עו"ד עידו שיפוני סיכם בטוויטר את יום עדות מס' 32 של נתניהו:
חקירת נתניהו היום ע"י עו"ד ז'ק חן, שהחלה באיחור של שעתיים בגלל עיצומי הפרקליטים, עמדה רובה ככולה בסימן "הזולה" כפי שמכנה זאת עו"ד חן - מחבוא בז'רגון העברייני, ובעניין תיק 4000 עשרות אלפי תכתובות בין אילן ישועה לבין גורמים שונים, אותן הסתירה התביעה מפני ההגנה ונתגלו רק במקרה. חשוב להזכיר, שגם לאחר שעצם קיומן של התכתובות נחשף, המשיכה התביעה ב-"קרב נסיגה" מתיש, ממושך ורב גרסאות: תחילה הכחישה את קיומו, לאחר מכן טענה לחוסר רלוונטיות, אח"כ "טעות טכנית", ולבסוף נאלצה למסור את התוכן במלואו - ובתוכו אינספור ראיות מזכות.

ממסמכי "הזולה", למדנו על היענות חריגה אמיתית, אבל דווקא לטובת יריבי נתניהו - ליברמן, כחלון, ארדן, סער, לבני, בנט ומעל כולם בוז'י הרצוג שבאמת שלט במתרחש בוואלה! - וזאת לעומת היחס החריג לרעה שקיבל נתניהו.

הרצוג - קיבל יחס VIP: סקרים שליליים נקברו מיד, כותרות חיוביות הוקפצו לפי בקשה, "מאמרי מערכת" הוכתבו על ידו במלואם, ביטויים כמו "יקירי", "אתה ענק", "תמיד לשירותך", "תתקשר גם 10 פעמים בלילה", "מעריץ אותך" ועוד, היו שגורים בשיח בינו לבין ישועה, שאף הנחה אישית את אנשיו להעניק יחס כה חריג לטובה להרצוג, עד שבחלק מהמקרים התברר ששינויי הסיקור לטובתו בוצעו עוד בטרם נתבקשו.

ליברמן - עליו אמר אלוביץ' שהוא "היחיד שאפשר לסמוך עליו", פוסט מביך ("שר הבטחון שתוי בצהריים") נמחק תוך דקות ספורות בציווי מידי של ישועה, למרות שמדובר היה בידיעה חדשותית ממדרגה ראשונה, וזאת בליווי הוראה חד-משמעית וברורה: "לא ללכת לליברמן על הראש".

כחלון - כותרת שלא נתנה לו די קרדיט על הפחתת מע"מ תוקנה מיד ("צודק, טופל").

בנט - כתבות אוהדות ואתרוג קבוע חרף התחזותו אז ל-"ימין", וזאת תמורת העברת תקציבי פרסום של מפלגתו.

ארדן וסער – הנחיות פנימיות של ישועה: "אסור להרגיז אותם", בין היתר בתקופה בה ארדן אמור היה לחתום על עסקת יד2.

ומנגד – מתוך כ-15 אלף אייטמים שהתפרסמו על נתניהו בוואלה! לאורך התקופה (פי כמה מכל יריביו), רק 315 פניות בכלל מופיעות בכתב האישום, וגם קומץ הפניות שהובאו היו ברובן המוחלט כושלות, חסרות השפעה, או שקריות ורק במקרים נדירים מדובר היה בפנייה שאינה פניית דוברות רגילה.

גם היום, ראינו שבפועל, נתניהו לא היה "אתרוג" בוואלה! אלא יותר בכיוון של שק איגרוף או בובת וודו, ורוב פניות הדוברות מטעמו שנענו בכלי תקשורת אחרים באופן טבעי ורגיל, קיבלו בוואלה! יחס מזלזל, התנגדות וסירוב.

בשורה התחתונה: "הזולה" שהיום היה יומה הגדול, אותו "מחבוא" של התכתבויות שהוסתרו מההגנה ונחשפו רק במקרה, המחישה סופית שתזת "התן-וקח" השקרית והמגוחכת של סיקור כמתת שהמציאה התביעה באופן תקדימי ורק בעניינו של נתניהו, לא הומצאה בשגגה אלא להיפך, בעת שהתביעה מודעת לכך שבידיה ראיות שסותרות אותה לחלוטין, ולכן גם דאגה להסתיר אותן מפני ההגנה.
 
אלי ציפורי פרסם בטוויטר: בלתי נתפס! נחשף היום בדיון: אילן ישועה פנה לנפתלי בנט וביקש ממנו לשים קמפיין בוואלה! תוך שהוא מבטיח ״תמורה מעל ומעבר״. במקביל קיבל בנט סיקור אוהד בוואלה! (בהחלט אופציה לחקירה על שוחד לכאורה). תירוש שהסתירה את החומרים התפרצה וניסתה לגונן על ישועה ובנט:
 
אין גבול לחוצפה של יהודית תירוש: תירוש: "זה שיש כתבות אוהדות באתר (לפוליטיקאים אחרים) לא אומר שיש קשר. זו הנחה מופרכת של חבריי (הערת אלי ציפורי: הגברת מנותקת מהמציאות). חן מטיח בה: "זה לא יאומן כי יסופר. יש פה כתב אישום מופרך, כל הנושא של התקשורת לא נחקר. חומר להגנה לא מועבר. מתחילים לדבר איתי על הנחות ותיזות. קפקא לא חשב על זה. הוא מדבר על איך במערכת בירוקרטית נותנים לאזרח חומר. פה אין חומר. מסתירים חומר. לא חקרו את מה שטוענים כנגד הלקוחות שלי".

נתניהו: "זה כתב האישום נגדי על מה שאחרים עשו. 8 שנים של האשמת שווא, שקרים בוטים והשמצות וסחיטת עדים. אז אני רוצה את יומי בבית המשפט. זה שאתה רוצה לקצר אותו זה שלך. לא צריך טלפטיה, כל אחד שיושב פה מבין מה קורה פה".
 
זה כבר ברור מאליו: יהודית תירוש הסתירה מההגנה הר של ראיות מזכות לנתניהו: שימו לב מה עשתה תירוש: היא הסתירה הר של תכתובות מזכות לנתניהו - תכתובות דביקות ומביכות במיוחד של ישועה עם הפוליטיקאים הבאים ועוזריהם: יצחק הרצוג, נפתלי בנט, אבי גבאי, אביגדור ליברמן, משה כחלון, אופיר אקוניס ועוד. היא ניסתה לייצר את הרושם הכוזב, שאתר וואלה! היה עסוק אך ורק עם נתניהו ולא היא. במדינת חוק היא כבר מזמן הייתה צריכה להיחקר באזהרה ולעמוד לדין על מרמה והפרת אמונים.

עו״ד ז׳ק חן סיים את חקירת נתניהו. בשבוע הבא תחקור את נתניהו עו״ד שרון קליינמן, פרקליטתו של נוני מוזס ואחריה תחקור התובעת עו"ד יהודית תירוש. מחר: עדותו הדרמטית של ח״כ משה סעדה.
 
