בקשה מצילים את נחמה!!!

  • פותח הנושא עח
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
תרמו כאן!!!


"המחלה כבר תקפה לי את הידיים והרגליים ושיתקה אותם, מה יקרה כשהיא תגיע ללב??"

הי, קוראים לי נחמי ואני בת 29, אני בחיים לא אשכח את היום הזה שחזרתי מהלימודים, והיה לי כאב גב מוזר. הייתי בטוחה שזה עוד אחד מהכאבים שיעברו אחרי שאלך לישון.
אבל בוקר אח"כ קמתי וגיליתי שהרגליים שלי לא מגיבות.
לא מגיבות.
כאילו לא מחוברות לגוף.
אני זוכרת את האימה, הפחד המשתק שאחז אותי ברגעים הראשונים ולאחר מכן התחלתי לצרוח: "אמא, אני לא מצליחה להזיז את הרגליים!! לא, הן לא כואבות, פשוט לא מצליחה להזיז!"
כאילו מישהו חתך איזה כבל בין המח שלי לבין הרגל שלי והיא מסרבת לקבל פקודות.
הטיסו אותי לבית חולים שם עברתי בדיקות מקיפות אבל … לא מצאו כלום.
נאלצתי לשבת מול הרופאה שניסתה לשכנע אותי אולי זה פסיכולגי ואני בדמעות מנסה להסביר לה שאני חסרת אונים, אני לא מצליחה להזיז את הרגליים.
אחרי תקופת שיקום חזרתי הביתה לגלות אחרי זמן קצר שאני מקבלת עוד התקף וגם היידים לא מגיבות לי כמו שצריך.
שנתיים! לקח תהליך האבחון של המחלה, המחלה שלי כל כך נדירה שאני היחידה בישראל שיש לי אותה, רק רופא גדול מארצות הברית שראה את הבדיקות הצליח סוף סוף לאבחן אותה.
המשמעות של המחלה שהנוזל בעמוד השדרה תוקף את עצמו- כך שבכל התקף הוא "משבש" את האות לאזור אחר בגוף ומשתק את האיבר שקשור אליו.
אי אפשר לדעת מתי יהיה ההתקף, אי אפשר לדעת במה זה יפגע.
כמו שקמתי בבוקר והרגליים שלי הושבתו באותה מידה זה יכול להגיע ללב חלילה.
אני הולכת בלילה לישון ואין לי מושג אם ואיך אקום בבוקר.
זאת חרדה שאני לא יכולה לתאר לכם במילים.
כל החלומות שלי, על בית ומשפחה, על קרירה ועתיד נמחקו, ועכשיו אני רק נלחמת להמשיך לחיות.
מנסה לחייך, מנסה לשמוח, אבל תמיד הפחד יעמוד שם. מאיים. כמו פצצה מתקתקת.
לקח לי הרבה זמן למצוא טיפול, עברתי רופאים ברחבי העולם והתחננתי שיתנו לי הזדמנות למרות שהמקרה שלי כזה נדיר. אני עוד צעירה. יש לי עוד חלומות, אני רוצה לחיות.
ואז הגיעו תשובות.
יש ניתוח בחול שיכול "לאתחל" את המערכת, חומר מיוחד שיוזרק לגוף באמצעות ניתוח ויתקן את הכשל בעצבים בעמוד השדרה.
הניתוח לא מוכר בסל הבריאות כי הסוג מחלה שלי כל כך נדיר .
אבל כל לילה שאני הולכת לישון ולא עברתי אותו- אני לא יודעת אם אקום מחר.
אני מבקשת ממכם לא להתעלם, אני בדיוק כמוכם רוצה לחיות, ויש לי גם תוכניות וחלומות.
אני לא יכולה לחיות יותר עם הפחד מהמוות הנורא הזה, שאורב לי בפינה.
עזרו לי לעבור את הניתוח, אני מתחננת.
מעריכה שקראתם עד פה.
נחמי.
_________________________________________________________________________

עמותת צ'אנס לתקווה מסייעת לחולים במחלות קשות ונכויות מורכבות ובמימון תרופות וטיפולים מצילי חיים שאינם בסל הבריאות.
להעברה בנקאית:
צ'אנס לתקווה
מרכנתיל 17
סניף 740
חשבון 132334

מספר עמותה: 580700813
טלפון: 02-674-5053
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> :מייל
כתובת: רבינא 3 אשדוד
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

---

פגש אותי פעם מישהו

לא שומר תורה.

לא מקיים מצוות.

עמד.

הסתכל.

שאל.

הוא לא הבין למי אני עובדת,

צחק על מה שאני מאמינה,

חשב שאני מפספסת.

ולא הסתיר.

ואני עמדתי שם,

קטנה, מבולבלת

שמעתי,

הכחשתי.

היה לי קשה.

אבל לא ויתרתי לו.

לא התביישתי,

עמדתי זקוף

הסתכלתי לו בעיניים.

ורציתי לצעוק לו,

שלעולם,

לעולם,

הוא לא ירגיש את התחושה,

את החיבוק.

ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי

שיש יותר מזה.

כי תחושה של קירבה-

זה משהו שאין לה מילים.

---

המשכתי בחיים שלי,

חשבתי שקטן עלי,

אבל האיש חזר שוב.

ושוב צחק.

ושוב זלזל.

והוא לא ידע מה הוא עושה לי.

אני גם לא ידעתי.

זה פשוט חזר אלי בכל פעם של חולשה.

ואז,

נמאס לי ממנו.

החלטתי, שאם זה אמת,

זה חזק מהכל.

ואם זה לא-

אז אולי נפלתי בפח.

כן

ככה הרגשתי.

והלכתי לבדוק,

והלכתי לשמוע.

ולא הסתפקתי בשאלה,

ולא בשתיים.

הייתי מבולבלת מאד.

מאד.

לא הבנתי מה קורה לי,

התמימות נצלה את ההזדמנות לברוח.

ונשארתי לבד.

רק אני

והאיש.

אם האיש הזה היה אדם מהרחוב.

לא הייתי רוצה לצאת לרחוב.

הוא הפחיד אותי.

עשה אותי קטנה.

וכשהייתי יוצאת,

הייתי עושה הכל כדי לא לפגוש אותו.

אבל-

האיש הזה לא היה ברחוב.

הוא היה בתוך הלב שלי.

ואת הלב שלי אני לא יכולה לזרוק.

אז המשכתי להתמודד.

ולצעוק לו שיפסיק.

וייתן לי לחיות בנחת,

אבל הוא תמיד היה שם להזכיר לי

שאני טיפשה

מאמינה במה שאומרים לי

אז רצתי יותר מהר,

לחפש עוד תשובות, עוד.

שלא יגיד לי שאני לא יודעת.

כי אני יודעת.

והיום,

אני רוצה להודות לך,

איש רע.

כי היום אני לא מפחדת מאנשים כמוך.

היום אני חזקה.

ובזכותך אני עם האמת שלי.

מבחירה!




אני לא שואלת אם הזדהיתם. די ברור לי התשובה.
לפעמים ההתמודדות הכי קשה מגיעה מהקול הפנימי, זה ששואל שם- מבפנים.
שורות שכתבו את עצמן מתוך מסע של בירור ובחירה.
שורות של מסר חד.
שתמיד נזכור שיש לנו אמת, יש לנו מטרה, קיים בסיס חזק, יציב בואו נלך עם זה, נהייה גאים בזה.
נדע את מי אנחנו ולמה אנחנו עובדים- גם בטירוף של הדור המבלבל הזה...
יהיה לנו קל יותר.
בהצלחה עם ישראל שלי!! :love:
מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה אני סופגת ביקורת בלתי נגמרת מאמא שלי.
על ההתנהלות שלי. על כך שאני לא מספיק טובה\מאורגנת\זריזה ובעיקר על כך שאני מתנהגת בחוסר שיקול דעת.

גם היום אחרי שהתחתנתי ויש לי בית ומשפחה משל עצמי עדיין הביקורת ממשיכה. וכל ביקורת כזאת גורמת לי לריסוק פנימי של הנפש.

השאלה שלי איך אני מצליחה להתנתק רגשית שהביקורת לא תפריע לי.

אני יודעת ש:
-- הבעיה היא לא בי, אני טובה כמו שאני, וגם אם יש דברים שטעונים שיפור זה לא קשור לביקורת.
-- זו השלכה של החסרונות שלה, וסוג של שליטה.
אבל אני לא מצליחה להשתחרר רגשית.

פתרונות כמו לנתק קשר לא רלוונטי כי:
-- אם הייתי מצליחה להתנתק רגשית אז לא היה מפריע לי הביקורת. הבעיה היא שבתוכי אני כל הזמן צריכה לקבל אישור שאני כן בסדר, אז זו הסיבה שאני לא מסוגלת לא לענות לה לטלפון.
חוץ ממה שהביקורת תהיה קטלנית על זה שאני לא עונה........

עברתי על האשכולות של נרקיסיזם, [לא בטוחה שהמקרה שלי הוא אכן נרקסיזם אבל חיפשתי שם תובנות] ולא מצאתי פתרון איך ליצור לעצמי חומת הגנה וניתוק רגשי.

כשקראתי את הסיפור המדהים הזה פשוט בכיתי בכל הפרקים הראשונים...........
אני לא באותה סיטואציה, אבל הניתוק של ההורים שלא רואים את הילדה שלהם והקשיים שהיא חווה גמר אותי.
ובהזדמנות @הודיה לוי תודה ענקית על הסיפור. בפרט על הפרקים הראשונים, זיהיתי את עצמי שם בכל סיטואציה.
אני לא יכולה להגיב שם אז מגיבה מכאן.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה