דיון מקומות אמיתיים (??) בסיפור

[R.E.Y]

אני מסכימה עם הכותבים לפני,
אבל תחשבו גם מזווית אחרת: יש גבול לרמה שנצליח לחקור. לא עדיף את הם של הרחוב כבר להמציא?
אם נגיד בוחרים רחוב איך יש לך מושג מה באמת בדיוק הולך שם? אולי זה רחוב קטן, כולם מכירים את כולם?
אולי זה רחוב של זקנים ואין שם אפילו ילד אחד? אולי אין שם פח ויש רק בסוף הרחוב?
עוד נתתי דוגמאות פשוטות, אבל למה להסתבך? אפשר להמציא ודי... שיחפשו שאין בצרפת רחוב בשם 'בונזור' (זו המילה היחידה שאני יודעת בצרפתית)

 

[מיהי]

אבל למה להסתבך?

א. את לא מסתבכת. זה ממש ממש פשוט לבדוק.
ב. אם את ממש בלחץ אם יש שם זקנים או ילדים ומהו בדיוק האופי של הרחוב... זה אולי כבר באמת נחשב פרפקציוניזם
רק מה, אני רואה על עצמי, שכאשר אני כותבת על מיקום מסוים, ולפני כן בודקת מה זה המקום הזה אני נכנסת לאווירה הרבה יותר בקלות. המידע והסיפור אמינים יותר, והקוראים האינטלגנטים לא מזלזלים.

אגב, אם את כותבת לציבור חרדי, את יכולה לקחת רחוב אמיתי שאין בו יהודים בכלל (בודקים לפי האם יש באזור בית כנסת או לא כמובן---בגוגל מפס).
משם את יכולה להוביל את הגיבור לאן שבא לך, אבל זאת דרך יצירתית לעקוף את הבעיות שציינת.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

בגדול עדיף להשקיע בתחקיר, כולל לבדוק איזו אוכלוסיה מתגוררת באזור, ומה האופי שלה.
אני למשל כתבתי על חסידות של חוזרים בתשובה שממוקמת באשקלון - זה הגיוני, ומסתבר (למרות שכל העלילה מופרכת..)
אבל אם הייתי ממקם חסידות מאוד מסורתית באזור, הייתי צריך להסביר את עצמי טוב מאוד, ולתת רקע לסיבה שהם ממוקמים באותה שכונה, כדי לתת לקורא תחושה שהוא קורא משהו הגיוני, ולא להיתקל בדיסוננס מעצבן בכל פעם שהוא פותח את הספר.
אם אני גר בברזיל, וכותב ספר על יהודי ירושלמי שגר בגורד שחקים בבתי הונגרין, פגמתי באמינות של הסיפור, רק בגלל שלא טרחתי להיכנס לגוגל כדי לראות איזה סוג מבנים קיימים באזור.
אלא אם כן יש לי מטרה להראות איזו רבלוציה שמתקיימת בשכונה המסורתית, ואז גורד השחקים יושב על מקומו בשלום.

לטעמי תחקיר חייב להיות עמוק, וכתיבה על מקום זר, חייבת להיות מבוססת על תחקיר שבודק את האופי של המקום, את הנתונים הטכניים, את ההסתברות שעלילה כזאת תתרחש באופן סביר.
כשאתה כותב סיפור, אתה צורב לקורא זיכרון שמשוייך למקומות או כללים שהוא מכיר.
אם אתה רוצה שהזיכרון הזה יהיה מוחשי יותר, והמוח פחות ידחה אותו, אתה צריך לתת למוח את העוגנים האלה, שמסדרים לו את מה שהוא קורא בתוך גבולות מרחב זמן בסיסיים.

 

[הגיבן (ת)]

אני מסכימה עם הכותבים לפני,
אבל תחשבו גם מזווית אחרת: יש גבול לרמה שנצליח לחקור.
אם נגיד בוחרים רחוב איך יש לך מושג מה באמת בדיוק הולך שם? אולי זה רחוב קטן, כולם מכירים את כולם?
אולי זה רחוב של זקנים ואין שם אפילו ילד אחד? אולי אין שם פח ויש רק בסוף הרחוב?

בגדול, הייתי אומרת שאת צודקת. העיקר הוא הסיפור, ואם זה עובד, דיינו. אבל!

אפשר להמציא ודי... שיחפשו שאין בצרפת רחוב בשם 'בונזור' (זו המילה היחידה שאני יודעת בצרפתית)

חשוב לחקור את הנושאים של הסיפור שלך, ולו רק בשבילך. למה אני בכלל כותבת על נושא שלא מעניין אותי מספיק כדי לדעת את הדבר הכי קטן עליו?

