הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אלי ויוכי באים לאמא לאכול צהריים. זוג טרי שבועיים אחרי חתונה, משמרים באדיקות את המנהג העתיק מזה דורות.
אמא מציידת את יוכי באוכל גם למחר, קצת פרטיות לזוג, גם על זה חשוב לשמור. היא מעמיסה פירה, עוף עסיסי ואפונה וגזר ברוטב מתקתק, בתוך קופסת פלסטיק בעלת מכסה צהוב עם כיתוב מחוק חלקית.
אלי ויוכי מנומסים להפליא לא שוכחים לומר תודה. כן, לא הכל חייבים להם.
כך עוברים הימים וחולפים השבועות ואחת האחיות של אלי, נועה, מעיזה לגנוב את הזוג להורים ומזמינה אותם לשבת. יוכי, מנומסת, כבר אמרנו, לא באה בידיים ריקות, מביאה עימה סלט טעים טעים שחברה הביאה לה את המתכון. שיהיה לך, שלא תתקעי, אמרה. הסלט, חתוך דק ומשורטט, מונח בשלווה בתוך קופסת הפלסטיק עם המכסה הצהוב.
השבת חולפת בנעימים. אך לכל שבת יש מוצאי שבת, חוזרים הבייתה. הקופסא נשארת אצל נועה, נו, שיהיה.
פורים מתקרב, כל הגיסות מצד בעלה של נועה מתגייסות יחד לחלוקת תפקידים קרי: מהלך הסעודה, ביניהן. נועה בוחרת להכין תוספת נחמדה למנה העיקרית.
נועה קוצצת, חותכת, מבשלת ולבסוף מערבבת הכל בתוך קופסת הפלסטיק הראשונה שנקראת בפניה. כן, ההיא עם המכסה הצהוב.
נועה מגיעה, כולן מחמיאות על התוספת הטעימה, פשוט מעדן! חייבת את המתכון, יש לי מתכון דומה, אבל זה הרבה יותר משובח, ופורים עובר, חולף לו.
רות, חמותה של נועה, שולחת אוכל חם לבינה, ביתה, שילדה לפני שלושה שבועות. קשה לחזור לתפקוד מלא אחרי לידה, ועוד עם ארבעה קטנטנים, גם ילד בן 8 הוא בסה"כ קטן. היא משתדלת לשלוח לה לפחות אוכל. קשה לה עם הגב לעזור יותר מזה, אבל על אוכל היא לא מוותרת.
אורזת באהבה כמה קופסאות שיהיה לה למספר ימים, ביניהן עומדת יפה, קופסת הפלסטיק עם המכסה הצהוב.
בינה מקבלת בשמחה ובתודה את המשלוח החמים תרתי משמע, וקוראת לילדים לבוא לאכול, זה עוד חם וטעים!
בינה מתאוששת יפה, וכבר מכינה ארוחות מלאות ומזינות.
אבל היום, היום בינה מתרגשת, לא בכל יום היא מארסת גיסה מוז'יניקית. היא מנסה לגלגל את שמה החדש על השפתיים. מירי רוזנברג. איזה מצחיק! היא מכינה פטיפורי שוקולד מיניאטורים, מעל כל אחד מניחה באלגנטיות קשיו ופקאן מסוכר. זהו, היא מסיימת לארוז את כולם בתוך הקופסא.
פונה מהר לארגן את הילדים ואת עצמה. זהו, מוכנים. נוסעים. יורדים מהרכב ושועטים במדרגות, הדלת פתוחה לרווחה והם נכנסים בהתרגשות. המחותנת החדשה מתלהבת מהפטיפורים הקטנים: וואו, הם מדהימים! יוכי, בואי תראי, איזה יופי! היי, הקופסא הזו מוכרת לי מאנשהו, הצהוב הזה! היא מסובבת את ראשה בכיוון הכיתוב, מחוק חלקית, ושואלת: גם לכם קוראים רוזנברג?
אמא מציידת את יוכי באוכל גם למחר, קצת פרטיות לזוג, גם על זה חשוב לשמור. היא מעמיסה פירה, עוף עסיסי ואפונה וגזר ברוטב מתקתק, בתוך קופסת פלסטיק בעלת מכסה צהוב עם כיתוב מחוק חלקית.
אלי ויוכי מנומסים להפליא לא שוכחים לומר תודה. כן, לא הכל חייבים להם.
כך עוברים הימים וחולפים השבועות ואחת האחיות של אלי, נועה, מעיזה לגנוב את הזוג להורים ומזמינה אותם לשבת. יוכי, מנומסת, כבר אמרנו, לא באה בידיים ריקות, מביאה עימה סלט טעים טעים שחברה הביאה לה את המתכון. שיהיה לך, שלא תתקעי, אמרה. הסלט, חתוך דק ומשורטט, מונח בשלווה בתוך קופסת הפלסטיק עם המכסה הצהוב.
השבת חולפת בנעימים. אך לכל שבת יש מוצאי שבת, חוזרים הבייתה. הקופסא נשארת אצל נועה, נו, שיהיה.
פורים מתקרב, כל הגיסות מצד בעלה של נועה מתגייסות יחד לחלוקת תפקידים קרי: מהלך הסעודה, ביניהן. נועה בוחרת להכין תוספת נחמדה למנה העיקרית.
נועה קוצצת, חותכת, מבשלת ולבסוף מערבבת הכל בתוך קופסת הפלסטיק הראשונה שנקראת בפניה. כן, ההיא עם המכסה הצהוב.
נועה מגיעה, כולן מחמיאות על התוספת הטעימה, פשוט מעדן! חייבת את המתכון, יש לי מתכון דומה, אבל זה הרבה יותר משובח, ופורים עובר, חולף לו.
רות, חמותה של נועה, שולחת אוכל חם לבינה, ביתה, שילדה לפני שלושה שבועות. קשה לחזור לתפקוד מלא אחרי לידה, ועוד עם ארבעה קטנטנים, גם ילד בן 8 הוא בסה"כ קטן. היא משתדלת לשלוח לה לפחות אוכל. קשה לה עם הגב לעזור יותר מזה, אבל על אוכל היא לא מוותרת.
אורזת באהבה כמה קופסאות שיהיה לה למספר ימים, ביניהן עומדת יפה, קופסת הפלסטיק עם המכסה הצהוב.
בינה מקבלת בשמחה ובתודה את המשלוח החמים תרתי משמע, וקוראת לילדים לבוא לאכול, זה עוד חם וטעים!
בינה מתאוששת יפה, וכבר מכינה ארוחות מלאות ומזינות.
אבל היום, היום בינה מתרגשת, לא בכל יום היא מארסת גיסה מוז'יניקית. היא מנסה לגלגל את שמה החדש על השפתיים. מירי רוזנברג. איזה מצחיק! היא מכינה פטיפורי שוקולד מיניאטורים, מעל כל אחד מניחה באלגנטיות קשיו ופקאן מסוכר. זהו, היא מסיימת לארוז את כולם בתוך הקופסא.
פונה מהר לארגן את הילדים ואת עצמה. זהו, מוכנים. נוסעים. יורדים מהרכב ושועטים במדרגות, הדלת פתוחה לרווחה והם נכנסים בהתרגשות. המחותנת החדשה מתלהבת מהפטיפורים הקטנים: וואו, הם מדהימים! יוכי, בואי תראי, איזה יופי! היי, הקופסא הזו מוכרת לי מאנשהו, הצהוב הזה! היא מסובבת את ראשה בכיוון הכיתוב, מחוק חלקית, ושואלת: גם לכם קוראים רוזנברג?
