נראה שהיום הראשון של עדות נתניהו נועד בעיקר כדי לקבוע את כללי המשחק מבחינתו - הכנסת פתקים מתי שנוח, ויציאה להפסקות דחופות. סוגיה מאד בעייתית - מצד אחד זה יכול להיות חיוני מבחינה בטחונית, מצד שני עלול לשבש את המשפט ברגעי מפתח.

דפנה ליאל
 
עו"ד עמית חדד: ראש הממשלה, דיברת על האירועים המז'וריים בתקופת כתב האישום. עד כמה האירועים המפורטים בכתב האישום היו מהותיים מבחינתך באותה תקופה?
רה"מ בנימין נתניהו: זו אפילו לא הייתה טיפה בים. האירועים בכתב האישום לא היו משמעותיים מול הדברים שתיארתי. הייתי אומר טיפה בים - אבל אפילו טיפה בים זה הרבה. היו כאן דברים עולמיים, חובקי עולם. האירועים האלה, ההאשמות - זה עניין אחר. התהליך שהכניסו את המדינה כולה, טרללו מדינה שלמה ועם שלם. הדברים עצמם הם טיפונת בים.עו"ד עמית חדד: כמה שעות בממוצע אתה עובד ביום?.
רה"מ בנימין נתניהו: 17 עד 18 שעות.
עו"ד עמית חדד: איך נראה היום שלך מבחינת לו"ז?
רה"מ בנימין נתניהו: עמוס בפגישות, עם הדרג הצבאי לפני הכול וכך גם עכשיו.
ענבר טויזר: נתניהו מסתכל על חדד, אבל אומר לשופטים: "אני מדבר אליכם למרות שאני מסתכל עליך". השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: אנחנו שומעים.
רה"מ בנימין נתניהו: יש ישיבות ממשלה כל שבוע, ישיבות קבינט כמעט כל שבוע. כך בזמן הרגיל אבל מדינת ישראל היא לא מדינה רגילה וכל הזמן הנושא הביטחוני תופס אותך. יש ישיבות עם הרמטכ"ל, עם ראש אמ"ן, עם השב"כ והמוסד. זה מעגל תמידי שתופס הרבה מאוד זמן. יש כמובן את הפגישות עם היועצים המדיניים, עם המל"ל שהוא גוף מתכלל שחוסך זמן אבל גם לוקח זמן ויש כמובן את כל הצרכים הפוליטיים: ישיבות פוליטיות, הכנסת וכמובן גם הדוברות. הכול נכנס יחד. זה היום שלי, יום עמוס שמתחיל בבוקר ומסתיים לפנות בוקר.
עו"ד עמית חדד: עד איזה שעה ביום אתה מקיים פגישות? זה חשוב לי
רה"מ בנימין נתניהו: עד חצות ולפעמים גם מעבר לחצות.
עו"ד עמית חדד: פגישות כאלה בערב הן שגרתיות, ייחודיות או מעידות על חשיבות הפגישה?
רה"מ בנימין נתניהו: שגרתיות לגמרי, משום שאני עובד עד שעה מאוחרת. הרבה פעמים במשרד אבל לפעמים זה היה בבית במעון ראש הממשלה בבלפור. זה היה משרד לכל דבר. אם הייתי יכול אולי לגנוב חמש דקות עם רעייתי לראות אותה לפני שאני נכנס למרתון של פגישות בערב. אנשי צבא ומדינאים היו באים לבלפור. פשוט פגישות שהיו מתקיימות בפטיו, החצר הפנימית של המעון בבלפור.
עו"ד עמית חדד: כמה זמן מראש נקבעות פגישות ביומן?
רה"מ בנימין נתניהו: חלק נקבע מראש, אבל אצלי זה בדרך כלל קצר מאוד. אגב, היומן לא בהכרח נראה כמו שזה קורה כי מתבטלות ונקבעות פגישות. כבודכם, אני רוצה שתבינו את סדר העבודה שלי.

ענבר טויזר: נתניהו מציג כעת לשופטים פנקס.
רה"מ בנימין נתניהו: זה נוהג שרכשתי מימים ימימה משום שאני התגייסתי לסיירת מטכ"ל ואחרי טירונות צנחנים היה מסע של 120 קילומטרים ליחידה בסערת גשם איומה. כשהגענו ליחידה, התקלחנו והלכנו לישון. למחרת בבוקר לקחו אותנו להאנגר ואמרו לנו 'תקבלו את הנשק האישי'. בא המפקד ואומר - זה הנשק האישי שלכם. אתם רושמים את המשימות שלכם כל יום (בפנקס). קחו עט, תרשמו את המשימות שלכם ואל תקרעו את הדף עד שלא ביצעתם. זה נוהל שנשאר איתי.