אם ההמצאה משרתת את הסיפור יותר טוב מאשר המציאות - אז כדאי להמציא. אבל לא בגלל שאין לי מושג מהי המציאות.

אני כן חושבת שיש ז'אנרים שתומכים יותר בהליך החשיבה שלך, אבל אני מאמינה שגם בסיפור הכי אובסורדי יש בכל זאת נושא כלשהו שהסופר משכיל ומבין בו היטב, גם אם זה לא גיאוגרפיה.

סביר להניח שכדאי לדייק את רמת העיר והשכונה. ברמת הרחוב לא נראה שיש תועלת בדקדקנות כזו.

חשוב לחקור כמה שעולך בידיך על האזור, בשבילך. אח"כ אין ספק שאפשר להשלים את הפרטים החסרים ואפילו להמציא במקום שזה מועיל לך. אבל אפשר לראות את ההבדל בין סופר שהמציא כי הוא התעצל, לבין סופר משכיל, שרק המציא כי זה משרת את הסיפור.

 

[בובה בובה]

קריטי שהכתובות, (רחובות, אני לא מדברת על ערים, שזה ברור) יהיו אמיתיות?
יכול להיות שהן יהיו כתובות בשפה אחרת בכלל, זה כזה קריטי?
אני לא מכירה אנשים שילכו לחפש אם רחוב X קיים בהודו...

בעיני כן
וברור שעושים תחקיר רציני לפני אחרי ותוך כדי כתיבת ספר שהרקע שלו כזה, מה לעשות.
ככל שיש יותר פרטים מדויקים ורלוונטיים זה מעלה את האמינות שלך.

 

[7שבע7]

מהסיבה הזו - אני מעדיפה לכתוב סיפורים שמתרחשים במקומות מוכרים לי... (או לעמעם את שם המקום, ורק לתת לו רמז)
או לכתוב סיפורי פנטסיה...

 

[efratLit]

רוב הסיפורים שקראתי אני מחפשת היכן מתגורר הגיבור או היכן ידידיו - וואלה, אין מושג (להוציא מקום כללי, כמו בני ברק, ירושלים, פריז או מומביי).
אבל חייבת לציין שפעם קראתי ספר שהוזכרה בה עיר קטנה וחביבה שמוכרת לי מאוד - והוצאתי לשון.

 

[דוכסוסטוס]

קחו בחשבון שסיפור הופך להיות הרבה יותר מעניין ומעשיר כשהוא מלמד בדרך אגב על הסביבה שלו.
יותר חשוב לבחור בשמות אופייניים מבשמות אמתיים. במקום שהאמת איננה אופיינית, עדיף לשקר או טוב מכך למצוא אמת אחרת.

אבל כדי לחסוך שאלות מהסוג הזה, הכי טוב וקל לכתוב על סביבה מוכרת או זמינה למחקר, גם סביבה גיאוגרפית וגם סביבת זמן.

 

[שועל ספרות.]

אין ספק שחייבים לתחקר! ולתאר המון את הסביבה! אבל שמות של רחובות בחו"ל לא מעניינים אנשים ולא מוסיפים לסיפור, אז כמו שכתבה @פנינה ריימונד בשביל מה להיכנס לזה? פשוט לא כותבים.

 

[מיהי]

כמו שמורה צריך לבוא ללמד, כשהידע שלו הוא מעבר למה שמלמד (שאחרי השיעור התלמיד לא ידע כמוהו בדיוק).

כך גם סופר- צריך לדעת את הסיפור כולו לפרטיו, יותר ממה שהקורא ידע בסוף הסיפור.

ואפילו שבסוף לא יכניס את כל הפרטים- עצם העובדה שהסופר יודע יותר ממה שמספר- גם על הפרטים הקטנים, כמו לדוג' במקומות- סגנון אנשים באיזור, ומה הם אוהבים לאכול, ואילו פרחים גדלים שם וכדו', עצם העובדה שהוא ידע את כל אילו- גם בלי לספר את כל מה שהוא למד (אל תהיו משפך חומר) התוכן ישדר אמינות, אינטלגנציה, איכות ומקצועיות.

 

[נ. גל]

הכל טוב ויפה, באמת חשוב שלא לזלזל באינטלגנציה של הקוראים ולהעשיר את עולמם במידע על מחוזות הודו ועיירות בהונגריה המזרחית. יש לי רק תהיה אחת על כל זה:
כמה שנות מחקר לדעתכם דורש ספר ממוצע?
בהנחה שאני מעוניינת להוציא יותר מ2 ספרים בחיי, פשוט לא ישאר לי זמן לספר נוסף (או לעשות עוד דברים חוץ מלחקור).
נשמע מהתגובות כאן שאין גבול לפרפקציוניזם, וזה נכון לתיאוריה בלבד. ברמת המציאות חייבים לדעת לשחרר מתישהוא, ולהתחיל לכתוב ת'כלס.

כן, אני עושה מחקר לפני כתיבה. יכול לארוך לי חודש לכתוב פרק אחד, וזה קביל. אבל גם כשישבתי חודש על פרק - לא הצלחתי להגיע לרמת החקירה שמתוארת כאן.
אז מה, אני אשב חצי שנה על כל פרק?
אכתוב ספר כל 30 שנה בערך?
זה נשמע לי מוגזם לחלוטין.

 

[פירי]

הכל טוב ויפה, באמת חשוב שלא לזלזל באינטלגנציה של הקוראים ולהעשיר את עולמם במידע על מחוזות הודו ועיירות בהונגריה המזרחית. יש לי רק תהיה אחת על כל זה:
כמה שנות מחקר לדעתכם דורש ספר ממוצע?
בהנחה שאני מעוניינת להוציא יותר מ2 ספרים בחיי, פשוט לא ישאר לי זמן לספר נוסף (או לעשות עוד דברים חוץ מלחקור).
נשמע מהתגובות כאן שאין גבול לפרפקציוניזם, וזה נכון לתיאוריה בלבד. ברמת המציאות חייבים לדעת לשחרר מתישהוא, ולהתחיל לכתוב ת'כלס.

כן, אני עושה מחקר לפני כתיבה. יכול לארוך לי חודש לכתוב פרק אחד, וזה קביל. אבל גם כשישבתי חודש על פרק - לא הצלחתי להגיע לרמת החקירה שמתוארת כאן.
אז מה, אני אשב חצי שנה על כל פרק?
אכתוב ספר כל 30 שנה בערך?
זה נשמע לי מוגזם לחלוטין.

זה נכון
אבל בכלל, לדעתי גם חבל על הזמן של הדיון בנושא הזה.
זה לא התפקיד של העורך?

 

[R.E.Y]

אז מה, אני אשב חצי שנה על כל פרק?
אכתוב ספר כל 30 שנה בערך?
זה נשמע לי מוגזם לחלוטין.

צודקת. אני מתחילה לכתוב עלילה, וכשאני נתקעת אני עושה עבודת מחקר קצרה לאותו עניין. המחקר בא לשרת את הסיפור שלי ולא ההפך. אם הייתי חוקרת הייתי מקדישה את הזמן לעבודת מחקר מקיפה. ככה אפשר לעשות בירור קצר, להמשיך לכתוב מיצירתיות טהורה וכשיהיה לי זמן אבדוק בצורה מעמיקה יותר. מקסימום יהיו כמה שינויים...
העלילה מתרקמת לבד! היא לא אמורה להיות תאור לאופי המקום.

 

[מיהי]

צודקת. אני מתחילה לכתוב עלילה, וכשאני נתקעת אני עושה עבודת מחקר קצרה לאותו עניין. המחקר בא לשרת את הסיפור שלי ולא ההפך. אם הייתי חוקרת הייתי מקדישה את הזמן לעבודת מחקר מקיפה. ככה אפשר לעשות בירור קצר, להמשיך לכתוב מיצירתיות טהורה וכשיהיה לי זמן אבדוק בצורה מעמיקה יותר. מקסימום יהיו כמה שינויים...
העלילה מתרקמת לבד! היא לא אמורה להיות תאור לאופי המקום.

יש הבדל אם את צריכה את הרחוב ההוא בצרפת בשביל מרדף מהיר בין שני סוכנים,
לבין נער צרפתי שהולך לקנות קרואסון בדרך מבית הספר לביתו שברחוב נידח בפרברי פריז.

קחו כל דבר בפרופורציה
לא להתחרפן עם: באיזה צבע הבנין- לבן בז' או אפרסק, אם הגיבור רק נשען עליו, מתנשף, כשמתחבא מX.
אבל אל תמציאו רחוב שבו גר הגיבורוש.

 

[מיהי]

העלילה מתרקמת לבד! היא לא אמורה להיות תאור לאופי המקום.

חד וחלק כן!!
את לא אמורה לשפוע תיאורים והסברים כמו מדריך טיולים של בינזמנים,
אבל תוך כדי העלילה הקורא אמור להכיר את המקום!

 

[פנינה ריימונד]

יש הבדל אם את צריכה את הרחוב ההוא בצרפת בשביל מרדף מהיר בין שני סוכנים,
לבין נער צרפתי שהולך לקנות קרואסון בדרך מבית הספר לביתו שברחוב נידח בפרברי פריז.

מחכה לסצנות האלה בתוך הספרים שלך. ריתקת אותי!

 

[הגיבן (ת)]

הכל טוב ויפה, באמת חשוב שלא לזלזל באינטלגנציה של הקוראים ולהעשיר את עולמם במידע על מחוזות הודו ועיירות בהונגריה המזרחית. יש לי רק תהיה אחת על כל זה:
כמה שנות מחקר לדעתכם דורש ספר ממוצע?
בהנחה שאני מעוניינת להוציא יותר מ2 ספרים בחיי, פשוט לא ישאר לי זמן לספר נוסף (או לעשות עוד דברים חוץ מלחקור).
נשמע מהתגובות כאן שאין גבול לפרפקציוניזם, וזה נכון לתיאוריה בלבד. ברמת המציאות חייבים לדעת לשחרר מתישהוא, ולהתחיל לכתוב ת'כלס.

כן, אני עושה מחקר לפני כתיבה. יכול לארוך לי חודש לכתוב פרק אחד, וזה קביל. אבל גם כשישבתי חודש על פרק - לא הצלחתי להגיע לרמת החקירה שמתוארת כאן.
אז מה, אני אשב חצי שנה על כל פרק?
אכתוב ספר כל 30 שנה בערך?
זה נשמע לי מוגזם לחלוטין.

זה נכון. (@נ. גל מקריאה של החומרים שלך, מאמינה שיש הבדל בין מה שאת כבר עושה, לבין זלזול מוחלט באינטליגנציה של הקורא, ואני בטוחה שגם את מרגישה את זה בספרים מסוימים).

יש שני צדדים לשאלה הזאת:

1. עד כמה הקורא מצפה ממך להיות מומחה?
לי נשמע מופרך שלא היו לך שתי שניות לגלגל שם של רחוב בצרפת, עד כדי כך שהלכת על רחוב "בוקר טוב". כמו ש @מיהי כתבה, זה כבר מינימום. אבל בסופו של דבר זה תלוי בך. תחשוב כמה חסרים כאלה מפריעים לך, ותכתוב לפי זה. (לכן חשוב לקרוא ספרים מהסוג שאתה כותב. נותן חוש לדברים האלה).

2. איך מחקר יכול לקדם אותך?
אני מסכימה עם @R.E.Y. אם המחקר מונע ממך לכתוב - תפסיק. אבל כשאתה נתקע - זה מה שיוציא אותך מהבוץ. אני בכלל קיבלתי את זה בתור עצה טובה: למפות את האירועים. וזה באמת עזר לי מאוד בעיבוד שאני מנסה לעשות עבור דם קר. אני לא יודעת כלום על התנהלות צבאית, ונתקעתי בסצינות האלה הרבה זמן. אבל שעה וחצי עם גוגל על סוריה וכבר צצו לי הרבה רעיונות. מחקר מפרה את היצירתיות.

3. מהצד: הרבה סופרים נוטים לכתוב על נושאים שכבר מעניינים אותם גם ככה ואין צורך להקדיש זמן למחקר במיוחד בשביל הכתיבה.

 

[R.E.Y]

וזה באמת עזר לי מאוד בכתיבה של דם קר

כבר חשבתי לרגע שגיליתי עוד כינוי לרות רפפורט...

 

[לוטם]

כשאני קראתי יום בהיר בספר על עיר ורחוב וגינה (!) במקום די נידח יחסית לאותם ימים,
ונ.ב.- אני מכירה באופן אישי את המקום
זה היה לי ממש כיף. כמובן שניסיתי "לבקר" ולתפוס על חם את הסופרת, אבל בגלל שהכל היה מדויק זה גרם לי להעריך אותה מאד.
אז רמת הסושי וכדו' זה באמת כבר הגזמה (מה גם שעל טעם וריח...)
אבל אני לא מבינה למה זה כל כך מסובך לבדוק את הרחוב והפניות כשיש את גוגל מפות?!
אפשר ממש להיכנס ככה לאווירה של הסיפור, וזה הדבר האמיתי כשהדמויות שלך רצות ברחוב חי קיים ונושם.

זו השאלה. אם זה רחוב באיראן, אני משערת שאין הרבה אנשים, אם בכלל, שיכעסו על זה שכתבתי פנה ימינה כשאין אפשרות כזו בכלל, לא?!

 

[לוטם]

זה נכון
אבל בכלל, לדעתי גם חבל על הזמן של הדיון בנושא הזה.
זה לא התפקיד של העורך?

לאו דווקא.
יש עורכים שלא עושים תחקיר ברמה הזאת, או שלא עושים תחקיר בכלל.
חוץ מזה, בדרך כלל, בספרים ראשונים, או בספרים שלא דורשים תחקיר עמוק, בדרך כלל הסופר מבצע את התחקיר לבד.