עו"ד עידו שיפוני סיכם בטוויטר את יום עדו תמס' 33 של נתניהו:
היום עמד כולו בסימן "הזולה", המחבוא העברייני של עשרות אלפי התכתבויות, שהסתירה הפרקליטות בכוונת מכוון מההגנה, ובהן ראיות חד-משמעיות לכך, שתזת "ההיענות החריגה" בתיק 4000 למעשה הפוכה מן האמת.

הדרמה הגדולה היא בכ,ך שהתביעה החזיקה בידה מלכתחילה ראיות סותרות לתזה המרכזית שלה, ראיות אותן היא מסתירה מההגנה ומביהמ"ש לכך ש"עד המפתח" אילן ישועה עומד ומשקר בעדותו בביהמ"ש. כלומר, ש"תיק הדגל", שנועד להביא להתפטרות ראש ממשלה נבחר ומתנהל בביהמ"ש כבר 5 שנים מבוסס על כזבים.

היום, עו"ד ז'ק חן המשיך להציף את האמת מתוך תכתובות "הזולה" ואלו רק מספר דוגמאות לדברים שעלו:

בוז'י הרצוג - זכה בוואלה! ליחס טוב בהרבה אפילו מזה שמיוחס בכזב לנתניהו בכתב האישום, עם משפטים כמו: "יקירי היקר - תמיד לשירותך", "אתה ענק ❤️", "אתה תציל את המפעל הציוני", "תתקשר גם 10 פעמים בלילה" ועוד, וכמובן היענות מיידית לכל גחמה ודרישה הזויה ומופרכת שדרש, לעיתים אף לפני שדרש, עד כדי ביצוע מעשי מרמה של ממש במטרה לסייע לו לנצח את נתניהו. ישועה העלה עבור הרצוג סקרים מחמיאים שקיבל מ.. הרצוג, קבר עבורו סקרים בלתי מחמיאים, ופרסם "מאמרי מערכת" פוליטיים מוטים ומגמתיים, שהוכתבו מילה במילה ע"י הרצוג עצמו, מבלי לגלות זאת לקוראים.

ליברמן - היה בוואלה! אתרוג מושלם: "לא ינום ולא ישן שומר ליברמן" כפי שהגדיר זאת ישועה עצמו, "לא ללכת על הראש של ליברמן", "דאגתי לתקן כותרת תוך דקות" (כולל צילומי "לפני-אחרי") ועוד, כנראה מפני שכפי שהגדיר זאת אלוביץ' "הרוסי זה היחיד שאפשר לסמוך עליו"...

משה כחלון - זכה למחמאות ולדברי הערצה של ממש, ליטרלי, כמו "מעריץ אותך מיום ליום יותר", לבמה חופשית "לעקוץ את נתניהו, ולהיענות חריגה ומיידית כמו "צודק, טופל מיד!", "יצא פוש עכשיו" ועוד.
,
נפתלי בנט - את בנט שיחד עם שקד פרשו מלשכת נתניהו דחף ישועה בכל כוחו, עד כדי הכתבת כותרות ראשיות בוואלה! מילה במילה, במקביל להצעות שוחדיות מפורשות, כגון "שים את הקמפיין (של מפלגת הבית היהודי) במובייל וואלה!, מבטיח תמורה מעל ומעבר", ועוד.

לאבי גבאי - שבין היתר היה בתקופת כהונתו בבזק למעשה סוג של בוס עבורו, אמר ישועה - "מעריץ ואוהב אותך, אתה נקודת אור בים של חושך", "מדברים עליך כראש הממשלה הבא" ועוד.

עוד עלה שמו של אופיר אקוניס -– אליו פנה ישועה במילים "אחי, להפניק אותך?", "שמתי אותך (בכותרת) ראשית, מגיע לך".

ומנגד – נתניהו עם 15 אלף אייטמים עוינים, מול קומץ של 315 פניות דוברות רגילות, שרובן המוחלט נדחו או טופלו בזלזול בעת שזחו ליחס טוב יותר ממו"לים שאיתם דווקא היו לנתניהו יחסי עוינות גלויים. נתניהו אמר היום בעדותו: "אני החריג היחיד פה - היחיד שלא קיבלתי פינוק, קיבלתי יחס קים-ג'ונג-און".

כוכבת היום הייתה בלי ספק התובעת יהודית תירוש, האחראית הישירה לכל האירוע, אשר בצר לה עוד ניסתה מדי פעם לתרץ את התנהלות ישועה כלפי פוליטיקאים, אחרים, אולם ככל שיותר השתדלה, כך למעשה חיבלה עוד יותר בשרידי השרידים של תזת כתב האישום.

לדוגמא: השופטת פרידמן-פלדמן הבהירה לתביעה, שההתעקשות שלה על כך, שישועה נענה באופן מהיר וחריג לבקשות מצד אבי גבאי "רק מתוך חברות", למעשה מנסרת את הגזע (הכרות ממילא) של תזת כתב האישום,

בשורה התחתונה: היום הוכח שתיק 4000 אכן היה כאן - אבל בדיוק הפוך מזה שמתואר בכתב האישום, ונתניהו הוא אולי הפוליטיקאי היחיד שלא קיבל היענות חריגה בוואלה!, אלא אם מחשיבים כחריגה גם חריגה לרעה. וואלה! באופן כללי וישועה באופן אישי, עשו כל שלאיל ידם כדי להזיק לנתניהו ולעזור ליריביו, תוך בגידה באמון קוראיהם, באתיקה המקצועית ובציבור כולו.
 
היום מעיד ח"כ משה סעדה כעד הגנה.

ח"כ סעדה: התחלתי כממונה, ב2011 מוניתי לסגן אורי כרמל ראש מח"ש בהמלצות כל המערכת. שבירו, למברגר, כולם. 2016 אורי כרמל (ראש מח"ש) חלה במחלה קשה ומצאתי עצמי צריך להשיט הספינה הזו. נהייתי מ"מ ראש מח"ש. אורי חזר כעבור שנה, אבל אני הייתי יותר דומיננטי.

עו"ד חדד לשופטים: נראה את כל מה שאנחנו טוענים כולל בעניין ריטמן. זה אמנם מחריד אבל אנחנו נראה הכל.

סעדה: הניצבים כולל סמפכ"ל המשטרה, ממ"ז שי. רונאל פישר, רות דוד... תקופה סוערת, חקירות סוערות. הייתי מוצא את עצמי בבניין הזה כמעט כל יום, האזנות סתר, להעיד... גם פרשיית ריטמן, אום אלחיראן.

חדד: ראינו שניסו שחם ועוד...
הייתה עוד פרשת xxx אז?

סעדה: לחקור ניצב זה לא פשוט. זה מזעזע את אמות הסיפים, כולם לוחצים עליך אבל התחושה שלי הייתה שיש למערכת מצפן ערכי. עד שהגיעה תקופה שמצאתי עצמי מול מערכת ללא מצפן ערכי, סוטה ממסלולה ללא חוקים וללא כללים.
חשוב לי להגיד: הייתי בשלב מתקדם בקריירה, ראיתי שהכל מוכר ואפשר לרמוס את החוק ואני זועק הזעקה שלי ומנסים להשתיק אותי!
 
