בקשה משל על הגלות

[בוקסה]

אני מחפשת משלים על הגלות והגאולה שקשורים לדור שלנו. למי יש?

 

[מֶנַחֵם]

תחושות של מנהל מפעל שנזרק מההנהלה
מתוך גליון 'נקודות של אור' בשבוע שעבר

אתם מסוגלים להבין מהי 'צער השכינה'? ר' אשר המחיש את מהותה, כך:
במרכז העיר שכן מבנה אפור אדיר, שהשתרע על פני שני רחובות וחצי... מפעל ענק ששלט בשוק ביד רמה וללא
עוררין...
לא הרבה ידעו, אבל מאחורי ההקמה של המפעל האדיר הזה, הסתתר סיפור מיוחד על יהודי לא מוכר, שהרים את
עצמו מאשפתות, השקיע כוחות, לקח סיכונים, השיג הלוואות ובנה בעשר אצבעותיו את החנות הראשונה, שהפכה
לרשת חנויות, שהפכו למפעל אדיר ומניב...
ואכן, הפירות שקצר אותו יהודי הפכו אותו לאדם אמיד, מה זה אמיד? עשיר!!!

לאותו יהודי היו גם ארבעה בנים, ילדים חינניים שהפכו לנערים, התבגרו וב של ו, עד שהאבא החליט: מצרפים
אותם לניהול העסק!!!
הילדים, מוכשרים כאביהם, השתלבו במהירות בניהול השוטף, השקיעו כוחות וקצרו פירות, הם אהבו את אביהם
ואביהם אהב אותם, והכול נראה פורח וזורח...
נקפו השנים, התרגלו הילדים החמודים לשפע הרב, והאבא הזדקן, כוחותיו כבר לא עמדו לו כל כך...

ואז זה קרה.
הילדים, אתם יושבים? פיטרו את האבא!!!!
השתלטו על המשרדים, החליפו את המנעולים, רשמו על שמות עצמם את הנכסים ואת המניות, ואילו את אביהם
ההמום והעצוב הם השאירו באיזו גומחה קטנה מתחת לחדר המדרגות בקומת החנייה...
והכי גרוע! הם שכחו ממנו!! לא זכרו אותו, לא באו לבקר אותו, מידי פעם זרקו לכיוונו דבר מאכל חסר טעם, לא
יותר מזה...

אוי כמה צער, וויי כמה יגון יש לאותו אבא! בנים גידל ורומם - והם פשעו בו! היכן היא הכרת הטבה??? מה עם
מעט כבוד למי שהביא אותם לכל האושר הזה? למה הם לא מסתכלים לכיוונו???
הוא בנה מפעל - והם זרקו אותו משם...

אומר ר' אשר: זה מה שנקרא 'צער השכינה'!
אותה תחושה נוראה, של אבא טוב, שרק חשב על בניו יקיריו, רק רצה שייהנו, שיהיה להם טוב, שיהיו איתו,
שיהיו הכי קרובים אליו, והוא בנה להם עולם משוכלל, נתן להם כוח, נתן להם מוח, נתן להם את האפשרות
לפרוח...
ומה הם עשו? העיפו אותו! לא מוכנים להסתכל לכיוון שלו! לא מוכנים לזכור אותו! במקום להכיר לו טובה,
במקום להבין עד כמה הם חייבים את חייהם לבורא, עד כמה הם זקוקים לו, במקום זאת הם משתלטים על העסק,
לוקחים את המושכות לידיהם ולא משאירים לו שום פינה בעולם!!!
והאבא הטוב רואה, וליבו נקרע מצער! הוא מחכה, כל כך מחכה שיהיו כמה ילדים טובים שיסכימו לפתוח לו את
הדלת לליבם, שיבינו לצערו, שיכניסו אותם אל העולם היפה שבנו לעצמם...
זהו, אפוא, צער השכינה...