רה"מ בנימין נתניהו: כל האנשים שפגשתי, חלק מהם מופיעים בחדשות - גם הם אנשים עם חזון גדול שגם עוקבים אחר הדברים הקטנים. אם זה מצטבר זה יתפוס ריבית ענקית ולא תעמוד בזה. לכן אם תבואו למשרדי אתם תראו שהשולחן שלי ריק, אחרת הריבית היא בלתי אפשרית, אחרת אי אפשר להתמודד עם זה. כך עשיתי גם בעניין פגישות, הייתי משאיר לעצמי רווחים בתוך הלוח מתוך הנחה שייכנסו פגישות ותוך כדי פגישה הייתי אומר "פלוני אמר שאפשר לטפל בזה בצורה כזו", הייתי אומר: תשיגו לי אותו ותבדקו איפה אתה נמצא? אתה בירושלים? קפוץ הנה". וכך הלוח מתמלא, זו הדרך שלי לטפל בזה, אחרת דברים הולכים ומצטברים. זו השיטה שלי, לאנשים יש שיטות אחרות. לכן הקביעה של הפגישות בקיצור נמרץ יכולה להיות מיידית ויכולה להיות משעה לשעה.

עו"ד עמית חדד: ספר לנו: אנשים שהיו מעוניינים ליצור איתך קשר - איך היו יוצרים איתך קשר?
רה"מ בנימין נתניהו: הם היו מתקשרים ללשכה. במשך שנים ארוכות לא היה לי טלפון סלולרי, פחד מהאויבים. וגם לא היה לי מחשב מאותה סיבה, לא הייתה שום דרך להתקשר איתי חוץ מאשר דרך המזכירות או עוזרים שהיו מקבלים טלפונים והיו מעבירים את זה.
עו"ד עמית חדד: אילו פגישות היית מקיים במעון רה"מ בבלפור? והאם יש שוני ביניהן לבין משרד ראש הממשלה?
רה"מ בנימין נתניהו: לא. לבלפור הייתי מביא מדינאים, זו הצעה טובה מאוד של אשתי שהיא לא מתערבת במדיניות, אבל יש לה הבנה גדולה בנפש האדם. בקדנציה הראשונה היינו עושים ארוחות גדולות, 200-300 איש בביקור של ראש מדינה. רעייתי אמרה לי 'תביא אותם אלינו הביתה, תלמד להכיר אותם'. יש לנו סוכנויות מצוינות, מוסד. אין שום דבר שהם יכולים לעשות באותה שיחה אינטימית בין מנהיג לבת זוג, זה היה משוכפל בבית.
רה"מ בנימין נתניהו: היו עיתונאים בכירים שהייתי מזמין למשרד. לגבי מו"לים, בעלים או עורכים בכירים - כתוצאה מעומס הפגישות והצרכים שיש, לפעמים הזמנים היו מתארכים, אתה לא שולט לגמרי בזמנים. ואז נוצר, סליחה על הביטוי, "תור של רופא שיניים", של אנשים שמחכים בחוץ. אני חשבתי לגבי מדינאים, מו"לים או בעלים, זה פחות קורה. בבית זה היה פחות קורה, זה יותר נשלט לכן הייתי מזמין אותם גם לבית.
רה"מ בנימין נתניהו: כל גורם שבא אליי לפגישה, חייב לעבור דרך מעטפת ביטחונית, אתה לא מגיע ישירות לראש ממשלת ישראל. ראש הממשלה הוא ללא ספק האדם המאובטח ביותר במדינה, זה ברור. פעם, בביקור בברלין, גורמי הביטחון אמרו לי: "אתה יודע שאתה אחד משלושת המאובטחים הגדולים שלנו?", שאלתי מי השניים האחרים והם אמרו לי: "נשיא ארצות הברית והאפיפיור". אמרתי: "טוב, קבוצה טובה". יש מעטפת ביטחונית, אתה לא יכול להגיע בלי לעבור דרכה. היא רושמת, מתעדת וזה נכנס למחשב. אין דבר כזה שמישהו יבוא בלי לעבור דרך המעטפת של האבטחה, זה פשוט לא קיים.
עו"ד עמית חדד: אני רוצה לעבור לסוגיה כללית נוספת ואז נתחיל עם תיק 4000. כיצד אתה נוהג עם אנשים סביבך מבחינת הגדרות התפקיד שלהם ומה כל אחד מהם עושה?
רה"מ בנימין נתניהו: לכל אחד מהאנשים האלה יש תפקיד, קודם כל יש לו תפקיד. המזכיר הצבאי אחראי על הקשר עם הצבא, המל"ל על הנושאים המדיניים. יש יועץ פוליטי, יש יועץ שאחראי על הכנסת, יש דוברות. לכל אחד יש את המגירה שלו. היית רוצה בעולם אידיאלי שכולם יישבו יחד סביב שולחן אחד - אך זה בלתי אפשרי. קודם כל יש מידור קפדני בנושאי ביטחון. יש מידור של השכל הישר, אי אפשר לקחת מישהו שעוסק בענייני חוק איזוטרי בקונגרס ולהכניס אותו למשהו שאנחנו עושים מול התכניות של איראן. זה לא מתערבב, לכל אחד יש את התפקיד שלו, כך זה עובד ואין דרך שזה יעבוד אחרת.
עו"ד עמית חדד: למה הקפדת על מידור?
רה"מ בנימין נתניהו: אתה לא יכול לעבוד אחרת. אתה רוצה לשמור על סודות מדינה או לשמור על דיסקרטיות, זה דבר טבעי. באותו יום בסיירת מטכ"ל כשקיבלתי את הפנקס, נכנס מפקד היחידה (שנהרג אח"כ בחילוץ בני ערובה ממלון סבוי), ניגש ללוח. הוא היה אדם מאוד תזזיתי. הוא סימן נקודה והקיף אותה בעיגול ואמר - זה אתם והצוות שלכם שעוסק במשימה מסוימת. מעבר לעיגול הזה, נמצא כל יתר העולם שיהיה שותף למה שאתם יודעים. לכן שמרו את מה שאתם יודעים לעצמכם, אל תספרו לחברות או לחברים שלכם. זה כנראה עוד נוהל שהשתרש - אתה שומר על הפרטיות כמיטב יכולתך, זה ברור.
 
