חחח
חמוד, אבל עצוב רצח
סתם הזכיר לי...
לפני פחות משבועיים (נראה לי) יצאתי בעשר בלילה מפ"ת לכיוון ב"ב להביא משהו.
תוך כמה דקות הייתי חזרה בתחנה (לפני 23:00) חיכיתי לקו 82 ע"מ לחזור לפ"ת.
אני מחכה. ומחכה. והשעון מתקתק. ואני רוצה לישון

ואני עדיין מחכה. ואף אחד מהמשפ' לא היה עם רכב באזור ע"מ להקפיץ אותי לבית (בלי בעיות ייחוד...).
אה, וכמובן שזה קופץ מעוד ארבע דקות לעוד 25 וכן הלאה...
בקיצור, מתי שהוא (אחרי כשעה) דיברתי בפלא' ואמרתי שאני עדיין מחכה לקו.
אחד שמע אותי אמר לי שחסמו את ז'בוטינסקי, ויש קווים שפשוט לא מגיעים... (ע"פ דבריו חלק עושים עיקוף ומגיעים)
הוא המליץ לי להיכנס לאהרונוביץ' ולקחת קו 180. עוצר בצומת שעריה.
אוקי, קרוב לי יחסית.
רק מה?
לא ידעתי איפה זה צומת שעריה.
כלומר, חשבתי שידעתי...
האוטובוס עצר לי באמצע שום מקום.
אין לי מושג איפה אני...
אחרי כמה שניות קלטתי את מיקומי פחות או יותר. שממה.
אין לי כוח ללכת ;(
שקיות כבדות!
כאמור, ההורים שלי שומעים זאת מבעד לאפרכסת, אך הם לא באזור.
יצאנו מזה בשלום... הם עמדו לחטוף התקף לב חלילה וכן עמדו להרוג אותי...
תכלס, הגעתי הביתה בערך בשתיים בלילה...