ח"כ סעדה: מצאתי את עצמי מול חבורה עבריינית שפעלה בשיטות עברייניות עם מי שנגדה וחיבקה את מי שלצידה. אחרי שהחלטתי ללכת עם האמת שלי אותה חבורה מיירטת בכלים של שיבוש, איומים וכל הנלווה.


חדד: מר סעדה, עדיף להימנע מביטויים כאלו ולנסות להיצמד למסמכים ולעובדות.

סעדה: הכל ממוסמך ונכתב בזמן אמת

התובעת תירוש: בתי המשפט הם שקובעים מי עבריינים ומי לא. מבקשת מביהמ"ש למנוע אמירות כאלו.

סעדה: חשוב לומר את זה.
 
חדד: מתי המערכת התחילה להשתולל?

סעדה: חד משמעית סביב תיקי נתניהו. המערכת התחילה לסטות ממסלולה בצורה חדה ובוטה.

סעדה: שאלתי את אורי כרמל? מה קרה למערכת שגדלנו בה? איך המערכת נהייתה ככה? למי פונים?

חדד: לקדוש ברוך הוא.

תירוש מתפרצת: אלו מסקנות סברה בדיעבד. אני מתנגדת!

סעדה: אני מבין חד ערכית שהכל בגלל תיקי נתניהו. זו לא מסקנה שלי. אלו עובדות! חד ערכית. הכל החל סביב תיקי נתניהו.
 
חדד: בריאיון אצל עמית סגל דיברת על נורמות עברייניות, האשמת את שי ניצן בהאשמות קשות ביותר (מצטט)
היית ח"כ עם חסינות?
מישו תבע אותך? לא חששת מדיבה?

סעדה: לא הייתי ח"כ. לא רק שלא חששתי - אני תבעתי אותם!

חדד: עד כמה היית בקשר עם ראש הממשלה אז?

סעדה: לא היה לי קודם לכן קשר איתו מעולם.

חדד: נוכח ההאשמות נגדך, ראשי מח"ש הרצל שבירו, וכו' שלחו לך מכתב. תסביר מה זה?

סעדה: אורי כרמל לאחר שמילא מספר רב של תפקידים ונוספים כתבו מכתב ציבורי: כל השנים פעלת כשומר סף ערכי.

חדד: כתבו גם שהאמת הייתה נר לרגליך.

סעדה: מטבע הדברים יותר מכל פרקליט, במח"ש אתה נמצא בלב השסע הישראלי, אירועים שקשורים לפריפריה, עמונה, כתבי אישום נגד שוטרים שהתעללו בפלסטינים, הפוליטיקה מעולם לא הייתה שם. רק הצדק. שני עשורים ליוו אותי אורי והרצל ובסופו של יום הם אומרים: רק הצדק עניין אותך.
 
חדד מצטט ממייל ששלח שי ניצן בהמשך לפרשת אום אל חיראן:

"אורי ומומי שלום. מודה שאני מתלבט. מחד, זו התנהגות בלתי נסבלת. מאידך, ללכת בדרך המפכ"ל ולפעול כמוהו קשה לי. מה גם שאם מתרוממים מעל האירוע ומסתכלים על כלל מערכת יחסי הפרקליטות-משטרה, להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא. המפכ"ל אכן פעל פה באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול".

חדד: הכל נתניהו, נתניהו, נתניהו.

פרידמן פלדמן: זה לא כתוב

חדד: ריטמן! כתוב הכל כתוב.

השופטת פרידמן פלדמן: אני בטוחה שחבר הכנסת סעדה באמת חושב שכך. זה לא מספיק...

חדד: הוא היה בכל הישיבות!

השופטת פרידמן פלדמן: השאלה אם מישהו אמר בגלל משפט נתניהו.

מוטי קסטל
 
עו"ד עידו שיפוני סיכם בטוויטר את יום עדות מס' 34 של נתניהו:
חקירת נתניהו היום נוהלה בידי עו"ד שרון קליינמן, סנגוריתו של נוני מוזס (הנאשם העיקרי בתיק 2000), שמעבר לחלק המשפטי "הטהור" אותו קל לה להשיג מנתניהו מפני שהוא ומוזס באותו הצד, כלומר הכחשת הטענה להצעת שוחד, עו"ד קליינמן ניסתה להציג נרטיב בעיקר תדמיתי, לפיו מוזס לא היה התוקפן וסותם הפיות שניסה לחסל את "ישראל היום" באמצעות חקיקה אבסורדית, אלא דווקא מי שהגן על חופש העיתונות ועל שוק התקשורת מפני מתקפה אגרסיבית של שלדון אדלסון, שכביכול היה מוכן לספוג הפסדים עצומים במאות מיליונים ולהביא לחיסול שוק העיתונות בישראל, רק כדי למוטט את מוזס. בעניין זה, בו נתניהו ומוזס למעשה ניצבים דווקא זה מול זה ולא זה לצד זה, היו שאלותיה של עו"ד קליינמן בבירור שאלות של חקירה נגדית, מה שגרר התנגדויות מצד התביעה, למרות שלגופו של העניין המשפטי אין לכל המסכת הסיפורית הנ"ל שום משמעות.

בשדה המשפטי, היום התברר חד-משמעית, כי מי שביקש להפסיק את החרם ולנרמל את היחסים בין לשכת נתניהו לבין "ידיעות אחרונות" היה דווקא נוני מוזס עצמו.
מוזס הוא זה שביקש מנתניהו שישלח לו שמות של כותבים ימניים, הפציר בו לאפשר לארי הרו קשר רציף עם עורכי "ידיעות", וטען שהסיקור ישתפר באופן טבעי אם נתניהו יסכים סוף-סוף לשבור את החרם שהטילה לשכתו על "ידיעות". נתניהו הסביר מדוע תזת כתב האישום הפוכה מהמציאות, מפני שמוזס ניסה לקבל הכשר פוליטי מנתניהו, להוציא את ידיעות מעמדת ה"שמאל העוין" אליה נדחק, אולם נתניהו, שראה בידיעות עיתון המתחזה לעיתון מאוזן באמצעות עלי-תאנה מהימין, לא הסכים לסייע למוזס להסוות את אופיו הפוליטי האמיתי של העיתון.

מה באמת ביקש נתניהו ממוזס? האמירה של נתניהו "סובב את הספינה" כוונה לשינוי קו אידיאולוגי מהותי של "ידיעות אחרונות" - מעבר משמאל קיצוני למרכז מאוזן ולא לשיפור נקודתי בסיקורו או בסיקור משפחתו. נתניהו הדגיש כי מעולם לא האמין באמת שמוזס מוכן או יכול לבצע את השינוי הזה, ולכן סירב להסרת החרם, כדי לא להעניק למוזס את עלה התאנה הציבורי והפוליטי שהוא כל כך רצה. נתניהו הדגיש היום את אופי השיחות בינו לבין מוזס, שלא היו שיחות כנות בין שני חברים אלא להיפך, שיח טעון וחשדני ורווי מניפולציות ואי-אמיתות בין שני יריבים מנוסים, "שני שועלים" כדבריו. נתניהו שב ואמר שלא האמין לדבריו של מוזס, ודאי שלא להבטחותיו, אמירות אותן לטענתו כרוה"מ הוא שומע מכל גורם בעל אינטרס כלשהו, ושהיה ברור לו שגם מוזס אינו מאמין לו. המשמעות מבחינת נתניהו, היא שהשיחות בינו לבין מוזס היו חלק מקרב פוליטי רחב, בו מטרתו הייתה למנוע פגיעה בחזונו לגוון את שוק התקשורת בישראל, ואופן סיקורו האישי בידיעות לא היה הנושא בשום שלב.

נושא נוסף שעלה היום היה "החוק המרוכך", בו דן עם מוזס גם לאחר פיטורי לפיד ולבני ופיזור הכנסת. נתניהו הסביר את ניסיונו זה בכמה שיקולים:
1. משיכת זמן בין פיטורי לפיד ולבני לפיזור הכנסת כדי למנוע ניסיון פוטש באמצעות אי אמון קונסטרוקטיבי ו/או ניסיונות להמשיך לקדם את חוק כבל.
2. תעודת ביטוח, כלומר חקיקת חוק פושר שלא באמת יפגע ב"ישראל היום" אבל ימנע חקיקת חוק דורסני במידה ויפסיד בבחירות.
אלא, כאן בדיוק נקודת המפתח: בפגישה השישית והאחרונה עם מוזס (13.12.14), 3 חודשים בלבד לפני הבחירות, נתניהו סוגר סופית את הדלת ומודיע למוזס במפורש ש"שום דבר לא יקרה עד אחרי הבחירות". דווקא בנקודת הזמן הזו, כשנתניהו אמור היה (לפי תזת כתב האישום) לנסות לרצות את מוזס, כדי לקבל סיקור אוהד, הוא חותך באופן חד וברור את האפשרות להגיע איתו להבנה ולמעשה טורק את הדלת. התוצאה: בניגוד מוחלט לתזת "הצעת השוחד", הסיקור ב"ידיעות" החריף ונעשה עוין עוד יותר מהרגיל דווקא לפני הבחירות, מה שמחסל כל אפשרות לנכונות הנטען בכתב האישום. עדותו של נתניהו היום היום אינה ממוטטת את האישום בתיק 2000, אבל זאת רק בגלל שבפועל אין מה למוטט. כאמור אינספור פעמים, מדובר בכתב אישום מופרך, תלוש והזוי, שגם אם כל עובדותיו היו נכונות אינו מגבש עבירה פלילית כלשהי, ולכן אין בו מה למוטט.
 
רוה"מ מעיד היום תוך כדי התקיפה בתימן. הזיה מוחלטת.


זמן קצר לאחר התחלת התקיפה בתימן קיבל ראש הממשלה פתק במעטפה, עצר לרגע את עדותו ולאחר מכן הדיון התחדש שוב. לאחר כמה דקות הוכנסה לראש הממשלה מעטפה נוספת, נתניהו עצר את העדות כתב כמה מילים בתגובה והמשיך בעדות. דקות לאחר מכן הוא מקבל מעטפה שלישית ראש הממשלה קורא את הפתק והדיון נמשך.

מעטפה רביעית מוכנסת לראש הממשלה בשעה 11:05. כאן ראש הממשלה מבקש לעצור את עדותו למספר דקות. בעקבות בקשתו של רה"מ הדיון יוצא להפסקה.
 
בפתח הדיון אמרה ראש ההרכב, השופטת פרידמן פלדמן, אמרה כי היא רוצה להוסיף יום נוסף לדיונים בבית המשפט מדי שבוע. "אני יודעת שיהיו מחאות, אבל שמה על השולחן. בקשר לזה שצריכים להתקדם יותר מהר". ראש הממשלה נתניהו השיב לה: "אין שום סיכוי בעולם". השופטת הסבירה לנתניהו כי הוספת היום לא תשפיע על עדותו וכי בכוונתה לשמוע עדים אחרים.

השופטת רבקה פרידמן פלדמן: "נכון לעכשיו מר נתניהו מעיד פעמיים בשבוע וזה לא משתנה". עו"ד עמית חדד הגיב: "אין שום סיכוי 4 פעמים בשבוע".
 
הסתיימה החקירה הראשית של נתניהו.

עו"ד עידו שיפוני: זהו, עכשיו מוכנים ל"גמר הגדול", לחקירתו הנגדית של נתניהו שתחל בשבוע הבא ותהיה עבור התביעה הזדמנות אחרונה בהחלט, לא להשיג ראיות להרשעה שכן הדבר כבר מזמן אינו אפשרי, אלא להשיג צידוק משפטי כלשהו להמשיך במריחת סאגת "תיקי האלפים".
 
עו"ד יהונתן תדמור מהפרקליטות החל את החקירה בעיסוק בתיק 1000 בפנותו אל ראש הממשלה עם שאלה: האם אתה מאשר שהחוקרים פנו אליך לצורך תיאום חקירה ואמרת להם שאתה צריך שיודיעו לך מראש כדי להתכונן?

עו"ד תדמור הוסיף כי החקירה החלה בשנת 2017 בעת שראש הממשלה היה בביקור מדיני בקזחסטן ובאזרבייג'ן. לדבריו התביעה פנתה לרה"מ וזה השיב כי הוא מבקש זמן להיערך לחקירה.

ראש הממשלה נתניהו ענה לתובע וחשף מה התרחש אתמול בשיחה בינו למזכיר המדינה של ארה"ב: "הבעיה שלי הייתה שהייתי נתון למשימות מתוקף תפקידי. אתמול למשל ב-23:00 דיברתי עם מזכיר המדינה של ארה"ב – והוא רצה שיחת המשך. אמרתי לו שאני צריך לסיים כי אני צריך להתכונן לחקירה הנגדית. הוא ענה לי: "אני לא מאמין"

רה"מ נתניהו הוסיף: "זו בדיחה כל החקירה הזאת, חשבתי שיש עוד כמה דברים שכרוכים בעבודתי כראש הממשלה באותה עת, גם בימים אלה שמחייבים אותי להתארגן מראש כדי שאוכל למלא את חובתי".

עו"ד עמית חדד התנגד לשאלת התובע ואמר לרה"מ: "תעצור אני מתנגד. איך אפשר שלא לתאם איתו את החקירה מראש. זו הטעיה, מציגים מציאות שבה אפשר לחקור אותו בלי לתאם מראש".
 
  • התובע לרה"מ: "במהלך החקירות אמרת לא פחות מ-1,788 פעמים 'אני לא זוכר'"
  • עו"ד יהונתן תדמור מהתביעה פנה לרה"מ ואמר: "אשר לי שעורכי הדין שלך נכחו במעון בבלפור בכל חקירה שנערכה"
    רה"מ: ""אין לי יכולות של אסד האב, 7 שעות בלי כלום. 7 שעות בלי ללכת לשירותים. מה שאני זוכר, שהייתי יוצא, לא הייתי מדבר עם עו"ד. אלא אם כן אני לא זוכר אם הייתה שאלה משפטית שהייתי צריך להיוועץ איתם והייתי שואל את החוקרים".
    עו"ד תדמור: "אמרת שעורכי הדין שלך היו שם והתייעצת איתם תוך כדי. יכול להיות שזה היה בהפסקות המכונות 'הפסקה ביולוגית' - אולי יצאת לשירותים, אבל גם תוך כדי התייעצת עם עורכי הדין שלך, אתה לא זוכר את זה?".
    רה"מ נתניהו: "אני זוכר ההפך. אני לא דיברתי עם עורכי הדין שלי, הקפדנו על זה".
    תדמור: "אז למה הם ישבו שם?"
    נתניהו: "לבעיות טכניות כמו סטנוגרמה וכו'. אבל הקביעה ששאלת אותי עכשיו איננה נכונה. לא. עם סימן קריאה!".
    התובע עו"ד תדמור: "אני אומר לך שכל פעם שהיה נושא חדש שהפתיע אותך ביקשת הפסקה בין היתר לשירותים שלך אבל גם יצאת להתייעץ עם עורכי הדין שלך, אתה מאשר את זה?"
    נתניהו עונה בכעס: "ממש לא. עשית קישור שאין לו שום יסוד. כשעלו שאלות משפטיות החוקרים אמרו לי שאני יכול להתייעץ עם עורכי הדין שלי, אז אתה בא ומאשים אותי על זה? המשטרה אמרה שאפשר להתייעץ".
    עו"ד תדמור: "בסוף החקירה הראשונה שלך שאלו אותך החוקרים האם נשארו אצלך תכשיטים, סיגרים ומתנות ואמרת שאתה צריך להתייעץ עם עו"ד - אתה זוכר?".
    נתניהו: "לא, תראו לי את זה".
    תדמור: "אתה זוכר מה היה עם זה?"
    נתניהו: "זה היה לפני שמונה שנים. אני לא מתחמק, יש דברים שאני יכול לזכור ויש דברים שלא, לכן אם הוא יראה לי את הכל אני אדע אם כן או לא".
    עו"ד עמית חדד: אני מתנגד, זה לא מבחן זיכרון
    עו"ד יהונתן תדמור: אני שואל אותך - לכל הפחות, אין לך בעיית זיכרון מבחינה רפואית, נכון?
    רה"מ בנימין נתניהו: יש דברים שזכרתי ויש דברים שלא זכרתי
    עו"ד תדמור: "ניר חפץ הגדיר את הזיכרון שלך כזיכרון פנומנלי. אתה זוכר את זה?"
    נתניהו: "לא".
    תדמור: "אין לך בעיית זיכרון נכון?"
    נתניהו: "לכולם יש מעת לעת".
    התובע עו"ד תדמור: "אתה בחקירות שלך בחרת להשתמש בצמד המילים "לא זוכר" כשזה היה נוח לך ואמרת לא פחות מ-1,788 פעמים "אני לא זוכר". אני מדבר על תיק 1,000 ו-2,000".
    נתניהו: "אם תיקח פרק זמן של חקירות של החוקרים שיצאו מכאן, דברים שהיו בעליל לטובתי לא זכרתי. אין כאן זיכרון סלקטיבי. הזיכרון שלי הוא טוב יותר".
    עו"ד תדמור: "אני מציע לך שהשתמשת בביטוי 'אני לא זוכר' כשהיה לך לא נוח ולא כי לא ידעת את התשובה".
    נתניהו: "התשובה היא לא נכון ואגיד לך גם למה לא נכון. כי אני בחקירה אני יכול לשאול אותך כל מני שאלות - מתי האנשים התחילו ללבוש את הבגדים? לא זוכר. בוא נעבור אחד אחד. אתה לא יכול להגיד לי בחקירות ועם השוטרים, אני לא זוכר ואני מדבר כמיטב זכרוני אבל אם אתה רוצה לעשות מחקר סטטיסטי אז בוא תעשה מחקר סטטיסטי לאורך כל החקירות וכל השנים! התשובה היא: לא".
 
עיקרי עדות נתניהו
ג
. אלי ציפורי פרסם בטוויטר:
יהודית תירוש למעשה ברחה: הפרקליטות החליטה להתחיל את החקירה הנגדית בתיק 1000, חקירה שבה יפרק נתניהו את יוני תדמור שלא שולט בתיק. יהודית תירוש שיצרה הר של ציפיות מדומיינות - ״חכו חכו לחקירה הנגדית בתיק 4000״ - כאילו דרכה היא תצליח להוכיח את מה שלא הוכיחה בכל פרשת התביעה - ברחה בינתיים - היא רק נוכחת באולם ביהמ"ש.

על ההתחלה - נתניהו עוקץ את תדמור: "אתה מבקש שאאשר כמה פעמים שנחקרתי? אני לא יכול. כן, בעניין הזה, רק בעניין הזה, ורק בזה – אני סבור שאתה דובר אמת": תדמור: "מר נתניהו, נחקרת ב-2.1.2027, החקירה תואמה מראש עם לשכתך?" נתניהו: "עד כמה שאני זוכר". תדמור: "בסך הכל נחקרת ב-2 הפרשות ורק על 1000 נחקרת 8 פעמים מהם 4 על תיק 1000, פעמיים על תיק 2000 ופעמיים היו מעורבות". נתניהו: "אני לא יכול לזכור את כל הפרטים". תדמור: "זה לא שנוי במחלוקת". נתניהו: אתה מבקש שאאשר? אני לא יכול לאשר כמה פעמים שנחקרתי. כן, בעניין הזה, ורק בזה אני סבור שאתה דובר אמת".

נתניהו ממשיך לסנוט בתדמור לאחר שסירב להציג לו תמלילים כפי שביקש: "כי זה סותר את הטענה שלך": תדמור: האם אתה מאשר את השאלה שלי (שביקשת להודיע מראש על תיאום החקירות). נתניהו: "הבעייה שלי הייתה שכל המשימות שלי כראש ממשלה, לדוגמא אתמול ב-22:00 עד 23:00 אני מדבר עם מזכיר המדינה האמריקאי והוא ביקש שיחת המשך ואמרתי שאני לא יכול להתחייב על שעה כי יש לי דיון. וכמו בחקירה היו לי עניינים לטפל בהם ולכן ביקשתי זמן להתארגן". תדמור: "השאלה שלי אם הייתה התחשבות בבקשה שלך?" נתניהו: "אני לא רואה שהם שהם עשו את זה". תדמור: "הם לא תיאמו איתך מראש?" נתניהו: "הם לא יכולים שלא". עו"ד חדד: "אני מתנגד, איך אפשר לחקור ראש ממשלה לתאם איתו מראש". נתניהו: "אין אפשרות לבוא אליי בהפתעה". השופטת פרידמן-פלדמן: "השאלה אם ביקשת והם נענו?" נתניהו: "אם הודיעו לי מראש הם הודיעו לי, אין כאן שום דבר מיוחד". תדמור: "החקירות הוגבלו בזמן ל-4-5 שעות?" חדד מתנגד ונתניהו יוצא. ההתנגדות נדחית. תדמור ביציאה נבזית: "נבקש שההגנה של נתניהו לא תכניס את ראש הממשלה בחזרה". עו"ד נועה מילשטיין, מהצוות של עו"ד חדד: "תודה על האמון". השופטת פרידמן-פלדמן: "זה ממש לא חשוב מי יכניס את ראש הממשלה". נתניהו: "אני זוכר כמה וכמה פעמים שאמרתי לחוקרים אתם צריכים עוד זמן, אני אפנה את הלו"ז ויש את התמליל. יכול להיות שבפעמים מסויימות היו מגבלות של זמן. אני זוכר שאמרתי להם שאפנה את הלוח אולי היו לי פחות אירועים ביטחוניים ומדיניים אז פניתי את הזמן. זה מה שהייתי רוצה לראות". תדמור: "אני שואל אותך מה אתה זוכר. אני לא אציג את כל התמלילים (שנתניהו ביקש)". נתניהו: "כי זה סותר את הטענה שלך". תדמור: "אני רוצה שתענה על השאלה שלי". חדד: "הוא ענה". תדמור: "זה ברור לך שזה מצב חריג, אין נחקר אחר שפונה למשטרה וביקש לתחום את החקירה". חדד: "מתנגד, ראש הממשלה הוא לא מומחה לחקירה". השופטת פרידמן-פלדמן: "ההתנגדות מתקבלת".

לא להאמין! תדמור מנסה לשבור את חיסיון הלקוח בין נתניהו לעו"ד חדד. חדד: "שאלנו על העיתונאי בן כספית אם הדס קליין נפגשה איתו, הם (הפרקליטות) קפצו. השופטת פרידמן-פלדמן נוזפת בתדמור: "אל תשאל על עורכי דין": תדמור: "החקירות מתקיימות במעון ראש הממשלה בבלפור, לא מתקן משטרתי".
נתניהו: "נכון". תדמור: א"תה לא מעוקב או עצור ולא דומה לזה". נתניהו: "מאשר". תדמור: "הייתה לך הזדמנות להתכונן לחקירות". נתניהו: "לא היה לי זמן".
תדמור: "היועמ"ש נתן לך הודעה שיש אישרו לבדיקה בחודש יולי 2016 ולכן יכולת להיערך". חדד: "נפתחה בדיקה, לא חקירה". תדמור: "ידעת על זה שזה יותר מחצי שנה לפני שנחקרת". נתניהו: "אם יש הודעה אני לא מתווכח איתה". תדמור: "ידעת שהיועמ"ש מזמן אותך לחקירה ועד שהיא נערכה 3.5 שבועות". נתניהו: "אין לי אפשרות שלא ידעתי שיש לי חקירה. הם לא יפלו על הדלת בבלפור. שאלת איך יכול להיות שיש דברים שמקצרים חקירה, יש דברים שמקצרים משפט. מה שקורה פה, קרה גם בחקירות". תדמור: "פגשת את עורכי הדין שלך על בסיס יומיומי". חדד: "מתנגד, חיסיון עור דין לקוח. שאלנו על העיתונאי בן כספית אם הדס קליין נפגשה איתו, הם (הפרקליטות) קפצו". השופטת פרידמן-פלדמן נוזפת בתדמור: "אל תשאל על עורכי דין". תדמור: "עשית את זה בעצמך? התכוננת לחקירה עם עורכי דין?"

ואוו! השופט בר-עם נוזף בתדמור: "זה לא יעבוד כך", אחרי עוד שאלה מטופשת של תדמור - "נערכת לחקירה וידעת על מה שאתה הולך להיחקר כאן?"

[הערת אלי ציפורי: כל השאלות "מסביב" של תדמור רק מוכיחות שאין לפרקליטות שום ראיות, רק אווירה. איזו חרפה ושחיתות!]


בלתי נתפס: תדמור מנסה לפרוץ את החיסיון בין נתניהו לעורך דינו חדד בפעם השנייה תוך שעה. אבל על החיסיון של בן כספית ודרוקר (חיסיון יותר חלש) הם שומרים מכל משמר. השופטים מקבלים את ההתנגדות של חדד: נתניהו על החקירה בעניין אלוביץ' (לא ברור למה זה נשאל בחקירה בתיק 1000): "אני לא זוכר בדיוק את הנסיבות, אני זוכר שאלה על אנשי עסקים. הדבר האחרון שחששתי ממנו זה אלוביץ'. התייחסתי לזה כאל בדיחה וביטלתי את זה כביטול מלגלג ולכן אני לא זה שהעליתי את שמו של אלוביץ'. לא היטבתי איתו. היטבתי עם אנשי עסקים אבל לא באופן ספציפי כי הזנקתי את הכלכלה. הדבר האחרון שחשבתי כי אין לי מערכת יחסים מיוחדת עם אנשי עסקים, לא העליתי את אלוביץ'. עורכי הדין הביאו את השם של אלוביץ'. אני חשבתי שזה מגוחך כמה כתבות עלובות באתר הזניח והעויין".
תדמור: "חפץ אמר שהכתבה עוררה סערה סביבך". נתניהו: "אני זוכר וגיליתי ברענון זיכרון שהסיבה שעורכי הדין העלו את השם של אלוביץ' כי הייתה בדיקה של המבקר ולכן הם עלו את זה בעניין הפרסומים המגוחכים האלה". תדמור: "גם השם של מילצ'ן היה שם. אתה זוכר שהייתה רשימה בתוכה של שמות אנשי עסקים?"
נתניהו: "אני זוכר שעורכי הדין הכינו את הרשימה". חדד: "אני לא מוותר על החיסיון. אתם חקרתם את חפץ על זה. בגלל ענייני שיבוש חפץ בא ואמר מה עשו עורכי הדין ומאיפה הם לקחו את המידע". השופט בר-עם: "אם זה דברים שהיו בין עורכי הדין ללקוח אין להם מקום". ההתנגדות של חדד מתקבלת.

נתניהו ממשיך לחבוט בפרקליטות: "הייתה פה רדיפה מטורפת. יש פה דבר מטורף, כי על אף שפתחתי את כלכלת ישראל והרבה אנשים התעשרו אני לא סייעתי לאנשי עסקים. רובם המכריע פועל נגדי היום, לכן זה אבסורד": תדמור: "האם חשבת שהחקירה עשוייה לעסוק במילצ'ן או בפאקר?" נתניהו: "לא ידעתי במי זה יעסוק. הנושא של אלוביץ' עלה בתקשורת. כל הסיפור עלה בעקבות הכתבה של גידי וייץ. אני לא עסקתי בזה. עסקתי בעניין שהייתה פה רדיפה מטורפת. יש פה דבר מטורף, כי על אף שפתחתי את כלכלת ישראל והרבה אנשים התעשרו אני לא סייעתי לאנשי עסקים. רובם המכריע פועל נגדי היום, לכן זה אבסורד. זו התשובה שלי". תדמור: "מה חשבת שהחקירה יכולה לעסוק חוץ מאלוביץ'?" נתניהו: "שהיא לא יכולה לעסוק בכלום. לא חשבתי שזה יעסוק בכלום, חשבתי שזה מצוץ מהאצבע שזו רדיפה". תדמור: "מה חשבת" היו הרבה שמות". נתניהו: "התייחסתי רק לעניין של אלוביץ' ולא התייחסתי לאחרים". תדמור: "מר נתניהו, ההערכות לפני כל אחת מהחקירות, נכון?" חדד: "מתנגד, יש חיסיון". נתניהו: "אם הכינו אותי לחקירות? בוודאי, אני לא שונה מכל נחקר אחר". תדמור: "כל אימת שביקשת הפסקה בחקירה, קיבלת נכון?" נתניהו: לפעמים יוצאים לשירותים, אז כן. אין לי יכולת בלי ללכת לשירותים במשך 7 שעות". תדמור: "עורכי הדין שלך נכחו במעון בבלפור בכל חקירה שהייתה?" נתניהו: "בחלק בוודאי, אבל בכל חלקיה, לא יודע". תדמור: "כשביקשת הפסקה להתייעץ עם עורכי הדין שלך הם התירו לך, נכון?" נעה מילשטיין: "זו הצגה מטעה". נתניהו: "כשהייתי יוצא, לא הייתי מדבר עם עורכי הדין, אלא גם כן הייתה שאלה משפטית ואז אמרתי לחוקרים". השופטת פרידמן-פלדמן: "השאלה אם ביקשת להתייעץ נתנו לך". נתניהו: "אני לא זוכר". חדד: "מתנגד, זה לא מבחן זיכרון". בהמשך תדמור מוותר ועובר לשאלה הבאה.

