מקובל לתת משלוח אישי בנוסף למשלוחם הכללי?

  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י פרינטופ;1223598:
עד כמה שידוע לי אין מי שלא מביאה. ואם תביאי - זה יכול רק להוסיף ליחס כלפי בנך/בתך...
ברשותך, אפריך את 2 חלקי המשפט...

1. כשביררתי אצל אמהות, ראיתי שאני בין הבודדות שמתעתדות להביא משלוח מנות אישי (אספו סכום יפה מאד מכולם).
הרגשתי שזה מיותר.

2. חברה טוב שלי גננת, והיא שוללת את התזה הזו מכל וכל.

אני לא באה לשכנע אף אחד,
תעשו כצו ליבכם, כמקוב באזורכם,
והעיקר- שתעריכו באמת. לא רק כלפי חוץ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י לללי;1223856:
ברשותך, אפריך את 2 חלקי המשפט...

1. כשביררתי אצל אמהות, ראיתי שאני בין הבודדות שמתעתדות להביא משלוח מנות אישי (אספו סכום יפה מאד מכולם).
הרגשתי שזה מיותר.

2. חברה טוב שלי גננת, והיא שוללת את התזה הזו מכל וכל.

אני לא באה לשכנע אף אחד,
תעשו כצו ליבכם, כמקוב באזורכם,
והעיקר- שתעריכו באמת. לא רק כלפי חוץ...



אדרבה!!!!!
אני גם חושבת כך! ! !

אלא לפי מה שאני שמעתי עד היום - מי שלא מביאה - מונעת משהו מבתה / מבנה... (עד כמה שזה נשמע מחריד) ועל מנת לא לחחסוך בתחום הזה - הגבתי כנ"ל.

אבל שוב! שלא אובן לא נכון - אני לא בעד שני משלוחים (כללי ופרטי) בשום אופן!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י מלפפון;1223784:
ועדיין אני הולכת עם הילד המחופש ביום חג הפורים עצמו ונותנת משלוח מהמשפחה לגננת.
אותו משלוח שנשלח לשאר השכנים.

זה מה שחשבתי. בעלי אומר שאם נותנים לה צריך לתת מכובד
הרי מאפה מעשה ידי- לא בטוח שתאכל (למרות שאני אוכלת אולי יותר מהדרין ממנה ומאד אסטטית אבל תסכימו איתי שלא כל גננת תאכל מכל אמא...)
מגש\כלי ב20 ש' לא שווה.
אז מה אפשר כן להביא?
בהתחשב בשעה המאוחרת אחרי הצום והעייפות של כל האפיות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אל תסכלו אותי באבנים
אני כן השקעתי מאד השנה בגננת, רק בה ורק השנה
בגלל שיש לי אינטרס, כן,
קודם כל זה לבטא הערכה ענקית שלפעמים היינו צריכים קצת יותר תשומת לב בגלל כל מיני גורמים, וגם שזה גן חובה, והבת שלי נשארת איתה עוד שנה..
אז קניתי לה מגבות פנים וידיים עם שקיק של פתיתי סבון של ספרינג וחבילת בונבוניירות.
(אני גם יודעת שהיא מאד מחמירה בכשרות ולא אוכלת שום דבר מחוץ לבית שלה)

לא הרגשתי בגלל צורך להשתתף במתנה עם כולן
אבל בגלל שהסכום שנאסף הוא בשביל כל שאר המשלימות והסייעות, אז השתתפתי גם

הצילו
באתי לכתוב לכם שלשאר הגננות והמטפלות אני לא מביאה משלוח פרטי
ואז נופל לי האסימון שלא אספו כסף במעון של הבן שלי!!! מה עושים??
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
במעון של הבת שלי לא אספו :(:(:(
עכשיו חזרתי מהסופר פארם,וקניתי להן מארז של קרם גוף ודאורדורנט של ג'ייד מאד נחמד!
אני חושבת שכל אחת תשמח לקבל דבר כזה......
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אני מביאה משלוח מנות בנפרד למורה. (כיתה ב') לא כל כך בשביל המורה, כמו בשביל הילדה שלי...
כל הבנים הולכים בפורים לרבס' היא רוצה גם, וזו גם הזדמנות להביע.
אני לא שולחת בכלל משהו יקר: העקר מתוק ומוגש אסתטי.
(פרוט: בקבוק זכוכית קטן ממולא בקליק וכמה כוסיות גדושות בקליק. ולתוספת חוברות צביעה מתוקות בשם:"מתק של חלום" העלות לא מגיעה ל-30 ש"ח.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
רותי12, את יכולה להביא פס של עוגה קנויה + 2 שושנים יפות בתור עונג שבת, ולכתוב על העונג שלך יום יום...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י sarit_f;1223908:
לא הבנתי מה היה כל כך מצחיק...

לא מצחיק; נהניתי...;)

מה הלחץ?

כל אחת עושה את השיקולים שלה, ואינה אמורה לתת על כך דו"ח לאף אחד!
אבל גם כל אחד אומר את הדעה שלו, ואת שלי כבר אמרתי בהחלט די והותר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י מוריה ח;1223787:
אני לא מביאה.
אפשר להוציא אותי מהכלל הזה.
ולא שמתוך רוע או חוסר הערכה.
פשוט לא עלה בדעתי שאין מי שלא מביאה עד לרגע זה....
מבחינתי כשאוספים כסף מכולם כדי לקנות מכולם, אז זה מכולם.

יש עוד דברים שכולם עושים ואני לא יודעת?

מזדהה עם כל מילה. תודה, מוריה. גם אם אני בעמדת מיעוט- אני לא לבד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
היי היי! כגננת(מטפלת) בעצמי אני חייבת לומר כמה דברים בנושא-(כמובן מהמבט שלי ולא בשם כל גננות היקום...)
בעייני משלוח מנות של פורים/סוף שנה שבא מכל הגן והוא מכובד ונורמלי(משמע יותר שימושי ממעוצב...) מספיק בהחלט, ולא מצופה מאף הורה להביא משהו נוסף, אבל-!- הורה שכן מביא משהוא קטן נוסף זה מחמם את הלב-מראה שרואים שכל השנה יש השקעה ומסירות מצד הגננת!
אז זה לא אומר שלמחרת יהיה יחס עודף למי שהוסיף, אבל זה בהחלט מעודד ומדרבן את הגננת להמשיך בעבודה שלה הכי טוב שאפשר!

כי(-שוב כמטפלת לא יודעת מורות וכד') זה עבודה ק-ש-ה פיזית להעסיק ולהיות אחראית על 11/12 ילדים (אותו גיל,כן?) לבד 8+ שע'!(זה לא כמו למשל מורה שיושבת ומלמדת) וגם שמדובר בילדים-כל אחד וצרכיו וקריזיותיו, ואת לא יכולה להגיד-ילדים הגננת לא ישנה דקה הלילה, שבו תעסיקו את עצמכם/ תחתלו את עצמכם/ אל תריבו וכד' לבד...

ברור שמי שהולכת להיות גננת זה בחירה שלה, והיא אוהבת ילדים, וכל זה-זה לא סותר שזה עבודה מאוד מאמצת ודורשת השקעה ולכן פעם פעמיים בשנה להביע הערכה קצת יותר-לדעתי שווה את זה!
ואחרי שאני כגננת קבלתי לר"ה וכן גם לחנוכה חבילת שוקולד עם פתק הוקרה וראיתי כמה זה נותן הבטחתי לעצמי להיות גם מהאמהות שמביעות תודה לעתים יותר קרובות... והכיס שלי לא התחורר מ7 שקל עוד כמה פעמים בשנה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
סיפרה לי סייעת בגן (סוג שנותנת את הנשמה) שהיא קיבלה משלוח מנות מכל הגן יחד (לסקרנים - שובר בחנות משחקים, והיא מאוד נהנתה לפנק את ילדיה במשחקים חדשים לפי בחירתה) וכמה אימהות שהרגישו הכרת הטוב, הביאו לה מכתבים מאוד מחממי-לב, והוסיפו שמכיון שאספו מכל הגן, הן לא רצו לחרוג ולשלוח גם לבד, אבל היו חייבות לשלוח מכתב אישי. אין לכן מושג כמה שהיא נהנתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י מוריה ח;1223787:
אני לא מביאה.
אפשר להוציא אותי מהכלל הזה.
ולא שמתוך רוע או חוסר הערכה.
פשוט לא עלה בדעתי שאין מי שלא מביאה עד לרגע זה....
מבחינתי כשאוספים כסף מכולם כדי לקנות מכולם, אז זה מכולם.

