דרוש מידע מפחיד אותי!!! בבקשה רק מי ששמע באמת על המקרה שהיה לאחרונה ויודע לתת פרטים

[dag]

אפשר להבין קצת יותר במה מדובר?
(וסליחה מכולם , אבל האשכול לא נפתח בשביל המלצות על נשות מקצוע....)

בדיוק
תנו עצות לא המלצות

 

[ארבע]

(וסליחה מכולם , אבל האשכול לא נפתח בשביל המלצות על נשות מקצוע....)

או שכן...

 

[dag]

או שכן...

מה הכוונה?

 

[nhfk]

מה הכוונה?

זה הקטע שמבחינת הליווי לבית הספר אני מסודרת לכאורה
זה ערער אותי לגמרי המקרה הזה
אני נהיית לא שפויה ומרגישה שאני עושה כבר דברים טיפשיים
כמו לחפש את המשקפיים במקפיא
אני לא מרשה לילדים שלי גם דברים בסיסיים
ואני רועדת! אני מבינה את עצמי אבל אי אפשר לחיות ככה
הבעיה שלי לא טכנית בעצם אלא רגשית?

 

[תיבת נח]

אני לא בטוחה שפרטים נוספים על מקרה מסוים ירגיע יותר, כי מי אומר שזה מהימן ומי אומר שזה לא עלול להגיע מכיוון אחר? אל תחפשו פלסטר לכאן ועכשיו, זה לא יעזור.
תלמדו מה זה מוגנות כדי לא להיכנס להיסטריה וחוסר אונים בעקבות סיפורים כאלו ואחרים. כשיש כלים, הסיפורים האלה גם מעלים לנו את הדופק, אבל יש לנו במה להרגיע ולווסת את עצמנו ולהמשיך לסדר היום.
יש היום הרבה קורסים ואתרי מידע לרכישת כלים למוגנות. יש כאלה שנותנים מעטפת מורחבת שנותן מענה גבוה במיוחד ומותאמת לציבור שלנו.

 

[משה שאחא]

זה מה שצריך לעשות אבל תמיד יגיע חולה חדש.

דבר ראשון מי אמר אולי אם כזה דבר מתפרסם שהפעילו חוקר פרטי ותפסו זה עצמו ירתיע אחרים דבר שני אז מה עדיף שיהיו שניים

 

[תיבת נח]

לצערינו לא ירתיע.... יש עוד כאלה והם קיימים. רק בתחפושת יותר מתוחכמת. אנחנו צריכים לשים עלינו שריון מותאם לדור שלנו, וזה הכי ימגר את התופעה.

 

[לוטוס]

למה אתם חושבים שפוגעים הם אנשים שנראים מפחיד או עם קרניים?
לצערנו הרב, רוב הפוגעים נראים רגילים וסטנדרטים לגמרי, ורוב הפגיעות מתרחשות מאנשים קרובים שנפגשים ומדברים איתם ביומיום, ופה הקושי הגדול.

 

[ילילי]

אני לא בטוחה שפרטים נוספים על מקרה מסוים ירגיע יותר, כי מי אומר שזה מהימן ומי אומר שזה לא עלול להגיע מכיוון אחר? אל תחפשו פלסטר לכאן ועכשיו, זה לא יעזור.
תלמדו מה זה מוגנות כדי לא להיכנס להיסטריה וחוסר אונים בעקבות סיפורים כאלו ואחרים. כשיש כלים, הסיפורים האלה גם מעלים לנו את הדופק, אבל יש לנו במה להרגיע ולווסת את עצמנו ולהמשיך לסדר היום.
יש היום הרבה קורסים ואתרי מידע לרכישת כלים למוגנות. יש כאלה שנותנים מעטפת מורחבת שנותן מענה גבוה במיוחד ומותאמת לציבור שלנו.

לצערינו לא ירתיע.... יש עוד כאלה והם קיימים. רק בתחפושת יותר מתוחכמת. אנחנו צריכים לשים עלינו שריון מותאם לדור שלנו, וזה הכי ימגר את התופעה.

נגיד ואני יודעת להסביר לילדים שלי בצורה נכונה וטובה על מוגנות ומגדלת אותם על ערכים והבנה של צניעות, שמירה על פרטיות אישית גם בפני קרובים וכל הדברים הטובים האלה...

ונגיד שאני משדרת להם שאפשר לספר לי הכל וזה לא מלחיץ אותי וכדומה והם באמת משתפים אותי במה שקורה בגן שקשור לנושא.

עדיין אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה שריון או מוגנות נינוחה... לדעתי זה קצת היסחפות.

שום דבר לא יכול להגן על ילדים בפני תקיפה. וכל ההשתדלויות הנכונות והטובות לא יכולות להבטיח לנו שח"ו ברגע האמת הילד יתנהג נכון.
ואם ילד מגיע לספר לאחר מעשה זה מדהים ומקסים. אבל להגיד שאפשר להיות רגועים? ממש לא.

הייתי באחד הוובינרים שעשית ואני קוראת את המיילים של הרשימת תפוצה.
כתבת על מקרה שלי ילדה בת 4 או משהו כזה שהגן ממש קרוב לה והיא רק צריכה לעבור כביש או משהו כזה ולמרות זאת איזו מישהי התיידדה איתה וכולי....
ואז היא גם שכנעה חברה ללכת איתה עם האישה הזאת ואחר כך החברה סיפרה לאמא שלה מה היה.
במייל ציינת את החברה לשבח שהיא ידעה לספר לאמא שהיה כאן משהו לא בסדר לעומת הילדה השנייה.

מבחינתי זה מקסים ונחמד. אבל לגרום לאימהות להיות רגועות זה ממש לא.

 

[מאופסת]

דעתי,
עדיף ללכת להנחית הורים מקצועית שתעזור לנו לפתח
קשר עמוק ואמיתי עם היקרים שלנו על כל צרה שלא תבוא,
כי לאחר מעשה מה שיכול לקבוע להמשך החיים חוץ מהטראומה עצמה ח"ו
זה אופן התגובה ואופן הטיפול שלאחר מכן.
כמובן שמוגנות זה תמיד טוב ללמוד ולחדד אבל בלי לחץ.

 

[דידקטית]

ההגנה הכי חזקה היא תקשורת פתוחה וזורמת בבית, שילד בטוח שהוא יכול להגיד ולשאול על כל נושא.

הכח המרכזי היום של פוגעים - ליצור עם הילד קשר סביב דברים שאסור לדבר עליהם בבית.
אם הפוגע הראה או עשה מעשה שד' ישמור ואי אפשר לספר אותו לאמא - פה פה הבעיה.
אם האמא מפחדת בעצמה לדבר על הנושא - הילד מת מפחד אלף פעמים.

כיוון שפוגעים עושים צעד-צעד ולא ישר מגיעים ל100% פגיעה, יש לאמא המון הזדמנויות לראות סימני מצוקה, נסיגה או קושי אצל הילד.

לפני שמפחדים מאדם זר ברחוב - תבדקו טוב טוב טוב את מוסדות החינוך ומי שמלמד שם.

 

[מנגו מאיה]

ההגנה הכי חזקה היא תקשורת פתוחה וזורמת בבית, שילד בטוח שהוא יכול להגיד ולשאול על כל נושא.

הכח המרכזי היום של פוגעים - ליצור עם הילד קשר סביב דברים שאסור לדבר עליהם בבית.
אם הפוגע הראה או עשה מעשה שד' ישמור ואי אפשר לספר אותו לאמא - פה פה הבעיה.
אם האמא מפחדת בעצמה לדבר על הנושא - הילד מת מפחד אלף פעמים.

כיוון שפוגעים עושים צעד-צעד ולא ישר מגיעים ל100% פגיעה, יש לאמא המון הזדמנויות לראות סימני מצוקה, נסיגה או קושי אצל הילד.

לפני שמפחדים מאדם זר ברחוב - תבדקו טוב טוב טוב את מוסדות החינוך ומי שמלמד שם.

כל מילה פנינה!!

 

[מילתא דפשיטא]

נגיד ואני יודעת להסביר לילדים שלי בצורה נכונה וטובה על מוגנות ומגדלת אותם על ערכים והבנה של צניעות, שמירה על פרטיות אישית גם בפני קרובים וכל הדברים הטובים האלה...

ונגיד שאני משדרת להם שאפשר לספר לי הכל וזה לא מלחיץ אותי וכדומה והם באמת משתפים אותי במה שקורה בגן שקשור לנושא.

עדיין אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה שריון או מוגנות נינוחה... לדעתי זה קצת היסחפות.

שום דבר לא יכול להגן על ילדים בפני תקיפה. וכל ההשתדלויות הנכונות והטובות לא יכולות להבטיח לנו שח"ו ברגע האמת הילד יתנהג נכון.
ואם ילד מגיע לספר לאחר מעשה זה מדהים ומקסים. אבל להגיד שאפשר להיות רגועים? ממש לא.

הייתי באחד הוובינרים שעשית ואני קוראת את המיילים של הרשימת תפוצה.
כתבת על מקרה שלי ילדה בת 4 או משהו כזה שהגן ממש קרוב לה והיא רק צריכה לעבור כביש או משהו כזה ולמרות זאת איזו מישהי התיידדה איתה וכולי....
ואז היא גם שכנעה חברה ללכת איתה עם האישה הזאת ואחר כך החברה סיפרה לאמא שלה מה היה.
במייל ציינת את החברה לשבח שהיא ידעה לספר לאמא שהיה כאן משהו לא בסדר לעומת הילדה השנייה.

מבחינתי זה מקסים ונחמד. אבל לגרום לאימהות להיות רגועות זה ממש לא.

או בקיצור
זה בית חולים מתחת לגשר
עדיף מכלום, אבל עדיין מפחיד ללכת עליו

 

[ילילי]

או בקיצור
זה בית חולים מתחת לגשר
עדיף מכלום, אבל עדיין מפחיד ללכת עליו

בהחלט.

 

[מלכי-מרחב הקואצ'ינג]

אירועים מחרידים שכאלו
מנפצים לנו את האשליה
שיש לנו, ההורים, כלים ויכולת לספק לילדינו מעטפת הגנה.

כן! יש לנו אחריות גדולה
ואנו מחויבים לעשות את המיטב בתוך כל מה שכלול בתפקיד.
אבל העולם טומן בחובו סיכונים שונים
וגם אם נפעל כמו שצריך עדיין...

אז מה עושים?
1. בודקים, לומדים ומבררים מה בתחום אחריותנו ותפקידנו.
2. עושים את סעיף א' וגם מיישמים כראוי.
3. זוכרים מי מנהל את העולם ומי השותף השלישי שברא את העולם כרצונו על כל הסיכונים והמפגעים שבו.
4. מתפללים, מקווים ובוטחים ושומרים על שלוות נפש.
5. מעבירים גם את השדר הזה לילדים.

הלוואי שנצליח!

 

[mklj]

האשליה של ההורים שהם יכולים להגן ב 1000 אחוז על ילדיהם היא זו שמגדילה את החרדות.
האמת שזה רק מזיק- כי ילד שמבין שזה מחריד את ההורה- לא יספר.
הורים צריכים להבין איך באמת זה קורה ומה צורת החשיבה של הפוגע, מה התהליך הריגשי שהילד עובר, ואיפה הם יכולים להיכנס לתמונה.

 

[תיבת נח]

קודם כל לגבי להירגע זה רק אחרי שנדע שעשינו את מה שיכולנו, ושאנחנו בתור הורים מספיק עירניים ויודעים איך לפעול. אנחנו לא יכולים לחיות בסטרס מתמשך שאין לזה סוף.
לגבי הנחיית הורים, זה נכון מאוד. לכן סדנה או קורס מקיף למוגנות יתמקד גם בהנחיית הורים או מעטפת הורית ממוקדת מוגנות ועל הדרך נותנת גם הרבה כלים בחיי ההורות בכלל.
בתפילה, אמונה והשתדלות שלנו כלפי היקרים לנו...

 

[תיבת נח]

האשליה של ההורים שהם יכולים להגן ב 1000 אחוז על ילדיהם היא זו שמגדילה את החרדות.
האמת שזה רק מזיק- כי ילד שמבין שזה מחריד את ההורה- לא יספר.
הורים צריכים להבין איך באמת זה קורה ומה צורת החשיבה של הפוגע, מה התהליך הריגשי שהילד עובר, ואיפה הם יכולים להיכנס לתמונה.

אין 100 אחוז הגנה, יש השתדלות להוריד סיכון.
והאם ילד שחוצה כביש, שלא מודע לזהירות בדרכים, הוא בסיכון גבוה יותר מילד שמודע לכללים? האם הוא בחרדה גדולה יותר או שהוא בטוח יותר שהוא יודע איך לעבור נכון? ואם הוא כבר יודע איך לעבור זה אומר שיש לו 100% ביטוח מתאונה, אם מגיע נהג לא זהיר או שמאבד שליטה על בלמים?
זה מה שקורה בין ילד שמודע למוגנות לילד שאינו מוגן, וכך גם לגבי ההורים שלו.

 

[מ. גולדשטיין]

תודה רבה עזרת לי!
@תיבת נח
כמו שהרבה כתבו כאן
לא מספיק להזהר ממקרה מסוים
אלא לרכוש כלים להתמודד עם הדור היום.

אני די המומה שיש כאן כאלו שהעלו ספק במקרה שהיה
(תבררו אצל אחרים שגרים כאן בשכונה)
זה קצת מעליב כשיש לך מקרה מסעיר ואת לא יודעת את נפשך
ויש ניקים שמעוררים שאלות כאילו אני מדומינת. בבקשה תהיו רגישים.
אני באופן אישי מרגישה שהמקרה הזה ניער אותי
ולא חלמתי על הכיוונים הללו קודם.
לא ידעתי על היקף התופעה
לא האמנתי או לא רציתי להאמין
וכעת משהו קרה וזה הכריח אותי לפקוח עיניים.
תודה רבה לכל המשתתפים שכן היו רגישים, זה הרוב.