מידע שימושי מקום לפגישה זוגית בירושלים

  • הוסף לסימניות
  • #21
עינבל וקינג סלומון גם מתאימים לטיול בימין משה וגן הפעמון. ממליצה אם שיך לראות את המלונות קודם ולראות לאיזה אוירה את יותר מתחברת, לא הכרחי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כי החושך שם כל כך ממשי, ואת לא רואה כמעט את הרצפה ולא יכולה לתכן את צעדיך (ודאי לא עם עקבים.......) ויצורים מתחילים להופיע... לפעמים.. והשממה שם יכולה גם להיות שאלה של ייחוד,
ממליצה יותר על אזור ימין משה, אולי הרובע והקארדו וכו' -אנחנו נפגשנו שם והיה מקסים ומענין,
טיילת ארמון הנציב גם לא נחמד בלילה. ובאמת אולי במודיעין בפארק ענבה יכול להיות נחמד.
בגן הפעמון גם יש לפעמים בעיה של יחוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מתחת למרפסות המטפטפות מי ספונג'ה בגאולה
הקפצתי אשכול ישן נושן........
אני לא מחפש מקום שיזכיר חוף ולא שום דבר. מקום שיהיה נחמד לשנינו להסתובב שעתיים וחצי - שלוש, ולחזור הביתה בקלות.
אבל אם זה לא מובן, אני אפתח אשכול חדש. תודה על כל תגובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אזור המלונות מאד נחמד
ימין משה
אפשר גן סקר
בהר חוצבים יש מלא מקומות נחמדים לאכול
גן חיות
אקווריום
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
האם יש למישהו רעיון לפגישה ראשונה לא במלון, סוג בית קפה/מסעדה/מאפיה שקטה בירושלים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום וברכה לכולם.
אשמח בבקשה לעזרתכם.
ברוך השם אנחנו הגענו לשלב שצריכים להכניס את הבת הבכורה שלנו לסמינר.

אנחנו ממש בבלבול ולא ממש יודעים מה לעשות.
מצד אחד אנחנו מאוד מרגישים שהבת שלנו יכולה להכנס לסמינרים הטובים בירושלים .
(היא התקבלה לישן )
היא ילדה מצוינת בצד הלימודי .
התעודה שלה הכל טוב מאוד בכל המקצועות.
האנגלית שלה ברמה גבוה יחסית לחברות שלה בחשבון כנל ממש מצוינת ברוך השם בכל ההקבצות היא א ברוך השם באמת מצוינת .

כמובן שיראת שמים ודעת תורה אצלינו בבית זה הבסיס להכל .

אז איפה ההתלבטות
אנחנו ספרדים
אנחנו אנשים עובדים.
ובעלי עשה צבא בגיל 20.
עשה ועושה מילואים כלוחם
הוא מפקד על מחלקה אוהב את החיילים שלו והם אוהבים אותו
ואנחנו בכללי בתפיסה שלנו לא קיצונים בכל הקשור לגיוס למי שלא לומד וכו. כמובן שאין שאלה ודעת תורה ומה שרבותנו פוסקים אנחנו עושים ונעשה ללא שאלות גם אם אנחנו לא מבינים בראש שלנו את דעת התורה
אומנם בעלי קובע עיתים לתורה בצורה הכי חזקה וברורה
כל יום משעה 5 בבוקר עד 8 .
ובערב משעה 18 וחצי עד כמעט 23:30
בשכונה שלנו ובכלל שהוא בבית ובעבודה לבוש שחור לבן חרדי כובע בשבת וכו
הוא עצמאי עם תואר
כנל אני בעלת תואר.

ובשיחה עם הרשמת שם שהיא מכירה אותנו באמת כחברה שלנו ושל המשפחה היא אמרה משהו שלא חשבנו עליו.
בגדול המסר הוא אתם הורסים את החיים של הילדה אם תכניסו אותה לסמינר הישן או בכלל לסגנון הסמינרים האלו.
אם כל הכבוד לכם הילדה שלכם לא גדלה בבית חרדי אברכי קלסי . והדבר הזה יבלוט .
בנוסף יגיעו שמועות למנהלת ולתלמידות מה שיעלה את הבת שלי לכוונת של המנהלת וזה בכלל עוד לפני שהבת שלי בטעות תגיד איזה משהו שקיבלה מהבית אבל זה לא הסגנון של הסמינר.
מה שיגרום ללא ספק ליותר מידי חיכוך מול המוסד והדבר הזה יעשה נזק לבת שלי.

היא המליצה לי בחום לחפש מקום אחר שהוא טוב אבל שאנחנו לא נבלוט שם בדברים כאלה ויוכלו להכיל את הבת שלכם.

בהתחלה התנגדתי ממש כי בהרגשה אנחנו מרגישים הכי שייכים לסמינר הישן .

אבל אחרי שנרגענו וחשבנו לעומק אולי זה נכון ולא כדאי להכניס את הילדה הטובה והמקסימה הזו למקום שיש מצב שלא יקבלו אותה כשווה בין שווים ?
א. אשמח מאוד לעצה / תובנה של מי שיכול. או בכלל מי שמבין אותי מניסיון
ב. שמענו על סמינר " יסודות" אשמח לדעת האם יש כאן הורים לתלמידות שם ?
ג. גם סמינר בית שרה בשכונת רמות בירושלים..אם אני מבינה נכון הוא שיך לסניף או משהו כזה.

ממש ממש ממש חשוב לי הסביבה וסגנון הבנות שיהיו טובות ומבתים של חינוך חזק ותורני

תודה רבה
חולמים להגשים את עצמכם או להוציא לאור ספר? אתם יכולים ללכת בעקבות החלומות שלכם.
יש אנשים שלא מסוגלים או לא מתאימים לעסוק בעבודה רגילה, הם צריכים עיסוק של שליחות.
בימים אלה אני מוציאה לאור את ספרי השביעי או השמיני ברוך ה'.
ואני חושבת על התחנות שעברתי בדרך.
אני חושבת שהכל החל ברצון, רצון אמיתי מאוד להוציא לאור ספר אחד, עם תוכן וכריכה, אפילו שיהיה רק אצלי במדף.
רציתי ספר משלי.
אבל לא היו לי רעיונות לספר שאהיה שלמה איתו, עם העלילה שלו.
כן כתבתי ספרים אבל הם לא התאימו, כנראה.
וגם לפעמים לא היו לי רעיונות בכלל, ובטח לא אפשרות להגיע לקהל או לדעת קהל (כי לא היה לי אינטרנט).
וכמובן שלא היה לי ידע להפיק ספר, וגם לא כסף ואמון בעצמי, וגם רציתי שלימות, ואין כזה דבר.
אבל רציתי.
והתפללתי.
והשתדלתי
ונלחמתי
ואפילו התייאשתי, אבל לא יאוש של דכאון.
אלא המשכתי ממש להשתדל. מתוך יאוש.
אני חושבת, ולאחרונה גם שומעת מאנשים שמגשימים את עצמם, שזו הדרך הנכונה: תמיד להמשיך, להתקדם, אפילו עשיה קטנה.
היו לי תקופות, אחרי שראיתי הצלחה, שפתאום רציתי להצליח בסדר גודל ענק, והיה נראה לי שזה מה שיקרה ושאם אני יוצרת כולם צריכים להריע לי, להעריך, ולראות ולרכוש.
אבל המציאות הוכיחה לי שגם ספר אחד על המדף זה מה שצריך.
העיקר להשתדל, לרצות, להיאבק על הזכות הזו.
אני חושבת שיש לכל אחד ואחת מקום בעולם.
והמקום הזה - מדויק. והוא רק שלו.
זה יכול להיות מקום ענק או קטן.
זה לא משנה כי ממילא אף אחד לא רואה אותך, אלא רק אתה את עצמך, כך שאתה צריך לשאוף למצוא את המקום שלך.
אני ממש מרוצה מהמקום אליו הגעתי. אמנם אין קהל לספרי ואין רווחים, אבל זה המקום שלי. זה מה שמתאים לי.
ומצאתי דרכים שמתאימות לי, לשווק את החשיבה שלי.
ואני מרוצה מאוד ומעריכה את המקום אליו הגעתי ב"ה. כי לא התאימה לי דרך אחרת.
והסיכום של כל זה הוא שהחיים הם דרך.
ובדרך צריך ללמד את עצמנו להתגבר על מחסומים, והם ממש לא פשוטים.
אבל מה שחשוב זה להתגבר עליהם ולהתקדם.
ומה שהעולם קורא לזה הצלחה - זה שקר.
כי הצלחה זה להיות רגיל ולמצוא את אלוקי בתוכי.
לתת לעצמי להקשיב, וגם להעביר הלאה.
ואני באמת רוצה לומר שאני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לתת לעצמם לשבור את המחסומים של בושה, פחד, הימנעות ועוד .. בקצב שלהם. ולהאמין בבורא יתברך שרוצה שנעשה מה שאפשר. אבל באמת.
לא מתוך גאווה, או ענווה או 'אני,' אלא כי יש לכולם איזו מעלה המובילה למסלול של שליחות טובה שמתאימה לכשורים מתוך הבנה שצריך להיטיב.
וכשאני מגיעה לשם, למקום בו אני מחפשת את עצמי, זה לא נרקיסיזם ולא גאווה, אלא זה מקום טוב. זה כמו להגיע לאותו אילן מהשיר של ט"ו בשבט ולראות שהאילן זה אני. למרות שכל השנים זלזלתי במי שאני, להבין שלמרות כל הפגמים וכל החסרונות, האדם בעצם אילן שלם.
אני מרוצה לחוש תחושה שזה - זה. הגעתי למקום.
למרות שהספרים שלי נותרו בצללים.
אני חושבת שמה שצריך זה להכיר בערך של עצמי ולהכיר בערך של הזולת.
ולתת לעצמי להתקדם.. להסכים לעצמי להצליח.
ולהצליח, לדעתי, זה בעיקר להתקדם למקום של חיים עם ביטחון ואמונה בה' לפי התורה.
לאחרונה אני שומעת הרבה מחמאות, לא דווקא כלפיי אלא בסביבה, בכל מקום.
(או אולי רק עכשיו התחלתי לשים לב אליהם).

שמתי לב כמה טוב לשמוע מחמאות, כמה אנשים משתנים בעקבות מחמאות.
איך טיפוסים נרגנים מאירים פנים בעקבות מילה טובה.
לי יש יחס מורכב למחמאות: מצד אחד אני חשה אושר לשמוע מחמאות, מצד שני זה קצת נראה לי ציני,
כי מחמאות נתפס בעיני כמשהו אינטרסנטי לפעמים. כאילו: לא מהעוקץ ולא מהדבש. לא צריך מחמאות וגם לא עקיצות.
כך שהיתה תקופה שממש התנגדתי למחמאות או לא חיבבתי אותן.
מחמאות? זה נשמע לי חלקלק וצבוע.
על מי אנשים עובדים כשהם מחמיאים? הם אולי רוצים להשיג משהו? רוצים להשתלט? אומנם זה משמח לשמוע מחמאות,
אבל גם נראה שמחמאות זה דבר צבוע מעט.

אבל לא משנה מה המניע של המחמאות, אנשים שמחים יותר כשמחמיאים להם!
הם משתנים!
נעשים יותר חביבים ופחות עצבנים!
כמו מעגל של אור, מחמאות זה דבר שמתגלגל מאחד לשני וגורם לאווירה טובה ונינוחה.

לאחר כל הנ"ל אני רוצה להעלות כאן קטע שכתבתי על מחמאות, וגם בקשה מכם, ממי שקורא את הדברים:
יש לכם רעיונות למחמאות? כיתבו כאן וכל אחד יבחר אלו מחמאות מתאים לו לנכס לעצמו ולתת לסביבה.
כי יש כל כך הרבה טוב בעולם.
כי תחשבו על זה: באמצע היום אמא אומרת לילדיה: איך זכיתי בכם, איזה ילדים מיוחדים ה' נתן לי. (למרות שיש לה כלפיהם טענות רבות, היא בוחרת לראות את הטוב ואומרת את הטוב פעם אחר פעם).
רק לחשוב איזה מעגל של טוב יכול להיות.
או מורה אומרת לתלמידות עד כמה הן אהובות מיוחדות כל אחת בדרכה.
וגם להפחית ביקורת, ולומר הערות בדרכי נועם.


קטע שכתבתי כשהבנתי עד כמה מילים טובות זה דבר טוב:

בא לי להציף את העולם במחמאות
לומר לכל אדם עד כמה הוא מיוחד
ויחודי
ואין כמוהו בעולם,

בא לי להטביע את העולם במחמאות
שאנשים ילכו עם מחמאות בכיסים
בתיקים
מכל מקום יישפכו מחמאות
בלי סוף
שאנשים ישמעו רק מילים טובות
ויצופו בתוך טוב

בא לי למלא את העולם במחמאות
כמו מבול
שיכסה ארץ
במחמאות.
שאנשים ילכו מבסוטים מעצמם
ולא יצטרכו דבר.

אבל אז הבנתי
שאי אפשר לומר מחמאות
לאדם שהוא רעיל לעצמו
וכל עוד לא נאמר לעצמנו מחמאות,
גם מבול חיצוני של מילים טובות
לא יוכל לעזור.

אז בבקשה
תמלאו את עצמכם במחמאות
כל הזמן מילים טובות, מעודדות,
קחו מלוא חופניים ים של מחמאות
תדעו כי יחודיים אתם.
ומיוחדים. קחו לכם צידה, מחמאות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה