שיתוף - לביקורת מסכת נדרים. סיום.

[אהרון1]

מַסֶּכֶת יְקָרָה

רָצִיתִי לְסַיֵּם אוֹתָךְ.



אֲנִי נִזְכָּר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים בֵּינֵינוּ, אֶת הָרְתִיעָה שֶׁהָיְתָה לִי מִמֵּךְ,

זִכְרוֹנוֹת בַּגְרוּת לֹא טוֹבִים, עוֹד מֵהֶעָבָר, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אִתִּי,

אֲנִי נִזְכָּר אֵיךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, אוּלַי הַפַּעַם זֶה יֵלֵךְ לִי, נְנַסֶּה לְאַתְחֵל אֶת הַיְּחָסִים בֵּינֵינוּ

וְהָאֱמֶת, שֶׁהָיִית מַמָּשׁ בְּסֵדֶר.



כשהִצְלַחְתִּי לַעֲבֹר אֶת הַהַתְחָלָה הַקָּשָׁה, חִיַּכְתִּי בַּסֵּתֶר, יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ רַק הַהַתְחָלָה,

אֲנִי נִזְכָּר גַּם אֵיךְ בְּשָׁעוֹת מַשְׁבֵּר לֹא וִתַּרְתִּי, נָכוֹן לֹא הֵבַנְתִּי הַכֹּל לְגַמְרֵי , וְנָכוֹן שֶׁגַּם וִתַּרְתִּי עַל ר"נים אֲרֻכִּים, אֲבָל הָיִיתִי אִתָּךְ בְּעוֹר שִׁנָּי.

בְּשָׁעוֹת עֲיֵפוֹת, בְּאוֹטוֹבּוּסִים וּבְאֵרוּעִים, נִסִּיתִי לַחֲטֹף פֹּה וָשָׁם.

לִפְנֵי פָּחוֹת מֵחֹדֶשׁ, כְּבָר מִתְקַדְּמִים לִקְרַאת הַסּוֹף, הִסְתַּכַּלְתִּי אָחוֹרָה בְּסִפּוּק,

אָמַרְתִּי לְחָבֵר: 'אַתָּה שׁוֹמֵעַ, הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת 'שולם' עִם מַסֶּכֶת נְדָרִים הִיא כְּבָר לֹא כָּזֶה מַפְחִידָה אוֹתִי, וְלָא תַּאֲמִין אֲנִי לִקְרַאת הַסּוֹף'.


מַסֶּכֶת,
בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים נָפַל דָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל, כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ,

אִלּוּצִים אֲמִתִּיִּים גָּרְמוּ לִי לָשֶׁבֶת מוּלֵךְ וְלֹא לִהְיוֹת מְרֻכָּז לֹא מַצְלִיחַ לְהָבִין,

הַתְּחוּשָׁה הָיְתָה שֶׁזֶּה מֵעֵבֶר לְכוֹחוֹתַי

הַחַבְרוּתָא, פָּנָה אֵלַי כַּמָּה פְּעָמִים 'אַתָּה לֹא אִתָּנוּ אֲהָהּ'

'אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר אֲנִי מֵבִין, אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְבַד' - חָמוּד מִצִּדּוֹ.

בַּהַתְחָלָה, נִלְחַצְתִּי וְהִתְאַכְזַבְתִּי וְהִתְבָּאַסְתִּי,

אֲנִי מַמָּשׁ לִקְרַאת הַסּוֹף אָז לָמָּה לְהַפְסִיד עַכְשָׁו?



עַד שֶׁנָּפְלָה לִי הַהֲבָנָה, שֶׁזֶּה מָה שֶׁאֱלוֹקִים רוֹצֶה מִמֶּנִּי עַכְשָׁו, לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֲחֵרִים,

אֵין כָּזוֹ מַטָּרָה לִלְמֹד אֶלָּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ, וְעַכְשָׁו, הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי דְּבָרִים אֲחֵרִים



וְנִרְגַּעְתִּי

נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה אֲרֻכָּה, מְמַלֵּא אֶת הָרֵיאוֹת, חִיַּכְתִּי לְעַצְמִי בַּסֵּתֶר

וְהִשְׁלַמְתִּי עִם עַצְמִי

אָז מַסֶּכֶת יְקָרָה

כֵּן, מָחָר עַם יִשְׂרָאֵל יַחְגֹּג אִתָּךְ סִיּוּם



וַאֲנִי, אֶעֱמֹד בְּצַד וַאֲחַיֵּךְ אֵלַיִךְ

עָבַרְנוּ הַרְבֵּה בְּיַחַד



תּוֹדָה עַל שָׁעוֹת יָפוֹת וְגַם כָּאֵלֶּה שֶׁפָּחוֹת

אֲנִי וַדַּאי אֶתְגַּעְגֵּעַ

אוֹהֵב מְאֹד

 

[ציורי לשון]

מַסֶּכֶת יְקָרָה

רָצִיתִי לְסַיֵּם אוֹתָךְ.



אֲנִי נִזְכָּר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים בֵּינֵינוּ, אֶת הָרְתִיעָה שֶׁהָיְתָה לִי מִמֵּךְ,

זִכְרוֹנוֹת בַּגְרוּת לֹא טוֹבִים, עוֹד מֵהֶעָבָר, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אִתִּי,

אֲנִי נִזְכָּר אֵיךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, אוּלַי הַפַּעַם זֶה יֵלֵךְ לִי, נְנַסֶּה לְאַתְחֵל אֶת הַיְּחָסִים בֵּינֵינוּ

וְהָאֱמֶת, שֶׁהָיִית מַמָּשׁ בְּסֵדֶר.



כשהִצְלַחְתִּי לַעֲבֹר אֶת הַהַתְחָלָה הַקָּשָׁה, חִיַּכְתִּי בַּסֵּתֶר, יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ רַק הַהַתְחָלָה,

אֲנִי נִזְכָּר גַּם אֵיךְ בְּשָׁעוֹת מַשְׁבֵּר לֹא וִתַּרְתִּי, נָכוֹן לֹא הֵבַנְתִּי הַכֹּל לְגַמְרֵי , וְנָכוֹן שֶׁגַּם וִתַּרְתִּי עַל ר"נים אֲרֻכִּים, אֲבָל הָיִיתִי אִתָּךְ בְּעוֹר שִׁנָּי.

בְּשָׁעוֹת עֲיֵפוֹת, בְּאוֹטוֹבּוּסִים וּבְאֵרוּעִים, נִסִּיתִי לַחֲטֹף פֹּה וָשָׁם.

לִפְנֵי פָּחוֹת מֵחֹדֶשׁ, כְּבָר מִתְקַדְּמִים לִקְרַאת הַסּוֹף, הִסְתַּכַּלְתִּי אָחוֹרָה בְּסִפּוּק,

אָמַרְתִּי לְחָבֵר: 'אַתָּה שׁוֹמֵעַ, הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת 'שולם' עִם מַסֶּכֶת נְדָרִים הִיא כְּבָר לֹא כָּזֶה מַפְחִידָה אוֹתִי, וְלָא תַּאֲמִין אֲנִי לִקְרַאת הַסּוֹף'.


מַסֶּכֶת,
בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים נָפַל דָּבָר בְּיִשְׂרָאֵל, כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ,

אִלּוּצִים אֲמִתִּיִּים גָּרְמוּ לִי לָשֶׁבֶת מוּלֵךְ וְלֹא לִהְיוֹת מְרֻכָּז לֹא מַצְלִיחַ לְהָבִין,

הַתְּחוּשָׁה הָיְתָה שֶׁזֶּה מֵעֵבֶר לְכוֹחוֹתַי

הַחַבְרוּתָא, פָּנָה אֵלַי כַּמָּה פְּעָמִים 'אַתָּה לֹא אִתָּנוּ אֲהָהּ'

'אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר אֲנִי מֵבִין, אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְבַד' - חָמוּד מִצִּדּוֹ.

בַּהַתְחָלָה, נִלְחַצְתִּי וְהִתְאַכְזַבְתִּי וְהִתְבָּאַסְתִּי,

אֲנִי מַמָּשׁ לִקְרַאת הַסּוֹף אָז לָמָּה לְהַפְסִיד עַכְשָׁו?



עַד שֶׁנָּפְלָה לִי הַהֲבָנָה, שֶׁזֶּה מָה שֶׁאֱלוֹקִים רוֹצֶה מִמֶּנִּי עַכְשָׁו, לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֲחֵרִים,

אֵין כָּזוֹ מַטָּרָה לִלְמֹד אֶלָּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ, וְעַכְשָׁו, הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי דְּבָרִים אֲחֵרִים



וְנִרְגַּעְתִּי

נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה אֲרֻכָּה, מְמַלֵּא אֶת הָרֵיאוֹת, חִיַּכְתִּי לְעַצְמִי בַּסֵּתֶר

וְהִשְׁלַמְתִּי עִם עַצְמִי

אָז מַסֶּכֶת יְקָרָה

כֵּן, מָחָר עַם יִשְׂרָאֵל יַחְגֹּג אִתָּךְ סִיּוּם



וַאֲנִי, אֶעֱמֹד בְּצַד וַאֲחַיֵּךְ אֵלַיִךְ

עָבַרְנוּ הַרְבֵּה בְּיַחַד



תּוֹדָה עַל שָׁעוֹת יָפוֹת וְגַם כָּאֵלֶּה שֶׁפָּחוֹת

אֲנִי וַדַּאי אֶתְגַּעְגֵּעַ

אוֹהֵב מְאֹד

מרגש מאד!
שיתופים מעין אלו תמיד מעוררים בי את התחושה היפה הזו של; מי כעמך ישראל!

 

[REBEKA997]

בוכה.
אמיתי!!!
נוגע עמוק ולא מרפה
וואו!!!!!!!

 

[RPO]

מרגש מאוד מאוד!
כתיבה נוגעת.
נותנת הצה לנו- הנשים ,
לחווית הלימוד, ההתחברות והזכות.
יישר כח על השיתוף!