נערך לאחרונה ב:
עמית סגל: שר המשפטים לוין: קשה שלא לחוש הבוקר תחושה קשה של אי צדק נוכח ההליכים המתנהלים זה שנים כנגד ראש הממשלה נתניהו, וההתעקשות על קיומם דווקא בימים האלה שבהם כל כך הרבה מוטל על כתפיו. ביחד עם רבים רבים מאזרחי ישראל, אני מבקש לחזק אותך, אדוני ראש הממשלה. אני יודע שגם היום תעמוד בקומה זקופה ותציג את האמת הפשוטה כפי שהיא.
 
עו"ד עמית חדד: אני רוצה לעבור איתך על הנושא של תיק 4000, לדבר על השוק התקשורת. האם אתה תופס את התקשורת בישראל בשנים 2016-2015 כתקשורת מאוזנת?
רה"מ בנימין נתניהו: ממש לא.
 
רה"מ בנימין נתניהו: אני רוצה לדבר על איך אני רואה שווקים. כשר אוצר פעלתי להובלת שוק חופשי, ישראל הייתה ריכוזית מאוד וחצי סוציאליסטית. הפתיחה הזו הביאה לצריכה טובה יותר של מוצרים. כשיש לך רק ספק אחד אתה נתקל במונופול, ומנגד כשיש שוק חופשי אתה מגיע לתוצאות אחרות. מה שחשבתי לגבי השוק הכלכלי חשבתי גם לגבי שוק הדעות וחשבתי שיש המון פגמים בזה.
 