נתניהו ממשיך לסנוט בתדמור: "לא התייעצתי עם עורכי הדין שלי בזמן החקירה. מה שכן, היו לפעמים שאלות טכניות ועניינים, עשית קישור שאין בו שום יסוד. מעת לעת הייתי יוצא ואין קשר להתייעצות בעניין החקירה. הם אומרים לי החוקרים בעצמם להתייעץ עם עורכי הדין שלי ואתה רוצה להאשים אותי? תראה לי את ההתייעצות בשירותים. מה קורה בשירותים זה מאוד מעניין": תדמור: "אישרת שעורכי הדין שלך היו שם והתייעצת איתם תוך כדי". נתניהו: "אני זוכר ההיפך. אם הייתה התייעצות טכנית על סטנוגרמה אבל אני לא דיברתי עם עורכי הדין שלי". תדמור: "אז למה הם ישבו שם". נתניהו: "כי לפעמים יש בעייה טכנית. השאלה שלך לא הייתה נכונה". תדמור: "אתה אפילו התבדחת עם החוקרים שלך, שהתייעצת עם עורכי הדין שלך". נתניהו: "חד משמעית לא עשיתי את זה". תדמור: "השאלה אם אתה עומד על כך". נתניהו: "אני אסביר, לא התייעצתי איתם בזמן החקירה. מה שכן, היו לפעמים שאלות טכניות ועניינים, עשית קישור שאין בו שום יסוד. מעת לעת הייתי יוצא ואין קשר להתייעצות בעניין החקירה. הם אומרים לי החוקרים בעצמם להתייעץ עם עורכי הדין שלי ואתה רוצה להאשים אותי? תראה לי את ההתייעצות בשירותים. מה קורה בשירותים זה מאוד מעניין". תדמור: "כשהחוקרים שאלו אותך על הוויזה של מילצ'ן אתה מבקש לצאת לשירותים. מציגים לך את נושא הפטור ממס אתה מבקש הפסקה". נתניהו: "מאשר". תדמור: "לא נערך לך חיפוש בבלפור". נתניהו: "גופנית לא, אבל היו פעולות שהחוקרים עשו שם שורה של פעולות שאני לא יודע מה. אני לא הייתי בחדר, היה איש קשר שלי אבטחה שעמד בכניסה אבל לא עקבתי מה הם עשו". תדמור: "חיפוש וצווים לפי צו המצאת מסמכים היו?" חדד: "כן". תדמור: "חיפוש בבית לא היה. שאלו אותך אם יש סיגרים, מעילים וכד' אמרת שאתה צריך להתייעץ עם עורכי הדין". נתניהו: "אני רוצה לראות. אני לא יכול לזכור את זה. אם יראו לי את הכל אני אדע". תדמור: "למה היית צריך להתייעץ על זה?" נתניהו: "כי אני לא משפטן, לא יודע מה מקובל ומה לא". תדמור: "מבקשים ממך לתעד את הסיגרים ושוב אתה אומר שצריך להתייעץ". נעה מילשטיין: "תציג בבקשה וקצת יותר לאט". תדמור: "כורש ברנור אומר לך 'את התכשיט תשים לנו פה'". נתניהו: "איזה תכשיט? אין לי שום תכשיט. ממה שאני רואה כאן או שאני חשבתי או שעורכי הדין שלי חשבו, יש פה כניסה להפרדת רשויות ויש פה כניסה לרשות אחרת, אתה לא נכנס לחיפוש בתים. הוא אמר לי שזו לא הכוונה ואמרתי שאבדוק שוב". חדד מתנגד: "מנסים לעשות פה חיפוש בניגוד לחוק, אפילו הלכת בן חיים לא מתקיימת".
נתניהו: "ביקשתי לבדוק את זה עוד פעם". תדמור: "ונתת לצלם?" נתניהו: "אני לא חושב, אני לא זוכר. למה אתה לא רוצה להראות לי מה היה בהמשך?"

תדמור נתפס בשקר: טען שנתניהו ציטט משהו שאלוביץ' אמר לפני 30 שנה; התמליל הוכיח שלא היה ולא נברא; שקר כדרך חיים בפרקליטות: תדמור: "בחקירה שלך אמרת רק אמת?" נתניהו: "זה לא אומר שלא הוטעתי, הוטעתי רבות. כל מה שזכרתי אמרתי, ומה שלא, לא אמרתי". תדמור: "יש לך בעיית זיכרון?" נתניהו: "לכולנו יש, גם לי". תדמור: "זכרת מה אמר לך שאול אלוביץ' בפגישה לפני 30 שנה?" חדד: "תפנה אותנו". נעה מילשטיין: "אנחנו רואים הצגה לא מדוייקת כי ראש הממשלה לא אמר שהוא זכר משפט ספציפי" (הערת אלי ציפורי: תדמור שוב מנסה לרמות ולהטעות). נתניהו: האם אני זוכר דברים ספציפיים שהוא אמר? התשובה היא לא. אני לא זוכר שהוא אמר משהו ספציפי, אני כן זוכר שהוא הזדהה עם הגישה הכלכלית שלי וגם המדינית. אני לא זוכר ספציפית וגם פה בפרוטוקול לא רואים שאמרתי את זה. אני יכול להעיד שדווקא על הדברים שאני נחקר עליהם שהם לטובתי לא זכרתי. כמו חוות הדעת של פרגו ברנע שלא זכרתי שהיא תומכת במה שאמרתי על מתנות מחברים, אני רוצה להראות לך איך הזיכרון שלי". תדמור: "זה לא מה ששאלתי". השופטת פרידמן-פלדמן: "שאלת אותו על הזיכרון, אתה מקבל תשובה".

ד. גיא לוי פרסם בטוויטר: אחרי שהתובע ניסה להציג עוד שקר בנוגע לגברת נתניהו לגבי איזה סרט, החקירה הנגדית מתקדמת ועכשיו עברנו לפרשת ״הבאגס באני״. תיק המתנות עוסק עכשיו בבובת באגס באני אין פה שום עניין משפטי, כל מילה של התביעה מיועדת רק לתקשורת!

ה
. עו"ד עידו שיפוני פרסם בטוויטר: שואלים עכשיו את ראש הממשלה ביום הראשון של חקירתו הנגדית אחרי 4 שנים, האם מילצ'ן החזיק בובה של באגס באני.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת משפט של עוול
ב"ה

בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

זה לא טיעון פוליטי.
זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
וזה, מה שצריך לתקן.

טיעון מתמטי־רעיוני:

תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
אם מתקיים:


אם מתקיים:

  J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

ובו בזמן:

  J ∉ Elected Bodies

אזי מתקיים:

  ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

ניסוח מילולי של הטיעון:

נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

במצב כזה, יש:
  • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
  • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
    כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

ניסוח על פי תורת המשחקים

הגדרות:

  • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
  • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
  • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
  • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
מהלך המשחק:
  • G מגישה יוזמה ממשלתית P
  • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
אם מתקיים:

 J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

ובמקביל:

 J ∉ Elected

אז:
  • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
  • J משמר שליטה מעשית
  • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
מבנה אסטרטגי:

זהו משחק אסטרטגי עם:
  • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
  • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
תוצאת המשחק:
  • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
  • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
  • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


📘 תאוריה מערכתית קצרה:

"כשל הריבונות במערכת סגורה"

הגדרה:


מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

עקרונות התאוריה:

1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.

היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
  • אינו משתנה בהתאם לקלט,
  • אינו ניתן להחלפה,
  • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
    הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.

זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

"False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

מסקנה (מה שהיה להוכיח):

❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

לסיכום:

הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
ברור שאין עם מי לדבר.

וזה, בסופו של דבר,
מה שהיה צריך לומר.

* זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
שיתוף - לביקורת חזית כפולה
ב"ה

חזית ביטחונית, וחזית משפטית

(לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

יש לי שאלות קשות.
אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

ואולי חשוב מכול,
למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

יש נקודה שצריך לומר ביושר:
הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

והנה העובדות.
בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

1. מהן החשדות נגד נתניהו?

על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
  • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
  • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
  • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?

  • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
  • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
  • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?

  • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
  • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה

  • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
  • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?

  • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
  • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

מסקנה ואינטרפרטציה

המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
  • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
  • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
  • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
זה שיבוש צדק.

המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

הבה נשווה.

לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

עכשיו נשאל ברצינות:
מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
אחריות לשלום אזרחי ישראל.
ניהול קואליציה סבוכה.
מאבק בזירה הבינלאומית.
מערכה אסטרטגית מול איראן.
קידום הסכמי אזוריים.
איחוי השסע החברתי.

אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
ב"ה

טראמפ הקדים אותי.
לא שאני מתחרה עם נשיא ארצות הברית,
אבל את מה שהוא אמר, את האמת הפשוטה,
היינו צריכים לומר כבר מזמן.
ולא, לא היינו צריכים להמתין כל כך הרבה,
עד שמישהו, מישהו חשוב, יעמוד בגלוי לצידו של בנימין נתניהו.

זה זועק לשמיים.
נתניהו, האיש שמנהל מלחמה על עצם קיומנו,
סופג מתקפות חוזרות מגורמים בשמאל ובמערכת המשפט,
שכבר מזמן הפכו לדבר אחד.

זה לא יאומן.
בעיצומו של מאבק הרה גורל,
כשהוא מקבל החלטות של חיים ומוות,
ממשיכים לעסוק בחשדות מגוחכים,
בקטנות שבקטנות,
כאילו מדובר בעניין ציבורי מהותי.

קוראים לזה צדק.
אבל זו לא צדק, זו השפלה, זו כפיות טובה, זו חוצפה.
אין פרופורציות.
העם כולו תלוי באוויר,
והם בודקים חשבונית על סיגרים.

רק מערכת עם גב תקציבי עלום,
יכולה להרשות לעצמה להטריל מדינה שלמה,
מדינה שלא תומכת בזה, לא רוצה בזה, לא מאמינה בזה.

ואז קם נשיא אמריקאי.
הוא לא רק מדבר, הוא מבין.
הוא רואה את המודיעין,
הוא יודע מה קורה באמת,
מתקני גרעין פעילים, העשרה לרמות מסוכנות,
כוונות שלא מוסתרות,
והכול מכוון כלפינו.

הוא מבין את גודל הסיכון,
את גודל המשימה,
את הלילות הרבים ללא שינה,
את הלב שדופק בעוצמה,
ובעיקר, את התפילה,
כי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת כאן עוצמה, שנולדת מהמקום הכי עמוק,
לא רק תכנון, לא רק מודיעין, אלא אמונה.

טראמפ כבר אמר את האמת, כי הוא כבר הבין אותה.
האמת שהוא קלט בשביעי באוקטובר,
האמת שעם ישראל סוחב על גבו אלפי שנים.

ויש עדיין מי שלא מבין,
שהאמת הזאת הייתה צריכה להיאמר בקול, מזמן.

ויש עדיין מי ששותק,
או גרוע מזה, עוטף את השקר במילים נאות,
כמו "התערבות בעניינים פנימיים",
או "תנו למערכת המשפט לעשות את עבודתה".

איזו טעות,
איזו בושה,
ששתקנו,
שלא עצרנו את הרדיפה בעצמנו.

כן, הם צעקו "בושה".
אבל הבושה האמיתית היא שלנו — ששתקנו,
שראינו את השקר עטוף בגלימה ונתנו לו לעבור.
שזו בושה אדירה שלנו שלא צעקנו מספיק.
כן, בושה — לא כקריאת גנאי, אלא כהודאה.

אז אולי הגיע הזמן,
להיות קצת טראמפ,
לצעוק פייק ניוז, כשזה באמת שקר,
לצעוק חמס, על כל מי שחומס את האמת,
לחשוף את החמס שמתחפש לצדק,
ולדאוג לעם ישראל בכנות.

כי מי שנלחם באדם הזה,
לא נלחם בו,
אלא נלחם בשליחות שהוא נושא,
בשליחות לשמור על עם ישראל.

וכל אדם יודע עמוק בלב באיזה צד הוא באמת עומד.
זה הרגע לבחור.
תבחרו להיות בצד של האמת, בצד המנצח,
בצד שבוחר בקיום עם ישראל.

ההיסטוריה של עם ישראל מתכנסת לרגע הזה.
זה הזמן לבחור להיות שותף.


והנה כמה אמיתות שאין עליהן ויכוח:

  • מילים יפות לא מצליחות להסתיר שקר, רק לעכב את התגובה אליו.
  • רדיפה בתחפושת של משפט היא עוול בגלימה שחורה.
  • כשאין פרופורציה מלכתחילה, אין גם צדק שיכול לצמוח ממנה.
  • מערכת שלא רואה את התמונה הגדולה, לא צריכה לחרוץ גורלות לאומיים.
  • אמת לא זקוקה למקהלה של פרשנים, היא פשוט נוכחת.
  • צדק אמיתי לא רודף אדם שפועל למען עמו, הוא מגן עליו.
  • אין דבר יותר מסוכן משקר שמתחפש למוסר.
  • כשמתחילים להתבלבל בין טוב לרע, מישהו מרוויח מהבלבול הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה