מעבר חדר של בת שנתיים לחדרה

[bbr]

מה פרוש? כולם עם ביטחון עצמי מוחץ, אני לא עושה איפה ואיפה.

וזה ההוכחה שזה לא מוכח 100%! את בטוחה שאם הם לא היו ישנים איתך הם לא היו בעלי ביטחון עצמי?? האם הסיבה היחידה שיש להם ביטחון זה בגלל שהם ישנו עם אמא שלהם בלילות???

 

[אושר]

אני לא הכרחתי אף אחד לעשות את מה שאני עושה, וגם לילדים שלי יש המון מקומות שאני אמא גמישה ויש מספיק שעות ביום שאני נמצאת איתם ורק איתם, אבל אם שאלו עצה פרשתי את משנתי, ואפשר להסתובב ולהוריד את המים וללכת הלאה! ואפשר לנסות לשמוע דעה של מישהו אחר, ואם את חושבת שאני נולדתי חזקה, אז אני אומרת לך שזה בדיוק להפך, אפשר להשתנות בחיים מקצה לקצה! גם אני בילד הראשון נתתי לו לישון איתי, ולא העברתי לעריסה אחרי ההנקה, והוא עזב את חדר השינה בגיל שנה וחצי כשזה שאחריו התווסף למשפחתנו, והיה צריך את העריסה. ואני רואה שדווקא הבכור אצלי שישן איתי הכי הרבה יחסית לכולם הוא הכי חסר בטחון עצמי.
ואני שוב חוזרת, אף אחד לא חייב לעשות את מה שכותבים פה, אבל לשמוע עוד דעות תמיד אפשר...
ואני זו שכתבתי פה שכל אמא תעשה מה שטוב לילד שלה... אבל לצערנו, הרבה מהאמהות היום איבדו את שיקול הדעת הנכון ואת האינטואיציה הבריאה שהקב"ה נטע בנו, בגלל ששומעים כל כך הרבה השפעות של הפסיכולוגיה המודרנית, והרבה מההתנהלות שלנו היא בגלל המחשבה, שאם אני אתנהג כך או כך לא יהיה לילד בטחון עצמי, או שיהיה לו חרדות ופחדים וכו' וכו' אז כל אמא שתתחבר לעצמה, ותנסה לחשוב ממקום נקי מה טוב לילד שלה, אבל אם פותחים אשכול צריך לקחת בחשבון שאפשר לשמוע את כל הדעות...

יופי, אני שמחה שהגענו למסקנה,
כי מלכתחילה היה נראה לי מדבריך שאת קצת פוסלת את כל השאר,
אבל כשאת מסבירה שאת מביעה את דעתך האישית כהסתכלות אישית- זה בסדר גמור, כמובן.

 

[tamar]

וזה ההוכחה שזה לא מוכח 100%! את בטוחה שאם הם לא היו ישנים איתך הם לא היו בעלי ביטחון עצמי?? האם הסיבה היחידה שיש להם ביטחון זה בגלל שהם ישנו עם אמא שלהם בלילות???

אצלי המציאות מוכיחה שתוצאות המחקר זייפו ב100%
ילדי בורכו בבטחון עצמי ברמה בריאה מאד, ובחיים לא העלו בדעתם שאפשר לעבור למיטה של ההורים.
המקסימום - זה שמיכה פרוסה על הרצפה בחדר ההורים לעיתים רחוקות.

 

[נוי]

אצלי המציאות מוכיחה שתוצאות המחקר זייפו ב100%
ילדי בורכו בבטחון עצמי ברמה בריאה מאד, ובחיים לא העלו בדעתם שאפשר לעבור למיטה של ההורים.
המקסימום - זה שמיכה פרוסה על הרצפה בחדר ההורים לעיתים רחוקות.

לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. והיוצא מן הכלל מלמד כי המחקר הפסיכולוגי ההוא רציני כמו שאר המחקרים הרציניים המחליטים על פי 10 נדגמים על מיליארדי ילדי העולם.
אבל כל עוד זה מוריד לי מהנקיפות מצפון אני מאמינה לזה. מה רע?

 

[נחל]

לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. והיוצא מן הכלל מלמד כי המחקר הפסיכולוגי ההוא רציני כמו שאר המחקרים הרציניים המחליטים על פי 10 נדגמים על מיליארדי ילדי העולם.
אבל כל עוד זה מוריד לי מהנקיפות מצפון אני מאמינה לזה. מה רע?

נקיפות מצפון על מה?
על כך שאת נותנת לילדים לישון איתך?
לי אין אמון רב במחקרים כאלה, כי הם מצריכים לא רק מספר ילדים גדול שישתתפו במחקר, אלא גם ניתוח נכון של גורמים ותוצאות, שאני בספק אם אכן קיים,
אבל אם להורה זה לא מפריע, מה רע שהילד יישן איתו? חום ואהבה זה תמיד דבר טוב, חשוב ונצרך. אם זה מפריע - אז זו סיבה להרגיל את הילד להסתדר במיטה שלו, אבל לא בגלל שהוא צריך גבולות. זה נושא שונה לגמרי. ילד יכול לישון בחדר הורים עד גיל גדול, לבוא לפעמים למיטה שלהם, ולהיות מחונך לגמרי לגבולות.

 

[חויד]

הכי טוב - וכך גם עשינו - להעיף החוצה (סליחה על הביטוי) לא יאוחר מגיל חצי שנה.
ואם בוכה - לא נורא מותר לבכות - אסור לגשת (רק מידי חמש דקות, לא פחות!, "להזכיר" לילדה שאבא ואמא פה ואין צורך לבכות).
בהתחלה הלב נקרע - אחרי יומיים שלושה מתרגלים (כמו בפיגועים אותו רעיון - סליחה על ההשוואה). אחרי שבוע הילדה המתוקה ישנה שנת ישרים משמונה עד שמונה. ואז תגידו: "אוח, כמה היה שווה הבכי הזה..."

חצי שנה???
התינוק/ת עדיין יונק?
לדעתי, חצי שנה זה עדיין מאוד מוקדם, מדובר בתינוק ממש קטן!!
ואולי באמת משהו מציק לו? רעב?
סתם ככה, לא טוב שהוא לא ישן ליד ההורים (בגיל הזה!)
מגיל שנה אפשר אולי לנסות.

 

[mig]

חצי שנה???
התינוק/ת עדיין יונק?
לדעתי, חצי שנה זה עדיין מאוד מוקדם, מדובר בתינוק ממש קטן!!
ואולי באמת משהו מציק לו? רעב?
סתם ככה, לא טוב שהוא לא ישן ליד ההורים (בגיל הזה!)
מגיל שנה אפשר אולי לנסות.

אני מוציאה בגיל חצי שנה (והם יונקים),
לא בגלל שהם בוכים/ לא בוכים אלא משום שלדעתי זה הגיל האידיאלי וזה ממש לא משבר מבחינתם.
מה שכן זה דורש יותר ממהורים, בזמן בכי, לקום לעבור לחדר השני לקחת לתת את צורכם ולהחזיר למיטה... אבל זה משתלם וב"ה עובר חלק בלי מידי עסק.

כנ"ל אני לא מאפשרת להם לישון במיטתי, אם הם באים באמצע הלילה אני קמה ויושבת לידם עד שהם נרדמים וחוזרת למיטתי, האמת ב"ה המקרים האלו לא רווחים ואחד שכן בא מידי פעם (וכמעט בבוקר) משתחל למיטת בעלי

 

[ליקי]

שימו לב! לא תמיד כשילד רוצה לישון עם אמא זה פינוק, לפעמים זה נובע מפחד ואז לדעתי יש לאפשר לו
ולטפל בזה

ואם ילד חש צורך להתפנק? זה רע לדעתך?
אצלי ישנים במיטות שלהם. ולדעתי אן כללים באיזה גיל להעביר אותם.
מה שכן אם בשעה חמש וחצי בבווקר הבן שלי בן בא למיטה שלנו ורוצה לישון עם אבא ואמא בד"כ אני מרשה לו. "(מה אנחנו לא צריכים מידי פעם פינוק?)

לעניין נעילת הדלת שיש ילד שמסוגל לבוא ולדפוק אז אן בעיה אבל עכשיו שיש תינוק קטן שיכול להיות שלא נשמע אותו אני כן משאירה את הדלת פתוחה.

 

[חויד]

אני מוציאה בגיל חצי שנה (והם יונקים),
לא בגלל שהם בוכים/ לא בוכים אלא משום שלדעתי זה הגיל האידיאלי וזה ממש לא משבר מבחינתם.
מה שכן זה דורש יותר ממהורים, בזמן בכי, לקום לעבור לחדר השני לקחת לתת את צורכם ולהחזיר למיטה... אבל זה משתלם וב"ה עובר חלק בלי מידי עסק.

כנ"ל אני לא מאפשרת להם לישון במיטתי, אם הם באים באמצע הלילה אני קמה ויושבת לידם עד שהם נרדמים וחוזרת למיטתי, האמת ב"ה המקרים האלו לא רווחים ואחד שכן בא מידי פעם (וכמעט בבוקר) משתחל למיטת בעלי

אני לא רואה את עצמי קמה במשך כמה חודשים ++ (עד שגומרים לינוק) רצה באמצע הלילה מחדר לחדר...
שמעתי מהרבה, שיש כלל שתינוק יונק, לא רבים איתו אם רוצה לישון במיטה של ההורים
אבל אחרי שגומר לינוק אז אין פשרות...

ועוד משהו, לכל אלו שבטוחים שהעברת תינוק בגיל קטן פותרת בעיות, לא תמיד זה כך
אני העברתי את הבת שלי בגיל שנתיים וחצי לחדר שלה, וזה הלך חלק ביותר, אפילו בלילה הראשון לא התעוררה.
זה כבר גיל שהילד מבין ואפשר להסביר לו, שהוא כבר גדול וכו' וכו'...
נכון שזה גיל כבר גדול, אבל גם בגיל שנתיים ואפילו קצת פחות הילד כבר מבין יותר.

 

[mig]

אני לא רואה את עצמי קמה במשך כמה חודשים ++ (עד שגומרים לינוק) רצה באמצע הלילה מחדר לחדר...
שמעתי מהרבה, שיש כלל שתינוק יונק, לא רבים איתו אם רוצה לישון במיטה של ההורים
אבל אחרי שגומר לינוק אז אין פשרות...

הצדיקים שלי ב"ה עושים לי לילות,
חלק מזה אני זוקפת להעברה המוקדמת - העובדה שבלילות שהם כן איתי פתאום הם בוכים.

בכל מקרה גיל שנתיים נשמע לי מוגזם ביותר... לא מעצבן אתכם העריסה/ מיטה בחדרים ה"ענקיים" של ימינו?

 

[תקוה]

בכל מקרה גיל שנתיים נשמע לי מוגזם ביותר... לא מעצבן אתכם העריסה/ מיטה בחדרים ה"ענקיים" של ימינו?

ניסינו קןדם אך הרגשנו ששתינו לא בשלות מספיק למעבר.
ואגב היא ישנה במיטת תינוק.
זאת אומרת "אין גישה לארון הבגדים בלי להזיז את המיטה ימינה ושמאלה ולהידחק ברווח הקטן שנוצר
ניסיתי את עצותיכם לגשת אליה אך לא להרים. היא מוחה על כך בכל תוקף.
הבעיה היא שהיא כל כך עירנית שאין לה מצב להירדם בכלל.
אז אנו מתחילות את הבוקר שלנו ב6 (לפנות)בבוקר
היא משלימה את שעות השינה בצהריים. אני..... בשעה ה25 של היום

 

[bbr]

מסקנה סופית מהאשכול הזה: בכל מה שקשור להתנהלות עם ילדים, בכל תחום, כל אחת תעשה מה שטוב לה וטוב לילדיה, ובעיקר מה שהיא מרגישה שטוב להם... והכי חשוב שתהיה שלמה עם זה...
להתווכח על שיטות השכבת ילדים ועל גיל העברה לחדר ילדים ועל גמילה מטיטולים וכדו' זה כמו להתווכח מה האוכל הכי טעים, כל אחת דוגלת בטעם שלה ובשיטה שלה, ולכן תמשיכו לעשות את מה שאתם חושבים שהכי טוב...
הרבה הצלחה לכולם בכל דרך שתבחרו
והרבה נחת מהילדים.

 

[מלימירי]

ואם ילד חש צורך להתפנק? זה רע לדעתך?
אצלי ישנים במיטות שלהם. ולדעתי אן כללים באיזה גיל להעביר אותם.
מה שכן אם בשעה חמש וחצי בבווקר הבן שלי בן בא למיטה שלנו ורוצה לישון עם אבא ואמא בד"כ אני מרשה לו. "(מה אנחנו לא צריכים מידי פעם פינוק?)

לעניין נעילת הדלת שיש ילד שמסוגל לבוא ולדפוק אז אן בעיה אבל עכשיו שיש תינוק קטן שיכול להיות שלא נשמע אותו אני כן משאירה את הדלת פתוחה.

לדעתי זה לא רע לפנק ילד וגם אני מאפשרת לבתי להתפנק והיא אכן ישנה איתי במיטה די הרבה(מתוך פינוק ולא מתוך פחד) אבל יש כאלה שמתנגדים לזה ולכן הארתי שצריך לשים לב שלפעמים זה נובע מפחד, זה הכל!

 

[שמואל גרינשטיין]

אינני יודעת מנין לכולכן הביטחון שאין רע בזה שילדים ישנים עם הוריהם, אבל עד כמה שידוע לי שינת תינוק עם אימו היא מסוכנת!!! היא מעלה מאד את הסיכון למוות בעריסה חלילה וכן תינוק קטן מאד עלול להחנק חלילה ע"י אימו מתוך שינה.(והיו דברים מעולם) כך שלישון עם ההורים במיטה - אצלינו בכל אופן - זהו דבר שכמעט לא קיים. מה שתקווה שאלה זה לא על השינה במיטת ההורים כי אם בחדר ההורים וזה כבר דבר אחר. אני חושבת שגם מבחינה הלכתית ילד בן שנתים וכבר מבין הוא קצת בעיתי בחדר שינה, שלא לדבר מבחינת נוחות ומובן שבשלב מסוים ילד צריך לישון בחדר שלו. מבחינת בטחון עצמי - לא נראה לי שיש קשר לשינה עם ההורים או בלעדיהם (הילדים שלי ישנו כולם במיטתם, בחדר הילדים מגיל חצי שנה וכן, הם ינקו עד שנה ורבע - שנה וחצי וכולם ב"ה בעלי בטחון עצמי שופע) מה שברור, שילד ישן טוב יותר ורצוף יותר (מה שבודאי תורם לבריאותו הפיזית וגם של הוריו) כשהוא בחדר משלו. שם לא מדליקים לו את האור לאחר שהוא נרדם, שם לא משוחחים לידו (אפילו לא בקולות מהוסים) וכו'.
באשר לנעילת חדר שינה - במשפחה שלי קרה מקרה שבעקבותיו אני לא מסוגלת לנעול את החדר למשך כל הלילה ומעשה שהיה כך היה אחותי, שהיתה אז בת 20 פלוס, נתקפה בהתקפת שיעול עד כדי עצירת הנשימה, היא לא יכלה לדבר ואף אחד חוץ ממנה וההורים לא היה בבית, אז היא פשוט נכנסה לחדר ההורים והעירה אותם באמצעות מגע והם הזמינו אמבולנס וכו' אם חלילה הדלת היתה נעולה, אינני רוצה לדמיין מה היה קורה...
לסיכום - כל אחד יעשה מה שהוא חושב שטוב לו ולילדיו אין כללים בחינוך, רק תזכרו היטב את הכלל של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"

לילה טוב
חני

 

[נוי]

יופי. התחלנו עם ההפחדות של מוות עריסה.
במו עיני ראיתי לצערי תינוק שנפטר ל"ע ממוות עריסה (לא שלי ח"ו. רצו אלינו באמצע הלילה עם התינוק ובעלי בצע החיאה, אך היה מאוחר מידי)
אחד המשפטים הכי מטומטמים , במחילה, ששמעה האם במהלך השבעה היה:"תגידי, הוא היה במיטה שלך? לא חנקת אותו במקרה?"
מאז הטראומה ההיא ילדתי כמה וכמה ילדים, אני נוהגת מעת לעת לבדוק אם הם נושמים. אבל עדיין עד היום אני לא חוששת מזה בשל העובדה הפשוטה. מעולם לא עליתי על קצה הצפורן של עוללי. השינה שלי לא עמוקה עד כדי שאמחץ את עוללי. ואני לא חושדת באותה אימא שאיבדה את תינוקה שהיא חנקה אותו. משפט שלמה היה רק אחד.

 

[bbr]

יופי. התחלנו עם ההפחדות של מוות עריסה.
במו עיני ראיתי לצערי תינוק שנפטר ל"ע ממוות עריסה (לא שלי ח"ו. רצו אלינו באמצע הלילה עם התינוק ובעלי בצע החיאה, אך היה מאוחר מידי)
אחד המשפטים הכי מטומטמים , במחילה, ששמעה האם במהלך השבעה היה:"תגידי, הוא היה במיטה שלך? לא חנקת אותו במקרה?"
מאז הטראומה ההיא ילדתי כמה וכמה ילדים, אני נוהגת מעת לעת לבדוק אם הם נושמים. אבל עדיין עד היום אני לא חוששת מזה בשל העובדה הפשוטה. מעולם לא עליתי על קצה הצפורן של עוללי. השינה שלי לא עמוקה עד כדי שאמחץ את עוללי. ואני לא חושדת באותה אימא שאיבדה את תינוקה שהיא חנקה אותו. משפט שלמה היה רק אחד.

מה זה קשור? אף אחד לא חושב שהיא חנקה אותו מרוע לב חלילה, אני שמעתי סיפור על ילד קטן שישן עם אביו, והאב מתוך שינה שם לו את היד על הפה והאף בלי להרגיש וממש לא מאכזריות, הפוך זה ממקום טוב של לישון עם הילד, (ולתת לו חום ואהבה וביטחון עצמי וכל הבלה בלה בלה...) וברגע האחרון הילד ניצל אבל יצא עם פגיעה קשה מהחוסר חמצן שהיה לו בדקות היקרות שהאבא לא הרגיש שהוא חונק אותו והאמא בכלל לא שמה לב.
לכן כדאי להזהר, ואפילו אם זה לא בכוונה אני ממש לא מקנאה בנקיפות מצפון שיש להורים שזה קרה להם.
ובן אדם צריך לדעת שהוא עושה את ההשתדלות שלו והוא עשה את המקסימום למען הילד שלו, וגם אם ילד קרה לו משהו יש ה' בשמים שגזר שזה מה שיקרה, וגם הבחורה שאיבדה נשימה, זה היה רצון ה' שההורים ישאירו דלת פתוחה, וזו תהיה הדרך שבה היא תינצל, אבל אם נגזר עליה שתינצל, גם אם הדלת היתה נעולה היא היתה ניצלת.
לכן אני שוב אומרת שהדבר הכי חשוב בנושא הזה, זה לעשות את ההשתדלות שלך, מה שאת חושבת שטוב לילד שלך, ומה שאת הכי תהיי רגועה ואי אפשר לשלול שום אפשרות על הסף, ולא להחליט על שום דרך שהיא הטובה ביותר, ולפסול דרך שאחרים נוהגים בה.

 

[נוי]

רבותי, או יותר נכון גבירותי, תעשו מה שאתן רואות לנכון, רק אל תסתכלו על האימהות שמעניקות חום, אהבה ומזון בשכיבה כרוצחות בפוטנציה. עד כאן.

 

[נחל]

. אני חושבת שגם מבחינה הלכתית ילד בן שנתים וכבר מבין הוא קצת בעיתי בחדר שינה,

חני יקרה, קצת זהירות בהזכרת הלכות.
אין שום הלכה כזו. פעם, אגב, ישנו משפחות שלמות בדירת חדר. כך שאת ההלכה תשאירו מחוץ לענין.

בקשר למוות עריסה - אם חלילה אם חונקת ילד משינה, זה לא מוות עריסה, זה מוות מחנק, זה דבר שונה לחלוטין. טוענים, אגב, ששינה עם האמא במיטה מפחיתה את הסכון למות עריסה. לא יודעת אם זה נכון או לא, אבל כך אומרים המחקרים. כך כאו כך, כשתינוק קצת גדל, אין סכנה שיחנקו אותו בטעות, חלילה.
ולגבי ילד גדול שישן עם הורה - מי שלא נוח לו, חבל. אבל תהפכו את זה לדבר שלילי. זה טוב, נעים, מרגיע פחדים אם יש. ואם זה מפריע, אפשר פשוט להפסיק. חבל למנוע מראש אפשרות להכנס למיטה של הורה, בגלל שאי פעם אולי זה יפריע.

 

[גילה]

ויש בדיוק ההפך -
אני מכירה אשה שנפטר לה תינוק ממוות בעריסה והוא היה היה בחדר השני. אז מה? היא אולי מצטערת אלף פעם ההפך - חבל שהוא לא היה איתי, הייתי אולי שמה לב?

אין גבול לדברים האלה. אנו עושים מה שאנו יכולים לעשות, ומשאירים גם לקב"ה...

 

[ariels]

אני מכירה מקרה הפוך, של ילד שישן בעריסה צמודה למיטת אימו (עריסה שהיא הרחבה של מיטת האם) באמצע הלילה האמא פתאום קלטה שהוא הפסיק לנשום, ניענעה אותו, והוא מיד חזר לנשום! אם היה ישן בחדר השני, ה' ישמור.

לתקוה -
נורא מבינה את הקושי עם הבכי.
ואישית לא חושבת שצריך לתת לילדה לבכות עד שהיא מתרגלת,
כי זה מלמד אותה לא לצפות לעזרה מאמא כשקשה לה.
זה בעצם גורם לה לצבור את הכאב/געגוע/כמיהה לחום - עמוק בפנים. זה לא נעלם, זה רק מודחק.

האם את סומכת על ביתך שתסתדר בחדרה?
האם את יכולה להיות רגועה שהיא ישנה שם טוב? שנעים לה שם?
האם יש לך בראש תמונה חיובית שלה ישנה בכיף בחדרה?

אם את שלמה עם זה, זה ילך הרבה יותר בקלות

כדי להרגיל אותה למיטה אפשר לישון איתה שם. אם שתיכן יכולות להיכנס למיטה זה מצויין.
כשהיא נרדמת - תצאי.
תסבירי לה בנחת שהיא ילדה גדולה, שהיא עכשיו ישנה במיטה שלה, ושאת בטוחה שיהיה לה בה נעים. את יכולה לחזור על זה בלחש כשהיא כמעט ישנה, זה מצב שהתת מודע קולט יותר טוב.

ילדים קולטים אותנו לגמרי, ומשקפים לנו את הרגשות שלנו בדיוק רב.
אם את בלחץ - גם היא לא תירגע. אם את לא שלמה עם עצמך, גם היא לא תשלים עם המצב.

אפשר ליצור סיפור עם בובות או חיות, הצגה, או מה שבא לך, שממחיש את הנושא.
ולספר לה את זה במשך היום כשאת משחקת איתה.