עו"ד עמית חדד: אני רוצה לעבור איתך על הנושא של תיק 4000, לדבר על השוק התקשורת. האם אתה תופס את התקשורת בישראל בשנים 2016-2015 כתקשורת מאוזנת?
רה"מ בנימין נתניהו: ממש לא.
עו"ד עמית חדד: היא תקשורת שמביאה את מגוון הדעות בציבור הישראלי?
רה"מ בנימין נתניהו: התשובה היא לא.
עו"ד עמית חדד: תרחיב בבקשה על הדרך שבה אתה רואה את שוק התקשורת בישראל.
רה"מ בנימין נתניהו: אני רוצה לדבר על איך אני רואה שווקים. כשר אוצר פעלתי להובלת שוק חופשי, ישראל הייתה ריכוזית מאוד וחצי סוציאליסטית. הפתיחה הזו הביאה לצריכה טובה יותר של מוצרים. כשיש לך רק ספק אחד אתה נתקל במונופול, ומנגד כשיש שוק חופשי אתה מגיע לתוצאות אחרות. מה שחשבתי לגבי השוק הכלכלי חשבתי גם לגבי שוק הדעות וחשבתי שיש המון פגמים בזה.
רה"מ בנימין נתניהו: ישראל באופן פרדוקסלי הייתה מדינה מאוד ריכוזית בתחילת דרכה אבל הייתה מאוד חופשית מבחינת התקשורת בתחילת דרכה, משום שהיו רק שני אמצעים. הייתה תחנת רדיו, קול ישראל, שנשלטה לגמרי על ידי ממשלת השלטון. אומרים שבן גוריון היה מכתיב את הכותרות. אבל בשוק העיתונות היו לך שלושה עיתונאים מרכזיים: מעריב, ידיעות והארץ והיו שם מגוון ידיעות. היו בטאונים כמו 'על המשמר' שהייתי קורא אותו והיה עיתון מעניין. היה לך מגוון דעות רחב וזה מה שהיה למעשה עד ערב מלחמת ששת הימים ב-1966 כאשר עלתה הטלוויזיה. ערוץ 1 ברוממה, הטלוויזיה החליפה בהדרגה את העיתונות כמקום מרכזי לידיעות ולדעות, זה מה שקרה בהדרגה.
רה"מ בנימין נתניהו: הטלוויזיה היוותה בית יוצר ומקלט לאנשים שאחר כך הלכו לערוצי הטלוויזיה האחרים והם כמעט תמיד היו אנשי המחנה השמאלי. זה מה שקרה. לכן בהדרגה אותה ורסטיליות, אותו גיוון שהיה חשוב מאוד בשנים הראשונות של המדינה, בעצם הלך ונסגר. עד כדי כך שהרוב המכריע של הפרשנים, העורכים והכתבים באו ממחנה השמאל ושיקפו את הגישות של השמאל. זה מה שקרה בארץ בגדול.
עו"ד עמית חדד: איך זה עומד מול מה שקרה לעם עצמו?
רה"מ בנימין נתניהו: אני חושב שיש פה דיסוננס עצום. אנשים שקוראים את תקשורת השמאל, להם זה נראה מאוזן. אנשים בעולם שצופים בפוקס, להם זה נראה מאוזן. לא כך מושג האיזון, איזון מושג על ידי גיוון.
רה"מ בנימין נתניהו: הגיוון חשוב משלושה טעמים: אני מאמין בכלכלה חופשית של דעות. צריך לתת ביטוי בדמוקרטיה לציבור. אתה משמיע דעות שונות, אתה יכול להקשיב ולראות אנשים בדעה שלך ובדעות של אחרים ולתת לשוק לעבוד. מה קורה כאשר זה לא קורה? נוצר תסכול עצום.
רה"מ בנימין נתניהו: אפשר לעשות זאת רק על ידי היפוך יוצרות: שני שליש מהציבור היהודי בישראל מגדיר עצמו כמצביע ימין מתון עד ימין קשה. תארו לכם שאתה פוגש 95 אחוזים מהתקשורת, שנמצאת בצד השני. מה זה עושה לך? בוא נדמיין את זה הפוך. נניח שאתה איש שמאל, קם בבוקר ופותח את הרדיו: ערוץ 14, פותח את העיתון: ערוץ 14, תכניות הבוקר: ערוץ 14, חוזר מהעבודה שומע ברדיו: ערוץ 14, מגיע לטלוויזיה בערב ומחליף תדרים: ערוץ 14. מה היה קורה? תסכול עצום. מי שאוהב את ערוץ 14 יגיד זה בסדר גמור, אבל המחנה השני יחווה תסכול עצום.
רה"מ בנימין נתניהו: עשו את זה מאוד קשה לפתוח ערוצים אחרים ואם אתה פותח ערוץ אחר אתה לא תשלוט. אתה לא שולט בזה, אתה מורחק. העורכים - הם קובעים, לא אתה קובע. כלומר חסמו את זה, חסמו את שוק הדעות. אין ביטוי לציבורים שלמים וזה פוגע בדמוקרטיה. מה קורה בשוק חופשי כלכלי? בגלל התחרות של השירותים - נוצר טיוב. זה בדיוק מה שקרה בישראל בעקבות מהפכת השוק החופשי שהבאנו. כשאין את זה, אי אפשר לטייב את ההחלטות.
רה"מ בנימין נתניהו: יש מחיר בהיעדר התהליכים שתקשורת חופשית ומגוונת מאפשרת למדינה ולאזרחים. אזרחים צריכים לקבוע והם לא יכולים לקבוע אם הם שומעים רק צד אחד של המפה. המחיר השלישי שאנחנו משלמים במשך שנים זו ההשפעה החיצונית של תקשורת מונוליטית. מה קורה? כששומעים בחוץ רק דעה אחת והיא מהודהדת החוצה, אנחנו במאבק על דעת הקהל. לא רק בישראל אלא בעולם.
רה"מ בנימין נתניהו: תמיד האמנתי בשוק חופשי ואני רוצה להסביר עד כמה זה היה עמוק. אני באתי מהאו"ם והלכתי לחוג של יוצאי אצ"ל, הם קבלו כבר אז על התקשורת המגויסת והחד-צדדית. אני אמרתי להם שאני חושב שאם נפעל נכון נוכל להשיג את השלטון ולחולל שינוי. הם אמרו לי: "נכון, ואז נשתלט על התקשורת ואנחנו נכתיב מה היא אומרת". אמרתי להם: "לא זה לא מה שאנחנו רוצים לעשות, אנחנו לא רוצים להשתלט על התקשורת אלא לגוון את התקשורת".
עו"ד עמית חדד: ממתי אתה מחזיק בעמדות האלה ראש הממשלה?
רה"מ בנימין נתניהו: משנות ה-20 לחיי.
עו"ד עמית חדד: שזה לפני או אחרי שאתה בפוליטיקה הישראלית?
רה"מ בנימין נתניהו: לא הייתי בפוליטיקה. חזרתי ממלחמת יום הכיפורים, למדתי אז ב-MIT בבוסטון. כשחזרתי מהמלחמה, הייתה מלחמה איומה נגדנו. הייתה תעמולה גדולה של הסטודנטים הערבים ב-MIT, אני עולה במדרגות לאולם המרכזי של MIT ואני רואה דוכן קטן של סטודנטים ישראלים. עמד שם בחור עם דוקטורט להנדסה - עוזי לנדאו, לימים שר בישראל. שאלתי אותו מה אתה עושה כאן והוא אמר אנחנו נלחמים את מלחמת ההסברה של ישראל מול התקשורת האמריקנית.
ענבר טויזר: כעת עו"ד חדד מצטט את חיים יבין מריאיון בחדשות 12 על משדר הבחירות ב-1977, שבו תיאר כי המונח "מהפכה" הייתה מייצגת טוב יותר את הניצחון של מח"ל מאשר "מהפך", המילה המפורסמת שלו באותו משדר.
 