יש עוד דברים שכולם עושים ואני לא יודעת?

אז קודם כל, עד השנה גם אני לא הבאתי בנפרד, כי גם אני כמוך - הבנתי שכשאוספים כסף מכולם למשלוחים מרוכזים - זה מכולם, אבל השנה כבר התחוור לי שכולם באמת מביאים משלוחים אישיים - ואיך זה התחוור לי?
נכתב ע"י sarit_f;1223896:
הצילו
באתי לכתוב לכם שלשאר הגננות והמטפלות אני לא מביאה משלוח פרטי
ואז נופל לי האסימון שלא אספו כסף במעון של הבן שלי!!! מה עושים??

השנה לא אספו כסף לא בכיתה של הבת שלי שבא', ולא במעונות של שני הקטנים שלי!!! (רק למורה של הגדולה שבכיתה ג' אספו - וכמובן השתתפתי).

עכשיו זה הכניס אותי למצב שבגלל שלא אספו אז הרי לא הגיוני לא להביא משהו בכלל - מצד שני, לכי תביאי עכשיו ל-3 גננות בכל מעון + למורה = 7 משלוחים, וכמו שאמרו כאן - אם כבר מביאים אז שיהיה מכובד (וכמובן גם הילדה שבג' רוצה משלוח למורה כי אם מכינים לכולם למה לה לא...)

בסוף החלטתי על החלטה מקורית במקצת בנוגע לגננות.
עשיתי חשבון שאם כל אחת תקבל 15-20 משלוחים הן לא באמת תזכורנה ותערכנה - אז החלטתי להכין משלוח אחד לכל צוות המעון + מתנה לגן.

קניתי ספרון (לכל גיל מה שמתאים: קשיח לקטנים, כריכה קשה מנויילן לגיל 3), וצירפתי לו דברים טעימים שהצוות יכול להשאיר בגן ולנשנש יחד - כמו עלי השוקולד של טעמן, עוגיות שוקולד צ'יפס של אוסם, בונבונים וכו'.

למורות (לשתיהן, אלא מה?) - קניתי ערכה מתוקה של 3 קרמים (=מוצרי טיפוח) עטופים ברשת. צירפתי לזה מיני מתיקה וקפה מגורען ועטפתי הכל בצלופן. הרעיון של הברכה הוא "תודה על הטיפוח".


מקווה שאני עומדת בסטנדרטים - שאין לי מושג מהם - במיוחד בשביל פעם ראשונה...;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
גם אני כגננת לגילאי 4 5 רוצה להביע דעה-
נכון שבחרתי את המקצוע שלי, ואני מאד שמחה מבחירה זו, לא סותר את זה שזה מקצוע קשה ומתיש מאד, עם המון המון אחריות-חסר לי שילד יקבל מכה וישאר סימן, בבית שזה קורה זה לא נורא, בגן זה:" אתן לא בסדר, זו לא אחריות" וכו',
בכל אופן אני נהנית לקבל הערכה מאמא שבזה מודה על כל מה שילדה מקבל בגן, לא אומר שמאז הילד יהיה בעדיפות ראשונה, רק משמח,

לא מגיע למישהי שדואגת לשמח את ילדיכם כל יום שתשמחו אותה פעם אחת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י יצירתית;1223758:
אני נותנת שוקולד ארוז יפה עם ברכה חמה בעטיפה
כל הרעיון של המשלוחים המרוכזים הוא שלא יצטרכו לתת בנפרד
גם 30 שח כפול מספר הילדים זה הרבה

השתתפנו במשלוח המרוכז, אך רציתי גם להביע הערכה אישית ולכן כתבתי ברכה חמה על עטיפה של חפיסת שוקולד (עיצוב אישי).
ההערכות הקטנות אך הגדולות הללו נותנות כוחות ואנרגיה לגננות שדואגות לילדנו מכל הלב
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
ב-20-30 ש"ח לא צריך להיות שמונצעס , צריך רק לחשוב ולהיות טיפ יצירתיים.
שנה אחת נתתי סט של כוסות מדידה (16 ש"ח) + חב' קליק ועוד קצת בשביל העיצוב, והברכה היתה בנושא ההשקעה וההענקה בדיוק לפי המידה שצריך.
השנה קניתי מרכך כביסה סנו מקסימה (14 ש"ח במבצע) והברכה כמובן על הרכות לגננת המקסימה וכו', עיזבו העיקר זה הברכה- היא צריכה להיות מושקעת. פעם בשנה חובה להודות באופן אישי, למה לחכות לסוף שנה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אני רוצה לשתף חלק מסיפור חיי, ואם תרצו אמשיך לפרקים הבאים...

פרק א - בין פטיש לסדן, מסע של התמודדות ותקווה

קוראים לי שניאור אני בן 24 זה עתה סיימתי את מסלול הלימודים בישיבה והשליחות במסגרת חב"ד. ברוך השם אני בחור פעיל ומלא אנרגיה, עשיתי הרבה למבצע תפילין בכותל המערבי, ובחגים גם בבית הרפואה מעיין החיים, אני זוכה לשמח חולים ומנהל קבוצת מתנדבים שמזכים יהודים במצוות החג, ומחדירים בהם שמחה ואור של תקווה, וכן גם בי מחדיר סיפוק עצום, לעזור ולסייע לאחרים זו הרגשה נפלאה מאין כמוה.

אני בשידוכים כבר יותר משנה, במקביל לאחותי שצעירה ממני בשנתיים, שגם זה עתה סיימה את חוק לימודה במסגרות חב"ד, וכרגע מחפשת את בן זוגה - החצי שאבד לה. אני בדיוק ניצב על פרשת דרכים מה לעשות כרגע לבנתים עד שאמצע את החצי ששייך לי, השידוך שלי, המיועדת שלי.

באחד הימים כשאני חוזר לבית אחרי לימוד מוצלח עם החברותא, עייף ומותש אך מלא סיפוק. בעודי מחכה לארוחת הצהרים שאחותי מבשלת, אני שם לב למכתב שמונח על השולחן על המכתב היה כתוב את שמי המלא והכתובת של הבית, זה ריגש אותי מאוד למען האמת, לא ידעתי שיש מישהו שממש מתעניין בי עד כדי כך שהוא שולח לי מכתב באופן אישי.

פתחתי את המכתב בהתרגשות, וברגע אחד כל רגש השמחה וההתרגשות שלי התהפך לרגש של פחד וחרדה, התברר שהמכתב נשלח מטעם המוסד לביטוח לאומי, והוא בעצם הודעת חוב על סך של כ10,000 ₪. לא ידעתי מה זה אומר בדיוק, היה לי מוזר מאיפה הגיע החוב הזה, אני לא לוויתי כסף בכזה סכום ובוודאי שלא מהמוסד לביטוח לאומי, אם כבר אז הולכים לבנק לא אליהם.

אחרי זמן קצר התברר לי שגם אחותי קיבלה מכתב זהה לחלוטין, היה לי מוזר, ביררתי איתה וגם היא לא לוותה מהם כסף, מה שכן שמתי לב שסכום החוב שלה היה קצת פחות מהסכום שהיה נקוב בהודעת החוב שלי, לפחות זה חצי נחמה.

רק אחרי בירור קצר הבנתי שכל מי שלא עובד צריך לשלם חובות לביטוח הלאומי, גם בלי שהוא לווה מהם כי ככה זה החוק, להרבה בחורי ישיבה ההורים משלמים עבור הילדים, אך במקרה שלי איך לומר עם כל הרצון הטוב של הורי לשלם זאת בעבורי, זה לא באמת היה ביכולתם.

אפילו שאנחנו משפחה קטנה רק אני אחותי וההורים, בכל זאת הניירות הצבעוניים האלה מה שמכנים כסף, הם היו חסרים אצלנו בבית, אפילו שזה רק נייר, המצרך הזה היה קשה מאוד להשגה בעבור הוריי ובמיוחד באותה התקופה, אימא שלי עקרת בית ולא ממש יכולה לצאת ולהביא כסף עקב ענייני בריאות, ואבא עובד קשה מאוד כדי להביא פרנסה לבית, ואת זה הוא בקושי מצליח אם בכלל.

הימים עוברים אני ואחותי מנסים למצוא דרך כדי להשיג את סכומי הכסף, ולבנתיים אנו זוכים לקבל עוד ועוד מכתבים "אישיים" שבכל אחד מהם הסכום הולך וגודל, וגם נוספים עוד ועוד שורות אזהרה.

למכתב הבא הביטוח הלאומי החליפו את גוון המעטפה לאדום, וזה כבר לא היה עוד מכתב, אלא איום מפורש "הוצאה לפועל" זה מה שהופיע בכותרת, לא צריך לתאר לכם מה שעבר לי בראש באותו הרגע, עד כאן! זהו די די! אני אומר לעצמי צריך לעשות משהוא ומהר.

כסף לא היה לי להביא להם באותו הרגע, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות באותו הרגע, הלכתי להתפלל בקברו של האדמו"ר מזוועהיל, עשיתי את הסגולה הידועה של שני חמישי שני, והתפללתי לה' שבזכות הצדיק נראה ישועות גדולות בקרוב, ואני מבטיח לפרסם כשהוושע.

ביום שני האחרון, התפללתי מעומק הלב ממש, דמעות זלגו מעיניי, אבל הייתי בטוח שהישועה שלי ושל אחותי קרובה לבוא, נפרדתי מהקבר של הצדיק אחרי שהדלקתי נר ותרמתי כמה שקלים לצדקה לזכות הצדיק, ואני הולך בדרכי לכיוון הבית כשאני שקוע במחשבות על מה אני הולך לעשות עכשיו.

פתאום אני פוגש ידיד ותיק שלא פגשתי אותו כבר שנים, אחרי ששאלתי בשלומו כנהוג, תוך כדי שיחה התברר שהוא סוג של עסקן ויש לו השפעה על המוסד לביטוח לאומי, נפרדתי ממנו בהבטחה שהוא ינסה לראות מה הוא יכול לעשות בנידון.

אני מתמלא ברגש של שמחה, סוף סוף רואים אור בקצה המנהרה. אני חוזר לבית שמח ומאושר רוצה לבשר זאת לאחותי ולהורי שהנה דיברתי עם עסקן אחד שינסה לעזור בנידון, ואין מה לדאוג מההוצאה לפועל.

אך כשאני מגיע לבית, אני רואה את הורי ואחותי יושבים יחד, נראים מודאגים ועצובים. מה קרה זרקתי שאלה באוויר, קיבלנו מכתב אמרה אחותי וזה לא מהביטוח הלאומי! לא ידעתי עם המשפט הבא מבשר טובות או חלילה...

המכתב שנועד עבור הורי, נשלח מטעם ישיבת ******* אחת מהישיבות הידועות והמוצלחות בעולם הישיבות, לרגע חשבתי שהם רוצים שאני יכנס ללמוד שם אולי... אבל תוכן המכתב היה דווקא משהוא אחר, הם הודיעו לנו שהם הבעלים החדשים של הדירה שלנו. הדירה שלנו היא דמי מפתח זה לא בדיוק שכירות וזה גם לא דירה של ההורים שלי. הבעל הבית הזקן שהיה ניצול שואה נפטר והוריש את הדירות שלו לישיבה, וכרגע זה הקדש להם. באותו הרגע לא הבנתי בדיוק מה זה אמור להיות אכפת להורים שלי מי בדיוק הבעלים של הבית, העיקר שנוכל לגור בדירה ולשלם את דמי השכירות בזמן וזהו.

וביננו למה שיהיה אכפת למישהו מהדירה הזו, הדירה קטנה וישנה עם קירות מתקלפים, ובחורף כל הבית שלנו מתמלא בדליים, הברכה של הגשם חודרת את תקרת הבית ואנו נאלצים לאסוף אותם עם דליים, כדי שהברכה הזו לא תהפוך לבריכה.

כמה ימים אחרי, אני חוזר לבית ומוצא את הנציגים של הישיבה אצלנו בחצר של הבית, הבנתי שמשהו שונה קצת מבעל הבית הקודם... הם הציגו את עצמם דיברו עם אבא בעיקר, והציגו את התוכנית שלהם, הם רוצים לעשות שינויים במבנים ובדירות שהם ירשו. ובגלל שהדירות הקדש, הם צריכים להוציא מהם את המקסימום לטובת הישיבה כמובן, ואם על הדרך הם ידרכו על הראש של הדיירים המסכנים זה לא נורא, כי מצווה כזו זה מצווה גדולה ולא משנה עם על הדרך יפגעו כמה אנשים...

כבר בסוף של אותו השבוע הם הגיעו שוב עם תוכנית מפורטת, על החצר של הבית אנחנו לאלץ לוותר, כי שם הולך להיבנות בניין מפואר שיהווה הכנסה מכובדת לישיבה. ובמילים פשוטות מסביב המחסן שבו אנו גרים הולכים להיבנות להם ארמונות פאר, ואנחנו נוותר על החצר ונהנה ממוזיקת הרקע של מקדחות ופטישים.

אז נפתח בעבורנו עולם מושגים חדש שהתוודינו אליו בעל כורחנו, חוזים עורכי דין בתי משפט, ואם צריך זה לא מספיק כדי לשכנע אותנו על הצורך של ההקדש, יש גם אנשים שיודעים לשכנע בצורות שונות ומשונות, אנשים שהם פשוט לא מהעולם הזה אלא מהעולם התחתון.

אין ספק התקופה הזו הייתה קשה וסוערת, כאילו לא מספיק לנו הסיפור עם הביטוח הלאומי, והסיפור עם הדירה עכשיו, וכן כנראה שזה לא הספיק והשענת הכלכלית היחידה שהייתה לנו באותה התקופה נשברה, ודווקא אז אבא פוטר מעבודתו.

לא קשה לתאר את האווירה המתוחה ששרה בבית באותה התקופה, אנו טרודים ולא יודעים מה ילד יום, על שידוכים מי מדבר בכלל.

בבית שעדיין גרנו בו התחלנו להרגיש את המחסור הגדול בכסף, וכך גם בכל הדברים הנצרכים לחיים בסיסים כמו אוכל אפילו זה היה כבר מצרך לא נפוץ אצלנו בבית. בתוך תוכי ידעתי שכמו שכל דבר טוב חולף כך זה גם בדברים הפחות טובים.

באחד הלילות, כשישבנו בסלון בחושך כדי לחסוך חשמל, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כולנו קפצנו בבהלה. אבא ניגש בזהירות לפתוח את הדלת כולנו היינו במתח, עומדים מאחוריו ובראש המחשבות רצות לכל עבר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה