הנושאים החמים
תם יושב אוהלים
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #121
את יודעת על מה הן מוותרות?
שאפו שהן מוכנות לוותר...
- פותח הנושא אפשר עזרה?
- פורסם בתאריך
-
- תגיות
- משכורת משכורת טובה פרנסה תלוש
- מצב
שאפו שהן מוכנות לוותר...
- הוסף לסימניות
- #122
כן.
על שעות שינה בלילה, על זמן שקט לעצמן, על לגמור חצי כוס קפה לפני שהיא מתקררת.
על עוד שעות שינה בלילה. בהמון לילות. שנים על גבי שנים של לילות כאלה.
והן עושות את זה כמו לביאות, כדי לגדל דור חדש לעם ישראל ובאותו זמן להעמיד את התורה בעם בכך שהן מאפשרות לבעליהן ללמוד.
- הוסף לסימניות
- #123
הנשים האלו ראויות לכל הערכה.
והן באמת לביאות.
אבל הרבה פעמים יש מחירים בדרך. מכל מיני בחינות. בריאותית, נפשית, משפחתית. וחשוב לשים לב גם לזה.
- הוסף לסימניות
- #124
לגמרי. זו שאלה לבירור עבור כל אישה בפני עצמה, בכוחות ובתנאים שלה.
(לא יודעת אם את שונאת או אוהבת שתוקעים את זה בכל מקום... אבל הספר שלך "שניה לפני האור" מעורר את הנקודה הזו, בין היתר, בעדינות ובכנות רבה.)
התגובה שלי היא יותר כלפי חבר'ה זחוחים, בדרך כלל בני מגדר וגיל מסויימים מאוד, שנהנים לצקצק על "הנשים של היום, שעושות קריירה במקום לשבת בירכתי האוהל כמו פעם, ועוד מתגאות שהן מחזיקות בית של תורה".
תם יושב אוהלים
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #125
הערכה מגיעה להן בלי ספק,
אבל השאלה האם זה מתאים לכולן שכולן מתחנכות לזה?
האם בעל שרוצה להיות אברך יודע את ההשלכות לאשתו שמקריבה את החיים שלה, ובחזרה להשלכות על עצמו?
זה יפה לדבר רק על ההערכה שכולנו שותפים לה
זיי גיזונט
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #127
אבל אפשר להגיד את זה גם שכולם מתחנכים להיות אברכים למרות שלא מתאים לכולם
וגם שולחים את הילדים אוטומטי לישיבות ולא מתאים לכולם
אבל גדולי הדור הגיעו למסקנה שזה הדרך הכי טובה אפילו שלא מתאים לכולם
ניק 147254
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #128
ממש ככה
ניק 147254
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #129
אברך מעריכים בגלל שהוא בקי בענייני עולם הזה?
ניק 147254
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #130
זה ממש לא ברור לדעתי, להגיד שאברך צריך לצאת לנופש כמה שהוא צריך כשהוא אולי גומר את החודש
וחוץ מזה איזה גאון אתה!!! איך אתה מיד מוצא מקורות על כל דבר??????!!!!!!!!!!!!
- הוסף לסימניות
- #131
בדיוק היום ראיתי סרטון של בחורים מישיבה מאוד נחשבת, שלכאורה דורשים בין 800 למליון, שעומדים ושרים מחוץ לחדר יחוד שיר חילוני בהתלהבות חולנית.
טיפש מי שמשלם עליהם שקל!
תם יושב אוהלים
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #132
נו נו...
גם בישיבות הכי נחשבות יש בחורים שצריכים לשלם שיקחו אותם.
- הוסף לסימניות
- #133
לא במקרה דנן...
אני ממש מתאפק לא להעלות לכאן את הסרטון
- הוסף לסימניות
- #135
ולהיפך
- הוסף לסימניות
- #136
אשתדל לכתוב בעדינות ככל האפשרלא כל כך קל לבדוק את זה,
כי כששואלים הם עונים שהאישה היא גננת שמרוויחה 6K ש"ח והבעל לומד ומקבל 1.5K מהכולל,
יש להם 4 ילדים ועם 7.5K סה"כ הם ב"ה גומרים את החודש!!
וכשעושים חשבון פשוט של הוצאה מול הכנסה רואים שזה לא הגיוני
(חשבון מינימליסטי בצורה לא הגיונית:
3K שכירות 2K אוכל 3K מוסדות 1K ארנונא גז מים חשמל 0.5K ביגוד = סה"כ 9.5K)
והם מצדיהם מתרצים שזה כוח התורה והם "מאוכלי המן"
(שמבואר ברמב"ם שזה רק ללומד לשמה)
הם פשוט מצפצפים אמונה (לשון החזו"א)
אבל כשתבדקו לעומק תגלו כמה דברים הם מסתירים
שהבעל עובד מהצד (לבדוק את העירוב או להכשיר סוכות או למיין ד מינים גם נקרא לעבוד!) , שהם גרים בדירה של הסבא, שהשוויגער מנהלת מעון , שההכנסה לא כוללת את דמי השכירות על הדירה בעפולה שהם קיבלו במתנה)
הרבה אנשים אוהבים להסתיר פרטים ולשקר פשוט לשקר בטענה שהכל משמיים והכל אמונה!
אז יש לי מסר לומר לכול אותם שקרנים מצפצפי אמונה (לשון החזו"א)
אין דבר כזה להאמין מבלי לעבוד על אמונה!
לבריסקרוב לקח שנתיים של עבודה עצמית קשה להגיע לדרגה פשוטה של אמונה שפרנסה משמיים
אז אם לבריסקרוב זה לקח שנתיים אז לנו זה ודאי יקח יותר זמן
ולא נראה לי שכל אותם אברכים ישבו במשך לפחות שנתיים ללמוד שער הביטחון בעיון עם שפתיים דולקות כמו הבריסקרוב.
בשורה התחתונה,
אז אמונה אין להם ותורה לשמה גם לא (התנא של "זוכה לדברים הרבה" מכחישם)
אז מאיפה הכסף?
כנראה מהכיס של הסבא
אלא ודאי שיש פרטים שהם מסתירים והרבה השתדלויות שהם עושים והם לא מגלים אותם .
ואז הם מטעים את המון העם (שלא למד את הסוגיה)
שרק צריך ללמוד בכולל (מספיק אפילו לחמם את הכיסא) ולצפצף אמונה וכך לא יחסר שום כסף,
זה אפילו לא שטויות!
יש 3 דרכים לקבל כסף (או כל דבר שרוצים בחיים)
1. דרך הטבע: השתדלות עד הסוף + אמונה בסיסית + תפילה בסיסית (והקב"ה יזמן לו כפי מזלו וטבעו)
2. לימוד תורה לשמה (לא יחסר לו די מחסורו)
3. ביטחון בהשם ברמה גבוהה
4. תפילה חזקה (ישנה את מזלו וטבעו)
( @מלינקה סורי שקצת ניצלתי את התגובה שלך בשביל להכניס את השקפתי
אבל נראה לי שזה בול במקום לכתוב את זה כאן ; )
לכפור במציאות שישנם בני תורה רבים שמתפרנסים שלא כדרך הטבע -
זה בעיני פשוט להתכחש למציאות....
אין ספק שישנם בני תורה רבים, שרואים בחוש סיעתא דשמיא מופלאה בפרנסתם.
ולא צריך להיות גדול הדור בשביל זה.
ודאי שחייבים נכונות להשקיע ולהקריב,
אבל לטעון שכל מי שלא שאינו רב כזה או אחר, ולא חיזק את בטחונו במשך מספר שנים מסוים,
לא נמצא בדרגה הזאת -
זו טעות קשה.
רוב האברכים אינם "מחממים את הכסא" אינם "מטעים את המון העם" ואינם "שקרנים המצפצפים בטחון".
וכדאי מאד להפסיק לזלזל, באותם שמחזיקים את העולם בתורתם.
(כן, גם אם הם יוצאים באמצע הסדר לשתות קפה, הם מחזיקים את העולם. מי שאינו מבין את זה, ראוי שיתחזק בהבנת חשיבות לימוד התורה.)
באופן כללי - ענין הבטחון וההשתדלות הם מדברים העומדים ברומו של עולם.
ואין בהם כללים שאפשר להתאים לכולם.
שכן הדבר תלוי אצל כאו"א במידת בטחונו ואמונתו, באופן כללי, ואף באותו רגע נתון.
ובמאמר המוסגר - אין שלוש דרכים (או ארבע) להשיג כל דבר שרוצים בחיים.
ישנם אנשים שנגזר עליהם דבר מסוים, ו(כמעט) שא"א לשנותו.
אמא של :-)
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #137
היום זה לא "שפחות " אלא עזרה אחרת: מכונת כביסה, מיבש כביסה, מדיח כלים, רובוט שואב שוטף, חד פעמי.
פעם בשבוע עוזרת, פעמיים בשבוע משהיא מטפלת בכביסות.
לא לכולן יש אל כל העזרה הנ"ל, אבל גם חלק מאוד מקבל וחוסך זמן.
אבל זה בהנחה שהאשה מרוויחה מספיק לממן את זה
ובכן: כמעט ואין טיול / נופשים / חופשים - עובדות גם בבין הזמנים בערבי חגים ובכל רגע נתון.
לא יוצאות למסעדות / ערבי נשים / ימי כיף נשים (אין כמעט אברכיות ליטאיות בכאלו מקומות).
בדר"כ אוכלים ממש, כלומר, נטילת ידים וברכת המזון רק בעבודה, וגם במחילה מכבודכם - הולכים למקום פרטי רק בעבודה... פשוט כי בבית שוכחים מרוב עומס!
יושנים פחות!
משלימים אחרי תקופה, זה לא קורה מיד, שהבית לא תמיד מצוחצח ומוברק, שלפעמים האוכל פשוט ולא גורמה, ושאין בעיה ללכת לישון עם כלים בכיור, למה? כי מגיעים למסקנה שאנחנו לא רובוטים אלא נשים החייבות גם לישון מאט במהלך היממה.
משתדלים לחיות בפשטות לא רק בענייני כסף.
ואז-
כשהגדולה עוברת גיל 5-6 זו כבר עזרה גדולה בבית וטיפ טיפונת אפשר לנשום, עם אמא חכמה היא נרתמת גם "איזו זכות יש לנו שאבא ילמד ואנחנו נסדר פה" (אתם יודעים אלו עיניים נוצצות הביטו בי בשלב ההבנה שהתורה של אבא לא שייכת רק לו? שכל עוד אנחנו עוזרות לו היא שייכת לכולנו?! זה עניין של "שיווק").
תכינו עגבניות ופרצופים כועסים, אני כותבת רק לגבי האכלוסיה בהייטק, ורק על אלו שנשארו ממש חרדיות כמו בסמינר לא מדברת על אלו "שנפתחו" וכו:
הן מוותרות מראש על כמות...
פעם זו הייתה בושה לעשות הפסקה, היום זה נהיה נורמלי מרווחים של שנתיים לפחות בין ילדים, לפחות. ודנים על סוגים אפשריים בלי בושה בקול עם חברות.
זה גם חלק מהמחיר, פעם זה היה נושא שאפילו לא העזו להודות בו שבהוראת רופא וכו במגזר האברכי הליטאי אליו אני שייכת. כותבת את זה כמעט בדמעות כמאותגרת פוריות שנלחמה בשינים להיות אמא. זה ממש נכנס כנורמה, וזה בושה.
ולא ראיתי את הנורמה הזו אצל נשים לא עובדות או עובדות במשרות פחות תובעניות טובעניות.
ואני חושבת שזה הוויתור הכי הכי הכי גדול, ואולי אפילו הלא מודע, שלהן.
- הוסף לסימניות
- #138
.
כל מה שנשאר לשאול זה מה ה' רוצה מאיתנו לכתחילה
מעריכה את מה שכתבתלא לכולן יש אל כל העזרה הנ"ל, אבל גם חלק מאוד מקבל וחוסך זמן.
אבל זה בהנחה שהאשה מרוויחה מספיק לממן את זה
ובכן: כמעט ואין טיול / נופשים / חופשים - עובדות גם בבין הזמנים בערבי חגים ובכל רגע נתון.
לא יוצאות למסעדות / ערבי נשים / ימי כיף נשים (אין כמעט אברכיות ליטאיות בכאלו מקומות).
בדר"כ אוכלים ממש, כלומר, נטילת ידים וברכת המזון רק בעבודה, וגם במחילה מכבודכם - הולכים למקום פרטי רק בעבודה... פשוט כי בבית שוכחים מרוב עומס!
יושנים פחות!
משלימים אחרי תקופה, זה לא קורה מיד, שהבית לא תמיד מצוחצח ומוברק, שלפעמים האוכל פשוט ולא גורמה, ושאין בעיה ללכת לישון עם כלים בכיור, למה? כי מגיעים למסקנה שאנחנו לא רובוטים אלא נשים החייבות גם לישון מאט במהלך היממה.
משתדלים לחיות בפשטות לא רק בענייני כסף.
ואז-
כשהגדולה עוברת גיל 5-6 זו כבר עזרה גדולה בבית וטיפ טיפונת אפשר לנשום, עם אמא חכמה היא נרתמת גם "איזו זכות יש לנו שאבא ילמד ואנחנו נסדר פה" (אתם יודעים אלו עיניים נוצצות הביטו בי בשלב ההבנה שהתורה של אבא לא שייכת רק לו? שכל עוד אנחנו עוזרות לו היא שייכת לכולנו?! זה עניין של "שיווק").
תכינו עגבניות ופרצופים כועסים, אני כותבת רק לגבי האכלוסיה בהייטק, ורק על אלו שנשארו ממש חרדיות כמו בסמינר לא מדברת על אלו "שנפתחו" וכו:
הן מוותרות מראש על כמות...
פעם זו הייתה בושה לעשות הפסקה, היום זה נהיה נורמלי מרווחים של שנתיים לפחות בין ילדים, לפחות. ודנים על סוגים אפשריים בלי בושה בקול עם חברות.
זה גם חלק מהמחיר, פעם זה היה נושא שאפילו לא העזו להודות בו שבהוראת רופא וכו במגזר האברכי הליטאי אליו אני שייכת. כותבת את זה כמעט בדמעות כמאותגרת פוריות שנלחמה בשינים להיות אמא. זה ממש נכנס כנורמה, וזה בושה.
ולא ראיתי את הנורמה הזו אצל נשים לא עובדות או עובדות במשרות פחות תובעניות טובעניות.
ואני חושבת שזה הוויתור הכי הכי הכי גדול, ואולי אפילו הלא מודע, שלהן.
כל מה שנשאר לשאול זה מה ה' רוצה מאיתנו לכתחילה
נערך לאחרונה ב:
אמא של :-)
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #139
והיא אכן נשארה שם,
רוב מוחץ מהנשים שאני מכירה יגידו שהן מזיעות מעבודות הבית ולא מהעבודה הממוזגת במשרד או בגן. וכבר ידוע הבדיחה שאנחנו "נחות" בעבודה, יחסית לעומס בבית.
בנימה רצינית יותר: רוב הנשים עובדות כמו שהן קונות בגד, מבשלות ארוחת ערב וכו העבודה בשבילן היא עוד מטלה בסדר יום. לרובן (לא כולן! רובן) לא משנה החשבון בנק או כל נושא כלכלי אחר,
כך שגם כשהן עובדות "העול" והדאגה של הפרנסה הוא על הגבר, ולכן עדיין הדאגה והזעה לפרנסה אצלו.
אצל גבר שעובד - הוא ע ו ב ד ! זה לא עוד מטלה בסדר יום, זו ע ב ו ד ה !
לדעתי זו הקללה.
סימה המקסימה
משתמש צעיר
- הוסף לסימניות
- #140
את כותבת טוב.היום זה לא "שפחות " אלא עזרה אחרת: מכונת כביסה, מיבש כביסה, מדיח כלים, רובוט שואב שוטף, חד פעמי.
פעם בשבוע עוזרת, פעמיים בשבוע משהיא מטפלת בכביסות.
לא לכולן יש אל כל העזרה הנ"ל, אבל גם חלק מאוד מקבל וחוסך זמן.
אבל זה בהנחה שהאשה מרוויחה מספיק לממן את זה
ובכן: כמעט ואין טיול / נופשים / חופשים - עובדות גם בבין הזמנים בערבי חגים ובכל רגע נתון.
לא יוצאות למסעדות / ערבי נשים / ימי כיף נשים (אין כמעט אברכיות ליטאיות בכאלו מקומות).
בדר"כ אוכלים ממש, כלומר, נטילת ידים וברכת המזון רק בעבודה, וגם במחילה מכבודכם - הולכים למקום פרטי רק בעבודה... פשוט כי בבית שוכחים מרוב עומס!
יושנים פחות!
משלימים אחרי תקופה, זה לא קורה מיד, שהבית לא תמיד מצוחצח ומוברק, שלפעמים האוכל פשוט ולא גורמה, ושאין בעיה ללכת לישון עם כלים בכיור, למה? כי מגיעים למסקנה שאנחנו לא רובוטים אלא נשים החייבות גם לישון מאט במהלך היממה.
משתדלים לחיות בפשטות לא רק בענייני כסף.
ואז-
כשהגדולה עוברת גיל 5-6 זו כבר עזרה גדולה בבית וטיפ טיפונת אפשר לנשום, עם אמא חכמה היא נרתמת גם "איזו זכות יש לנו שאבא ילמד ואנחנו נסדר פה" (אתם יודעים אלו עיניים נוצצות הביטו בי בשלב ההבנה שהתורה של אבא לא שייכת רק לו? שכל עוד אנחנו עוזרות לו היאאת שייכת לכולנו?! זה עניין של "שיווק").
תכינו עגבניות ופרצופים כועסים, אני כותבת רק לגבי האכלוסיה בהייטק, ורק על אלו שנשארו ממש חרדיות כמו בסמינר לא מדברת על אלו "שנפתחו" וכו:
הן מוותרות מראש על כמות...
פעם זו הייתה בושה לעשות הפסקה, היום זה נהיה נורמלי מרווחים של שנתיים לפחות בין ילדים, לפחות. ודנים על סוגים אפשריים בלי בושה בקול עם חברות.
זה גם חלק מהמחיר, פעם זה היה נושא שאפילו לא העזו להודות בו שבהוראת רופא וכו במגזר האברכי הליטאי אליו אני שייכת. כותבת את זה כמעט בדמעות כמאותגרת פוריות שנלחמה בשינים להיות אמא. זה ממש נכנס כנורמה, וזה בושה.
ולא ראיתי את הנורמה הזו אצל נשים לא עובדות או עובדות במשרות פחות תובעניות טובעניות.
ואני חושבת שזה הוויתור הכי הכי הכי גדול, ואולי אפילו הלא מודע, שלהן.
מסכימה עם כל מילה!
אבל זה לא מתאים לכתוב על נושא כזה בפרוג.
פרוגבוט
תוכן שיווקי
- מצב