נערך לאחרונה ב:
עו"ד עמית חדד: ממתי אתה מחזיק בעמדות האלה ראש הממשלה?
רה"מ בנימין נתניהו: משנות ה-20 לחיי.

עו"ד עמית חדד: שזה לפני או אחרי שאתה בפוליטיקה הישראלית?
רה"מ בנימין נתניהו: לא הייתי בפוליטיקה. חזרתי ממלחמת יום הכיפורים, למדתי אז ב-MIT בבוסטון. כשחזרתי מהמלחמה, הייתה מלחמה איומה נגדנו. הייתה תעמולה גדולה של הסטודנטים הערבים ב-MIT, אני עולה במדרגות לאולם המרכזי של MIT ואני רואה דוכן קטן של סטודנטים ישראלים. עמד שם בחור עם דוקטורט להנדסה - עוזי לנדאו, לימים שר בישראל. שאלתי אותו מה אתה עושה כאן והוא אמר אנחנו נלחמים את מלחמת ההסברה של ישראל מול התקשורת האמריקנית.
 
נערך לאחרונה ב:
אבנר נתניהו באולם בית המשפט בו מתקיימת עדות אביו, בנימין נתניהו | חיים גולדברג, פלאש 90
1733830035385.png
 
אבי רבינא: נתניהו שם מראה לתקשורת הישראלית:

"95 או 98 אחוז מהתקשורת זה צד אחד. בואו ננסה להפוך את זה: נניח שאתה איש שמאל - אתה פותח את הרדיו - ערוץ 14, מתחיל את היום עם עיתון - ערוץ 14, מדליק טלוויזיה - ערוץ 14, חוזר מהעבודה בערב - ערוץ 14, מעביר ערוץ - שוב ערוץ 14. אם אתה חושב כמו ערוץ 14 זה נראה לך בסדר, אבל אם לא - אתה נמצא בתסכול עצום"
 
אבי רבינא: נתניהו שם מראה לתקשורת הישראלית:

"95 או 98 אחוז מהתקשורת זה צד אחד. בואו ננסה להפוך את זה: נניח שאתה איש שמאל - אתה פותח את הרדיו - ערוץ 14, מתחיל את היום עם עיתון - ערוץ 14, מדליק טלוויזיה - ערוץ 14, חוזר מהעבודה בערב - ערוץ 14, מעביר ערוץ - שוב ערוץ 14. אם אתה חושב כמו ערוץ 14 זה נראה לך בסדר, אבל אם לא - אתה נמצא בתסכול עצום"
ענבר טויזר: כעת עו"ד חדד מצטט את חיים יבין מריאיון בחדשות 12 על משדר הבחירות ב-1977, שבו תיאר כי המונח "מהפכה" הייתה מייצגת טוב יותר את הניצחון של מח"ל מאשר "מהפך", המילה המפורסמת שלו באותו משדר.
רה"מ בנימין נתניהו: אני חושב שהראיון הזה עם חיים יבין, "מר טלוויזיה", מבכירי אנשי התקשורת בישראל - מתמצת טוב את מה שאמרתי. הייתה פה מדינה שנשלטה על ידי מפלגה אחת ששלטה גם בכל אמצעי התקשורת, במיוחד בטלוויזיה, ברדיו ובערוצים המרכזיים ופתאום בה מה שהוא קורא לו "הפיכה שלטונית", משהו שהוא לא לגיטימי. הוא אומר ביושר: אנחנו לא מקבלים את זה, זה לא נראה לנו לגיטימי והתקשורת צריכה לתקן את הדבר שהוא לא לגיטימי. נוצרה פה בהדרגה מפלגת תקשורת.
 
עו"ד עמית חדד: איך אתה מתמודד עם החד-גוניות בתקשורת הישראלית?
רה"מ בנימין נתניהו: אני ניסיתי להביא לכך שיהיה גיוון בתקשורת, דיברתי עם אנשים בעניין הזה. דיברתי עם מוזי ורטהיימר שהיה אחד הבעלים של ערוץ 2 בזמנו. הוא תרם למדינת ישראל בדרכים מגוונות, פשוט איש נפלא ופטריוט גדול. אמרתי לו: תשמע הערוץ הזה הוא חד כיווני, הוא כל כך מוטה ומהנדס תודעה - על שמאל. אמרתי לו: תגוון, תביא עוד אנשים. והוא אמר לי: אני ידיי כבולות.
הייתה לי שיחה עם ירון דקל כשהוא ניהל את גלי צה"ל ואמרתי לו את אותו הדבר: תגוון. היו לי שיחות עם אחרים - גם עם שאול אלוביץ'.
 
ענבר טויזר: כעת עו"ד חדד מצטט את חיים יבין מריאיון בחדשות 12 על משדר הבחירות ב-1977, שבו תיאר כי המונח "מהפכה" הייתה מייצגת טוב יותר את הניצחון של מח"ל מאשר "מהפך", המילה המפורסמת שלו באותו משדר.
רה"מ בנימין נתניהו: אני חושב שהראיון הזה עם חיים יבין, "מר טלוויזיה", מבכירי אנשי התקשורת בישראל - מתמצת טוב את מה שאמרתי. הייתה פה מדינה שנשלטה על ידי מפלגה אחת ששלטה גם בכל אמצעי התקשורת, במיוחד בטלוויזיה, ברדיו ובערוצים המרכזיים ופתאום בה מה שהוא קורא לו "הפיכה שלטונית", משהו שהוא לא לגיטימי. הוא אומר ביושר: אנחנו לא מקבלים את זה, זה לא נראה לנו לגיטימי והתקשורת צריכה לתקן את הדבר שהוא לא לגיטימי. נוצרה פה בהדרגה מפלגת תקשורת.
עו"ד עמית חדד: איך אתה מתמודד עם החד-גוניות בתקשורת הישראלית?
רה"מ בנימין נתניהו: אני ניסיתי להביא לכך שיהיה גיוון בתקשורת, דיברתי עם אנשים בעניין הזה. דיברתי עם מוזי ורטהיימר שהיה אחד הבעלים של ערוץ 2 בזמנו. הוא תרם למדינת ישראל בדרכים מגוונות, פשוט איש נפלא ופטריוט גדול. אמרתי לו: תשמע הערוץ הזה הוא חד כיווני, הוא כל כך מוטה ומהנדס תודעה - על שמאל. אמרתי לו: תגוון, תביא עוד אנשים. והוא אמר לי: אני ידיי כבולות. הייתה לי שיחה עם ירון דקל כשהוא ניהל את גלי צה"ל ואמרתי לו את אותו הדבר: תגוון. היו לי שיחות עם אחרים - גם עם שאול אלוביץ'.
עו"ד עמית חדד: ראש הממשלה, דיברת על להביא משקיעים. הפרקליטות מכנה את זה כעניין אישי בסיקור בתקשורת. איפה אתה ממקם את זה: אג'נדה או בכלל עניינים אישיים?
רה"מ בנימין נתניהו: זה לא עניין אישי, זה עניין אידיאולוגי מבחינתי. גם כשר אוצר הייתי נפגש עם משקיעים זרים והייתי אומר להם בואו ותשקיעו בארץ, כחלק מתפיסה של יצירת תחרות ומגוון בשוק הדעות. רציתי שיתנו תמיכה למדיניות שאני רוצה. אני פה בשביל המדיניות ולא בשביל ההנאות האישיות.
רה"מ בנימין נתניהו: מה זה מעניין שררה?! בשביל מה?! בשביל לשבת על הכיסא? יש כיסאות נוחים יותר בעולם. אתה בא בשביל להשפיע על מדיניות. עצם הדבר, אני נדהמתי כששאלו אותי על זה בחקירות. אמרתי להם: אתם רציניים?! על מה אתם מדברים? זה בכתב האישום? החובה של מנהיגים לגוון את השווקים השונים זה נתפס כדבר שלילי? אני אמרתי להם: "אתם מנותקים מהמציאות ומנותקים מהעולם".
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת משפט של עוול
ב"ה

בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

זה לא טיעון פוליטי.
זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
וזה, מה שצריך לתקן.

טיעון מתמטי־רעיוני:

תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
אם מתקיים:


אם מתקיים:

  J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

ובו בזמן:

  J ∉ Elected Bodies

אזי מתקיים:

  ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

ניסוח מילולי של הטיעון:

נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

במצב כזה, יש:
  • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
  • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
    כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

ניסוח על פי תורת המשחקים

הגדרות:

  • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
  • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
  • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
  • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
מהלך המשחק:
  • G מגישה יוזמה ממשלתית P
  • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
אם מתקיים:

 J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

ובמקביל:

 J ∉ Elected

אז:
  • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
  • J משמר שליטה מעשית
  • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
מבנה אסטרטגי:

זהו משחק אסטרטגי עם:
  • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
  • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
תוצאת המשחק:
  • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
  • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
  • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


📘 תאוריה מערכתית קצרה:

"כשל הריבונות במערכת סגורה"

הגדרה:


מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

עקרונות התאוריה:

1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.

היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
  • אינו משתנה בהתאם לקלט,
  • אינו ניתן להחלפה,
  • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
    הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.

זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

"False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

מסקנה (מה שהיה להוכיח):

❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

לסיכום:

הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
ברור שאין עם מי לדבר.

וזה, בסופו של דבר,
מה שהיה צריך לומר.

* זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
שיתוף - לביקורת חזית כפולה
ב"ה

חזית ביטחונית, וחזית משפטית

(לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

יש לי שאלות קשות.
אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

ואולי חשוב מכול,
למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

יש נקודה שצריך לומר ביושר:
הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

והנה העובדות.
בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

1. מהן החשדות נגד נתניהו?

על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
  • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
  • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
  • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?

  • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
  • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
  • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?

  • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
  • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה

  • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
  • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?

  • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
  • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

מסקנה ואינטרפרטציה

המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
  • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
  • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
  • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
זה שיבוש צדק.

המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

הבה נשווה.

לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

עכשיו נשאל ברצינות:
מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
אחריות לשלום אזרחי ישראל.
ניהול קואליציה סבוכה.
מאבק בזירה הבינלאומית.
מערכה אסטרטגית מול איראן.
קידום הסכמי אזוריים.
איחוי השסע החברתי.

אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
ב"ה

טראמפ הקדים אותי.
לא שאני מתחרה עם נשיא ארצות הברית,
אבל את מה שהוא אמר, את האמת הפשוטה,
היינו צריכים לומר כבר מזמן.
ולא, לא היינו צריכים להמתין כל כך הרבה,
עד שמישהו, מישהו חשוב, יעמוד בגלוי לצידו של בנימין נתניהו.

