חלק במחקרים של ר' נוחעם...


אז מה הבעיה של ר' נוחעם? אתם בטח שואלים

היה זה רגע של גילוי לב מצידו של ר' נוחעם, כשהוא השיח את כאבו והתוודה בפה מלא, שמכל התפילות הרבות של הימים הנוראים, הוא לא יודע ואין לו שום מושג איך הוא מוציא מהפה את הקטע הזה שנקרא 'וידוי'...

הוא כל פעם נעמד מול הסידור, ופיו נאלם, הוא לא מצליח להוציא הגה מהפה, איך אפשר לשקר במצח נחושה כשעומדים לפני ה'? הוא פשוט לא מסוגל!

כל השנה ר' נוחעם מצליח איך שהוא להתחמק מזה, בכל שני וחמישי שאז התחנון מכיל בתוכו וידוי, ר' נוחעם עם חוש הריח המפותח שלו ל'שמחות' מצליח למצוא מניין עם חתן או אבי הבן או סנדק, גם אם לא הוא פונה לשטיבלאך החסידי, שם לבטח יש יארצייט/הילולא של איזה 'צדיק', אז הוא גם מתפנק על ליקר בננה שהוא כל כך אוהב.
וב'בין המיצרים' שחל בתקופה שנולדים רק בנות ב'מעייני הישועה' וביום ששום צדיק לא נפטר בו, ר' נוחעם נאלץ למצוא סיבה ממש טובה לברוח מהתפילה לפני תחנון, הוא כמובן אומר לעצמו שהוא ישלים אחר כך, אבל הוא תמיד שוכח...

מה שנשאר לר' נוחעם זה רק הווידויים של הימים הנוראים

אם זה היה רק 'יום כיפור', ניחא!
עשרה ווידויים? נו, עוברים את זה... גם ככה הוא סובל מהצום ומהקור של המזגנים, אז הוא יסבול עוד קצת מלומר מילים שהוא לא מבין איך הן קשורות אליו.

אבל מהסליחות של בני אשכנז ר' נוחעם לא יכול להתחמק, ושם הוא הרי צריך להתוודות, אך גם לזה מצא ר' נוחעם פתרון יצירתי במיוחד, ל'סליחות' הוא בוחר ללכת לבית הכנסת הכי צפוף באזור, ולפני הקטע של הווידוי הוא תר בעיניו אחר האדם הכי מפוקפק שבקהל ובאלגנטיות הוא מוצא את דרכו אליו וכך ר' נוחעם נעמד בצמוד אליו ומשתדל במהלך הווידוי לדפוק מחצה עליו ומחצה על אותו מפוקפק לא לפני שהוא העריך בעיניו החודרות עד חדרי בטן ששום מילה מהרשימה הארוכה של הווידוי לא תיאמר לבטלה על אותו אדם.

הבעיה הגדולה של ר' נוחעם היא שהוא גילה ממש לאחרונה שיש לו שורשים ספרדיים מלפני גירוש ספרד, [וזה כנראה המקור לאות 'עי"ן' שנוספה לשמו]
מה שאומר שהוא התחיל להגיד סליחות בסתר מראש חודש אלול, ונכון שיש הרבה מוקדי אמירת 'סליחות' עם קהל צפוף של בני עדות המזרח שיכולות להיות לו הפתרון האולטימטיבי, אבל זה אומר שהוא מסתכן בכך שאם מישהו חלילה יראה אותו מסלסל בסילודין את 'קה שמע אביונך, המחלים פניך'... כל המוניטין שהוא בנה כר' נוחעם בסכנה, ולזה הוא לא מוכן!


לאחר שאלת רב, ועוד רב ועוד רב, מצא ר' נוחעם את הרב שהתיר לו באופן פרטי לחבר נוסח ווידוי אישי ל'סליחות' אותם הוא אומר ביחידות וזה נוסח הוידוי של ר' נוחעם:

אנא ה' או"א תבא לפניך וכו' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל, מה לעשות, צדיקים אנחנו ולא חטאנו!
אהבנו, ברכנו, גמלנו חסד, דיברנו טוב, הרהרנו הרהורים טובים, ועדנו עצמנו לדבר מצווה, זכנו, זכינו וזיכנו אחרים, חמלנו, טהרנו, ישרנו, כיבדנו אב ואם, למדנו, מלמלנו דברי תורה ברחוב, ניחמנו, סעדנו, סיימנו מסכתות, עצרנו מכוניות בשבת, פיללנו, צמנו, צילמנו רבנים וגדולי ישראל, קמנו מפני שיבה, קינאנו קנאת סופרים, רשמנו דברי תורה, רתחנו מרתחא דאורייתא, שמענו שיעורי תורה בנסיעות, שמרנו שבתות, תנינו, תמכנו ונתמכנו...

מה נאמר וכו'...

ע"כ נוסח הווידוי של ר' נוחעם 'הספרדי'...


לעוד תכנים של ר' נוחעם כנסו ל -
ר' נוחעם בעל האתרוג 123 ר' נוחעם יודע לתקוע...
שיתוף - לביקורת סתם עוד חודש
אין לו חשק לעבור דף בלוח השנה.
אין לו חשק לראות את הדף האחרון. להזמין לוח שנה חדש. לבדוק באיזה יום נופל ראש השנה.
הוא רוצה שזה יהיה סתם עוד חודש, כמו שבט. כמו אייר. סתם כזה רצף של ימים שיש בהם שבתות וימי שלישי, שעות יום ושעות לילה ודברים רגילים.
כל בוקר לקום לארוחת בוקר של חביתה ולחם, לא קוגל וקפה ממיחם.
לא לתכנן טיולים של חול המועד, לא להסתובב בשבילים זרים.

רוצה את השקט שלו.
שקט בלי אף "קולולו" מעזרת הנשים. בלי אף הקפה סביב ספר תורה ובלי אף כיבוד במפטיר יונה.
הוא רוצה לשבת על כיסא שמותאם לשרירים החלשים שלו, ולא על כיסאות בית הכנסת המכובדים.
הוא רוצה ללכת לחברים הרגילים שלו, אלו שגרים איתו בדירה.
אלו שמותר לידם לנפנף בידיים כשמתרגשים, ומותר להגיד "יש לי התקף חרדה" כשמישהו מדליק מוסיקה.
רוצה את המקום שבו מותר לו לאהוב רק 7 מאכלים, ומותר להיות אדם ששונא בצל באוכל.
רוצה להמשיך להיות שייך לאותם אנשים שכמוהו, חושבים שמילים הן יקרות מכדי לבזבז אותן על "מה נשמע" ושקרים לבנים.

אבל האנשים שאיתו בדירה, אלו שכמוהו - לא שומרים שבת ולכן הוא לא יכול להיות לידם בראש השנה.
והם אוהבים אותו בדרכם האוטיסטית והפשוטה, אבל לא יכולים להבין למה הוא נלחם ללכת לרקוד בשמחת בית השואבה.
למה ללכת לטייל עם המשפחה המורחבת, למרות שיש לו יותר ממאה אחיינים.
למה הוא מתעקש לבוא גם כששואלים אותו מתי יהיו לו ילדים.
למה להיות במקום שבו אומרים שהוא נראה רגיל כל כך, אז למה הוא לא בא כל שבת.
למה ולמה ולמה.

הם לא שואלים, ברור. שאלות כאלה הן השאלות של הנורמליים. האלה שהם לא "בתפקוד גבוה" אלא פשוט מתפקדים.
אלה שלא גרים עם "אנשים כמותם" אלא עם המשפחה וליד השכנים.

אז הוא נשאר לבד.
בודד בכל העולמות.
ובכל ראש חודש אלול קשה לו להפוך את הדף האחרון בלוח השנה.
וזה, אצלו, הבכי של אלול.

בכל בית כנסת יש לפחות אחד כזה. בתפקוד גבוה, כזה שנראה "קצת מוזר אבל בסדר". לרוב הוא יסתיר את האבחנה, את המרחק מהקהילה.
והלוואי והאחד הזה קורא את הפוסט הזה.
אין לי דבר להציע לו מלבד - שתיקות ומילים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה