הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יצא הכרוז וקרא: "תחרות כרזות לפורים!"
וואי, חשבתי לעצמי, מה עושים? מאיפה מתחילים?<O
קודם כל עשיתי ספירת מלאי של פונטים, של ההוא, נו...האח של מאסטר והדוד של פריד: ביטפונט, פוינטיב, טיבטונפ או איך שקוראים אותו...<O
ב"ה, אנחת רווחה, יש 120 משקלים ועוד 120 בדרך מהמבצע האחרון, <O
אז גם אם לא אזכה בודאי שלא אבכה.
אחר-כך בדקתי ממצב עם התוכנות שלי, ובעיקר עם הידע שלי, חטפתי מועקה...<O
מה לי הקטנה יש להציע מול כל התותחים הכבדים של פרוג, הא?<O
כל עבודה שלהם בול פגיעה, פגז קומפוט!<O
אני... אין לי תוכנות מתוחכמות כאלה כמו של הגולם מפרוג וגם לא סטודיו כזה משוכלל ומתקדם, אבל התעשתי מהר ואמרתי לעצמי: יללה, קחי את זה בקלות, תהיי חלק,
ככה בשביל הספורט.<O
החלטתי להיות נאמנה לפוטושופ שלי ולעבוד רק איתו ומה שיהי'ה יהי'ה...<O
השקעתי מחשבה ויצירתיות ונהניתי מכל רגע,
ביום אחד סיימתי שלש כרזות ושלחתי אותן בלי הרבה להתלבט.
וזהו...לא הייתי לחוצה כי ממילא ידעתי שאין לי סיכוי לזכות.<O
לא נכנסתי לפורום כל שבע דקות .<O
לא השתתפתי במחאות.<O
לא העליתי הודעות עם שאלות כמו: נו מתי מעלים את הכרזות?<O
חיכיתי בסבלנות עד שבא הכרוז עם ההודעה הזאת:<O
*-*-*-*-*כעת הבחירות!! "פתשגן הכתב" *-*-*-*-*<O
<O
בדחילו ורחימו לחצתי על הקישור...ו...אוי, אוי, פתשגנ'ס שלי...<O
איפה אתם ואיפה הם, הכרזות התחילו לעלות עלי מכל עבר, והאותיות המפונטבטות<O
עפו והתרוצצו לכל עבר, שורות, שורות, בטורים ובאלכסונים,
בשחור לבן ובשלל צורות וצבעים, הפוכים, ישרים, עקומים...<O
ואז ורק אז התחלתי להלחץ...מייד התחילו כולם ללחוץ על "שלח תודה" (מהממם), <O</O
אז גם אני לחצתי, וככה טיילתי הלוך חזור בין העמודים ולחצתי על כל כרזה שמצאה חן בעיני,<O
ומדי פעם הצצתי אם לחצו על שלי...<O</O
בכרזות רבות כבר המונה מראה על - 20, 30, 40, 50....<O
ואצלי – אותו דבר רק בלי אפסים...2, 3, 4, 5....<O
וכרזה אחת נשארה רק עם אפסים...דווקא זאת שעבדתי עליה הכי קשה, זאת שניבאתי לה<O
הכי הרבה הצלחה, דווקא היא עמדה לה שם בודדה ומבוישת וחיכתה שמישהו יגיד:<O
"בכל זאת יש בה משהו" ואולי גם ילחץ עליה מתוך כבוד והערכה לעבודה שהושקעה בה.<O
גם אם היא לא הכי מיוחדת, גם אם היא לא הכי מתוחכמת, מגיע לה לפחות תודה אחת,<O
מה, מה כבר יכול לקרות לאותה אצבע שתלחץ רק עוד פעם אחת תודה, היא תאבד ממשקלה קלורי'ה אחת? רק תודה אחת, ככה בשביל ההרגשה הטובה,<O
שהנה היא בכל זאת מצאה חן בעיני מישהו/הי , שהיא שווה משהו...אבל כלום, נאדה...<O
היא הלכה לישון עם 0 תודות.<O
ובבוקר ביקרתי אותה כדי לשאול לשלומה, לא האמנתי למראה עיני....יש! יש!<O</O
יש תודה אחת, מאחד בשם "מעוז צור",
כל כך שמחתי בשבילה שהתחלתי לשיר "מעוז צור ישועתי"...<O</O
במשך היום נוספו לה עוד כמה תודות, אמנם שמחתי אבל כבר לא התרגשתי כל-כך,<O</O
כי מי שהציל את כבודה של הכרזה הזו הוא זה שהיה לו העוז לתת את התודה הראשונה.<O
וואי, חשבתי לעצמי, מה עושים? מאיפה מתחילים?<O
קודם כל עשיתי ספירת מלאי של פונטים, של ההוא, נו...האח של מאסטר והדוד של פריד: ביטפונט, פוינטיב, טיבטונפ או איך שקוראים אותו...<O
ב"ה, אנחת רווחה, יש 120 משקלים ועוד 120 בדרך מהמבצע האחרון, <O
אז גם אם לא אזכה בודאי שלא אבכה.
אחר-כך בדקתי ממצב עם התוכנות שלי, ובעיקר עם הידע שלי, חטפתי מועקה...<O
מה לי הקטנה יש להציע מול כל התותחים הכבדים של פרוג, הא?<O
כל עבודה שלהם בול פגיעה, פגז קומפוט!<O
אני... אין לי תוכנות מתוחכמות כאלה כמו של הגולם מפרוג וגם לא סטודיו כזה משוכלל ומתקדם, אבל התעשתי מהר ואמרתי לעצמי: יללה, קחי את זה בקלות, תהיי חלק,
ככה בשביל הספורט.<O
החלטתי להיות נאמנה לפוטושופ שלי ולעבוד רק איתו ומה שיהי'ה יהי'ה...<O
השקעתי מחשבה ויצירתיות ונהניתי מכל רגע,
ביום אחד סיימתי שלש כרזות ושלחתי אותן בלי הרבה להתלבט.
וזהו...לא הייתי לחוצה כי ממילא ידעתי שאין לי סיכוי לזכות.<O
לא נכנסתי לפורום כל שבע דקות .<O
לא השתתפתי במחאות.<O
לא העליתי הודעות עם שאלות כמו: נו מתי מעלים את הכרזות?<O
חיכיתי בסבלנות עד שבא הכרוז עם ההודעה הזאת:<O
*-*-*-*-*כעת הבחירות!! "פתשגן הכתב" *-*-*-*-*<O
<O
בדחילו ורחימו לחצתי על הקישור...ו...אוי, אוי, פתשגנ'ס שלי...<O
איפה אתם ואיפה הם, הכרזות התחילו לעלות עלי מכל עבר, והאותיות המפונטבטות<O
עפו והתרוצצו לכל עבר, שורות, שורות, בטורים ובאלכסונים,
בשחור לבן ובשלל צורות וצבעים, הפוכים, ישרים, עקומים...<O
ואז ורק אז התחלתי להלחץ...מייד התחילו כולם ללחוץ על "שלח תודה" (מהממם), <O
</Oאז גם אני לחצתי, וככה טיילתי הלוך חזור בין העמודים ולחצתי על כל כרזה שמצאה חן בעיני,<O
ומדי פעם הצצתי אם לחצו על שלי...<O
</Oבכרזות רבות כבר המונה מראה על - 20, 30, 40, 50....<O
ואצלי – אותו דבר רק בלי אפסים...2, 3, 4, 5....<O
וכרזה אחת נשארה רק עם אפסים...דווקא זאת שעבדתי עליה הכי קשה, זאת שניבאתי לה<O
הכי הרבה הצלחה, דווקא היא עמדה לה שם בודדה ומבוישת וחיכתה שמישהו יגיד:<O
"בכל זאת יש בה משהו" ואולי גם ילחץ עליה מתוך כבוד והערכה לעבודה שהושקעה בה.<O
גם אם היא לא הכי מיוחדת, גם אם היא לא הכי מתוחכמת, מגיע לה לפחות תודה אחת,<O
מה, מה כבר יכול לקרות לאותה אצבע שתלחץ רק עוד פעם אחת תודה, היא תאבד ממשקלה קלורי'ה אחת? רק תודה אחת, ככה בשביל ההרגשה הטובה,<O
שהנה היא בכל זאת מצאה חן בעיני מישהו/הי , שהיא שווה משהו...אבל כלום, נאדה...<O
היא הלכה לישון עם 0 תודות.<O
ובבוקר ביקרתי אותה כדי לשאול לשלומה, לא האמנתי למראה עיני....יש! יש!<O
</Oיש תודה אחת, מאחד בשם "מעוז צור",
כל כך שמחתי בשבילה שהתחלתי לשיר "מעוז צור ישועתי"...<O
</Oבמשך היום נוספו לה עוד כמה תודות, אמנם שמחתי אבל כבר לא התרגשתי כל-כך,<O
</Oכי מי שהציל את כבודה של הכרזה הזו הוא זה שהיה לו העוז לתת את התודה הראשונה.<O