זה זועק לשמיים.
נתניהו, האיש שמנהל מלחמה על עצם קיומנו,
סופג מתקפות חוזרות מגורמים בשמאל ובמערכת המשפט,
שכבר מזמן הפכו לדבר אחד.

זה לא יאומן.
בעיצומו של מאבק הרה גורל,
כשהוא מקבל החלטות של חיים ומוות,
ממשיכים לעסוק בחשדות מגוחכים,
בקטנות שבקטנות,
כאילו מדובר בעניין ציבורי מהותי.

קוראים לזה צדק.
אבל זו לא צדק, זו השפלה, זו כפיות טובה, זו חוצפה.
אין פרופורציות.
העם כולו תלוי באוויר,
והם בודקים חשבונית על סיגרים.

רק מערכת עם גב תקציבי עלום,
יכולה להרשות לעצמה להטריל מדינה שלמה,
מדינה שלא תומכת בזה, לא רוצה בזה, לא מאמינה בזה.

ואז קם נשיא אמריקאי.
הוא לא רק מדבר, הוא מבין.
הוא רואה את המודיעין,
הוא יודע מה קורה באמת,
מתקני גרעין פעילים, העשרה לרמות מסוכנות,
כוונות שלא מוסתרות,
והכול מכוון כלפינו.

הוא מבין את גודל הסיכון,
את גודל המשימה,
את הלילות הרבים ללא שינה,
את הלב שדופק בעוצמה,
ובעיקר, את התפילה,
כי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת כאן עוצמה, שנולדת מהמקום הכי עמוק,
לא רק תכנון, לא רק מודיעין, אלא אמונה.

טראמפ כבר אמר את האמת, כי הוא כבר הבין אותה.
האמת שהוא קלט בשביעי באוקטובר,
האמת שעם ישראל סוחב על גבו אלפי שנים.

ויש עדיין מי שלא מבין,
שהאמת הזאת הייתה צריכה להיאמר בקול, מזמן.

ויש עדיין מי ששותק,
או גרוע מזה, עוטף את השקר במילים נאות,
כמו "התערבות בעניינים פנימיים",
או "תנו למערכת המשפט לעשות את עבודתה".

איזו טעות,
איזו בושה,
ששתקנו,
שלא עצרנו את הרדיפה בעצמנו.

כן, הם צעקו "בושה".
אבל הבושה האמיתית היא שלנו — ששתקנו,
שראינו את השקר עטוף בגלימה ונתנו לו לעבור.
שזו בושה אדירה שלנו שלא צעקנו מספיק.
כן, בושה — לא כקריאת גנאי, אלא כהודאה.

אז אולי הגיע הזמן,
להיות קצת טראמפ,
לצעוק פייק ניוז, כשזה באמת שקר,
לצעוק חמס, על כל מי שחומס את האמת,
לחשוף את החמס שמתחפש לצדק,
ולדאוג לעם ישראל בכנות.

כי מי שנלחם באדם הזה,
לא נלחם בו,
אלא נלחם בשליחות שהוא נושא,
בשליחות לשמור על עם ישראל.

וכל אדם יודע עמוק בלב באיזה צד הוא באמת עומד.
זה הרגע לבחור.
תבחרו להיות בצד של האמת, בצד המנצח,
בצד שבוחר בקיום עם ישראל.

ההיסטוריה של עם ישראל מתכנסת לרגע הזה.
זה הזמן לבחור להיות שותף.


והנה כמה אמיתות שאין עליהן ויכוח:

  • מילים יפות לא מצליחות להסתיר שקר, רק לעכב את התגובה אליו.
  • רדיפה בתחפושת של משפט היא עוול בגלימה שחורה.
  • כשאין פרופורציה מלכתחילה, אין גם צדק שיכול לצמוח ממנה.
  • מערכת שלא רואה את התמונה הגדולה, לא צריכה לחרוץ גורלות לאומיים.
  • אמת לא זקוקה למקהלה של פרשנים, היא פשוט נוכחת.
  • צדק אמיתי לא רודף אדם שפועל למען עמו, הוא מגן עליו.
  • אין דבר יותר מסוכן משקר שמתחפש למוסר.
  • כשמתחילים להתבלבל בין טוב לרע, מישהו מרוויח מהבלבול הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה