הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בעין אחת כאובה, אדומה מבכי, היא מציצה מבעד לאבקת הסוכר הדביקה אל המדפים שמסביב.
פעם היא הייתה המלכה, הסופגנייה האחת והיחידה – מחוללת הריור הרשמית והבלעדית של החורף. אבל היום? מי יקריב את מכנסיו לאבקה הלבנה הפשוטה? מי יסכן חולצה לבנה עבור ריבה אדומה חסרת אופי? ומי יבזבז מכסת פחמימות על סתם סופגנייה?
מסביבה על המדפים ניצבות קונסטרוקציות מרהיבות, ארכיטקטורות מלכותיות מבוססות סוכר, מוטציות מופרעות של עצמה שיצאו משליטה וגונבות את ההצגה.
מתקבל אצלה הרושם שבמהדורה הראשונה של הסופגניות, שבאה לציין את נס פך השמן, הייתה סופגנייה אחת חתומה בחותמו של הנחתום הגדול, שהסתתרה מיהודים טובים שקמו עליה לכלותה. ומאז היא הלכה ותפחה, עד שכעבור מאות רבות של שנים היא הגיעה לממדים העצומים האלה.
במבט נוגה היא עוקבת אחרי מרצה בכיר לבניין, עם עדת סטודנטים חרוצים. הם נכנסים למאפיה, חולפים על פניה בהתעלמות מוחלטת, ועוצרים ליד סופגניית המרשמלו: שלושה מטרים גובה, מבנה א-סימטרי מסועף שבנו בנאים סיניים חרוצים.
"היציקה המורכבת הזאת", מכריז המרצה, בעל תואר שני בהנדסה ודוקטורט בדיבור תוך כדי ריור מסיבי, "אמנם מושתתת על בצקון מטוגן קטן ויש לה את כל הסיבות לקרוס, אבל היא אינה קורסת – פלא גאומטרי."
הוא לא מסתיר את התפעלותו, ואת כוונותיו הזדוניות שהוא זומם לפלא הגאומטרי בטווח הזמן המיידי.
"הבאתי אתכם לכאן כדי שתקבלו השראה לתכנון יצירתי ויוצא דופן. ועכשיו, צאו מכאן כולכם. אני עומד לבדוק אם הפלא המדהים הזה בנוי מרכיבים מתכלים. מסוכן מאוד להיות כאן בזמן הפירוק", הוא מכריז ויוצר לעצמו מרחב לעיסה נעים ונטול שותפים.
הסטודנטים יוצאים עצובים, הם לא יזכו לראות סופגניית מרשמלו ראוותנית מתפרקת במקצוענות הנדסים מעוררת השראה, בתוך לועו של מרצה בכיר. בדרכם האבלה החוצה, חלפו שוב ליד סופגנייה עממית כאובה, ולא הביטו לכיוונה. אפילו כפרס ניחומים לא בחרו בה.
רק סטודנט אחד רחום בלם פתאום ואסף אותה לתוך שקית נייר חומה. "מזל שיש עוד צעירים עם טעם טוב ונוסטלגי, שיודעים להעריך איכות טהורה", חשבה וניגבה דמעה אדמדמה בשקית הנייר.
רק באוניברסיטה היא הבינה, למרבה הטרגדיה, שהסטודנט החרוץ בעל מוטיבציית הוכחה למרצה, רכש אותה כדי שתשמש בסיס לעבודת גמר. וככה מצאה את עצמה קבורה מתחת לבטון, חול וברזלים.
"יפה מאוד, אבל עדיין רחוק מאוד מהמרשמלו", שמעה במעומם את הביקורת הקפדנית והמעליבה של המרצה על העבודה.
פעם היא הייתה המלכה, הסופגנייה האחת והיחידה – מחוללת הריור הרשמית והבלעדית של החורף. אבל היום? מי יקריב את מכנסיו לאבקה הלבנה הפשוטה? מי יסכן חולצה לבנה עבור ריבה אדומה חסרת אופי? ומי יבזבז מכסת פחמימות על סתם סופגנייה?
מסביבה על המדפים ניצבות קונסטרוקציות מרהיבות, ארכיטקטורות מלכותיות מבוססות סוכר, מוטציות מופרעות של עצמה שיצאו משליטה וגונבות את ההצגה.
מתקבל אצלה הרושם שבמהדורה הראשונה של הסופגניות, שבאה לציין את נס פך השמן, הייתה סופגנייה אחת חתומה בחותמו של הנחתום הגדול, שהסתתרה מיהודים טובים שקמו עליה לכלותה. ומאז היא הלכה ותפחה, עד שכעבור מאות רבות של שנים היא הגיעה לממדים העצומים האלה.
במבט נוגה היא עוקבת אחרי מרצה בכיר לבניין, עם עדת סטודנטים חרוצים. הם נכנסים למאפיה, חולפים על פניה בהתעלמות מוחלטת, ועוצרים ליד סופגניית המרשמלו: שלושה מטרים גובה, מבנה א-סימטרי מסועף שבנו בנאים סיניים חרוצים.
"היציקה המורכבת הזאת", מכריז המרצה, בעל תואר שני בהנדסה ודוקטורט בדיבור תוך כדי ריור מסיבי, "אמנם מושתתת על בצקון מטוגן קטן ויש לה את כל הסיבות לקרוס, אבל היא אינה קורסת – פלא גאומטרי."
הוא לא מסתיר את התפעלותו, ואת כוונותיו הזדוניות שהוא זומם לפלא הגאומטרי בטווח הזמן המיידי.
"הבאתי אתכם לכאן כדי שתקבלו השראה לתכנון יצירתי ויוצא דופן. ועכשיו, צאו מכאן כולכם. אני עומד לבדוק אם הפלא המדהים הזה בנוי מרכיבים מתכלים. מסוכן מאוד להיות כאן בזמן הפירוק", הוא מכריז ויוצר לעצמו מרחב לעיסה נעים ונטול שותפים.
הסטודנטים יוצאים עצובים, הם לא יזכו לראות סופגניית מרשמלו ראוותנית מתפרקת במקצוענות הנדסים מעוררת השראה, בתוך לועו של מרצה בכיר. בדרכם האבלה החוצה, חלפו שוב ליד סופגנייה עממית כאובה, ולא הביטו לכיוונה. אפילו כפרס ניחומים לא בחרו בה.
רק סטודנט אחד רחום בלם פתאום ואסף אותה לתוך שקית נייר חומה. "מזל שיש עוד צעירים עם טעם טוב ונוסטלגי, שיודעים להעריך איכות טהורה", חשבה וניגבה דמעה אדמדמה בשקית הנייר.
רק באוניברסיטה היא הבינה, למרבה הטרגדיה, שהסטודנט החרוץ בעל מוטיבציית הוכחה למרצה, רכש אותה כדי שתשמש בסיס לעבודת גמר. וככה מצאה את עצמה קבורה מתחת לבטון, חול וברזלים.
"יפה מאוד, אבל עדיין רחוק מאוד מהמרשמלו", שמעה במעומם את הביקורת הקפדנית והמעליבה של המרצה על העבודה.
Reactions: שמואלזון1 //