שיר מסירות בגובה העיניים

[כנפיים]

הִצַּעְתְּ לִי מַמְתָּק
וְהֵבֵאת לִי מִשְׂחָק,
הִצְבַּעְתְּ בַּגַּן עַל כָּל חֶדֶר.

הִכַּרְתְּ לִי חָבֵר,
סִפַּרְתְּ שֶׁזֶּה עוֹבֵר,
אֶתְרַגֵּל וְהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

נִסִּית לְהַצְחִיק,
הִשְׁתַּדַּלְתְּ לְהַשְׁתִּיק
תַּ'בְּכִיּוֹת שֶׁעָלוּ עוֹד אוֹקְטָבָה.

סִפַּרְתְּ לִי שֶׁאִמָּא
הָלְכָה רַק לְרֶגַע,
וְהִנֵּה, הִנֵּה הִיא שָׁבָה.

לֹא רָאִית שֶׁמִּכָּאן,
עַל הָרִצְפָּה שֶׁבַּגַּן,
אֲנִי רוֹאֶה מִמֵּךְ רַק סַנְטֵר.

אִם הָיִית מִשְׁתּוֹפֶפֶת,
לְעֶבְרִי מִתְכּוֹפֶפֶת,
אוּלַי הָיִינוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר.

 

[אשר שרבר]

מקסים

 

[הנף מקלדת]

הִצַּעְתְּ לִי מַמְתָּק
וְהֵבֵאת לִי מִשְׂחָק,
הִצְבַּעְתְּ בַּגַּן עַל כָּל חֶדֶר.

הִכַּרְתְּ לִי חָבֵר,
סִפַּרְתְּ שֶׁזֶּה עוֹבֵר,
אֶתְרַגֵּל וְהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

נִסִּית לְהַצְחִיק,
הִשְׁתַּדַּלְתְּ לְהַשְׁתִּיק
תַּ'בְּכִיּוֹת שֶׁעָלוּ עוֹד אוֹקְטָבָה.

סִפַּרְתְּ לִי שֶׁאִמָּא
הָלְכָה רַק לְרֶגַע,
וְהִנֵּה, הִנֵּה הִיא שָׁבָה.

לֹא רָאִית שֶׁמִּכָּאן,
עַל הָרִצְפָּה שֶׁבַּגַּן,
אֲנִי רוֹאֶה מִמֵּךְ רַק סַנְטֵר.

אִם הָיִית מִשְׁתּוֹפֶפֶת,
לְעֶבְרִי מִתְכּוֹפֶפֶת,
אוּלַי הָיִינוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר.

אהבתי את המבנה:
קצר
קצר
ארוך

החריזה לא הכי מדויקת
אבל מיוחדת בשתים שתים, ושורה שלישית סוגרת חרוז אחר.

והרעיון מקורי, ומוגש בטעם.

 

[3333ציפי]

זה יפה מאוד, ואני מודיעה לך ששיר של @כנפיים אני רצה לקרוא תמיד.
יש לך קטע מהמם להביא דברים מנקודת מבט אחרת,זוית ראיה שונה.
זה וואוו. ממש. והצורה והמילים זהב.

סִפַּרְתְּ לִי שֶׁאִמָּא
הָלְכָה רַק לְרֶגַע,

מממ, חרוזים מה?

אִם הָיִית מִשְׁתּוֹפֶפֶת,
לְעֶבְרִי מִתְכּוֹפֶפֶת,

אני אישית לא אוהבת ששתי שורות מביאות את אותו הרעיון רק במילים שונות. אולי זה טעם אישי אבל

 

[כנפיים]

ואני מודיעה לך ששיר של @כנפיים אני רצה לקרוא תמיד.

תודה רבה, כיף לשמוע!
האמת שאני יכולה לומר אותו דבר לך, רק שמשום מה לא נעצרתי כמוך לפרגן...

מממ, חרוזים מה?

ויתרתי עליו ביודעין,
אפשר להתווכח על זה כמובן,
אבל היה חשוב לי להשאיר את "אמא" כמו שהיא ושדווקא היא תגמור את השורה (למרות שהילד שראיתי צעק דוקא אבא...) אם תמצאי לי חרוז בשבילה יותר מאשמח..

אני אישית לא אוהבת ששתי שורות מביאות את אותו הרעיון רק במילים שונות. אולי זה טעם אישי אבל

מקבלת לגמרי. ומה שאני כותבת עכשיו זו לא הצטדקות או נסיון הכחשה, אלא שיתוף בחוויה:
ראיתי ילדון מתוק ונואש בוכה את נפשו, והגננת מעליו מפריחה הבטחות, ניחומים, מילים ושאר ירקות, ולא קרב זה אל זה. התאפקתי נוראות לא להציע לה את הבית האחרון בשיר, והשימוש החוזר בשתי המילים האלה הרגיש לי שמעביר טוב מה שהיה שם. בסוף עשיתי את זה אני, והמתוק הסתכל לי בעיניים והקשיב, גילינו יחד את התשובה לחידה שהגננת שאלה אותו מאה פעם כתובה על הבקבוק שלו-בנימין. (שימו שמות על כל צ'ופצ'יק של הילדים שלכם אנשים. 35 שמות לא עפים לראש של הגננת באוטומט)ובסוף בסוף הוא גם נכנס לגן לאכול שם את הממתק. בכל אופן מבחינה מקצועית את צודקת לגמרי.

 

[3333ציפי]

ויתרתי עליו ביודעין,

הנה אומץ שאין לי לצערי. אולי בהמשך.

מקבלת לגמרי. ומה שאני כותבת עכשיו זו לא הצטדקות או נסיון הכחשה, אלא שיתוף בחוויה:
ראיתי ילדון מתוק ונואש בוכה את נפשו, והגננת מעליו מפריחה הבטחות, ניחומים, מילים ושאר ירקות, ולא קרב זה אל זה. התאפקתי נוראות לא להציע לה את הבית האחרון בשיר, והשימוש החוזר בשתי המילים האלה הרגיש לי שמעביר טוב מה שהיה שם. בסוף עשיתי את זה אני, והמתוק הסתכל לי בעיניים והקשיב, גילינו יחד את התשובה לחידה שהגננת שאלה אותו מאה פעם כתובה על הבקבוק שלו-בנימין. (שימו שמות על כל צ'ופצ'יק של הילדים שלכם אנשים. 35 שמות לא עפים לראש של הגננת באוטומט)ובסוף בסוף הוא גם נכנס לגן לאכול שם את הממתק. בכל אופן מבחינה מקצועית את צודקת לגמרי.

עכשיו זה הרבה מעבר ליופי השיר.