מעבר חדר של בת שנתיים לחדרה

[bbr]

או. קי. אם כיף לך וטוב לך לישון עם ילדתך, וודאי שלא נמנע טוב מבעליו!!! ממש סליחה על ההטרדה!! ואם זה כל כך כיף, אז למה בגיל גדול את כן חושבת שצריך לפנות אותה למיטתה, אולי תעשי מיטה אחת ענקית בחדר שינה ותשנו עם כל הילדים ביחד, זה הרי כל כך כיף!!
אגב אני לא מבינה איך אפשר לחיות חיי זוגיות, בלי לנעול את חדר שינה, ומה תעשי כשיהיו לך ילדים גדולים, גם לא תנעלי לעולם את החדר שינה???
אני לא רואה בזה שום דבר רע לנעול את חדר שינה, אולי גם נתקלח ונלך לשירותים עם דלת פתוחה, מה את חושבת שזה מגן על הילד שלך זה שאת אף פעם לא נועלת?? יכול לקרות דברים מסוכנים לילד גם עם דלת פתוחה, והילד יכול להיות מוגן גם עם דלת נעולה, מי שחושב שהוא זה ששומר על הילדים שלו, והוא זה שדואג תמיד לטובתם, הוא ממש חסר אמונה, היחיד שתמיד יכול להגן ולשמור על הילדים שלנו, זה הקב"ה. 'הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל' לא אני אמרתי!!

 

[נוי]

ברור!
אבל מדוע לחשוב שההחלטה של ההורים צריכה להיות להוציא את הילדים כמה שיותר מהר?
מדוע טוב להניח להם לבכות?
מאיפה הבטחון הזה?
טוב לילד להיות קרוב להורים. להיפך, כשהוא מקבל את זה, לא מתוך כניעה, אלא מתוך רצון של ההורים לתת לו, הוא גם עובר בנקל לחדר אחר, כשהוא מגיע לשלב שהוא בשל לזה. מה הלחץ?
אם צריך להוציא תינוק מהחדר מכל מיני אילוצים, וקשה לו, אפשר להקל עליו. לא מתוך מקום של כניעה, אלא להיפך, מתוך מקום של הורה בטוח ויציב שרוצה לתת לילד שלו.
ובאופן כללי, כשילד לומד לא לבכות, לא בהכרח שזה רק טוב. לפעמים הוא אכן הפנים שאין טעם לבכות כי לא יגשו אליו. מה ההצלחה החינוכית הגדולה שבזה?
מהנסיון שלי, ילדים שישנים קרוב להורים ככל שזה מתאפשר, נפרדים גם בצורה רגועה כשמגיע הזמן, וגם בהמשך, ככל שההורה נענה יותר, ולא מנסה להרחיק את הילד בכח, הילד רגוע יותר, ופחות רוצה להצמד אל ההורה.

מחזקת את מילותיה של נחל.
ועוד כמה נקודות :
1. אינני אימא צעירה וסמרטוטית ולילדי יש גבולות ברורים במגוון תחומים בחיים-לא נראה לי עניין של גבולות נטו.
2. אין דין יונק לדין ילד מטרנה/סימילאק
3. קראתי פעם שמחקרים מוכיחים כי ילדים ששהו יותר ליד אימם בלילה גדלו לבעלי ביטחון עצמי
4.איך שאלה אותי מישהי:"הילד בכה לי שעתיים ולא ניגשתי אליו. מה את אומרת, הוא יגמגם לי בגיל 16?" -אין דבר חזק וכואב מנקיפות מצפון של אימא.
5. בלילה אני רוצה לישששששששששון. כך אוכל להעניק לילדי אימא נורמלית במשך היום. ענין של שיקול רווח והפסד.
6. כל אימא תעשה כפי הבנתה והרגשתה ולפי מזג הילדים וה' יעזור שנגדל ילדים שיגדלו ליהודים טובים עובדי ה', ושנצליח לישון בלילה עם או בלי שותפים קטנים ומתוקים.

 

[sarit_f]

או. קי. אם כיף לך וטוב לך לישון עם ילדתך, וודאי שלא נמנע טוב מבעליו!!! ממש סליחה על ההטרדה!! ואם זה כל כך כיף, אז למה בגיל גדול את כן חושבת שצריך לפנות אותה למיטתה, אולי תעשי מיטה אחת ענקית בחדר שינה ותשנו עם כל הילדים ביחד, זה הרי כל כך כיף!!
אגב אני לא מבינה איך אפשר לחיות חיי זוגיות, בלי לנעול את חדר שינה, ומה תעשי כשיהיו לך ילדים גדולים, גם לא תנעלי לעולם את החדר שינה???
אני לא רואה בזה שום דבר רע לנעול את חדר שינה, אולי גם נתקלח ונלך לשירותים עם דלת פתוחה, מה את חושבת שזה מגן על הילד שלך זה שאת אף פעם לא נועלת?? יכול לקרות דברים מסוכנים לילד גם עם דלת פתוחה, והילד יכול להיות מוגן גם עם דלת נעולה, מי שחושב שהוא זה ששומר על הילדים שלו, והוא זה שדואג תמיד לטובתם, הוא ממש חסר אמונה, היחיד שתמיד יכול להגן ולשמור על הילדים שלנו, זה הקב"ה. 'הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל' לא אני אמרתי!!

הי הי.. הקצנת מדי...!

קודם כל, אני לא טורקת את הדלת בחדר השינה מחשש שמא יבכו ולא אשמע (אחרי הכל, תינוק בן 8 חוד'!) וכן לחיי זוגיות הגילאים האלה עדיין לא מפריעים..
אולי כשיהיו גדולים יותר אנעל. או רק בשעת הצורך.. לא יודעת. אבל כרגע אין סיכוי..

וכן נחמד לי שהבת שלי באה אלי למיטה. אבל כשזה פעם ב.. ולא באופן קבוע, כמובן! וגם כשאחד מהילדים שלי עם חום גבוה ואני חוששת שיעלו חום בלילה אני לוקחת אותם לידי, מה שבטוח בטוח.. (לא פעם כששמנו את הגדולה לידינו, הרגשנו בלילה כמה היא 'בוערת' מחום! אותי חום זה דבר מלחיץ, אם היא היתה במיטתה ולא הייתי מרגישה?)

לכן אני אומרת, לא להיות קיצוניים לכאן ולכאן, לשמור על גבולות, אבל פעם ב.. מותר לחרוג. זה הכל.

 

[סטודנטית]

הי הי.. הקצנת מדי...!

קודם כל, אני לא טורקת את הדלת בחדר השינה מחשש שמא יבכו ולא אשמע (אחרי הכל, תינוק בן 8 חוד'!) וכן לחיי זוגיות הגילאים האלה עדיין לא מפריעים..
אולי כשיהיו גדולים יותר אנעל. או רק בשעת הצורך.. לא יודעת. אבל כרגע אין סיכוי..

וכן נחמד לי שהבת שלי באה אלי למיטה. אבל כשזה פעם ב.. ולא באופן קבוע, כמובן! וגם כשאחד מהילדים שלי עם חום גבוה ואני חוששת שיעלו חום בלילה אני לוקחת אותם לידי, מה שבטוח בטוח.. (לא פעם כששמנו את הגדולה לידינו, הרגשנו בלילה כמה היא 'בוערת' מחום! אותי חום זה דבר מלחיץ, אם היא היתה במיטתה ולא הייתי מרגישה?)

לכן אני אומרת, לא להיות קיצוניים לכאן ולכאן, לשמור על גבולות, אבל פעם ב.. מותר לחרוג. זה הכל.

מסכימה עם כל מילה!!!

 

[שירי כהן]

ברגע שילד לא ישן במיטה עם האימא, וכן לא צמוד למיטה, אלא רק נמצא בחדר שינה עצמו -
האם יש הבדל בין כך לבין שיישן בחדר נפרד?

 

[נוי]

ברגע שילד לא ישן במיטה עם האימא, וכן לא צמוד למיטה, אלא רק נמצא בחדר שינה עצמו -
האם יש הבדל בין כך לבין שיישן בחדר נפרד?

תצטרכי לראיין את הילד בעצמו.
לי נראה שיש הבדל.

 

[bbr]

ברור!
אבל מדוע לחשוב שההחלטה של ההורים צריכה להיות להוציא את הילדים כמה שיותר מהר?
מדוע טוב להניח להם לבכות?
מאיפה הבטחון הזה?
טוב לילד להיות קרוב להורים. להיפך, כשהוא מקבל את זה, לא מתוך כניעה, אלא מתוך רצון של ההורים לתת לו, הוא גם עובר בנקל לחדר אחר, כשהוא מגיע לשלב שהוא בשל לזה. מה הלחץ?
אם צריך להוציא תינוק מהחדר מכל מיני אילוצים, וקשה לו, אפשר להקל עליו. לא מתוך מקום של כניעה, אלא להיפך, מתוך מקום של הורה בטוח ויציב שרוצה לתת לילד שלו.
ובאופן כללי, כשילד לומד לא לבכות, לא בהכרח שזה רק טוב. לפעמים הוא אכן הפנים שאין טעם לבכות כי לא יגשו אליו. מה ההצלחה החינוכית הגדולה שבזה?
מהנסיון שלי, ילדים שישנים קרוב להורים ככל שזה מתאפשר, נפרדים גם בצורה רגועה כשמגיע הזמן, וגם בהמשך, ככל שההורה נענה יותר, ולא מנסה להרחיק את הילד בכח, הילד רגוע יותר, ופחות רוצה להצמד אל ההורה.

ההחלטה שלי היא כזו, ההחלטה שלך היא אחרת, כי לכל ילד הקדוש ברוך הוא נתן את ההורים שמתאימים ומסוגלים לגדל אותו.
להיות עם הילד??? למה את שולחת לחיידר, לגן ולמטפלת אם הדבר הכי טוב לו זה שתהיי איתו? אלא שלכל זמן ועת, אם עכשיו צריך ללמוד שילמד, אם עכשיו צריך לישון אז שיישן במיטה שלו ובחדר שלו!
היחידה שכתבה פה על כח ועל הכרח זו את אני לא כתבתי על להכריח ועל כוחנות, מה את רוצה שאני יעשה ישיבה עם תינוק בן חצי שנה ואתייעץ איתו אם מתאים לו לעבור חדר או לא? אם הוא מעונין לישון איתי או לא? לכן ברגע שאני החלטתי בתור אמא שלו שמתאים שיצא מחדר שינה זה מה שעשיתי ואם יש אנשים שטוב להם לישון עם הילד עד יום חתונתו שיהיה להם לבריאות! אני לא באתי לייעץ מיוזמתי לאף אחד, מישהי שאלה, וכל אחד כתב מה הוא עושה, וכך גם אני עשיתי, וכל אחד יכול להחליט אם ליישם את העצות שכתבו, או לפתוח אשכולות בשביל להתבכיין, ולהמשיך באותה דרך שבה צעדו עד עכשיו, וגם זה לגיטימי בעיניי

 

[מלימירי]

שימו לב! לא תמיד כשילד רוצה לישון עם אמא זה פינוק, לפעמים זה נובע מפחד ואז לדעתי יש לאפשר לו
ולטפל בזה

 

[GD]

מעולם לא היתה אצלינו אופציה של לבוא לישון במיטה עם אחד ההורים והילדים מעולם לא ניסו את זה..
אם ההורים מאפשרים את זה - זה יקרה, אם אצל ההורים זה לא אופציה בכלל - הילדים יבינו את זה מעצמם ולא יתקרבו למיטות ההורים.

 

[bbr]

שימו לב! לא תמיד כשילד רוצה לישון עם אמא זה פינוק, לפעמים זה נובע מפחד ואז לדעתי יש לאפשר לו
ולטפל בזה

תשאלי כל מטפלת מתחילה מה הטיפול בפחד, והיא תענה לך מיד הצבת גבולות...

אתן לך דוגמא: אם את נמצאת על גג של בנין רב קומות, ואין מעקה, את מפחדת??? כך ילד מרגיש כשההורים לא מציבים לו גבולות, ולא עומדים מאחורי הגבולות האלה!

כשלילה הוא לילה ויום זה יום, זה הדבר שהכי טוב לילד!

 

[bbr]

הי הי.. הקצנת מדי...!

קודם כל, אני לא טורקת את הדלת בחדר השינה מחשש שמא יבכו ולא אשמע (אחרי הכל, תינוק בן 8 חוד'!) וכן לחיי זוגיות הגילאים האלה עדיין לא מפריעים..
אולי כשיהיו גדולים יותר אנעל. או רק בשעת הצורך.. לא יודעת. אבל כרגע אין סיכוי..

וכן נחמד לי שהבת שלי באה אלי למיטה. אבל כשזה פעם ב.. ולא באופן קבוע, כמובן! וגם כשאחד מהילדים שלי עם חום גבוה ואני חוששת שיעלו חום בלילה אני לוקחת אותם לידי, מה שבטוח בטוח.. (לא פעם כששמנו את הגדולה לידינו, הרגשנו בלילה כמה היא 'בוערת' מחום! אותי חום זה דבר מלחיץ, אם היא היתה במיטתה ולא הייתי מרגישה?)

לכן אני אומרת, לא להיות קיצוניים לכאן ולכאן, לשמור על גבולות, אבל פעם ב.. מותר לחרוג. זה הכל.

אני באמת מתנצלת, עכשיו קראתי שוב את האשכול, וראיתי שטעיתי, חשבתי שאת ההודעה שכתבת בענין ההתכרבלות עם הילדה, כתבה פותחת האשכול. ואם תקראי שוב את הודעתי תביני, למה כתבתי כך, הכוונה בכלל לא היתה אלייך!

ובענין זה שכשהם חולים וכדו' אני גם חושבת שצריך להיות גמישות, אבל באופן כללי הילד יודע שיש גבולות ברורים! וזה הכי חשוב!

 

[bbr]

מחזקת את מילותיה של נחל.

3. קראתי פעם שמחקרים מוכיחים כי ילדים ששהו יותר ליד אימם בלילה גדלו לבעלי ביטחון עצמי

בואי לא נתחיל עם מחקרים, בסדר?!
תעשי חיפוש על מחקרים בנושא ותראי שיש מחקרים שכותבים בדיוק להיפך!!!
ההוכחה לכך, שיש בכל בית גם ילדים עם ביטחון וגם ילדים חסרי ביטחון, שההורים נהגו בהם בדיוק אותו דבר!

 

[Smeshi]

שימו לב! לא תמיד כשילד רוצה לישון עם אמא זה פינוק, לפעמים זה נובע מפחד ואז לדעתי יש לאפשר לו
ולטפל בזה

וגם פינוק הוא לא תמיד דבר רע...

 

[נוי]

בואי לא נתחיל עם מחקרים, בסדר?!
תעשי חיפוש על מחקרים בנושא ותראי שיש מחקרים שכותבים בדיוק להיפך!!!
ההוכחה לכך, שיש בכל בית גם ילדים עם ביטחון וגם ילדים חסרי ביטחון, שההורים נהגו בהם בדיוק אותו דבר!

אצלי המחקר הוכיח עצמו ב100%
והכי חשוב: הוריד את אחוזי נקיפות המצפון.
אבל בל מקרה תעשי מה שטוב לילדים שלך ולך, אני לא מתנגדת.

 

[bbr]

אצלי המחקר הוכיח עצמו ב100%
והכי חשוב: הוריד את אחוזי נקיפות המצפון.
אבל בל מקרה תעשי מה שטוב לילדים שלך ולך, אני לא מתנגדת.

איך הוא הוכיח את עצמו? יש לך ילדים שלא ישנו איתך ויצאו חסרי ביטחון??
ובכל מקרה כולנו יודעים, שבטחון אצל הילד לא נובע רק מגורם אחד...

 

[נוי]

איך הוא הוכיח את עצמו? יש לך ילדים שלא ישנו איתך ויצאו חסרי ביטחון??
ובכל מקרה כולנו יודעים, שבטחון אצל הילד לא נובע רק מגורם אחד...

מה פרוש? כולם עם ביטחון עצמי מוחץ, אני לא עושה איפה ואיפה.

 

[אושר]

בי בי אר היקרה,
אני מאוד שמחה לראות שאת מרגישה,חושבת ומבצעת מה שלדעתך הכי טוב לילדיך, זה נפלא ונותן גם להם וגם לך המון.
אלא שכשם שפרצופיהם שונים- כך דעותיהם שונות, על זה אני מקווה אין ויכוח...
ובכן דעתי האישית היא שכל אמא קיבלה את היכולות והכוחות לשקול ולהחליט בנוגע לילדיה בצורה הכי טובה. אם אני לא מוציאה אותם מהחדר בגיל חצי שנה ונותנת להם לבכות כי זה נראה לי התעללות בחסרי ישע- כנראה שזה באמת מה שמתאים לילדים שלי.
במקרה כמו של כותבת האשכול שזקוקה לעזרה- יש בהחלט אפשרות של מחשבה על מתן סיוע במצב זה, אבל אין סיבה לפרוס משנה הורית שמתאימה לך באופן אינדוודואלי.
אגב, אני אף פעם לא חשבתי שזו פרוצדורה חגיגית- העברת הילד לחדר שלו. פשוט יום אחד הוא עבר, וזהו. (רובם מעל גיל שנה)
יש לילות שכולם ישנים בשלווה,
יש לילות שמגיעים שלושה לביקור,
כמו בכל דבר.
לגבי נעילת החדר- שוב, תלוי באופי הילד.
כשבני הבכור הגדול מגיע אלי לחדר- אני יודעת בודאות שזה כתוצאה מביעותי לילה, אם הייתי נועלת את החדר בפניו- זה היה בלי ספק יכול לגרום לו לחרדה,
אז שוב- הדברים הללו צריכים להשקל באופן מאוד אישי אצל כל אמא כלפי הילד שלה.
הורים חזקים זה דבר נהדר, רק צריך לבדוק שאף אחד לא נשבר בדרך!

לגבי השאלה עצמה- לפעמים כאחד הילדים מנג'ז הרבה זמן ומילל- אנחנו (בד"כ בעלי...) שוכב על ידו (אצלנו יש מיטה פנויה) לזמן מה עד שהוא רגוע ונרדם, או לחילופין שמים אותם בעגלה ליד החדר שלנו (מדובר על גיל שנתיים וחצי, לא שש...)

 

[אשר גולד]

בגלל זה חייבים מיטת 120 ס"מ רוחב כדי שתקומי בבוקר עם ארבע ילדים ולא תרגישו אפילו

 

[צילה]

העברנו סוף סוף את ביתי בת השנתיים מחדר ההורים לחדרה.
אבל.. אולי זה באיחור?
היא מתעוררת כל לילה בבכיות. ובעלי מביא לי אותה למיטתי.-"לא מסוגל לשמוע אותה בוכה יותר מחמש דקות"
יש פיתרון לשנת לילה רצופה במיטתה?
מה עושים?

תבורכו משמים על עצותיכם

ראשית אני רואה שאת מרגישה שנכנסת למועדון בו כל החברים סובלים או סבלו בעבר מבעיות זהות/דומות.
אצלי היה בדיוק אותו דבר עם המוז'ינקה(בגיל שנתיים) לא ידעתי מה לעשות. פניתי לגננת וסיפרתי לה על הבעיה , יום יום היא שוחחה עם הילדים בגן על הנושא . יש לצין שכעבור 3 ימים היא ידעה לומר שהגננת אמרה : שכל אחד ישן במיטה שלו.
לאחר שבוע הסכימה לישון על מזרן בחדרי וכך בקצב שלה עברה לישון עם אחיותיה
אין לי מה להוסיף אלא לומר מנסיוני שהזמן ורק הזמן הוא הרופא לתופעות האלה
וגם זה יעבור

 

[bbr]

בי בי אר היקרה,
אני מאוד שמחה לראות שאת מרגישה,חושבת ומבצעת מה שלדעתך הכי טוב לילדיך, זה נפלא ונותן גם להם וגם לך המון.
אלא שכשם שפרצופיהם שונים- כך דעותיהם שונות, על זה אני מקווה אין ויכוח...
ובכן דעתי האישית היא שכל אמא קיבלה את היכולות והכוחות לשקול ולהחליט בנוגע לילדיה בצורה הכי טובה. אם אני לא מוציאה אותם מהחדר בגיל חצי שנה ונותנת להם לבכות כי זה נראה לי התעללות בחסרי ישע- כנראה שזה באמת מה שמתאים לילדים שלי.
במקרה כמו של כותבת האשכול שזקוקה לעזרה- יש בהחלט אפשרות של מחשבה על מתן סיוע במצב זה, אבל אין סיבה לפרוס משנה הורית שמתאימה לך באופן אינדוודואלי.
אגב, אני אף פעם לא חשבתי שזו פרוצדורה חגיגית- העברת הילד לחדר שלו. פשוט יום אחד הוא עבר, וזהו. (רובם מעל גיל שנה)
יש לילות שכולם ישנים בשלווה,
יש לילות שמגיעים שלושה לביקור,
כמו בכל דבר.
לגבי נעילת החדר- שוב, תלוי באופי הילד.
כשבני הבכור הגדול מגיע אלי לחדר- אני יודעת בודאות שזה כתוצאה מביעותי לילה, אם הייתי נועלת את החדר בפניו- זה היה בלי ספק יכול לגרום לו לחרדה,
אז שוב- הדברים הללו צריכים להשקל באופן מאוד אישי אצל כל אמא כלפי הילד שלה.
הורים חזקים זה דבר נהדר, רק צריך לבדוק שאף אחד לא נשבר בדרך!

לגבי השאלה עצמה- לפעמים כאחד הילדים מנג'ז הרבה זמן ומילל- אנחנו (בד"כ בעלי...) שוכב על ידו (אצלנו יש מיטה פנויה) לזמן מה עד שהוא רגוע ונרדם, או לחילופין שמים אותם בעגלה ליד החדר שלנו (מדובר על גיל שנתיים וחצי, לא שש...)

אני לא הכרחתי אף אחד לעשות את מה שאני עושה, וגם לילדים שלי יש המון מקומות שאני אמא גמישה ויש מספיק שעות ביום שאני נמצאת איתם ורק איתם, אבל אם שאלו עצה פרשתי את משנתי, ואפשר להסתובב ולהוריד את המים וללכת הלאה! ואפשר לנסות לשמוע דעה של מישהו אחר, ואם את חושבת שאני נולדתי חזקה, אז אני אומרת לך שזה בדיוק להפך, אפשר להשתנות בחיים מקצה לקצה! גם אני בילד הראשון נתתי לו לישון איתי, ולא העברתי לעריסה אחרי ההנקה, והוא עזב את חדר השינה בגיל שנה וחצי כשזה שאחריו התווסף למשפחתנו, והיה צריך את העריסה. ואני רואה שדווקא הבכור אצלי שישן איתי הכי הרבה יחסית לכולם הוא הכי חסר בטחון עצמי.
ואני שוב חוזרת, אף אחד לא חייב לעשות את מה שכותבים פה, אבל לשמוע עוד דעות תמיד אפשר...
ואני זו שכתבתי פה שכל אמא תעשה מה שטוב לילד שלה... אבל לצערנו, הרבה מהאמהות היום איבדו את שיקול הדעת הנכון ואת האינטואיציה הבריאה שהקב"ה נטע בנו, בגלל ששומעים כל כך הרבה השפעות של הפסיכולוגיה המודרנית, והרבה מההתנהלות שלנו היא בגלל המחשבה, שאם אני אתנהג כך או כך לא יהיה לילד בטחון עצמי, או שיהיה לו חרדות ופחדים וכו' וכו' אז כל אמא שתתחבר לעצמה, ותנסה לחשוב ממקום נקי מה טוב לילד שלה, אבל אם פותחים אשכול צריך לקחת בחשבון שאפשר לשמוע את כל הדעות...