סיפור מסכה מסוכנת לזקנה מסכנה

  • הוסף לסימניות
  • #21
יפה מאוד!
אין לי ביקורת להוסיף.
יכול בהחלט לשמש כסיפור שבועי בעיתונים החרדיים.
לאידך, סיפורים רבים שם לא יעמדו במבחן הביקורת כאן בפורום.

במקום לדבר היא הורידה את המסכה. ברחתי משם. זו לא היתה נחמה.
המסכות הללו, צרת רבים. רואים רק חצי נחמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מה שכתבתי למעלה.

את מכירה אנשים בגיל הזה (או מבוגרים יותר) שזה הסגנון שלהם?





ניסיתי לצטט בערך את מה שנתן לי את ההרגשה הזאת.

מכירה הרבה אנשים בגיל הזה, כולם רעננים ונורמליים והגיוניים, וחריפים וחכמים. (גם אם יש ביניהם מצומצמים). אף אחד לא מהסוג הזה, וזה לא נתן לי רושם אמין כלשהו...
כתיבה הומוריסטית מנסה להקצין את המציאות.
אז הנה השאלה:
האם לא הצלחתי להקצין בצורה טובה?
(בדרך כלל אני לא כותבת הומור)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מה שכתבתי למעלה.

את מכירה אנשים בגיל הזה (או מבוגרים יותר) שזה הסגנון שלהם?





ניסיתי לצטט בערך את מה שנתן לי את ההרגשה הזאת.

מכירה הרבה אנשים בגיל הזה, כולם רעננים ונורמליים והגיוניים, וחריפים וחכמים. (גם אם יש ביניהם מצומצמים). אף אחד לא מהסוג הזה, וזה לא נתן לי רושם אמין כלשהו...

כתיבה הומוריסטית מנסה להקצין את המציאות.
אז הנה השאלה:
האם לא הצלחתי להקצין בצורה טובה?
(בדרך כלל אני לא כותבת הומור)

כתבת מעולה.
בואו. זה קטע הומור, כן?
ולולא ההקצנה שלו לא היה קטע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כתיבה הומוריסטית מנסה להקצין את המציאות.
אז הנה השאלה:
האם לא הצלחתי להקצין בצורה טובה?
(בדרך כלל אני לא כותבת הומור)
כתבת מיוחד!
כתיבה משעשעת, קולחת והומוריסטית. נהניתי מאד לקרוא ולצחוק. עשית זאת מעולה.

עם זאת, מסכימה מאד עם פירי. הציק לי בעיניים לקרוא על אישה בת שישים כאל קשישה מלפני שנות דור.
היום אישה בת שישים היא צעירה, ואפילו מבנות השמונים יש רבות כאלו שנשארו סבתות צעירות ברוחן שמכירות את שפת הצעירים מצויין.
.
בכל מקרה, אישה בת שישים היא עדיין צעירה ולא איזו זקינה מסכינה. יש כאלו בגיל הזה שעדיין יש להן אפילו ילד או שניים לא נשואים בבית, כך שהן מעודכנות היטב היטב בעולם הצעירים.


ההקצנה- מצויינת. גורמת להעלות חיוך ומשרה עליזות על הכתוב.
אבל כאן משום מה, היתה לי קצת הרגשה שההקצנה גרמה לתחושה לא מכבדת כלפי הסבתא. כלומר, אם הייתי בת שישים נראה לי שהייתי נעלבת...

בכל מקרה, אהבתי מאד! תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
צחקתי. וזה הדבר הכי חשוב..
אם ממש ממש מתחננים לביקורת, אז גם אני הייתי מעדיף לקרוא את זה על מישהי בת 80, למרות שהבנתי את הצורך להשאיר אותה מתחת לקבוצת הסיכון.
מה לעשות שגיל שישים עוד מוקדם מידי בשביל לצייר דמות קומית של קשישה.
אבל זה כמובן רק בגלל התחנונים, כי בלי זה יש רק למחוא כף אל כף הידד על קטע משמח נפש בשעות בוקרונה שכאלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
@לילך אור
חזק ביותר!!!
כתיבה מקצועית ומלאה הומור:p
(רק עכשיו ראיתי את הסיפור, ולא יכולתי להתאפק!!)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ספור בהמשכים שמבוסס על הכרות קרובה מאד של ההתמודדות אותה חווה גיבורת הסיפור.
אשמח לכל תגובה\ הערה\ הארה\ ביקורת וכו'...
קריאה מהנה!

***

אני לא רגילה.

פעם חשבתי שכן.

העולם היה יפה, צבוע בצבעי פסטל רכים ובהירים. הייתי רחלי, ילדת גן. אחת מתוך כולן.

נכון שאותו עולם היה מנוקד באדום עז ומהבהב ומדי פעם קראו לי "רחל" בפנים חמורות סבר, הקריאו דיאגנוזה.

אבל לא הרגשתי שונה.

***
בגן חובה הרגשתי לראשונה אחרת.
יצאנו לחצר, הגננת שושי ישבה בכיסא האדום והשגיחה עלינו בעיניה תוך כדי שיחת טלפון נסערת.
שיחקנו תופסת.
נתפסתי, הייתי לנציב. עמדתי דום, ידיי פרושות לשני צידי גופי, מנסות להגיע כמה שיותר רחוק לתפוס את החברות שרצות סביבי במרץ.
ככה אמא מצאה אותי.
"רחלוש" היא קראה, דגדגה אותי קלות "מה נשמע?"
לא ידעתי איך להגיב, לא הבנתי מה אמא עושה בגן, תהיתי מאיפה היא צצה לי פתאום מאחורי הגב.
אחרי שתיקת תדהמה ממושכת השבתי לה באותה המטבע "אמוש, מה נשמע?"
היא צחקה, נברה בתיק שלה ושלפה ממנו קופסה קטנה, מוכרת.
קופסת התרופות שלי.
"שכחנו היום מקפי ולוקי" אמא הניפה את הקופסה התכולה אל על.
קפי ולוקי היו בעצם קפרה ולוקוסומיד, צמד חמד של תרופות שניסו לחולל פלאים בגוף שלי ולא ממש הצליחו, אבל בלעדיהן היה יכול להיות גרוע יותר. הרבה יותר.
"אמא, איך שכחנו!?" שריר רטט בלחיה של אמא לשמע שאלתי.
"קורה" היא בקושי הצליחה להוציא את המילה הבודדת מהפה.
בשתיקה היא הושיטה לי את בקבוק המים שלה. בשתיקה בלעתי את קפי ולוקי. בשתיקה היא נופפה לי לשלום.
כשהיא יצאה מהשער ופסעה בשביל שמעתי את הטלפון שלה מצלצל. ראיתי אותה עונה. היא אמרה: "איך יכולתי לשכוח?". הרגשתי שהי עצובה.
שהיא נעלמה בעיקול והפניתי את ראשי מהשער גיליתי מעגל של חברות עומד סביבי.
"מה היא הביאה לך?"
"למה היא באה?"
"אמא שלך הלכה?"
בליל השאלות סחרר אותי.
"היא הביאה לי את הכדורים שלי. התרופות." עניתי להם בקול חלוש.
"למה את צריכה תרופות, יש לך חום?"
"את יודעת לבלוע כדורים???"
"למה?"
המטח שהומטר עלי גרם לי להבין בפעם הראשונה אני אחרת.
אמא עצובה בגללי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה